Posts Tagged ‘ויתקין’

h1

תספורת גפנים / תמונות מהכרם

מרץ 25, 2012

לפני כמה שבתות נקראו הזומרים אל הדגל (שמופיע בתמונה האחרונה). חמושים במזמרות הסתערו על כרם הפטיט ורדו החולי במושב ויתקין. המטרה – זמירה של השריגים מהעונה הקודמת רגע לפני שהם מתחילים ללבלב והגפן מבזבזת עליהם אנרגיה.

התוצאה: תספורת צבאית (קצרה וגסה) למספר לא ידוע של שורות כרם, סימני שחיקה על הידיים בצורת מזמרה, פטירתה בטרם עת של מזמרה, שיזוף לא מבוקר באופן קיצוני וכמה בירות טובות.

אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה

לפני

 אחרי

תם, אך לא נשלם

h1

שמי ים התיכון

נובמבר 11, 2011

לא יודע אם זה היה היין, החברה או הבשר הטוב, אבל היה ממש כיף בטעימה. פורום היין של שרון ואסף התכנס בפעם המי-יודע-כמה לטעימה, כאשר הפעם הכותרת הייתה יינות ישראליים מזנים 'ים תיכוניים' (מושג שעוד צריך להגדיר, מתישהו). פורמט הטעימה העיוורת מוכיח את עצמו שוב והיו כמה הפתעות לשני הכיוונים. מסקנות כלליות: רוב היינות שטעמנו היו יינות טובים עד טובים מאוד, ונראה שזה מגרש שיקבים קטנים מצליחים לשחק בו לצד הגדולים. מלבד זאת, היה יותר מיין אחד שכמעט אף אחד לא הכיר קודם לכן – והיו המון 'חשודים מיידיים' שלא הופיעו בטעימה – כלומר, יש הרבה דברים מוצלחים ומעניינים מהז'אנר שמסתובבים שם בשוק.

יין 1 – יין מתובל, רזה וחומצי, מזכיר במשהו קוט דה רון כפרי ופשוט. יין אוכל נעים ופשוט. בלנד שמבוסס בעיקר על קברנה על סירה וקריניאן. יקב עביה, ארט 2008. הפתעה לטובה של יין מעניין יחסית מיקב קטן ולא מוכר. הבעיה היחידה היא שהוא מעט יקר ביחס למה שיש לו להציע, 90-100 ש"ח.

יין 2 – שקוף ובהיר מאוד, מעושן מתקתק ופירותי, פרחוני ובשל. קל יחסית בחיך, מתוק ומתובל. בהחלט אפשר להתבלבל שזה פינו נואר, אבל כך או כך מתוק מידי, אפילו שהוא מעניין ומורכב באף. התלבטתי אם לכתוב עליו או לא, בסוף החלטתי לכתוב בדיוק מה שכתבתי על הדף לפני שידעתי מה זה. הלסת שלי לא הייתה היחידה שנשמטה כשחשפו את הבקבוק: שאטו גולן, גשם אדום 2007. 240 ש"ח.

יין 3 – יין עם אופי פירותי-פלפלי שמזכיר לי סירה אבל מעט מלא וטאני יותר. מוצק, פירותי ועשיר, נעים וטעים בדרכו המחוספסת. הופתענו לגלות שמדובר ביין חדש שלא הכרנו, בלנד חדש, אדום של יקב סומק מבציר 2008. עמוד השדרה של הבלנד הוא סירה וקריניאן – השאר מלבק ומורבדר. לא רק שמדובר ביין מוצלח וטעים, ב-75 ש"ח זה לא פחות ממציאה וביקשתי מברק (יין ובעלים) להביא איתו בקבוקים לקניה במפגש הבא. שורה תחתונה: לחפש ולחטוף.

יין 4 – יין משגע ומוחצן, פירותי, פרחוני, חומצי ועסיסי, מעט בשל ומתקתק אבל הפעם מרגיש מאוזן יותר. אחד היינות הטובים בטעימה, וגם על עיוור מרגישים שזו הליגה הגבוהה. כרמל מדיטרניאן 2007, שמח לגלות שהוא נפתח מאז הטעימה הקודמת ועומד בציפיות הגבוהות שיש ממנו. מעניין יהיה לעקוב איך הוא מתפתח עם הזמן. יין מעולה, אפילו במחיר של 160 ש"ח.

יין 5 – אני מכיר רק יין ישראלי אחד שמסוגל לנפק כזו פטרוליות – אז זו לא הייתה הפתעה גדולה לגלות את הריזלינג של ויתקין, מבציר 2007. מינרלי מאוד ונעים. אני מעדיף את הגרסה הצעירה עם פרי ופרחים במקום פטרול, אבל עדיין יין מוצלח, שמגיע לפאזת הפטרול בגיל מוקדם בהרבה ממקביליו האירופאיים. כ-75 ש"ח

יין 6 – יין מרוכז, מלא ועשיר מאוד, טאני, ארוך ועצמתי. מרכז ביחד הרבה פרי ופלפל שחור עם שכבות של עשבי תיבול. משהו באופי השחור שלו, בריכוז ובעצמה הזכיר לי את הפטיט סירה של ויתקין, אבל היין הזה נותן יותר שכבות של ריחות וטעמים. טוב, לא הייתי ממש רחוק – ויתקין שורשים א 2006. אמרתי לאסף פז שזו הפעם הראשונה שאני נתקל ביין הזה כשהוא מספיק פתוח שאני אצליח להבין ממנו משהו. היין המצטיין בטעימה. ב-250 ש"ח אני לא קונה בקבוק, אבל אולי במכירה העתידית אפשר למצוא אותו בפחות. עוד מויתקין התגנב לטעימה מסע אדום מבציר 2005, ששמר על עצמו יפה (למרות שהיה אחרי השיא) והפתיע את כולנו בכך.

תודה לשרון ואסף על הארגון, לאסף על האירוח ולאסף פז שהצטרף.

h1

ויתקין עתידיים

מאי 28, 2011

כמו בשנים הקודמות, קצת אחרי ביקבוק היין מזמינים ביקב ויתקין את מועדון הלקוחות לטעום ולקנות את היין העתידי. האמת היא שבהשוואה למחירי ההשקה היתרון הכספי של קניית שישיה עתידית הוא לא גדול, כמו שהודו אסף ושרונה בטעימה. היתרון הנוסף, עם זאת, הוא העובדה שהבקבוקים יושבים עוד קצת ביקב במקום לתפוס מקום במקרר (גם אחרי ההשקה…) השנה המפגש עבר לחדר הפנימי בבית היין במעברות, ולמרות שהיה כיף גם במיקום הקודם, בקיבוץ האווירה יותר חמה וגם הנשנושים שהוגשו לפני היו מוצלחים מאוד.

מה לומר על היין? חוץ מזה שהוא צעיר נורא, היינות בוקבקו לפני חודשיים לכל היותר, וחלקם עדיין נמצאים בהלם. קשה להגיד הרבה על היינות במצב כזה, ואני מתבסס על הניסיון שלי עם ויתקין בטעימות חבית ובטעימות כאלה בהשוואה ליינות שיצאו בסוף. זו גם הסיבה שאני לא כותב על שורשים (ג'), הוא די סגור כרגע ואין לי רפרנס לגביו. הבקבוקים נפתחו יממה מראש.

קברנה פרנק 2009 – פרחוני ומתובל, בעיקר מפולפל, בשלות נמוכה, חומצה מצוינת, חריפות, היובש עדיין חד. עדיין גס אבל פחות סגור מהמצופה. באופן די עקבי ביקב מצליחים להמנע מהפירזיניות-הירוקה – אתגר לא קטן בזן הזה, אפילו שבמידות נמוכות זה מתקבל בחום עבור הזן.

קריניאן 2009 – בעבר הקריניאן היה מגיע לפני הקברנה פרנק, והשינוי אינו מקרי. הקברנה מתפצל לו לכיוון רגוע יותר והקריניאן ממשיך להיות הערס הישראלי האהוב. אי אפשר להתבלבל באף, עם השכבות השחורות מתחת לפרי – אבל הפה אטום לחלוטין ויש בו בעיקר טאנין וחומצה. closed for business.

פטיט סירה 2009 – כל מה שאני אוהב ביין הזה נמצא בו כבר עכשיו. משגע! חומציות טובה שמגבה את הבשלות המתוקה, טאנינים בשלים, דחוס ומלא. מעולה, טעים נורא ומוכן באופן מפתיע. היות והוא בוקבק לפני שבוע-שבועיים כנראה שהוא יכנס בקרוב לתקופה סגורה. שורה תחתונה במחברת: לקנות.

h1

Jawbreakers, טעימת פטיט סירה

מרץ 13, 2011

שנים. שנים שאני משדל אנשים להעמיד ראש בראש יינות פטיט סירה, על עיוור וסוף סוף זה מתגשם. את הכפפה הרימו שרון ואסף, ושרון גם פינק ואירח את הקבוצה המתמידה הזו שנפגשה בפעם ה-18 (!). תודה.

 סיכום, לפני שאדבר על חלק מהיינות: מסתבר שאפשר לעשות מהזן הזה הכל, החל מפצצות טאנין וכלה ביינות קלילים ופירותיים. החוט שמחבר בין היינות זה קו פירותי לא שגרתי, פלפל שחור, ובשלות שמלווה במתיקות (מדומה). המפתח ביינות האלה לטעמי, הוא להצליח לרסן את הבשלות-מתיקות והטאנין האגרסיבי ככה שמצד אחד אפשר יהיה לבטא את האופי של הזן אבל לא פחות חשוב – ליצור יין מאוזן. היינות הטובים בטעימה הוכיחו שאפשר לרקוד על שתי החתונות האלה, פחות או יותר.

שופע, בשל ומפולפל, פירותי-מתקתק, טאנינים בשלים, רחב, עשיר ומלא, סיום ארוך ופירותי. היין הכי עקבי שטעמנו, והוא מספק לכל האורך מההרחה ועד הסיום את אותה סחורה. אחלה סחורה. האיכות והעושר של היין התבלטה מעל רוב היינות האחרים וכמה אנשים ניחשו בזכות זה מי עומד מאחורי היין. הנקודה היחידה שהרחיקה אותו מהמקום הראשון מבחינתי זה המתיקות שלו. מצד אחד – זה חלק מהאופי של פטיט סירה בארץ ולא מדובר על מתיקות מוגזמת, אבל מצד שני היו יינות בטעימה שהצליחו להחזיק בעושר ובבשלות עם פחות מתיקות. המסקנה – היה שווה לחכות בסבלנות עם היין, הטאנין החד שלו התרכך והתעגל – הוא עדיין שומר על העוצמות שלו אבל הפינות החדות שויפו עם השנים. אם היו לי עוד בקבוקים הייתי עושה ניסוי ומחכה איתם עוד הרבה. ויתקין פטיט סירה 2005 (כ-100 ש"ח לבציר חדש, 80 ש"ח לעתידי בשישיה).

המון פרי, סירופי-שזיפי, פלפל לבן, טאנינים בוסריים ומרירים, סיום ארוך ובעיקר טאני. הבדל חד מידי בין האף הבשל והנעים לפה ירוק ולא מאוזן. בסה"כ סביר לבציר ראשון של יקב אבל עדיין לא לגמרי שם. אלון פטיט סירה 2005.

סוכריה, פרי מתוק ורענן, גוף קליל, מתקתק, חסרו לי חומצה וטאנין, וליד היינות האחרים הוא הרגיש כמעט מיצי. בסה"כ קליל ונעים בקונטקסט של יין צעיר ורענן,  ובעיקר יהיה נגיש וטעים למי שלא שותה הרבה יין. לא מצאתי בו אופי של הזן וסביב השולחן ניחשו שהוא הג'וקר. חדש בשוק – דלתון D פטיט סירה 2009 (65 ש"ח). אלדד לוי מפרגן. יכול להיות שנעשה לו עוול בטעימה עיוורת לצד שרירני פטיט סירה – אקנה בקבוק להתרשמות חוזרת.

פרי רגוע, פלפל שחור אופייני, גם על החיך הוא לא מתפרע ומציג איזון טוב בין טאנין, פרי וחומצה. רחב ועסיסי. מוצלח, מצליח להיות זני אבל בלי להתפרע. שילה secret reserve מבציר 2007.

כאן היה בעיקר סרחון נפתלין חזק שהתנדף רק אחרי 15 דקות של סחרור אגרסיבי בכוס (הבקבוק היה פתוח 8 שעות לפני הטעימה). כבר עמדתי להתייאש מהיין ואז הסרחון עבר והפרי התחיל לבצבץ. פירותי מאוד באף ובפה, עשיר ומעניין, עסיסי, רחב ומלא, ועם חומצה נדיבה. לצד כל זה עומדת חומה של הטאנין הכי ערס שראיתי, עם גורמטים, סאבוופר וג'אנטים מגנזיום. טאנין שחותך את החיך, הלשון והשיניים. זאב דוניה ממליץ לשים אותו בדיקנטר חצי יום לפני (!), וזה בכלל יין בן שש. ביטוי יפה ומלא אופי של הזן, אבל צריך עוד שנים עד שהוא ישתחרר מהטאנין המשוגע הזה. נראה ששאר המרכיבים שלו יחזיקו מעמד בקלות את הזמן הזה, והימרתי על כך בקניית בקבוק 2008 (100 ש"ח בשישיה עתידית). סוסון ים, מונק 2006. היין חולק את המקום השני (שלי) עם ויתקין. הוא מצליח להתרחק מהמתיקות, אבל אופי זני או לא – הטאנין פה חד מידי, לפחות בשלב הזה של חייו.

פרחוני, רענן, תחושה מלאה בפה אבל הטאנין רך, הפירותיות במידה, חומצה טובה, מאוזן ועסיסי, טיפת מתקתקות. בסיום קצת טאני-נשכני ואלכוהולי, אבל עדיין שומר על איזון ומבנה. בלי בשלות מיותרת, בלי מיצוי פרי אגרסיבי ובלי טאנין בלתי נשלט – גבירותי ורבותי – יש מנצח לטעימה. אבל מי זה? יין שלא יצא לשוק עדיין, אבידן פטיט סירה 2008 שיוצרו ממנו שתי חביות בלבד ועדיין לא ידוע באיזה סדרה ומחיר היין ישווק. נקווה שהמחיר לא יחזור על מה שהיה עם הגרנאש הזני של היקב.

 

השלמה: יינות שהייתי רוצה להכניס למועד ב' של טעימה כזו – יפתחאל רזרב, כרמל אזורית, ורקנאטי פ"ס-זינ' על תקן הבלנד. אם מישהו ירים את הכפפה אני מצרף פ"ס שסחבתי כל הדרך מקליפורניה…


h1

אנשים ויין

ינואר 18, 2010

אור רכס – הניו-יורקי והאגדה קפץ לביקור מולדת וסיפק לנו סיבה למסיבה. אחרי ניסיונות כושלים שלי ושמיניות באוויר של ערן הצלחנו לתאם מועד שהתאים עבור חלק מהגרעין הקשה של הפורום בתפוז. את הכפפה הרים גיא, הבעלים של מיה-בר הירושלמי המושקע והמומלץ, שפתח בפנינו את חדר הטעימות הפרטי ומצא זמן לטפל בנו אישית בערב עמוס עם עובד שהבריז – תודה!

סביב השולחן התקבצנו טום, רותם, ערן, קינקס וחתן השמחה. היו כל מיני יינות, אבל הפעם הם היו התפאורה והאנשים היו העיקר – בדיוק כמו שיין אמור להיות. לא ממש ישבתי ופירקתי את היינות לארומות, אבל כן ישבנו ודיסקסנו עליהם.  הסיכום שלי הולך להיות קצת שונה מבד"כ, אולי קצת פחות נחמד אבל ניסיתי לתאר את התחושה של היין בכלליות ולא כרשימת מכולת, לשם שינוי. את המחירים לקחתי מ-winedepot שאני מחשיב כחנות זולה.

Durius Tempranillo Reserva 2005  – אין פה הרבה פרי בשום שלב, יש ליין מבנה טוב, הוא יבש למדי ויש בו חומציות טובה. אחרי שעתיים בבקבוק חזרתי אליו והוא נפתח ונהיה רך יותר והוציא פרי נעים. יין אוכל לא רע, תנו לו בשר שמן והוא לא יגנוב את ההצגה אלא יילך איתו בכיף. ב-45 ש"ח זו קניה טובה ליין יומיומי לאוכל. יבוא – אקרמן.

תבור מסחה 2005 – לזכותו אפשר לזקוף את העובדה שהפרי מאופק ולא בשל. לחובתו – החבית לא מספיק מאופקת. התוצאה היא יין מעט ירקרק, לטעמי מתובל מידי בפה ובאף באופן שמעיד על שימוש יתר בחבית שמנסה לחפות על פרי בעייתי. בסה"כ זה לא יין גרוע, והייתי אולי ממקם אותו איפשהו לצד סדרת סינגל של סגל – ב- 60 ש"ח ליד מנגל או משהו. ב-140-150 ש"ח – ממש לא, תודה.

צ'ילאג פרימו 2004 – כאן מרגישים אופי קברנה מובהק, ללא בשלות, גם כאן הייתה יד מעט מתירנית על החבית. בסה"כ מתקבל יין טוב – עם מבנה מוצק ויבש – יין שהייתי מעדיף לפתוח עם אוכל ולא בפני עצמו. היין נחמד ונעים, אבל לא מצאתי בו מורכבות או עניין שיצדיקו מחיר של 160 ש"ח. כמו שכבר כתבתי – זה מבורך שהיקב שומר את היינות אצלו ומשיק אותם רק כשהם מוכנים לשתיה, וברור לי שזה עולה כסף שצריך לשלם. עם זאת, לטעמי היין לא מצדיק מחיר תלת ספרתי – גם אם אני משקלל את היישון הנוסף ביקב.

יתיר קברנה סוביניון 2006 – יין טוב ומדויק. textbook של פרי די בשל, עץ קלוי שמפזר הרבה תיבול. מהונדס ומהוקצע למשעי – עדיין קצת צעיר ומעט ונשכן – אבל גם לא הייתי מיישן לטווח של יותר מכמה שנים. קצת אלכוהולי. אני ממש מבין למה הרבה אנשים אוהבים אותו (כולל פמליית הפרקר), הוא פירותי, בשל, מוצק ועשיר – אבל אני לא מצליח להתחבר לכל הבשלות והקליה הזו. ב-125 ש"ח שהוא עולה אני מקבל עודף על קברנה איכותי אחר מהסגנון הבשל – הירדן. להבדיל, הירדן הוא יין עם קבלות, שמתיישן בנחת, מתעדן ומוסיף מורכבות לאורך השנים, בעוד שכאן מדובר בבציר השני של היין ביקב – איכותי ככל שיהיה. בפשטות – יין טוב שאני לא מתכוון לקנות.

ויתקין פטיט סירה 2005 – במילה אחת – פצצה. בכל רמ"ח אבריו. פצצה של פרי שחור בשל, פצצה של יובש שמפרקת את השיניים ואת הלסת – גם חמש שנים מהבציר. מאחורי כל זה יש רבדים שחורים שאני מקשר לזן, עם אספלט, אפר ותיבול-פלפלי. קצת יותר מתוק ממה שזכרתי, גם האלכוהול לא נעדר – אבל זה פשוט המון יין. הגסות המחוספסת שלו, העסיסיות, הריכוז המטורף והעוצמה – זה מה שעושה אותו ליין הישראלי שאני הכי מתלהב ממנו. בהחלט לא יין לאוכל, אבל אפשר להגיש איתו דברים בצד שיתנו לו קונטרה – גבינות בשלות מאוד, או איזה רצועות רוסטביף בלי הרבה תיבול כדי לשבור קצת את היובש יכולים להעלות אותו עוד מדרגה. 105 ש"ח לבציר חדש. המסקנה הקבועה שלי אחרי פתיחת בקבוק כזה היא: לקנות עוד.

h1

האבא של הקברנה

אוקטובר 31, 2009

שוב התכנס פורום היין של שרון ואסף, והפעם תחת הכותרת קברנה פרנק ישראלי. הבורדולזי שלקח לראשונה יאיר מרגלית והראה שיש מה לעשות איתו גם בארץ. היום יש אנשים שטוענים שזה מתמודד ראוי ל"זן הישראלי" שהרבה יקבים מחפשים. אישית אני חושב שעושים ממנו יינות טובים, הרבה פעמים יותר מעניינים ממרלו/קברנה גנריים – אבל את הדגל הישראלי הייתי מחפש דווקא בקריניאן או פטיט סירה.

טעמנו על עיוור את כל שבעת היינות, לצד כיבוד קל ומוצלח פרי מטבחו של שרון. הציונים שכתבתי הם יחסיים לטעימה הזו ולא על סקאלה אבסולוטית כלשהי, וציוני הפורום המשוקללים מופיעים בסוגריים.

Marie de Beauregard, Saumur Champigny – סגלגל בהיר שקוף למדי, אף שקט עם פרי עדין, תבלין ומעט עשב. בפה מעט חומציות וטיפה תיבול. חסרים: פרי, נפח, יובש. לא יודע אם זה אני או היין, אבל לא אהבתי. ג'וקר מהלואר. 105 ש"ח, ציון:  83 (78) (יבוא: הסקוטית)

שטרן קברנה פרנק 2006 – סגול עמוק ויפה, קליה, פלפל ירוק מודגש, פלפל שחור ואקליפטוס. גוף מוצק, טאנין ניכר משולב היטב באחלה פרי וחמיצות טובה עם תיבול עדין. סיום בינוני ארוך ומתובל. כ-90 ש"ח, ציון: 90 (84). אחרי הדיון עם הפורום אני חושב שאולי הגזמתי מעט עם הציון, בגלל השיפור לעומת היין הקודם. למרות זאת – כתבתי ציונים לפני הדיון עם השאר והחלטתי לא לשנות בעקבות דעת הרוב.

פסגות קברנה פרנק 2006 – צבע סגול אטום, עשבי תיבול, פלפל לבן, קליה, מעט אלכוהול. יובש עדין לצד פרי, נפח טוב, תיבול די חריף, סיום ארוך ומפולפל. יין מעניין עם ריכוז טוב, יותר עדין מהקודם. כ-90 ש"ח, ציון: 91 (88).

בן חנה, לה-מרי קברנה פרנק 2005 – אף פירותי, מעט בשל, שזיף, שוקולד וירקרקות אופיינית לזן. חומציות טובה עם פרי ויובש, רחב ונעים. לא פחות מורכב מהקודמים אבל יותר עדין ומאופק. אחלה יין. רשמים קודמים. כשהיה חדש עלה 120 ש"ח, בציר 2006 שיצא לשוק לאחרונה טיפס ל-135 ש"ח. 90 (92) – מצטיין הפורום.

פלטר, T-Selection קברנה פרנק 2005 – סגלגל שקוף למחצה, המון ירקרקות באף, קצת אלכוהול והפרי כמעט ולא מורגש. בפה טאנין עצמתי אבל לא חד, נפח טוב, חומציות, פרי שיוצר מתיקות מדומה, סיום ארוך ומתובל. האף ירוק מידי והפה לא היה מחובר לטעמי. בזמנו עלה כ-150 ש"ח, בצירים חדשים עולים יותר. כשטעמתי את היינות האלה בהשקה אצל משפחת פלטר הנחמדה לא ידעתי להגיד מה יקרה איתם כשהטאנין ידעך. היום אני פחות אופטימי – לפחות לגבי היין הזה. ציון: 87 (85).

ויתקין קברנה פרנק 2004 – שחור אטום עם שוליים סגולים, באף מעושן-קלוי, פרי יער וקקאו, בפה החומציות מחזיקה פרי עשיר, נפח טוב ויובש עדין. סיום בינוני, חומצי-פירותי. הפקק של הבקבוק היה רטוב עד השליש הקדמי ויכול להיות שהיין לא היה במיטבו. בכל מקרה היה מהנה וטוב. 90-100 ש"ח לבקבוק חדש. ציון: 89 (89).

מרגלית קברנה פרנק 2003 – ארגמן בוהק, אף שהזכיר קברנה סוביניון עם פרי יער, תיבול נעים וקקאו. גוף בינוני, פרי מעט מתקתק (2003?), סיום ארוך וקלוי. הייתי מוכן להמר שזה הג'וקר – קברנה סוביניון ישראלי איכותי כלשהו. יותר אהבתי את 2004. מחיר: אני לא מצליח לעקוב. ציון: 88.5 (89).

יינות ראויים נוספים שעושים בארץ מהזן כוללים את הלל של תניא ואת הרזרב המוצלח של רקנאטי. שוב תודה לשרון ואסף על הארגון והאירוח. פוסט מצולם של רותם

h1

הציפור המשכימה תופסת את האשכול

אוגוסט 29, 2009

SMS לילי ופשוט "רוצה לבצור קצת ענבים?" – "האם הבציר המאוחר מתוק?" לא אחרה התשובה. קיוויתי לקצת אור בחמש בבוקר, אבל הצבע של השמים היה שחור-כחול כמו הפטיט סירה. אם כבר לעשות את כביש החוף בשעה כזו – אז אין ליווי יותר טוב מאשר ג'ניס ג'ופלין בוודסטוק, ושמישהו ישלח איזה בקבוק מאלט טוב לעורך של 'לילה של אלבומים' המשובחת של 88fm.

בלי טקסים, בשש בחצר האחורית של הבלוגלובסקים קיבלתי מזמרה, ארגז ושורה ויצאתי לדרך בין אשכולות שיראז. טעים! מתוק, ומרגישים טאנין כשמשחקים עם הקליפה על השיניים. כמה ארגזים מלאים אחרי זה הצטרפנו לאלו שבוצרים קברנה פרנק בקרקע החולית שבפאתי המושב. הגענו בדיוק בשביל לעזור להעמיס את הארגזים האחרונים. היות וכוח האדם היה כ"כ מיומן החליטו להפקיד בידינו כמה שורות ארוכות של פטי ורדו. ה-PV ממזר, יש לו המון אשכולות קטנים שמיטיבים להסתתר – גיליתי שהוא משמש כבלנדר לקברנה פרנק. מצאו את ההבדלים:

יוצאים לדרך כרם השיראז בחצר האחורית של יקב ויתקין

בניגוד לכרם השיראז שמיועד להיות בלנדר ביינות הבסיס, היה מרשים לראות ב-PV הבשלה אחידה לחלוטין, פרי עבודה בכרם של גזימת האשכולות המאחרים מבעוד מועד, ושליטה על חשיפה לשמש באמצעות גיזום העלים – לפי מיקום האשכול על הגפן. בין כפות הידיים הסגולות נהניתי להכיר אנשים מעניינים, חברים של היקב ואוהבי יין.

אשכול ענבי שיראז על הכרם ביקב ויתקין

חיש קל התמלאו ארגזים באשכולות פטי ורדו קטנים וסגלגלים ושמנו פעמינו לארוחת בציר פרי מטבחה של שרונה, עם לחמים תוצרת בית, גבינות וממרח פסטו שמפיל לרצפה. ליד השתיה הקלה – ערימת בקבוקי מסע ורוד 2008 שנלגמו כמו מים – בדיוק לקונטקסט כזה התכוון המשורר כשהמציא יינות כאלה.

 סעודת בציר

ויתקין, מסע ישראלי ורוד 2008   

לקינוח בוצעה גיחה קצרה ליקב, שם טעמנו ממיכלים ויוניה, גוורץ (זיהיתי עיוור – אבל זה מבחן קל) וריזלינג שנבצרו לפני ימים בודדים וחלקם עדיין לא החלו תסיסה. לכל אחד מהם אופי אחר של פרי מרוכז באף, ובפה המתיקות פשוט מהממת את החיך ומקשה להבחין בשאר, מלבד הריזלינג שהציג חומציות יוצאת דופן. משם לחדר החביות, קברנה פרנק  2008 (שוב זיהיתי), וקריניאן 2008 מחביות שונות. שניהם מריחים נהדר, אבל בפה נתקלים בחומה של מרירות, בוסריות וטאנין – משהו שעדיין לא דומה לתוצר הסופי שאנחנו מכירים.

 הענבים, האנשים, האווירה, הלך הרוח – זה יין.

תודה!