Posts Tagged ‘הרי גליל’

h1

חדשות חדשות מהרי גליל

יולי 28, 2012

בהרי גליל מארגנים מחדש את סדרת הביניים של היקב. זה התחיל בפברואר האחרון עם השקה של שלושה יינות חדשים-מתחדשים. פחות מחצי שנה אחרי, מוציאים ביקב את שאר היינות בסדרה – שישה בסה"כ, וזו הייתה הזדמנות טובה להתרשם מכולם. נתחיל מהסיכום – ביקב ממשיכים להכתיב את הטון בתמורה למחיר. היינות שונים זה מזה – יש כאלה שיאהבו את הרזים יותר ויש שיאהבו את הבשלים-פירותיים יותר, אבל כל אחד בתחומו יושב תחת תג מחיר משתלם של 55 ש"ח ללבנים ו-70 לאדומים ("מומלץ"). סגנונית היקב מנסה לתת משהו לכל אגף, החל מהסגנון הרמה"גי וכלה בפזילה לייננות ה"חדשה" מהז'אנר של החדשים של רקנאטי, צרעה ושות', אם כי נדמה שהקו הכללי הוא עדיין הסגנון הבשל מהרמה.

הרי גליל סוביניון בלאן 2011 – היה נורא חם ולח באותו יום והגעתי עם הלשון בחוץ. מיד כשנכנסתי התבייתתי על בקבוק כזה בשמפניירה ומזגתי לעצמי כוסית. לפני הכל – הרעננות והקלילות ציננו אותי בכמה מעלות מיידית. אחרי חצי שעה גם התפניתי לטעום ממנו, וגיליתי יין צלול ונקי, משלב בין האופי הלימוני לאופי הטרופי שהזן יודע לתת, חומציות טובה, גוף קל-בינוני, פירותי, צלול, וארוך. פשוט כיף של יין. מוציא מעט מרירות כשמתחמם – ממליץ להגיש כמה שיותר קר. לקנות ולהצטנן.

הרי גליל ויוניה 2011 – כמו שכבר כתבתי, הויוניה שהיה פעם (בסדרת הבסיס) מתפצל לסדרת הביניים עם יישון בעץ, ולגרסה צעירה-פירותית בסדרת הבסיס. הרשמים כאן מתייחסים לסדרת הביניים. הפרי כאן בשל וכבד יותר, מזכיר מלון ואננס, ומלבד המינרליות הטובה מצטרפת אליו קליה רמה, עם הזמן והטמפ' הפרי מתרומם יותר מעל העץ ואפשר להריח גם דבשיות. בפה הפרי מאוד בשל ומתובל – אבל למרות החומצה הטובה, כל החבילה עדיין מעט כבדה ועמוסה. יין רחב, מתקתק ובשל – בז'אנר ובקונטקסט מנסה להיות מאוזן, אבל אם היין הקודם הוריד לי את הטמפ' בכמה מעלות – הנוכחי מעלה אותה בחזרה. כנראה שמתאים יותר לחורף.

הרי גליל פינו נואר 2010 – מפגש שלישי ועקבי מבחינתי. לטעמי טיפה יותר מידי חבית (קירור מוציא יותר פרי) בשביל הפרי העדין הזה, אבל שוב – כנראה שסונומה עשתה אותי מפונק לגבי הזן.

הרי גליל ברברה 2010 – פירותי ומתובל, רחב, חומצה עדינה יחסית, המון פרי בחיך וליטוף נדיב של חבית קלויה. יין רך, טעים ובעל אופי. שורה תחתונה – אופי של ברברה, ביצוע ישראלי. שווה בדיקה, לקרר קצת.

הרי גליל אלה 2010 – בלנד חדש לחלוטין, נועד להבנתי להיות האחות הרזה של האלון, עם הרכב לא שגרתי של סירה וברברה (ותיבול של קברנה פרנק ופטיט ורדו). אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהוא קורץ לכיוון סדרת האסמבלז' המעניינת של ברקן. אחרי טעימה שניה בבית – היין עדיין אניגמטי בעיני בשלב זה. אפשר להרגיש בו ירקרקות ניכרת ופלפול-סירתי נעים, הפרי עדיין לא מתבטא והחיך סגור ודי טאני, אם כי שם כבר אפשר להרגיש יותר מהפרי. אני חושב שצריך לתת לו כמה חודשים להתחבר לעצמו, אבל אני מוכן להמר שיהיה יין מעניין.

הרי גליל אלון 2010 – מה? לא השיקו את 2009 לפני חצי שנה? מסתבר שהשוק הגיב בחיוב ובציר 2009 חוסל מהמדפים. היין דומה ללבציר הקודם, ישראלי, עם בשלות, נגיעה ירקרקה, טאנין מעט חד, מוצק ומלא. אחלה יין, בטח שבשביל המחיר. אם הייתי מאמין בשמות פופוליסטיים הייתי קורא לו בייבי-יראון.

הכותב ביקר בהשקה כאורח של היקב וקיבל שני בקבוקים להתרשמות נוספת מהיין.

h1

חדשות גליליות

פברואר 21, 2012

יש לי פינה חמה בלב ליקב הרי גליל. איתם התחלתי להתעניין ביין כשגיוונתי כסטודנט תפרן את החרמון האדום בבקבוק אקראי מהמדף בסופר. הפור נפל על גליל מרלו. "וואלה, יש פה משהו" מלמלתי, ומאז אני צמא.

לאחרונה ביקב עושים סדר ביינות, ובעיקר מנערים אבק מסדרת הביניים, שכללה פעם פינו נואר, שיראז-קברנה וברברה שהתווספה בשנים האחרונות. בסדרה החדשה, שמכונה גליל – הסוביניון בלאן עלה כיתה מהסדרה הזנית הבסיסית, השיראז-קברנה קיבל תוספות קטנות של זנים אחרים והפך להיות הבלנד אלון, והפינו נואר נשאר כשהיה. שלושת היינות כוללים, מלבד תווית חדשה ויפה גם עליה של כ-20 ש"ח ממחירם המקורי. האם זה מוצדק ביקב שידוע לפני הכל בתמורה טובה למחיר? ניתן ליינות לדבר לפני שנחליט.

מה בהמשך? הסדרה צפויה לקלוט בהמשך השנה ויוניה מיושן (הויוניה הצעיר יישאר בסדרת הבסיס), את הברברה מפעם, ובלנד סירה-ברברה+ בשם אלה. מעודדים מגידול של למעלה מ-20% במכירות ב-2011 ביקב נטעו 200 דונם (!) כרמים חדשים במשגב עם, "העתיד שלנו" לדברי מיכה ועדיה היינן הראשי. בנוסף מתוכננות נטיעות של 250 דונם נוספים, שכאשר כולם יהפכו ליין עוד 4-5 שנים יהיה מדובר בגידול של כמעט 50% בתפוקה של יקב מסקאלת מליון הבקבוקים. לצד תבור ויקבים גדולים נוספים שגדלים בקצב כזה, צריך לשאול מי ישתה את כל היין הזה כאשר הצריכה השנתית לנפש בארץ עדיין יותר קרובה לזו של מדינה מוסלמית מאשר למדינה אירופאית.

הרי גליל רוזה 2011 – בושם פרחוני ופירותי, רמז למתקתקות גולש על חומציות מצוינת, נגיעה מלוחה-מינרלית שאני אוהב. בקיצור, יין טעים לאללה, ידידותי למשתמש. משלב קלות ורעננות עם ריכוז טוב של הטעמים. כל מה שנותר זה לחכות לקיץ. 40-45 ש"ח, מהמוצדקים ביותר שאני מכיר ליין כזה.

הרי גליל סוביניון בלאן 2011 – טרופי, בשל ומתקתק באף, הזכיר לי סלט פירות קיצי, קל בפה, חומצה טובה, בעבוע עדין. ארוך ומוצלח. בבצירים הקודמים היין היה יותר הדרי-לימוני והבציר החדש יותר טרופי-בשל באף, אבל גם במודל הנוכחי מקדם הרעננות גבוה מאוד, שמלבד חומצה גבוהה כולל גם אלכוהול נמוך (12.5%) וביחד מובילים למסקנה פשוטה: אפשר עוד? 55 ש"ח מחיר מומלץ. למרות עליה של 50%, לדעתי תמורה טובה – פשוט המחיר הקודם היה נמוך מאוד.

הרי גליל פינו נואר 2010 – מצד אחד, יש פה חומר פינו טוב שקשה למצוא בארץ, עם צחנה טחובה נהדרת, ועדינות – לפחות מהצד של הפרי. מהבחינה הזו הוא שונה מבצירים ישנים שהיו על הצד הפירותי יותר של הזן. הבעיה שלי איתו היא החבית, היא מורגשת יותר מידי באף, ומשתלטת על החיך. בכל זן אחר זו הייתה כמות מזערית של חבית – אבל פינו נואר בפאזה העדינה שלו עלול למצוא את הכמות הזו מאתגרת. יכול להיות שגילו הצעיר וחוסר אוורור מספיק הגבירו את התחושה הזו. בכל מקרה לא מדובר על הגזמה פרועה בחבית, פשוט יותר מידי ממה שהפרי מחזיק לטעמי. אולי אחרי סבב של כמה מהפינו נואר הטובים בסונומה פשוט נהייתי קצת מפונק? 70 ש"ח, לא בשבילי.

הרי גליל אלון 2009 – יין פירותי ובשל עם פלפל שחור-שיראזי. עשיר, ומתובל, מרוכז וארוך. הוא בשל ומוחצן, לא פוזל לאלגנטיות ויש בו פינה לא משויפת, או שתיים – אבל פשוט כיף להריח ולשתות אותו. 70 ש"ח, בחירה טובה בטווח מחיר כזה.

לסיכום – היינות ממשיכים לשמור על קו נקי ופירותי, ולהוציא מקרה בודד, עליית המחיר לא פגעה בתמורה שמקבלים.

 הכותב נכח בהשקה כאורח של היקב.

h1

זוג יינות

פברואר 22, 2010

ערב של אמצע השבוע, קריאה ספונטנית לכמה חברים ללימודים לסייע בפינוי מקום במקרר היין – ביחד עם הזדמנות לפתוח כמה דברים שחיכו להזדמנות… קצת לחם טרי, כמה גבינות עדינות, וברקע קולות חליצה של כמה פקקים. שניים מתוכם שווים העלאה על הכתב:

 

 Schloss Fels, Grüner Veltiner 2008 – מפגש שני עם הזן האוסטרי המסקרן הזה. צבע בהיר, באף לימוני, מינרלי למדי, רמז עשבוני – סוביניון בלאן מהאסכולה הישנה? לא. בפה חומציות חותכת, מינרליות-מלוחה, הדרים, ריכוז מצוין וסיום ארוך וחומצי. יין צלול ורענן שסובב סביב החומציות. היה יותר מוצלח לצד חתיכת גבינה שנתנה קונטרה לחמצמצות – מאשר בפני עצמו. יבוא אישי מאוסטריה – תודה להורים היקרים שתמיד צולפים בבחירת המתנות מחו"ל. שרדונה אוסטרי מאותו יצרן מחכה לטעימת שרדונה עיוורת שאבי הלוי הבטיח.

הרי גליל מירון 2006 – סגול כהה ויפה, ואף שמתפרץ בפרי מיוחד. לא יודע להגדיר ולתאר אותו יותר טוב מזה – פשוט צריך לטעום ולהתמכר לריח הזה. סחררתי אותו אולי עשרים דקות בכוס עד שהעזתי לטעום – בפרק הזמן הזה שאר הבקבוק נעלם. בפה הוא נעים, רך יחסית לגילו, פירותי מאוד, עם מספיק מרכיבים של חומציות וטאנין בשביל לרסן אותו (אם כי אחרי היין הקודם הייתי מוכן לקבל עוד קצת חומציות כאן). בשל יחסית, אבל לא יותר מידי – מיצוי גבוה של הפרי אבל לא באריזה מעיקה. יופי של יין, פירותי, ארומטי ועשיר. מוכן לשתיה, ולמרות שיוכל להחזיק עוד כמה שנים טובות – לדעתי הוא מתאים יותר לצריכה מוקדמת. שיהיה משהו טוב לשתות בזמן שהיראונים מתיישנים. ~85 ש"ח, קניה טובה מאוד – אני הולך לקחת עוד.

h1

היראון השני

ספטמבר 4, 2009

כל מי שטעם כמה יינות מקומיים יודע להגיד שיראון הוא יין מצויין שגם מהווה benchmark לתמורה למחיר. אני גם מניח שאני לא חובב היין היחיד שמקדיש יותר ממדף אחד במקרר לבקבוקים כאלה. חובבי יין גם לא יערערו על הקביעה שכמעט כל יין שיוצא עם תווית של הרי גליל הוא טוב מאוד במחיר שלו. למרות כל התשבוחות האלה, איכשהו, היראון השני נדחק הצידה. אמנם הוא לא  מתיישן כמו אחיו הותיק יותר, ונכון – בטווח המחירים שלו מוכרים יותר קברנה מכל שאר הזנים ביחד – אבל לגימה קטנה, וכל זה לא ממש מעניין. יכול להיות שהיציאה של המירון החדש, המבוסס ברובו על סירה לא מסמן טובות ליראון סירה?

Galil_mountain-Yiron_Syrah

הרי גליל יראון סירה 2005 – צבע שחור-סגול מדהים ומהפנט, האף נוטף פרי סגול ממוקד ונקי שמריחים מהקצה השני של החדר – כל זה בלי להיות בשל מידי. כשמצליחים להתרכז בו שוב אחרי העושר הזה, מגלים גם קצת פלפל שחור, קקאו, ועם הזמן בכוס הוא חושף גם בשרניות אופיינית לזן. בפה גוף מלא עם מרקם נעים, פרי מרוכז היטב, יובש מלטף וחומציות עדינה, נגיעות עדינות של תיבול מהחבית שלא מרגישים כמעט. סיום ארוך ופירותי.

יין מהפנט, עשיר, מלטף, מצליח לשלב פרי עשיר ולהמנע ממלכודת של בשלות יתר וגליצריניות. אמנם אנחנו אוהבים ליישן יין, אבל כמה יינות מהרמה הזו מוכנים לשתיה כבר עם היציאה לשוק? תנו לו ניסיון, ואז כמוני – לכו לקנות עוד. יין מעולה, כל מילה נוספת מיותרת.

h1

שנה טובה בחברה טובה

מאי 15, 2009

עוד ערב שמזכיר למשתתפיו – What wine is all about. כן, היינות היו מעולים, האוכל טוב מאוד והשתלב איתם יפה – אבל השילוב של האנשים מסביב לשולחן והאווירה – גרמו ליין ולאוכל להיות שחקני משנה, או תפאורה. זה מה שכיף ביין לדעתי. מעשה בכפפה שנזרקה בפורום יינות ישראל, שאלון גונן הרים ונתן הזמנה פתוחה לטעימת BYO במסעדת אל-באריו, כאשר המוטיב הוא יין מ-2001.

היינו קבוצה הטרוגנית בניסיונה ביין, וזה רק תרם לעניין ולשיחה. השף תזמן מנות טעימות שלא הפריעו ליינות, ובסך הכל הערב נמשך קרוב לארבע שעות של הנאה. תודה רבה לאלון על היוזמה, הרעיון והאירוח המפנק, ותודה לאבי הלוי על הארגון המתוקתק.

 

 נתנו לשף לשמור על היינות - אלון גונן מאחורי הבר של אל באריו

שתינו כמה יינות ממש טובים. זה לא הולך להפתיע אף אחד – אבל רמת הגולן לוקחת את הטעימה הזו בהליכה. לדעתי, על ציר הזמן, מתבלט עוד יותר היתרון שיש לרמת הגולן על יקבים טובים אחרים. אם אני אמשיך זה יהיה בסוף פוסט הלל לרמת הגולן.

 רמת הגולן ירדן סירה 2001 לצד הרי גליל יראון 2001   רמת הגולן: ירדן קברנה סוביניון 2001, מרלו כרם אורטל 2001 וקברנה כרם אל רום 2001   קסטל גראנד וין 2001

רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2001 – שמריות עדינה, נגיעה עשבונית, לימון, בעבוע חד יחסית, חמיצות ערה, מרירות קלה, משהו מינרלי, סיום ארוך וחמצמץ. בובה של אפרטיף.

קסטל, גראנד וין 2001 – פרי אדום ונעים, קקאו בולט, קליה, גוף מלא, פרי עשיר, יובש רך לצד חבית ותבלין פיקנטי. סיום בינוני, פירותי יבש. אחרי שעה בכוס מצטרף קפה לטעמי הקליה שמתגברים על הפרי, ובפה הוא הופך לחומצי מידי. נעים לשתיה, ואלגנטי יותר ביחס לשאר היינות ששתינו. היין מוכיח כאן יכולת יישון טובה יותר ממה שנתקלתי בבצירים אחרים של היקב, אבל לדעתי חבל לחכות איתו ומי ששמר בקבוק זה הזמן לפתוח.

הרי גליל, יראון 2001 – פרי יער עשיר, שוקולד, שזיפים מורגשים. בפה יובש עדין, פרי עשיר ורענן שלא מראה סימני גיף. סיום פירותי וארוך. היין הזה, בסה"כ בציר שני של היקב – פשוט לא מתעייף. מאז שטעמתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי הוא לא מראה שום סימן חולשה. כל הכבוד.

רמת הגולן, ירדן סירה 2001 – פרי יער מרוכז, שזיף מתוק, וניל, בפה המון פרי עם תחושה מתוקה, טאנין רך וסיום ארוך ופירותי. היין עשוי לגמרי בכיוון הפירותי והוא החזיק יפה שמונה שנים. לא ממש סירה, לטעמי.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפרי כאן מעט בשל, עם שוקולד ועשבי תיבול ברקע. בפה רך, הרמוני, יובש עדין, עסיסי ואלגנטי יחסית, סיום ארוך ופירותי. אני לא יודע מה להוסיף מלבד – מעולה. או בעצם – לרוץ לקנות את אחרוני 2005 שאוזלים מהמדפים, ולהתאזר בסבלנות.

רמת הגולן, ירדן מרלו אורטל 2001 – באף בעיקר פרי בשל ועשיר, אבל בניגוד לאף המוחצן בפה – קטיפה, מרקם רך ומלטף, עשיר, פירותי ומלא. מצויין.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון אל-רום 2001 – קסיסי, עם אף קברנאי לפי הספר – פרי יער, אקליפטוס וקצת וניל. בפה חלק, די יבש, פירותי ומתובל. הקברנה ה"רגיל" היה מרשים – אבל האל-רום מעמיד אותו בצל, עם ריכוז טוב יותר ואופק יישון ארוך יותר. אפשר לחכות איתו בנחת עוד שנתיים שלוש, אם לא יותר.

Viña Pomal, Rioja Reserva 2001 – אדמדם בהיר, משהו מעופש לצד אדמתיות, תיבול ופרי עדין. חומציות טובה, קצת פרי ותיבול. סיום בינוני וחמצמץ. לא יין רע – אבל אני מצפה להרבה  יותר מריוחה רזרבה בגיל כזה. מזל שהייתה דוגמה כזו:

Marques de Caceres, Rioja Gran Reserva 2001 – פירותי מאוד, וניל, ארז. בפה מוצק, מלא, לעיס, טאני מאוד אבל לא בצורה פרועה, הפרי המרוכז מחכה בסבלנות מאחורה. בטעימה האחרונה השף הוציא ממרתפו הפרטי את בציר 95 של אותו יין והוא היה עוד תינוק, וגם הפעם – היין רק מראה את הפוטנציאל ולאן יש לו לסחוב. לשים את הבחור עמוק במקרר ולא לחשוב עליו לפני 2015, או אם להסתכל על המצב של 95 – אז גם לא לפני 2018-2020. אחלה יקב.

Quinta do Portal, LBV 2001 – פרי יער מתובל בקפה, שוקולד, פלפל שחור. בפה חלק וחריף בו זמנית, יבש מאוד, פרי וקרמל עם סיום ארוך וחריף. פורט מורכב, מרוכז מאוד וחריף. יכול להרוויח מיישון בבקבוק אבל מהנה מאוד כמו שהוא. מיובא ונמכר רק בספשל רזרב בחיפה.

מסקנות כלליות: לקנות ירדן קברנה ויראון מבציר 2005.

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה