Posts Tagged ‘הרי גליל’

h1

לבנים, ישראל, קיץ

אוגוסט 7, 2008

הספשל רזרב החיפאי ממשיך במסורת טעימות ידידותיות למשתמש ולארנק, והפעם בטעימה אקטואלית לעונה – לבנים ישראליים. שורת היינות כללה יצוג יפה לאזורי יין, לזנים וליקבים גדולים וקטנים – בחירה עם מחשבה. מעיין הידע של אנדרי פיכפך בדיוק במינון הנכון וקולו הצטרף לקול היינות המצוננים.

כמעט בכל היינות נתקלתי בתקופה האחרונה – אולם בכל זאת מעניין לטעום אותם אחד ליד השני לצרכי השוואה וגם לבדיקה האם הם מרגישים אותו דבר כמו בפעם שעברה. מחירים משוערים בסוגריים.

אמפורה ויוניה 2006 – צבע זהוב חיוור למדי, באף קליה עדינה עם תפוח ואשכולית, גוף בינוני, חומצי, רענן ועם נגיעה מרירה. סיום בינוני. יין נחמד ומאוזן, עם נגיעה עדינה וטובה של עץ. ממליץ לחובבי הזן לנסות (60). עקבי עם הבציר הקודם.

כפיר ויוניה 2005 – זהוב חיוור עם נגיעה ירוקה בצבע, עקבי מאוד ביחס לטעימה הקודמת כאשר קש וחציר טרי שולטים באף, ברקע פרחוניות נעימה. בפה מורגשת חמיצות די גבוהה לצידה מרירות ומשהו הדרי. לא קולע לטעם שלי, אבל מקבל נקודות על אף מעניין (50).

הרי גליל אביבים 2006 – זהוב עמוק ויפה, אף מלא השפעות חבית – עץ קלוי, חמאה, וניל וקפה, ברקע גויאבה עם עוד פרי טרופי, גוף מלא ושומני משהו, קצת מרירות, סיום ארוך ומתובל (80). פשוט יותר מידי עץ ופחות מידי יין. לפני פחות מארבעה חודשים כתבתי עליו:  "הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו".  לא יודע מה קרה בבקבוק מאז, אבל היין הזה הרבה יותר מזכיר היום את הלבנים עתירי העץ של רמה"ג מאשר את הסגנון הצעיר-רענן של הרי גליל. תודה, לא בשבילי.

עמק האלה שרדונה 2006 – חמאה, עשבוניות עדינה, לימון, רענן בפה עם חמיצות טובה, תיבול עדין, פרי במידה ומינרליות. עשוי טוב – מצאתי בו אלגנטיות מסוימת (80). עקבי מאז הטעימה הקודמת.

פלטר סוביניון בלאן 2007 – פרי טרופי בשל עם גויאבה מובהקת, שממשיך גם על החיך שם מצטרפת אליו חמיצות מאזנת. יין מוחצן ומהנה עם מיצוי פרי מצוין. עשוי נקי, רענן ומהנה (60). קניה טובה – עדיין הלבן הטוב ביותר שטעמתי הקיץ.

עמק האלה סוביניון בלאן 2007 – עקבי לחלוטין עם הטעימה הקודמת ולכן אצטט: בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין (70). לא שגרתי.

כרמל הסדרה האזורית גוורצטרמינר 2007 – רק שלשום שתיתי חצי בקבוק והיין הרגיש זהה – פרי בשל שמזכיר ליצ'י עם מעט  עשבוניות, קצת מתוק מידי בפה, מעט אלכוהולי. אופי זני קיים, אבל בצרו את הענבים עם יותר מידי סוכר וחבל.  אחרי חוות הדעת הנוספת אני מתקן את "נחמד בשביל בציר ראשון" ל"סביר בשביל בציר ראשון" (50).

כפיר רחל 2006 – יין קינוח מחוזק מבוסס על גוורץ, בעל צבע זהוב, פרי טרופי עדין ובשל באף עם דבש ותבלין ברקע, גוף מלא, המתיקות האופיינית מאוזנת יחסית ע"י חמיצות עם נגיעה מרירה נחמדה, והרגשה אלכוהולית שממשיכה גם לסיום. לטעמי אין מספיק פרי בחבילה הזו, ויש קצת יותר מידי אלכוהול. אני שמח וגאה להתקל ביקבים קטנים שמנסים ומתנסים בדברים חדשים – אבל מי שמתמחר יין קינוח ב-89 ש"ח מן הראוי שייתן תמורה שנותנים יינות במחיר כזה, כמו למשל ויתקין בציר מאוחר, כרם שעל המפורסם וההייטסוויין.

h1

ביקור ביקב הרי גליל

אפריל 12, 2008

טיול בצפון עם עצירה ראויה: אחד היקבים שאני הכי מעריך, שעושה יינות טובים ונגישים, ובמחירים שיוצרים פרצופי קנאה אצל המתחרים. ביקב תחושו ברוח צעירה וצנועה, כזו שמשרה נועם וחברותיות – בדיוק כמו היינות עצמם. סיור לוקח 45 דקות, והוא מתאים מאוד לאנשים שאינם מכירים יין, ואני חושב שגם מנוסים יותר לא ישתעממו בו. חברי מועדון גם מקבלים כניסה זוגית חינם, בעוד אורחים משלמים סכום סמלי (12-14 ש"ח).

יקב הרי גליל

המדריכה הנחמדה לקחה אותנו לסיור לפי הדרך שעושים הענבים: התחלנו מחוץ לבניין המודרני ששוכן בנוף גלילי מלא כרמים, בנקודת קליטת הענבים. אחרי הפרדה מהשדרות הם עוברים בצינור פנימה למיכלי התסיסה. היקב הוא אחד הטכנולוגיים ביותר בארץ, ובאולמות עתירי הנירוסטה מועסקים ארבעה עובדים בלבד על מליון הבקבוקים שהיקב מייצר בשנה.

  

משם לחדר החביות, שהפתיע אותי משתי בחינות: הטמפרטורה עמדה על 16 מעלות בעוד שזכרתי חדרי חביות קרים בהרבה (למשל בטוליפ, בויתקין וברקנאטי), ובנוסף המקום היה מואר לחלוטין באור שמש. לא יודע אם זה טוב או רע ליהודים – מה שבטוח זה שאת התוצאה אני אוהב. היינות של היקב מתחלקים לשלוש קטגוריות: הזניים הפשוטים – מרלו, קברנה והשיראז החדש – שלושתם מתיישנים אך ורק בנירוסטה ולא רואים חבית, הקטיגוריה השניה כוללת את הפינו נואר ואת השיראז קברנה שמיושנים כעשרה חודשים בחבית. קטיגורית ה'על' כוללת את הבלנד יראון, אליו התווספו בבציר שעבר היראון סירה ובבציר הנוכחי אביבים החדש.

את הטעימות התחלנו ביין החדש של היקב, אביבים 2006 שפותח באף מלא פרי טרופי ולצידו וניל ורמז לקש. גוף מלא, פירותי ובשל, עם נגיעות קלות של טעם מהחביות שמוסיפות גם מעט שמנוניות למרקם וגם טעם של חמאה לקראת הסיום. כשהיין הושק וקראתי עליו שלושת-רבעי ויוניה עם רבע שרדונה, תשעה חודשים בחביות ו-15% אמרתי לעצמי שזה בדיוק ההיפך מהטעם שלי. עם זאת, הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו. אישית בטווח המחיר של 77 ש"ח הייתי מעדיף את היראון סירה, אבל לחובבי הזן אני ממליץ לנסות.

את המרלו 2006 לא שתיתי מזמן, והוא בדיוק מה שאני רוצה מיין ב-40 ש"ח דרומה: פירותי, טעים ונעים. יובש אסרטיבי ומפתיע מגיח לקראת הסיום, וגורם לי לחשוב ששנה נוספת בבקבוק אפילו תשפר את היין. מחפשים משהו פשוט וחביב לשולחן הסדר? הנה היין שלכם (לצד הקברנה מאותה סדרה).

משם עברנו ליראון סירה 2004, שבניגוד לבציר הקודם יוצא השנה מוכן לשתיה, עם יופי של ריחות של תבלינים, פרי יער מעודן, גוף בינוני עם מרקם חלק וחמיצות עדינה ששוחים בפרי. עדין, אלגנטי וטוב. היין החביב עלי מהיקב. היקב (ובעיקר הסדרה הגבוהה) הצטרפו לעליית המחירים של הרבה יקבים אחרים בתחילת השנה, והמחיר של היראונים עלה ל- 92 ש"ח. בחנויות עדיין אפשר להשיג בכ-80.

 לסיום, יראון 2004. כתבתי עליו לפני חצי שנה שהוא עוד לא מוכן לשתיה, ועכשיו הוא מוצלח בהרבה (אם כי הוא היה פתוח מהיום שלפני). כאן מרגישים ביותר עץ משאר יינות היקב, הוא מצטרף לפרי העשיר ולתבלינים שבאף, לטאנין המוצק שעל החיך ולסיום היבש. בין לבין משולב פרי לתבלין, והתוצאה היא יין מהודק ועשיר, שלדעתי יתחיל להראות מעצמו רק עוד שנה-שנתיים.

בגלל שלמי שמכיר את היקב לא חידשתי כלום – נקנח בחדשות: היקב עתיד לשחרר ברברה זני מהסדרה של הפינו נואר, ובנוסף מתוכננת הרחבה של המבנה על מנת להגדיל את הייצור לשניים וחצי מליון בקבוקים בשנה.

h1

סיכום 2007 בדרך היין – צומת סביון

דצמבר 21, 2007

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

אירוע בדרך היין צומת סביון

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)

h1

יריד יינות ישראל ה-11

אוקטובר 19, 2007

מזג האוויר עשה חסד,  הגשם חס על מדשאות מוזיאון ישראל ובריזה נעימה קידמה את פנינו בכניסה. כוסות היין שחילקו בכניסה היו טובות – לא משהו שיסחוט מבטי קנאה מאנשי רידל, אבל בהחלט מספיק טובות לאירוע לא רשמי שכזה. במרכז מתחם מיקמו המארגנים מתחם אוכל וישיבה, מרווח יחסית, שהיה נעים מלבד עננת הסיגריות והסיגרים. בין הדוכנים היה ניתן למצוא טבחים אסייתים שגילגלו סושי, דוכן בשרים ושאר ירקות. את דוכני הטעימות של היקבים מיקמו מסביב, על שבילים ומדשאות. הארגון הטוב הקטין את הצפיפות למרות מספר נוכחים של מספר מאות.

יריד יינות ישראל ה-11

בניגוד לטעימות רשמיות ומסודרות, היה מדובר לאירוע לקהל הרחב, ואפשר היה למצוא חובבים לצד חובבנים. ניכר כי עיקר מטרת המציגים הייתה יחסי ציבור, ולא מכירות – למרות שהיקבים הקטנים ניצלו את הבמה גם לצורך זה. היקבים הבינוניים והגדולים ניסו בעיקר להציג תדמית נגישה וידידותית, והביאו בעיקר את סדרות הביניים: סדרת גמלא בייצוג מלא בדוכן יקבי רמה"ג, הסדרה האיזורית אצל כרמל, הספיישל רזרב אצל בנימינה, כמחצית הפורטפוליו של רקנאטי ושל הרי גליל, כאשר ברקן/סגל בלטו בהעדרם.

אל מול נינוחות וביטחון עצמי בקרב מובילי התעשיה ניכרה התרגשות ונמרצות בקרב היקבים הקטנים, עבורם היריד היווה הזדמנות לחשיפה, המאפשרת להכניס את שמם לתודעת לקוחות פוטנציאלים שמעולם לא שמעו עליהם. אתאר כמה יינות שלדעתי שווים כתיבה, כאשר מחיר משוער מופיע בסוגריים.

היראון החדש מבציר 2004 סקרן מאוד, אבל גם אחרי הטעימה נשארתי סקרן – האף מציע את התמהיל הטוב והמוכר של פרי וארומות הקליה של החבית, אבל בטעימה היין סגור למדי, עם טאנין צעיר ופרי קמצן. ניסיון העבר מלמד שזהו יין שמצדיק את מקומו כיין הדגל של היקב, ואני לא חושב שהבציר החדש יהיה יוצא דופן – רק סבלנות איתו ולא לפתוח בשנה הקרובה (90). הפטיט סירה 2004 מהסדרה האזורית של כרמל (60) מציע פרי בשל, גוף דחוס ומרקם קצת מחוספס ומתובל – יין מקורי ומעניין, שלצד הקריניאן מאותה סדרה בהחלט ראויים לתשומת לב. יקב רקנאטי הציגו את הפטיט סירה – זינפנדל 2005, פרי חביתו של לואיס פסקו עם הטאץ' המיוחד שלו ושל היקב. לצידו גם הוצגו המרלו רזרב 2004 (70), בעל המרקם הקטיפתי והנעים, עם מיצוי פרי טוב שמאוזן ע"י השפעה עדינה של עץ – לטעמי אחד מיינות המרלו המוצלחים שטעמתי בשנה האחרונה. הקברנה רזרב 2004 (75) הספיק להיפתח מעט מאז טעמתי אותו ביקב לפני שמונה חודשים: מאחורי הטאנין שעדיין בולט, אפשר כבר להבחין ביין עשיר ועשוי טוב, שצריך עוד זמן עד שיהיה מוכן לשתיה.

יקב שדה בוקר הפתיע בקריניאן נחמד, עם ריחות פרי נעימים. על החיך הורגשה קצת מרירות לצד הפרי, אבל התוצאה הסופית לא רעה. הזינפנדל של היקב לדעתי מוצלח יותר, עם המון פרי אדום באף לצד תבלינים ופלפל, גוף מלא ופירותי וסיום ארוך ונחמד. היינן הסביר את שיקוליו לשימוש בחביות משומשות (למשך שנה) על מנת לשים את הפרי במרכז, ולדעתי צדק. התמחור של 60-70 ש"ח הופך את שני היינות לנגישים יותר – ממליץ לנסות את הזינפנדל.

הפתעת הערב מבחינתי הייתה יקב הר חברון: פתחנו בבלנד שמבוסס בעיקר על מרלו וקברנה ומכונה גבעות ירושלים (40) – פירותי, חנפן וקל לשתיה, אחלה יין בסיסי. לרגע אפשר היה להתבלבל ובמקום שם היקב על הבקבוק לקרוא 'הר חרמון' (וד"ל). הלאה המשכנו לרמות יהודה קברנה סוביניון (60), שהציג איזון טוב יותר, הפרי מלא חיים ורענן והשימוש בעץ נעשה במידה טובה. לסיום טעמנו מ-פרדס (80), מרלו שמיושן תקופה ארוכה יותר בחבית, מה שלא פוגע בפירותיות ובאופי הזני המתבטא בריבתיות ומרקם נעים, גוף מלא, תיבול קל ויובש נעים – יופי של מרלו.

 יקב הר חברון ביריד יינות ישראל

שני קינוחים לקינוח: כרם שעל בציר מאוחר של כרמל (80 לחצי בקבוק) ממודל 2006 החדש, אחד מיינות הקינוח הישראליים המוצלחים שטעמתי. גם השנה, כשהיין עבר מאסף פז (כיום יינן בבנימינה ובויתקין) לליאור לקסר, היין מצליח להכיל את כל עושר הפרי האופייני לסגנון עם חמיצות עדינה שמצליחה למנוע ממנו להיות מתוק מידי. שדה בוקר עושה קינוח מקורי, זינפנדל בציר מאוחר המכונה גם ZIN ZIN, שמזכיר פורט מהרבה בחינות, עם צימוקים, קליה והרבה תיבול באף, ממשיכים ליין מרוכז מאוד, חריף ומחמם (17.1% אלכוהול) עם סיום יבש ומתובל שממשיך וממשיך (60 לחצי בקבוק תיקון: 60 ש"ח ל-500 מ"ל). מעניין אם כי מרוכז למדי.

כמה נקודות לסיום: חבל שלא מעט יקבים מזגו כמות מזערית לכוסות, שלא אפשרה התרשמות ראויה מהיינות – מה שמתבטא בהעדרות של חלק מהיקבים המציגים מהרשמים. בנוסף, מעניין לראות יקבי בוטיק חדשים, שמתמחרים את היינות בצורה הגיונית וללא יומרות. שווה למצוא ולדוג כאלה שמשלבים באיכות גם מקוריות בזני הענבים או הסגנון.

h1

תנו ליין לדבר

יולי 25, 2007

ידיעה בעלת ערך חדשותי, ולפחות מבחינתי מעניינת מאוד. בלי רעש, בלי צלצולים, בלי טיפה אחת של יחסי ציבור (לפחות לא שראיתי, ואני עוקב כמה פעמים בשבוע אחרי אתרים בנושא), בלי השקות חגיגיות, הוציאו יקב הרי גליל יינות חדשים. גבירותי ורבותי, יראון 04 ויראון סירה 04 על המדפים. כנראה שיש יינות שימכרו את עצמם.

מי צריך השקות מסנוורות עטורות שפים – כשאי אפשר למצוא מישהו שיגיד משהו רע על היין? מי צריך לשלוח קומוניקטים לכל בעל אימייל – כשכמעט אין לך מתחרים בתמורה למחיר? מי צריך פוזות – כשהיין שלך לא רק טוב, אלא עושה את זה באופן עקבי, ומוכיח יכולת התיישנות כבר מהבציר הראשון?

הרי גליל זה אחד היקבים עם יחסי הציבור הכי רדומים שראיתי (ומספיק להסתכל על האתר שבכותרתו עדיין מופיעה 'ידיעה' על יראון סירה 03). תזכירו לי שניה בשביל מה צריך את זה?

שני היינות נמכרים (בין השאר) ב-79 ש"ח בבית הטבק והיין, מרכז האודיטוריום, שד' הנשיא חיפה 048104757. עדכון: גם בדרך היין, באותו מחיר.

h1

הרי גליל שיראז – קברנה סוביניון 2004

יולי 13, 2007

'שוב אני כמו ילד בחנות ממתקים', אמרתי לצוות בספיישל רזרב כשהם ניסו לסייע לי בעמידה המתלבטת מול המדף. אחרי שסיכמתי מזמן שבהרי גליל לא מפספסים, זה הבקבוק שליווה אותי ביציאה מהחנות.

הרי גליל שיראז – קברנה סוביניון 2004

צבע שחור אטום הופך לבורדו מדהים בשוליים, באף פצצת פרי יער או-לה-אוסטרליה, ריבה, נגיעות של חבית ופלפל. גוף די מלא, פותח בטאנין מעט חד, מרחף מעל שפע של פרי בשל ומרוכז, עם מתיקות ותבלין מעט חריף. סיום בינוני ארוך, משלב יובש ופרי עם עוד מאותו תבלין.

הרי גליל שיראז קברנה סוביניון

כיף של יין! שתי מסקנות – לחדרר לפחות שעתיים בבקבוק לפני (או להשתמש בדיקנטר), ולצנן מעט לפני ההגשה. ככה הטאנין קצת נרגע, הגוף מתעגל והשתיה נהנית נעימה בהרבה (גם לשמור את הבקבוק עוד שנה לדעתי יכול לעשות לו רק טוב). אני חושב שזה הבלנד הישראלי מהסוג הזה שאני הכי נהנה ממנו, ובצורה עקבית. גם מהמחיר, 45-50 ש"ח, שממשיך לקשר בעיני את השם של היקב לתמורה למחיר באופן כמעט אוטומטי. רשמים קודמים.

h1

ורוד, קר ועקבי

יולי 7, 2007

במקום למחזר קלישאות על הקיץ הורוד, פשוט אספר על יין ארוחת השישי – הרי גליל רוזה, הפעם במודל 2006. במקום לספר על ריחות של פרחים ופירות, על רעננות, על צבע מדהים – אסכם בשלוש מילים: יין שכיף לשתות. מבחינתי אפשר פחות או יותר להוסיף גם עקביות באיכות היינות שמוציא היקב, כשהדמיון לבציר הקודם היה רב מאוד, אולי מעט יותר פרי נכנס לבקבוקים החדשים, אבל אותו סגנון עם חמיצות גבוהה. למי שאוהב פחות חמוץ ויותר מתקתק ממליץ לעבור לרוזה של דלתון או של ויתקין. את אחוז האלכוהול הגבוה (14.5%) לא כ"כ הרגשתי במהלך השתיה, אבל כשקמים מהספה אחרי כמה כוסיות… מרגישים. מי שלא נרתע מקצת חמיצות, שיכין קערת פסטה ברוטב שמנת, או למעשה כל ארוחה כמעט חוץ מבשרים כבדים, ותמורת 35 ש"ח – הנאה מובטחת. להגיש קר מאוד. אני מרגיש גם צורך להוסיף בהקשר זה, שמחיר היין הוא שליש ממחיר הרוזה של שאטו גולן.

Galil Mountain Rose

h1

שני לבנים

מרץ 24, 2007

הרי גליל שרדונה 2005

זהוב בהיר, באף מינרליות זנית אופיינית, גוף בינוני ולא שומני, פלפול ותבלין של עץ, חמיצות מעודנת לצד מליחות מינרלית, ממשיכות לסיום מתובל וארוך

עץ מורגש, אבל בלי השומניות. ביקב שמרו את המינרליות הזנית ולקחו אותה לכיוון המתובל. עשוי טוב וב-35-40 ש"ח שומר על מגמת התמורה הטובה של היקב.

רמת הגולן גמלא ריזלינג לבן 2006

זהוב חיוור, אף פרחוני מאוד, רמז לפרי לבן כגון אגסים. גוף בינוני עם פרי מתקתק, סיום קצר ופירותי

יין נעים וקליל, בעל מתיקות פירותית שתהפוך אותו לנגיש מאוד גם עבור מי שאינו שותה יין בדרך כלל. הייתי מתאים אותו לסלט רוקפור או גבינות עזים, אפשר גם כסיום לארוחה. 39 ש"ח, מחיר הגיוני בהחלט

רמת הגולן גמלא ריזלינג לבןהרי גליל שרדונה

h1

יינות מתיישנים – הרי גליל

מרץ 23, 2007

הרי גליל יראון 2000

אדמדם אטום-למחצה לכיוון חום-אדום בקצה. באף עור, שזיף, נגיעות וניל ומוקה. גוף קל-בינוני, הפרי מעט ברקע, עדיין בעל חמיצות שמחזיקה יפה, לצד פלפול עדין. סיום יבש, בינוני-קצר

היין עדיין טוב ונעים לשתיה, אבל לדעתי מומלץ לגמור את הבקבוקים שנותרו בשנה הקרובה, משום שהוא מראה סימני גיל, בפרי המעט מהוסס בחיך, ובסיום המעט קצר

הרי גליל יראון 2001

שחור-אטום הופך לאדמדם בקצה, באף פטל, עץ קלוי, וניל ואולי רמז לשוקולד. גוף בינוני, פרי עשיר, צעיר ונמרץ, מתיקות פירותית מגובה בטאנין, ממשיך לסיום ארוך, פירותי ויבש

בכל שלב של הטעימה אי אפשר להבחין שמדובר ביין בן שש – החל מצבע השוליים, הפרי שוקק החיים, הטאנין והסיום הארוך יכולים בהחלט להיות שייכים ליין צעיר בהרבה. אני חושב שבהשוואה בין בציר 2000 ל-2001, הראשון מזכיר לי יותר את בציר 2002 והשני יותר את 2003. ההמלצה לשתות את היין הקודם בקרוב לא תקפה כאן לדעתי ויש ליין עוד זמן לפניו. היקב מוכר כעת את שני הבצירים במחירים של כ-140 ש"ח.

הרי גליל יראון סירה 2003

שחור במרכז, סגול יפה בקצה, באף פרי מאופק כגון שזיף. גוף קל-בינוני, חומציות בעלת נוכחות מקיפה פרי, סיום בינוני-ארוך ויבש

מזכיר לי במשהו את הסירה מסדרת ירדן, בשילוב של חומציות עם גוף קל יחסית. מאחר והיו דקות ספורות להתעמק בכל יין ולרשום משהו, רשמים יותר רציניים אכתוב כשאפתח את הבקבוק שאני מחזיק בבית

הרי גליל יראוןיראון סירה

h1

הרי גליל

ינואר 18, 2007

הרי גליל שיראז קברנה סוביניון 2004

ארגמן-סגלגל בקצוות, אטום במרכז, באף פלפל ירוק, פרי יער ונגיעה של עץ. גוף בינוני, מתחיל מפרי, ממשיך לטאנין ומשם פלפול ותבלין מעודנים. סיום ארוך משלב תבלין בפירותיות

בזוכרי את הבציר הקודם, העצי והמפולפל-פיקנטי, הופתעתי למצוא יין יותר קל ונגיש. הפלפול קיים אך עבר עידון משמעותי, והתוצאה נעימה וידידותית

 הרי גליל יראון 2003

אדום-ארגמן בקצה הכוס, אטום במרכז. באף שזיף, פטל ורמזי עץ. בפה גוף בינוני, מרקם חלק, פרי מתקתק שמתקדם לכיוון טאנין קצת חלש, מביא לסיומת ארוכה ופירותית החושפת תבלין

יין נעים, חלק ומזמין. גם כאן מדובר בעידון משמעותי לעומת בציר 2002, ונעדר כאן הגוף המלא יותר והטאנינים הרחבים שתרמו לאיזון. בסך הכל מדובר ביין טוב בפני עצמו, למרות שאני מעדיף את הגרסה הקודמת בעלת המשקל והנוכחות המרשימים יותר. מחיר שמונים ש"ח

הרי גליל שיראז קברנה סוביניון הרי גליל יראון