Posts Tagged ‘ויתקין’

h1

שבת בויתקין

אפריל 7, 2009

מה חדש בויתקין?

הבציר חדש – ובכל זאת אין לי הרבה מה להוסיף לדברים שכבר כתבתי לא פעם על היינות. אני חושב שזה מעיד על עקביות של היינות (למרות הגדלת הייצור) ועל סוג של בגרות ויציבות. גם בויתקין המחירים עלו, אבל בגדול אני לא חושב שיימצא מי שיטען שבין סדרת המסע ליינות הקאלט יש בקבוק שמתומחר ביותר ממה שהוא שווה.

מסע לבן 2008 עושה את מה שהוא עושה טוב מאז שאני מכיר אותו – מרענן. קליל, פירותי מאוד, חמצמץ ומבעבע קלות על הלשון. 60 ש"ח – קניתי.

כשמריחים את הקריניאן 2006 אי אפשר לטעות בו. מאז שהושק לפני כשנה נתקלתי בו כל כמה  חודשים וכל פעם הוא מסיר עוד קצת נוקשות – הפרי הבשל והמרוכז בחזית, ומתחתיו רבדים מתובלים ומיוחדים. הקניה שעשיתי השלימה את המצאי במקרר לשלושה בקבוקים – נמשיך לעקוב.

הקברנה פרנק והפטיט סירה (2006) – כל אחד גם הוא מלא אופי – ובעיקר, לא מוכנים עדיין לשתיה.

מלבד אלו ושאר היינות – בעקבות הגעה קצת מוקדמת לאירוע – התאפשר לי להציץ עם אסף לחביות השונות שהולכות להרכיב את היין המחוזק. למרות שזה היה קצר – מעניין לטעום ולגלות כמה שונות יכולות להיות החביות המסודרות זו על גבי זו – בין מנטה ועשבוניות בחבית אחת, לפירותיות בשלה וריבתית בשניה, לתיבול חריף-נוקשה בשלישית ועוד. על חלק מן המרכיבים חשבתי שהם מתאימים לשתיה בפני עצמם – ולגבי אחרים – התחלתי להרכיב בראש בלנד עם חביות אחרות שטעמנו. בנתיים המרכיבים טובים ומעניינים – אבל בשביל גזר דין נצטרך לחכות לתוצר הסופי.

תודה לדורון, לשרונה ולאסף על אחה"צ מהנה ומעניין.

ויתקין קריניאן 2006 ופטיט סירה 2006

h1

ויתקין, חדשות.

מרץ 24, 2009

השקות יינות חדשים, בהרבה יקבים נראית ככה:

מסעדה יוקרתית בת"א רבתי. עיתונאים בלבד. דיילות/דוגמניות. ארוחת שף שהותאמה במיוחד ליינות.  מארז יינות לעיתונאים בשביל לטעום בבית. הלקוחות שומעים על היינות החדשים מהעיתונות – או פשוט מוצאים אותם על המדף בחנות.

בויתקין לא ממש עושים דברים כמו יקבים אחרים – וככה זה גם נראה כשיוצאים יינות חדשים:

חברי מועדון הלקוחות מקבלים הזמנה לטעום עם הייננים את היין העתידי (והשתתפות סימלית בעלות הארוח). היקב משיק את היינות שלו בפני הלקוחות ולא בפני העיתונות. בנוסף אומרים ביקב: היינות שלנו נגמרים מהר מידי ואנחנו לא רוצים להעלות את המחירים שלהם – אז אנחנו מזמינים אתכם הלקוחות הקבועים לקנות אותם בקניה עתידית לפני שהם יוצאים לשוק, כדי שלא יווצר מצב שלא נשאר יין עבור הלקוחות שלנו*. המחירים בקניה הזו, אגב – מצחיקים.

יש לי הרבה מה להגיד על מה שמתואר בפסקה הראשונה – אבל אני לא רוצה לערבב את זה בפוסט של ויתקין וזה יעלה באחד הפוסטים המתוכננים הבאים. הבאתי את ההשוואה רק כדוגמה נוספת – כמה הדברים נראים אחרת ביקב הזה.

בפינת החדשות: כמות הייצור גדלה. ביקב הוציאו "בלנד על" – כרגע חסר שם והרכבו המיסתורי מבוסס על הזנים הקיימים ביקב. מהבציר הנוכחי חלק מהיינות משווקים גם במגנומים – במספרים מזעריים.

היינות – כולם צעירים מאוד, כולם עם מיצוי פרי וריכוז מרשימים, כמו שלמדנו לצפות מיינות היקב. קריניאן 2007 שומר על מסורת של בשלות פרי, שמשולב בצד שחור אספלטי-מתובל-קלוי, מתפתח בכוס וחושף קפה וקרמל ועוד הרבה. קצת מחוספס וקצת אלכוהולי – צריך מעט זמן להרגע ולהתאפס, אבל ניסיון עם בצירים קודמים הופך אותו למניה בטוחה מבחינתי. הקברנה פרנק 2007 מוחצן, מתובל-מפולפל ומעניין. הפייבוריט הקבוע שלי פטיט סירה 2007 מרוכז ודחוס אפילו ביחס ליינות היקב האחרים, עם הבשרניות שאני אוהב למצוא בזן, עם יובש מטורף (אבל לא חד או בוסרי), תבלינים, ומה לא. גוף, נפח, בעיטה, פרי. ערס מחונך, שרירן בחליפה. קשה להגיד בלי לטעום אותו ליד הבצירים הקודמים – אבל אפשר לכל הפחות לקבוע שהוא לא נופל מבציר 2005 (2006 יושק בשבת הבאה), ואני חושב שאולי הוא גם מתעלה עליו.

"בלנד העל" של היקב, מבציר 2006, 400 בקבוקים ממנו מוצעים למכירה בכ-165 ש"ח. פרי בחזית, יופי של מבנה וריכוז, שכבות של פרי דחוס שהזכירו לי במשהו בצירים ישנים יותר של האניגמה. אני מסכים עם הטענה שלטעום ממנו לצד היינות הצעירים מפחית ממנו במשהו. לא יודע – היין עצמו מעולה, אבל אני כ"כ אוהב את האחרים שאני לא רואה את עצמי קונה אותו במחיר כפול מהם.

בלי מילות סיכום גרנדיוזיות – אני מקווה שהיקב ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, כמו שהוא עושה, ובגישה שהוא עושה.

 

* כמובן שבקניה עתידית יש יתרונות כלכליים ברורים ליקב ואני לא טוען שזה השיקול היחיד. מכיוון שהיינות לא נשארים להעלות אבק על המדפים, ושההנחה על הקניה הזו היא משמעותית – זה לא מפחית מנכונות הטענה לעיל.

ויתקין

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

מסע מוכר

פברואר 23, 2008

ארוחת שישי פשוטה וטעימה, עם יין… פשוט טעים.

ויתקין מסע ישראלי אדום 2006 ממשיך את מסורת הזנים הלא שגרתיים שיצרו שם במושב הפסטורלי. מלבד הקריניאן, יש בבלנד גם סירה ומעט קברנה פרנק. אני לא יכול להתפלפל על כך שזיהיתי אופי של אחד הזנים בבלנד, אבל אני יכול לסכם בפשטות: יין טעים.

מורכבות? לא יודע – כנראה שלא, אבל אחלה ריחות עם הרבה פרי, ועל הלשון הוא לרגע חלקלק ולרגע עוקץ בעדינות, מפזר מעט תיבול מעניין. יופי של יין לאוכל, במיוחד עוף, הודו ודגים מעט מתובלים לדעתי.

סדרת המסע הישראלי (אדום, לבן, ורוד) מראה שיקב קטן יכול לעשות יינות מקוריים, נגישים למתחילים אבל גם מעניינים למי שיותר מנוסה – וכל זה במחירים דו ספרתיים הגיוניים. כ-65 ש"ח לאדום (פחות אם קונים ביקב). מסוג הבקבוקים שכדאי להחזיק אחד בבית.

ויתקין מסע ישראלי אדום