Posts Tagged ‘ויתקין’

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

מסע מוכר

פברואר 23, 2008

ארוחת שישי פשוטה וטעימה, עם יין… פשוט טעים.

ויתקין מסע ישראלי אדום 2006 ממשיך את מסורת הזנים הלא שגרתיים שיצרו שם במושב הפסטורלי. מלבד הקריניאן, יש בבלנד גם סירה ומעט קברנה פרנק. אני לא יכול להתפלפל על כך שזיהיתי אופי של אחד הזנים בבלנד, אבל אני יכול לסכם בפשטות: יין טעים.

מורכבות? לא יודע – כנראה שלא, אבל אחלה ריחות עם הרבה פרי, ועל הלשון הוא לרגע חלקלק ולרגע עוקץ בעדינות, מפזר מעט תיבול מעניין. יופי של יין לאוכל, במיוחד עוף, הודו ודגים מעט מתובלים לדעתי.

סדרת המסע הישראלי (אדום, לבן, ורוד) מראה שיקב קטן יכול לעשות יינות מקוריים, נגישים למתחילים אבל גם מעניינים למי שיותר מנוסה – וכל זה במחירים דו ספרתיים הגיוניים. כ-65 ש"ח לאדום (פחות אם קונים ביקב). מסוג הבקבוקים שכדאי להחזיק אחד בבית.

ויתקין מסע ישראלי אדום

h1

צהרי שישי ביקב ויתקין

נובמבר 9, 2007

מוקדם מידי בבוקר יום שישי, אחרי מעט מידי שעות שינה. שאון השעון המעורר מצליח בקושי לגרום לי לפתוח חצי עפעף ולכבות אותו. המיטה לוחשת לי להישאר, בקול הגיוני ומפתה "רק לפני שבועיים היית ביקב" היא קוראת, "כבר טעמת את כל היינות, מה אפשר לחדש?" ממשיכה בקולה המרדים. מסתבר שאפשר לחדש…

אחרי טקס התעוררות שכלל קפה חזק ומריר ונסיעה שקטה במזג אוויר מצוין, נפגשתי עם חברי פורום מתפוז ביקב ויתקין, שם קיבלו את פנינו שרונה (המנכ"ל) ודורון (היינן) בלוגלובסקי, ואסף פז, היינן היועץ. אחרי סיור מעניין בחדרי המיכלים, החביות והבקבוקים עם אסף, נתפנינו לשולחן הטעימות (אני מצרף בסוגריים את מחירי היינות המוזכרים).

 חדר החביות ביקב ויתקין

חדר החביות ביקב

את כל יינות היקב מהבציר האחרון כבר טעמתי (כאן וכאן), אבל כאמור, יש מה לחדש. פתחנו במסע ישראלי לבן 2006 (60 ש"ח), שכבר הספקתי לשבח פעמיים. בעודנו נהנים מהיין נעלם אסף וחזר עם שלושה מיכלים מאולתרים, מלאים נוזל זהוב ועכור שהזכיר במראה בירת חיטה לא מסוננת – לא משהו מעורר תאבון. מסתבר שנפלה בחלקנו הזדמנות לטעום בנפרד את המרכיבים של המסע הלבן מבציר 2007, לפני הרכבת הבלנד. לא אכתוב רשמי טעימה על המרכיבים כי כל אחד ידרוש פסקה עם רוב שמות הפרי שאני מכיר, אבל בכל זאת הגוורצטרמינר הזכיר בעיקר מלון וליצ'י עם קצת מינרלים וחומציות טובה. הפרנץ' קולומבר היה פשוט חגיגה מתקתקה ומבעבעת קלות עם טעם מובהק של אשכולית וקליפת אשכולית, מרירות קלה ונעימה וחיוך שנלווה לכל לגימה. לא עזרו הפצרותינו לבקבק עבורינו ארגז מהיין הכיפי והקליל הזה. את הויוניה קיבלנו מהחבית (רק שליש מהויוניה שבבלנד רואה חבית), שהיה עם ארומות קליה ומינרלים, מרקם שמנוני וסמיך עם מעט הדרים, וסיום ארוך ומתובל – אופי של ויוניה.

 ויתקין

דורון וחלק מהיינות שטעמנו

הפטיט סירה 2005 (96), (האח הצעיר של מודל 2004, זוכה הזהב הכפול בטרה-וינו) עדיין שומר על העוצמות מאז טעמתי אותו מהחבית, עם טאנינים מוצקים, פרי דחוס ומרוכז שאפשר לזהות כבר בצבע השחור-סגול שלו. תינוק של ענקים – הצטערתי שאין לי מקרר יין להחזיק בו בקבוק או שניים.

מכל שאר יינות היקב עליהם כבר כתבתי, אזכיר שוב רק את ויתקין בציר מאוחר 2005 (90), שלגימה קטנה ממנו מלבישה עליו אוטומטית את הכינוי המוכר – זהב נוזלי. מפנק, פירותי, דבשי ועם מספיק חמיצות שתאזן. הבקבוק שלקחתי האיר את ארוחת הערב של שישי.

ויתקין בציר מאוחר

זהב נוזלי – ויתקין בציר מאוחר

שוב תודה לאסף ולמשפחת בלוגלובסקי, על אירוח מכל הלב, ועל שגרמו לנו להרגיש חלק מהמשפחה. תודה נוספת גם לורד ברלל, עורכת אוכל בתפוז על ארגון הביקור.

h1

בחזרה לויתקין

אוקטובר 26, 2007

הנסיעה בדרך המתפתלת באחד ממדרונות הכרמל הירוקים, עם קרני השמש בעודה מתכוננת לטבילתה היומית בים ו-Time of your life של גרינדיי ברדיו, לא היו יכולים להיות הקדמה טובה יותר לאחר צהריים פסטורלי במושב כפר ויתקין. בדיוק חודשיים מאז הביקור האחרון, הוזמנתי עם שאר מועדון הלקוחות למשק משפחת בלוגולובסקי, למבנה הצנוע של יקב ויתקין, והפעם לכבוד השקת הקברנה פרנק 2005, עם עוד שני יינות חדשים.

היקב מייצר שלושה יינות בסדרת מסע ישראלי – לבן, ורוד ואדום, שלושתם בלנדים מעניינים, סופר-ידידותיים – הן בטעם והן בתמחור שעומד על 55-65 ש"ח. מלבד המסע הישראלי מייצר היקב יינות זניים מזני ענבים פחות שגרתיים מנוף המרלו/קברנה/שיראז המוכר, וזוג יינות קינוח. בסוגריים מצויינים המחירים הרשמיים של היינות (לפני הנחות שונות).

בכניסה הזמין אותנו אסף פז, יינן היקב, להצטרף אליו לריזלינג יבש 2006 (75), בעל צבע בהיר, עם לימון בולט באף ולצידו מינרלים, קליל בחיך עם חמיצות חדה וממוקדת, לצידה עוד מינרלים ופרי הדר, ממשיכים לסיום די ארוך וחומצי. מרענן, נקי, יבש ועשוי היטב – יתאים מצוין לדגים ולעוף.

 ביקור בויתקין

אסף פז לצד ויתקין ריזלינג יבש 2006

המשכנו למסע ישראלי אדום 2006 (65), שפותח באף נעים מלא פרי יער ומשהו מתקתק-ריבתי, עם מרקם רך ועדין בפה, עוד פרי נעים ויובש קל שמגיע בעיקר בסיום הבינוני. נחמד, נעים לשתיה וידידותי גם למתחילים. הייתי שותה אולי עם המבורגר עסיסי.

משם הגיעו תורו של הכוכב, לכבודו נערך הערב: קברנה פרנק 2005 (96), בעל צבע שחור אטום שהופך לסגול מדהים בשוליים, באף שולט השזיף, כשברקע יש גם פלפל שחור ולבן, רמז לקליה ועוד פרי. די מלא בפה עם שפע פרי, תיבול, ויובש וטאנין לא חדים – אבל כאלה שאי אפשר להתעלם מהם, וממשיכים כל הדרך לסוף הארוך והמתובל. טוב לשתיה עכשיו, אבל עוד שנה-שנתיים לדעתי ישתפר משמעותית. לפתוח עם קדירת בקר בערב חורפי, או איזה כבש צלוי בתנור.

יקב ויתקין

בארוחת ערב שישי בבית פתחנו בקבוק מסע ישראלי לבן 2006 (60), שמתחיל מפצצה של פרי באף עם תפוחים ואגסים וגם מעט עשבוניות, בחיך בעבוע עדין מאוד שמתפוגג אחרי כמה דקות בכוס, פרי בשל ומתקתק עם מספיק חמיצות ותיבול נעים שמספקים איזון ועניין. השפעת זן הגוורצטרמינר בבלנד מורגשת בעשבוניות ובתיבול, והזמן שבילה הוויוניה בחביות לא פוגע ברעננות. מלווה מצויין למנות פתיחה ולדגים. אחד הלבנים הישראליים החביבים עלי – מומלץ.

אין לי אלא לסכם שוב – ויתקין זה יקב שכמה ששותים יותר יינות שלו – אוהבים אותו יותר. אין השקעה מיוחדת בשיווק וביחסי ציבור – היינות מוכרים את עצמם. היקב יוצר יינות מקוריים ומיוחדים, שמתומחרים בצורה הגיונית ונגישה. היינן שם את הפרי והענב בחזית, והשימוש בחבית נעשה ברקע, ביד עדינה, ובמידה טובה. עוד על היקב.

תודה למשפחת בלוגולובסקי ולאסף פז על האירוח הנדיב והאווירה המשפחתית.

h1

ארוחת שישי

ספטמבר 8, 2007

ארוחת שישי שקטה וחביבה עם עוד זוג חברים. הבישול שלי היה חסר מוטיב מרכזי וכלל דברים פשוטים שקשה לפספס איתם. לא נרשמו תלונות סביב השולחן על האוכל או על היין.

הבקבוק האחרון מהשלל שקיבלתי מספרד ליווה את המנה העיקרית – בולונז, שהותאמה אליו בהצלחה, אם תשאלו אותי

Cune Crianza 2004

שחור ואטום הופך לארגמן על השוליים. פתחתי שעתיים לפני, ליין היה ריח סתמי של פירות יער ובפה חמיצות כ"כ גבוהה שחשבתי שהקיץ הישראלי הכריע אותו. כמעט ויתרתי עליו לטובת בקבוק חלופי, אבל נתתי לו להמתין, כשאני מוזג חצי כוס על מנת להוריד את מפלס הבקבוק מתחת לכתפיים – להגביר את שטח הפנים של החמצון. אחרי שעתיים הוא שינה צורה לחלוטין:

פרי יער שוצף ומתפרץ כגון פטל וקסיס, טבולים בווניל, עם עץ קלוי ופלפל שחור. גוף בינוני מלא, כשהפרי עושה מאמץ עילאי לתמוך בטאנינים הלעיס. תיבול קל מצטרף באחורי הלשון, וממשיך לסיום בינוני ויבש.

נחמד מאוד, ובניגוד לחלון השתיה שנתן לו רוגוב עוד מלא כוח וטאנין, לדעתי שנתיים ישפרו אותו למרות שבהתאמה נכונה לאוכל הוא מהנה גם היום. יין צעיר ונמרץ, שמיטיב להתבטא לצד בשרים שיתנו לו קונטרה. אני חושב שנהניתי ממנו יותר מאשר הריוחה רזרבה 99' שקיבלתי ביחד איתו, למרות שהוא בטח עלה שליש ממנו.

Cune Rioja Crianza

לקינוח, בציר מאוחד 05 של ויתקין שהיה טוב מאוד, אם כי מעט פחות הרשים אותי מאשר בטעימה הקודמת שלו ביקב.

h1

אירוע בויתקין

אוגוסט 26, 2007

הרבה מילים הולכות להיכתב ברשת על אירוע תחילת בציר 2007 ביקב ויתקין שנערך במוצ"ש האחרון. אתחיל דווקא מהסיכום: "תגיד שזה לא יקב הבוטיק הכי מעניין שראית בארץ", נשאלתי – והסכמתי. לא טעמתי יין שגרתי אחד אתמול. עוד נקודה חשובה – אחד היקבים הכי נטולי-פוזה שראיתי: אין 'סדרות על', אין אירועים פומפוזיים ויחסי ציבור משומנים – אלא משאירים ליין את הבמה. כפועל יוצא של הצניעות הזו, מדובר גם באחד מיקבי הבוטיק שמתומחרים הכי נמוך בארץ, ולמעט היין המחוזק שלהם – תקבלו עודף ממאה שקל על כל הבקבוקים, ועל חלק גם עודף משישים שקל (זאת בניגוד ליקבים שבמאה שקלים אי אפשר אפילו לקנות יין אחד). היו יינות שאהבתי יותר והיו יינות שאהבתי פחות, אבל באף אחד מהם לא הרגשתי שהתמחור לא סביר. ולפני שאכתוב על חלק מהיינות, אני רוצה להמליץ על שמן זית ממשק ארנס, ארומטי וטעים, שהוגש באירוע. וליינות…

לבנים

ריזלינג 2006 – חמצמץ, חד, מינרלי, עם פרי הדר ברקע. נחמד ושונה. לא דומה בכלל לריזלינג 2004, ולא מותיר לי ברירה אלא להסיק שהבקבוק שטעמתי אז כנראה סוטה מהכלל, או ששנתיים-שלוש יישון גורמות לו להפוך חברבורותיו. שווה בדיקה. מחיר 75 ש"ח (אני מציין מחירי מחירון).

מסע ישראלי לבן 2006 – אף פירותי ופרחוני, עם תפוחים ירוקים, אננס, ועוד פרי טרופי שלא זיהיתי, חמצמץ ומרענן בפה, קל, נגיש וכיפי. מזכיר במשהו באף את ירדן גוורץ. 60 ש"ח, קניה טובה.

אדומים

פינו נואר 2005 – פרי עדין ובשל באף עם נגיעה של פטריות וירקרקות קלה, גוף קל יחסית, ויובש במידה. במידה מסוימת מראה מאפיינים של הזן. 75 ש"ח.

קריניאן 2005 – גם במזיגה מבקבוק שרק נפתח – פצצה של ריחות שוצפת עוד לפני שמתקרבים לכוס, פרי פרי ועוד פרי, שזיפים, פירות יער ועוד. צבע שחור אטום לבורדו בשוליים, לצד הפרי יש גם רמז אדמתיות וקליה. גוף בינוני-מלא, טאנין ויובש במידה לצד פרי בשל ומתקתק, עשיר ומרוכז, סיום בינוני פירותי שנותן ביטוי לעוד קצת יובש. אחד היינות הישראליים הכי טובים שטעמתי, ומבחינתי כוכב הערב. 90 ש"ח. שווה.

עתידיים

קברנה פרנק 2005 – שחור אטום לאדום עז, באף ירקרקות אופיינית לזן עם פרי, תבלינים ומעט חבית. גוף מלא, המון טאנין ויובש והפרי עדיין לא נכנס להילוך. תיבול נעים ועוד השפעת עץ קלה, סיום ארוך, מתובל ויבש. לתת לו עוד שנה בבקבוק ולהנות.

פטיט סירה 2005 – שחור אטום לסגול בשוליים, באף פרי יער ותבלין, גם כאן הטאנין והיובש עדיין נותנים את הטון ולצידם פרי מרוכז ודחוס עם עוד תבלין, שממשיך לסיום ארוך ויבש. מזכיר במשהו את הפטיט סירה של כרמל. יין טוב ומעניין, שווה לחכות איתו ולעקוב.

קינוחים

בציר מאוחר 2005 – צבע זהב עשיר, באף המון פרי ופריחה. גוף מלא, מתיקות לא מוגזמת, מאוזנת יפה בחמיצות עדינה ואפילו נגיעה מרירה מאוד קלה. סיום בינוני-קצר ופירותי. זהב בבקבוק. 90 ש"ח (לחצי בקבוק), קניתי. בניגוד לחלק מהיינות האחרים מהסגנון, כאן המתיקות במידה סבירה ויש גם דברים שמאזנים אותה. מצוין.

מחוזק NV – אדום כהה, פרי בשל, גוף מלא, פרי מתוק, קליה, קרמל, ורמז קל מאוד למרירות, סיום בינוני ומתוק. היין עשוי טוב וטעים, מזכיר במשהו את המחוזק של הר אודם, אבל לטעמי פחות מעניין ממחוזקים אחרים שטעמתי, ובפרט חסרו לי התיבול והחריפות האופיינים לסגנון. 120 ש"ח.

h1

ויתקין 'ורוד' רוזה 2005

דצמבר 31, 2006

וורוד בהיר מאוד, שקוף, אף מפתה עשיר בהדרים ובפריחה, בפה מרגישים קודם כל חמיצות טובה ומרעננת, משולבת בטעמי פרי הדר, מתקתקות קלה שלובה היטב בחמיצות, פריך, סיומת בינונית-קצרה מביאה עוד מהרעננות החמצמצה לחיך

יין קיצי וכיפי, נעים קליל ולטעמי מאוזן. בחמישים שקל יכול להיות שהתמורה נופלת מזו שנותן הרוזה של הרי גליל, אבל בגלל שקשה מאוד להתחרות בהרי גליל בתמחור, אין לי אלא לסכם ולומר שמדובר ביין טוב שנותן תמורה די סבירה. למכירה רק ביקב ובכמה מסעדות

ויתקין 'ורוד' רוזה, בקבוק מיוחד עבור מסעדת מאנטה ריי