Posts Tagged ‘טוליפ’

h1

פורטו(גל) מול ישראל

פברואר 22, 2012

המון יקבים בארץ עושים יינות בסגנון פורט – וחלקם גם קוראים להם פורט למרבה המבוכה (תחשבו שמחר יתחילו לייצר פה שמפניה). חלק גדול מהיינות האלה מבוסס על שאריות ענבים (ואני מנומס), הרבה מהם מתוקים מאוד ובלי הרבה מעבר – ובכך קולעים למכנה המשותף מתוק=טעים ומצליחים להימכר למרות שמחיר אופייני של בקבוק כזה עומד על 120-150 ש"ח. היבוא הפורטוגזי של הספשל רזרב חשף אותי לפורטים אמיתיים ואיכותיים בשכונת מחירים לא מאוד שונה, וכמובן שגם ליבואנים הגדולים יש דברים משלהם בסגנון.

במעבר חד – ביקבי רמת הגולן לא עושים את השטויות לעיל, על אחת כמה וכמה כשמדובר על הסדרה הגבוהה של היקב. לפני חצי שנה השיקו ברמה"ג יין בשם 2T, שמהווה משחק על שמות שני הזנים המרכיבים אותו – טוריגה נסיונל וטינטו קאו. מדובר בשני זנים פורטוגזיים המשמשים בפורטוגל לייצור פורט וגם ליינות יבשים. בהמשך ל-2T – יין יבש, ובהתחשב בסגנון הבשל שאוהבים ביקב – נראה כמעט מתבקש לעשות מהזנים האלה גם יין קינוח שפוזל לכיוון פורט. כך נולד ירדן T2 מבציר 2008, וממשיך מסורת של חדשנות ביינות הקינוח של היקב (בוטריטיס, אייסוויין, מוסקטו), תחת שרביטה המדויק של טלי סנדובסקי (אם לא נתקטנן שהטוריגה של שאטו גולן היה קודם). בהשקה שארגן היקב לא הצלחתי לעמוד על קנקנו כמו שצריך, אז הבקבוק שקיבלתי הועמד באתגר קטן.

אין ספק שכל יין הוא עולם בפני עצמו, אבל גם מהשוואות יש מה ללמוד. בשיתוף זוג טועמים נוספים העמדנו את היין החדש מול פורט אמיתי, ומול קוריוז ישראלי. ידענו איזה יינות משתתפים בטעימה – אבל הפורמט היה עיוור (לא אני מזגתי) והיינות נחשפו רק בתום הטעימה.

יין 1 – קפה, קרמל, מוקה, ארז, רך ומתמסר בפה, קרמלי, פירותי, אלכוהול לא מורגש, סיום ארוך. חנפן, טעים אבל חסר חומצה. מהמר על טוליפ.

יין 2 – ירקרקות של גרניום ואקליפטוס, פירותי, מתובל, מוצק, שקט יחסית, מרוכז, חסרה חומציות. האופי הוא יותר "ייני" מאשר פורטי.

יין 3 – אין מה להשוות ליין הקודם – אף מתפרץ, פירותי ושופע, עסיסי, לא כבד, קצת אלכוהול מורגש באף ובחיך, מעט חריפות ונגיעה של חבית. פירותי, עשיר ומרוכז. מצוין.

תוצאות:

היין הראשון הוא האספרנזה 2005 של טוליפ, בסה"כ טעים אבל לא הרבה מעבר, עם הקרמליות האופיינית שגרמה לנו לזהות אותו בלי מאמץ. כ-115 ש"ח

היין השני, רמת הגולן החדש. מחיר מומלץ – 190 ש"ח.

היין השלישי, Quinta do Estanho, Porto, LBV 2003, מחיר מומלץ, כ-185 ש"ח (מחיר ישראלי אחרי ייבוא, כן?)

השורה התחתונה די ברורה, אבל אסכם בכל זאת: בטווח המחיר של T2 המתמודד הפורטוגזי מאכיל אותו אבק, ולפחות לטעמי אין סיבה להעדיף את המקומי אלא אם יש לכם צורך בכשרות.

האירוח היה באדיבות נמרוד, שקינח לנו את הערב עם שיכר קרמבולה מגניב לחלוטין שבטח יצדיק פוסט בפני עצמו מתישהו – תודה.

h1

נתונים טכניים ביין

ספטמבר 13, 2011

אני קורא כמעט כל מה שמתפרסם על יין בעברית ברשת. בדרך כלל אני לומד, לפעמים אני לומד מטעויות. אחד הדברים שאני פחות אוהב לקרוא אלו ביקורות יין שרובן עוסק בנתונים טכניים שמסופקים ע"י היקבים/יח"צ או כתובים על הבקבוק. לפעמים יש בהם פרטים מעניינים, כמו הסיפור על הכרם ממנו מגיע הקריניאן המסקרן של רקנאטי, אחוז אלכוהול חריג ביחס למה שטועמים, מרכיב לא שגרתי בבלנד וכד'. אבל אם זה בלנד בורדו למי אכפת כמה אחוז מרלו יש שם? למי אכפת משך היישון בחבית? אכפת לי איך מרגישים את החבית ביין. אם כבר מדקדקים בנתונים טכניים, למה לא לכתוב ברשמי טעימה גם את הבריקס בבציר, pH, סוג השמרים, דרגת הקליה של החבית, מספר השפיות והסל"ד של הדיסטמר?

רצה הגורל והגיע מארז יפה לפתח דלתי, שמהווה case study לטענה לעיל. אלו שני היינות שקיבלתי, ואני מצטט סלקטיבית מדפי היינן, מקווה לא להתבלבל ביניהם:

יין א' – התירוש עבר השריה קרה ב-14 מע' למשך שלושה ימים, לאחר מכן תסס 10 ימים, לאחר סחיטה עדינה עבר לתסיסה מאלולקטית במיכלי נירוסטה. היין יושן סה"כ 15 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי וצרפתי. 15% אלכוהול, בציר ידני סלקטיבי עם אור ראשון בספטמבר 2009. מהיין יוצרו 9,500 בקבוקים. מחיר מומלץ לצרכן 79 ש"ח

יין ב' – התירוש עבר השריה קרה ב-14 מע' למשך שלושה ימים, לאחר מכן תסס 10 ימים, לאחר סחיטה עדינה עבר לתסיסה מאלולקטית במיכלי נירוסטה. היין יושן סה"כ 15 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי וצרפתי. 15% אלכוהול, בציר ידני סלקטיבי עם אור ראשון בספטמבר 2009. מהיין יוצרו 10,000 בקבוקים. מחיר מומלץ לצרכן 79 ש"ח

ועכשיו ליינות באמת:

טוליפ Mostly קברנה פרנק 2009 – ממשיך לנפק את אחד היינות המוצלחים של היקב לטעמי. היין מגיש פרי בשל וידידותי עם מחמאות של תיבול באף ובחיך. הבשלות הגבוהה מגיעה עם מעט חום ותחושת המתיקות הצפויה אבל באופן שמצליח להשתלב, כחלק מהאופי של היין וסגנון הבית של טוליפ. היין המוצלח והנגיש הזה עקבי עם בצירים קודמים, ואני עקבי בהמלצתי להכניס אותו לשעה למקרר לפני ההגשה. מחפשים אולי יין לראש השנה?

טוליפ Mostly שיראז – קברנה 2009 – אותה ייננות כמו היין הקודם: 15 חודשי חבית, 15% אלכוהול מוכיחים שמספרים ונתונים טכניים לא חשובים כמו היין עצמו. התוצאה כאן היא הרבה חבית קלויה שמעיבה על הפרי, מחסור בחומציות וכמות נדיבה של תיבול וחריפות. איפשהו מסתתר כאן פרי טוב, אבל לטעמי הבשלות כמו גם החבית חצו את הסף ויוצרים יין חם, לא רענן ולא מאוזן. פתחתי בקבוק נוסף שבועיים אחרי הטעימה והתוצאה הייתה דומה. אולי הקברנה פרנק לא שמע על הנתונים הטכניים והצליח להתמודד עם העץ והבשלות יותר טוב מאשר הפרי ביין הזה.

היינות נשלחו ע"י היקב.

h1

קברנה, פעמיים כי טוב

מאי 31, 2011

כמו עוד כמה יינות, גם היין הזה הושק חודש-חודשיים לפני פסח בשביל לנסות ולהשיט אותו בנחשול המכירות טרום-החג. כמו עוד כמה יינות שהושקו ביחד איתו, גם היין הזה הושק מוקדם מידי. טעמתי את היין לקראת החג והוא היה פשוט לא מחובר ולא קשור לבצירים קודמים ומוצלחים ממנו. שמרתי על אופטימיות. עכשיו חודשיים אחרי הוא מדבר שפה אחרת לגמרי.

טוליפ Just קברנה סוביניון 2009 ממשיך במסורת שהנחילו הבצירים הקודמים, ומנפק יין בשל על טהרת הפרי. הפרי כ"כ נעים שהאלכוהול המעט מורגש נסלח. יקב טוליפ לא עושה את היינות הכי טובים בארץ, אבל היין הזה הוא דוגמה למה שהוא עושה הכי טוב – יינות נגישים ופירותיים, שמכוונים במופגן לקהל הצעיר – העתיד של צריכת היין בארץ (וחבל שלא גם ההווה). היינות ידידותיים למשתמש לא רק על סקאלת הטעם אלא גם על סקאלת הארנק, והמחיר המומלץ של היין הוא 67 ש"ח. לצד הקברנה פרנק הנעים מסדרת Mostly מדובר בפייבוריטים שלי מטוליפ. כמו שכבר כתבתי, אני מתחבר יותר לרעננות של הסגנון של היינות האלה מאשר לגרסת הרזרב.

* * *

איזבלה בר שבמרכז הכרמל בחיפה לא מנסה להרשים אף אחד. מה שהיא מנסה, ומצליחה, זה לנפק אוכל לא מסובך אבל טעים, באווירה נעימה ועם שירות מתוקתק. כל זה במחירים בגובה העיניים, עם עיקריות שמתחילות מתחת ל-40 ש"ח. כמה ימים אחרי שאני מקטר על יין במסעדות – דווקא בקצה הנמוך של סקאלת המחיר והמיתוג מראים שאפשר גם אחרת. אין פה תפריט של מסעדת יוקרה, אבל יש פה כמה נציגויות ליקבים גדולים ולקטנים. כל היינות פתוחים בכוסות (גדולות וטובות) ב-30 ש"ח. חיפשתי קצת ומצאתי יין אחד שלא טעמתי עדיין.

יפו קברנה סוביניון 2008 – אף קברנה-אי נעים, בפה רגוע יחסית ובעיקר טעים. חומציות טובה בשילוב עם גוף קל יחסית הופכים אותו לידידותי לאוכל. מרענן להתקל ביין כזה ולא בסתם עוד קברנה מנופח ומלוטש. במחירי שוק של ~105 ש"ח מדובר בבקבוק ששווה לבדוק.

בקבוק הטוליפ נשלח מהיקב

h1

טוליפ חדש

מרץ 9, 2011

טוליפ, קברנה סוביניון רזרב 2008 יצא לא מזמן לשוק, חדש עם הניילון על הריפודים. הייתי סקרן לחזור ליין שני בצירים אחרי 2006 ולראות אם משהו השתנה מאז. הפרי הבשל והאופייני שמנפקים ביקב מרים ראש גבוה, והוא עטוף בהמון קליה, שוקולד מריר וקפה שחור. היין ממלא את הפה, הבשלות של הפרי מפזרת מתיקות מדומה (15% אלכוהול), עם יובש וחומצה שמצליחים להחזיק את היין באזור האיזון, והרבה קליה ושמנוניות מהחבית והאלכוהול.

בנישה שהיקב מכוון אליה ביין הזה – הוא עושה עבודה טובה. יין פירותי-בשל, נגיש-חנפן שמתהדר בהרבה חבית חדשה וקלויה. על הסקאלה הזו היין נותן הרבה במחיר נוח (95 'מומלץ', פחות מ-85 בפרקטיקה). הרבה אנשים, במיוחד מתחילים יתחברו מאוד לקליה ולבשלות. בניגוד ל-2006 כאן לטעמי החבית משתלבת יותר טוב בפרי שמצליח להראות את האיכויות שלו למרות העומס של העץ. אם אתם אוהבים בלוקבאסטרים סטייל אוסטרליה וקליפורניה – תקבלו יין עשיר ומלא בקונטקסט שלו, הכל בווליום גבוה.

אישית אני יותר מתחברת לסדרות ה"נמוכות" – ג'אסט ומוסטלי – שם החבית היא תבלין ולא שחקן ראשי.

הבקבוק הגיע לידי מהיקב

h1

בציר חדש ללבן של טוליפ

אוגוסט 3, 2010

לאחרונה השיקו את בציר 2009 של White Tulip, היין הלבן היחיד של היקב, שהגיע כמה שנים אחרי שהפסיקו עם המוסטלי סוביניון בלאן המוצלח – נדמה לי שבציר 2005 היה האחרון שלו.

היין הוא בלנד לא שגרתי של גוורץ וסוביניון בלאן, ומה שמוצלח בו בעיני זה שילוב בין בשלות גבוהה עם חומציות. הוא מאוד מוחצן עם פירות טרופיים בשלים ומתקתקים, מתחתיהם אופי יותר "קר" של עשבוניות נעימה – ומה שקובע אם יין כזה יתרומם או יפול זו החומציות. כאן היא עומדת היטב במשימה ושומרת על היין רענן כנגד כל הבשלות והמתיקות שהיא משאירה. אפשר גם לשים לב לשמץ של מליחות-מינרלית נעימה על החיך שמוסיפה עניין וחן לטעמי. להגיש אותו קר, וכדאי גם להחזיק את הבקבוק בשמפניירה אם יש.

 

הרבה פעמים אני שומע או קורא אנשים שמתארים בלנד של חמישה זנים ויותר, ומשייכים כל ארומה לזן מסוים. לדעתי הרבה מזה לא היה מחזיק בטעימה עיוורת, ולרוב אני חושב שאני לא יודע לזהות איזה מרכיב של הבלנד תרם איזה חלק של התחושה ביין – אבל בבלנד הזה האבחנה קלה יחסית. למרות שהוא 70% גוורץ אני חושב שהאופי שלו הרבה יותר דומה לסוביניון בלאן, הפרי יותר בכיוון הזה (למרות שהליצ'י-הגוורצי בהחלט כאן) והחומציות גם היא. זה קצת מפתיע, כי גוורץ הוא בדרך כלל מרכיב דומיננטי שמתבלט גם בכמויות קטנות בבלנד – הדוגמה הכי טובה היא המסע הלבן של ויתקין שיש בו פחות מ-20% גוורץ אבל אי אפשר לפספס אותו. בכל מקרה – זו דוגמה נוספת לכך שמה שחשוב זה מה שיש בכוס ולא מה שכתוב על הבקבוק.

קצת הארכתי במילים, אז נסכם בקצרה – יין נקי, פירותי ורענן. המחיר המומלץ הוא 67 ש"ח – לא מעט – אבל שווה בדיקה.

h1

מי הזיז את החבית שלי?

אוגוסט 23, 2009

טוליפ קברנה סוביניון רזרב 2006

כמעט שנה המתין הבקבוק בסבלנות במקרר, מאז הביקור האחרון ביקב. רציתי לראות אם היובש ישתלב יותר טוב בשאר הטעמים אחרי זמן מה. ליין צבע סגול אטום ויפה, באף פרי יער בשל למדי, מוחצן ומרוכז, עטוף בפצצה של שוקולד מריר, וניל וקליה. גוף מלא, עמוס פרי, יובש עדין ונעים, שמנוני-גליצרולי על החיך, מעט כבד. אז מגיע הסיום וחושף את היין במערומיו – פתאום רוב הפרי מתנקז החוצה, ונשאר אפטרטייסט קלוי וקרמלי עם מרירות ניכרת. רק החבית.

ליקב היה פרי טוב והם ידעו לטפל בו ולמצות אותו היטב בצבע ובטעמים. לדעתי הם לא צלחו בטיפול בחביות, והפרי לא מחזיק 18 חודשי חבית – חבית שלפחות לטעמי הייתה בדרגת קליה גבוהה מידי. ידעתי שאני פותח בקבוק מודרני, עמוס בפרי ובעץ, אבל כדאי שהם ישתלבו טוב יותר זה עם זה. נמכר בכ-90 ש"ח.

בשורה התחתונה – אני חוזר לסדרות הג'אסט והמוסטלי המוצלחות של היקב, שמנפקות יינות פירותיים ונקיים במחירים נוחים לשתיה יומיומית, במיוחד הקברנה פרנק והקברנה סוביניון החביבים שלהם.

h1

בחזרה לטוליפ

נובמבר 14, 2008

לא יודע איך זה קרה, אבל בקושי שתיתי לאחרונה טוליפ. האמת? הפסד שלי. התכנסנו קבוצה מפורום יין ואלכוהול בתפוז בשישי בבוקר בכפר תקווה השקט, במטרה להכיר יותר טוב את היקב.

נתחיל מהשורה התחתונה – הססמה "יין שאוהב אנשים" שמקשטת את המבואה ליקב היא לא סתם משפט על קיר; ביקב עושים יינות fruit-forward מובהקים, מודרניים, חנפנים וידידותיים לכל אחד. יש יינות שאפשר לאהוב יותר ויש יינות שאפשר לאהוב פחות – אבל לכולם יש מכנה משותף, house style – שמאפיין את היקב, מיצוי פרי, בשלות ונגישות. זאת ועוד, על כל היינות (להוציא הקינוח), תקבלו עודף ממאה ש"ח, מה שמעמיד לדעתי את היקב ברשימת מצטייני התמורה למחיר. במידה מסוימת – אוסטרליה למרגלות הכרמל.

רועי יצחקי והיינות - יקב טוליפ

כמה מילים על היינות. המחירים הם 'מחיר מומלץ', כאשר ביקב ובחנויות אחרות הם נמוכים משמעותית.

Just קברנה סוביניון 2007 – סגול שקוף, פרי בשל ונעים, בפה עדין, גוף בינוני, חלק, חמיצות טובה שמחזיקה את הפרי. סיום בינוני ופירותי. 64 ש"ח – ידידותי, פשוט וטעים.

Moslty שיראז 2006 – סגול-שחור, בשרני באף עם פרי יער, גוף בינוני-מלא, טאנין נעים, תיבול ופרי עשיר. סיום יבש, פירותי וארוך. 74 ש"ח. יין חורפי שמראה אופי של הזן.

קברנה סוביניון רזרב 2006 – ריבת פטל, אקליפטוס, וניל, גוף בינוני-מלא, מרקם חלק מאוד, יובש עדין וטוב, משהו מתוק, סיום ארוך, יבש ופירותי. בומבסטי, טעים, מרוכז ומלא. 89 ש"ח – קניה טובה לטעמי.

סירה רזרב 2006 – עור ופרי משולבים עם משהו קצת טחוב, מרקם חלק וקטיפתי בפה, גוף בינוני, המון פרי נתמך בטאנין עדין. בסה"כ היין עשוי טוב ודי מאוזן, אבל מה שלדעתי מבליט אותו הוא המרקם יוצא הדופן, שלא זכור לי שטעמתי כמותו. אני מניח שיהיה מי שיחלוק עלי – אבל אני טוען שהבאז סביב היין הזה מוצדק. מחיר? נדמה לי שכמו הקודם אבל זה רק אם תצליחו להשיג אחד מאחרוני הבקבוקים שנותרו.

על ה- Tulip Black החדש נתבקשנו שלא לכתוב. אספר רק שהבלנד הזה מצא חן בעיני, אם כי הוא לא בדיוק בסגנון של שאר יינות היקב. לא מעט יקבים בינוניים וגדולים עושים בלנד בורדולזי בסדרות על, ואני חושב שהיין הזה לא מתבייש מרובם.

טוליפ אספרנזה 2003 – יין קינוח מחוזק שמיושן בחביות רמי מרטן משומשות, בצבע חום עכור, עם צימוקים באף, מתיקות שמאוזנת היטב ע"י חמיצות ונגיעות חריפות, ונגיעה מפתיעה וטובה של קרמל וקפה בפיניש. פחות מרשים באף אבל מאוזן וטעים. 115 ש"ח.

Syrah Reserve, Mostly Shiraz, Tulip Australian, Just Cabernet Sauvignon, Caberenet Reserve, Just Merlot & Black Tulip

תודה לרועי וליקב על האירוח החם ועל השיחה הכנה.