Posts Tagged ‘דלתון’

h1

שלג על כרמי דלתון

מרץ 4, 2012

תמונות לבנות שנשלחו מהיקב – אפשר ללחוץ להגדלה

מישהו צריך דיסטמר ייעודי לאייסוויין ?

h1

שאטונף פלוס

דצמבר 10, 2011

ידידי אלי רבן ארגן, יזם, אירח וחלץ שורת בקבוקים בטעימה עיוורת שמטרתה הייתה ניסוי בשאלה: האם אפשר להנות משאטונף דו פאפ צעיר?

וואלה, אפשר.

זוגות זוגות עלו על שולחננו, עטויים נייר אלומיניום אנונימי – ספצימנטים מבציר 2007 המוערך, בתוספת כמה ג'וקרים. להלן חלקם:

כוס א': יין רזה, חריף, חומצי ואלכוהולי, עם ריח שמזכיר חלודה וקליפות הדרים. הימרתי על קוט דה רון כפרי ופשוט, אבל זה היה רון אחר. Domaine de la Mordorée, Lirac 2008.

כוס ב': פרי נעים, עשיר וממוקד לכל האורך, מעט בשל, נעים, טאנין רך, שמץ מתיקות, עסיסי ומזמין. מצוין. הימרתי על ישראל וצדקתי. דלתון, עלמה בלנד רון 2009 (שיראז, מורבדה, ויוניה). 80 ש"ח לבציר חדש – יין טוב במחיר מצוין.

כוס א': הפרי היה קצת תותי באופן שהזכיר לי גרנאש, חומצי, מתובל ומפולפל, מעט אלכוהולי בסיום, רזה יחסית לז'אנר. יין אוכל נחמד אבל פשוט יחסית ומעט גס. הימרתי שזה השאטונף הראשון בטעימה. Domaine Pierre Usseglio & Fils, CdP 2007. בשכונה של 180 ש"ח – לא תודה.

כוס ב': יין עסיסי ופירותי, חומציות מצוינת, טאנינים בשלים וסיום ארוך. Fruit-driven, מודרני וטעים לאללה. לא מפגש ראשון עם היין שלעולם לא אצליח לבטא את שמו – Perrin & Fils, Vacqueyras, Les Christins 2007. במבצעים מגיע גם ל-100 ש"ח, שווה משמעותית יותר לטעמי.

לגבי שני היינות המצטיינים, הפגאו מודל 2007 היה כ"כ ברטי (גם על הסקאלה הפגאו-ית) שהוא לא העפיל לגמר. אמנם לא טעמתי אותם קודם – אבל לא היו הפתעות לאור המוניטין של היקבים:

Domaine Vieux Télégraphe, La Crau, CdP 2007 – מתחיל ביישן ושקט אבל אחרי זמן חושף אף מורכב ומעניין, עסיסי, בשל, מעט אלכוהולי, מרוכז מאוד וחומצי. כ"כ הדוק שהוא נושך את החיך. צריך דיקנטר, ובעיקר עוד זמן בבקבוק. אפשר להנות ממנו עכשיו, אבל עדיף לתת לו כמה שנים להרגע. כ-300 ש"ח.

Chateau du Beaucastel, CdP 2007 – מודרני-פירותי, מתקתק, טאנין בשל – דחוס מאוד, מוצק ועשיר. יין נעים ופירותי, ללא ספק צריך זמן-בקבוק להיפתח, למרות שכמו קודמו – גם הוא טעים כבר עכשיו. כ-450 ש"ח.

מסקנה – אפשר להנות גם עכשיו מרוב היינות – אם כי ברמות הגבוהות כדאי מאוד סבלניים ולחכות חמש שנים. בגזרת ה-Value ניצחו שני יינות אקסטרה-טריטוראליים – העלמה וה-Vacqueyras.

תודה לאלי על הכל.

h1

בליל יינות

יולי 2, 2011

הלחץ לקראת סוף הדוקטורט מתחיל להתחמם ולא הלכתי לישון לפני הזריחה כבר שבוע. בכל זאת נמצא זמן לטעום ולשתות דברים מעניינים בחברה מעניינת לא פחות.

דלתון, מוסקטו 2010 – ממשיך במסורת של רעננות פירותית מחייכת. יין שאפשר לתאר בשתי מילים: "אפשר עוד?" (35 ש"ח)

Casa Santos Lima, Sousao 2006 – יישנתי שנתיים בסבלנות את האבא הגנטי של זן הארגמן, והוא מתנהג כמו בפעם הקודמת. פרי נעים ללא טיפה של בשלות, טאני במידה וממשיך להתנהג כמו ערס בתחום המרירות והחריפות. מחוספס, מעניין ומלא אופי – אולי על חשבון נגישות. החברים שלא כ"כ מתעניינים ביין אהבו ביחס של שלוש נגד אחת, אבל כולם טענו שזה יין לא רגיל. התחנה הבאה: Tinto Cao של אותו היקב שאני מיישן במקביל (85 ש"ח, יבוא של הספשל רזרב בחיפה)

רקנאטי קריניאן פרא 2009 – כרם בעל מוזנח ששימש לייצור מיץ ענבים (!) תפס את העין של אנשי רקנאטי שחטפו אותו בעסקה שהייתה יכולה להראות מופרכת – אבל רק אם לא הכרתם את הצמא בשוק לזנים כאלה. גפנים מבוגרות, יבולים נמוכים ללא דילול – מה עוד אפשר לבקש מקריניאן? בקיצור ולעניין, מזמן לא נתקלתי בשם שהולם כ"כ את היין. פרא. מיצוי מסיבי של פרי ושל טאנינים נותנים לו עוצמות בלתי רגילות (וטעמנו אותו אחרי טעימת אורך של RSR). מרוכז מאוד, טאני ובועט. פרא צעיר שצריך להתבגר בסבלנות – כרגע הוא בעיקר עשיר ודחוס אבל עדיין לא נגיש לשתיה לטעמי (145 ש"ח)

Quinta do Estanho, Porto 10 Anos – כיף. פורט אגוזי, קרמי, קרמלי, צימוקי. הגיל מביא רוך – אבל בלי טיפה אחת של עייפות. בפה הוא חומצי, רענן ומתובל. החומציות המוצלחת מחזיקה את המתיקות מרוסנת היטב. כ"כ טעים שלא צריך לחכות לחורף (185 ש"ח לפני מבצעים, עוד יבוא אישי של הספשל רזרב)

h1

Jawbreakers, טעימת פטיט סירה

מרץ 13, 2011

שנים. שנים שאני משדל אנשים להעמיד ראש בראש יינות פטיט סירה, על עיוור וסוף סוף זה מתגשם. את הכפפה הרימו שרון ואסף, ושרון גם פינק ואירח את הקבוצה המתמידה הזו שנפגשה בפעם ה-18 (!). תודה.

 סיכום, לפני שאדבר על חלק מהיינות: מסתבר שאפשר לעשות מהזן הזה הכל, החל מפצצות טאנין וכלה ביינות קלילים ופירותיים. החוט שמחבר בין היינות זה קו פירותי לא שגרתי, פלפל שחור, ובשלות שמלווה במתיקות (מדומה). המפתח ביינות האלה לטעמי, הוא להצליח לרסן את הבשלות-מתיקות והטאנין האגרסיבי ככה שמצד אחד אפשר יהיה לבטא את האופי של הזן אבל לא פחות חשוב – ליצור יין מאוזן. היינות הטובים בטעימה הוכיחו שאפשר לרקוד על שתי החתונות האלה, פחות או יותר.

שופע, בשל ומפולפל, פירותי-מתקתק, טאנינים בשלים, רחב, עשיר ומלא, סיום ארוך ופירותי. היין הכי עקבי שטעמנו, והוא מספק לכל האורך מההרחה ועד הסיום את אותה סחורה. אחלה סחורה. האיכות והעושר של היין התבלטה מעל רוב היינות האחרים וכמה אנשים ניחשו בזכות זה מי עומד מאחורי היין. הנקודה היחידה שהרחיקה אותו מהמקום הראשון מבחינתי זה המתיקות שלו. מצד אחד – זה חלק מהאופי של פטיט סירה בארץ ולא מדובר על מתיקות מוגזמת, אבל מצד שני היו יינות בטעימה שהצליחו להחזיק בעושר ובבשלות עם פחות מתיקות. המסקנה – היה שווה לחכות בסבלנות עם היין, הטאנין החד שלו התרכך והתעגל – הוא עדיין שומר על העוצמות שלו אבל הפינות החדות שויפו עם השנים. אם היו לי עוד בקבוקים הייתי עושה ניסוי ומחכה איתם עוד הרבה. ויתקין פטיט סירה 2005 (כ-100 ש"ח לבציר חדש, 80 ש"ח לעתידי בשישיה).

המון פרי, סירופי-שזיפי, פלפל לבן, טאנינים בוסריים ומרירים, סיום ארוך ובעיקר טאני. הבדל חד מידי בין האף הבשל והנעים לפה ירוק ולא מאוזן. בסה"כ סביר לבציר ראשון של יקב אבל עדיין לא לגמרי שם. אלון פטיט סירה 2005.

סוכריה, פרי מתוק ורענן, גוף קליל, מתקתק, חסרו לי חומצה וטאנין, וליד היינות האחרים הוא הרגיש כמעט מיצי. בסה"כ קליל ונעים בקונטקסט של יין צעיר ורענן,  ובעיקר יהיה נגיש וטעים למי שלא שותה הרבה יין. לא מצאתי בו אופי של הזן וסביב השולחן ניחשו שהוא הג'וקר. חדש בשוק – דלתון D פטיט סירה 2009 (65 ש"ח). אלדד לוי מפרגן. יכול להיות שנעשה לו עוול בטעימה עיוורת לצד שרירני פטיט סירה – אקנה בקבוק להתרשמות חוזרת.

פרי רגוע, פלפל שחור אופייני, גם על החיך הוא לא מתפרע ומציג איזון טוב בין טאנין, פרי וחומצה. רחב ועסיסי. מוצלח, מצליח להיות זני אבל בלי להתפרע. שילה secret reserve מבציר 2007.

כאן היה בעיקר סרחון נפתלין חזק שהתנדף רק אחרי 15 דקות של סחרור אגרסיבי בכוס (הבקבוק היה פתוח 8 שעות לפני הטעימה). כבר עמדתי להתייאש מהיין ואז הסרחון עבר והפרי התחיל לבצבץ. פירותי מאוד באף ובפה, עשיר ומעניין, עסיסי, רחב ומלא, ועם חומצה נדיבה. לצד כל זה עומדת חומה של הטאנין הכי ערס שראיתי, עם גורמטים, סאבוופר וג'אנטים מגנזיום. טאנין שחותך את החיך, הלשון והשיניים. זאב דוניה ממליץ לשים אותו בדיקנטר חצי יום לפני (!), וזה בכלל יין בן שש. ביטוי יפה ומלא אופי של הזן, אבל צריך עוד שנים עד שהוא ישתחרר מהטאנין המשוגע הזה. נראה ששאר המרכיבים שלו יחזיקו מעמד בקלות את הזמן הזה, והימרתי על כך בקניית בקבוק 2008 (100 ש"ח בשישיה עתידית). סוסון ים, מונק 2006. היין חולק את המקום השני (שלי) עם ויתקין. הוא מצליח להתרחק מהמתיקות, אבל אופי זני או לא – הטאנין פה חד מידי, לפחות בשלב הזה של חייו.

פרחוני, רענן, תחושה מלאה בפה אבל הטאנין רך, הפירותיות במידה, חומצה טובה, מאוזן ועסיסי, טיפת מתקתקות. בסיום קצת טאני-נשכני ואלכוהולי, אבל עדיין שומר על איזון ומבנה. בלי בשלות מיותרת, בלי מיצוי פרי אגרסיבי ובלי טאנין בלתי נשלט – גבירותי ורבותי – יש מנצח לטעימה. אבל מי זה? יין שלא יצא לשוק עדיין, אבידן פטיט סירה 2008 שיוצרו ממנו שתי חביות בלבד ועדיין לא ידוע באיזה סדרה ומחיר היין ישווק. נקווה שהמחיר לא יחזור על מה שהיה עם הגרנאש הזני של היקב.

 

השלמה: יינות שהייתי רוצה להכניס למועד ב' של טעימה כזו – יפתחאל רזרב, כרמל אזורית, ורקנאטי פ"ס-זינ' על תקן הבלנד. אם מישהו ירים את הכפפה אני מצרף פ"ס שסחבתי כל הדרך מקליפורניה…


h1

משהו קטן וטוב

ספטמבר 2, 2010

יין לארוחת בוקר

הלמברוסקו והקאוות המתקתקות שוטפות אותנו בנחשול גדול ופופולרי. אני לא נגד, ובסיטואציות כמו פיקניק זה אחלה, אבל בפלייט ה"מבעבעים" בטעימה העיוורת שארגן אתר קולינריה נחשפנו לכמה דברים די מזעזעים ורובם היו במקרה הטוב סתם מתוקים מידי. עוד הרבה לפני שאלדד לוי כתב בנושא הערכתי בשמרנות שמחיר של יין כזה במדינה בה הוא מיוצר הוא בטח סביב יורו או שניים.

מצד שני, כאן אצלנו בצפון יש כמה דוגמאות למוצרים במחיר דומה, שבעיני מתחרים בנוחות במבעבעים המיובאים האלה. כבר כתבתי מילים חמות בעבר על המוסקטו המוצלח של רמת הגולן ועכשיו הגיע תורו של יקב דלתון, שמנפק לא מעט הפתעות חיוביות ביינות הפשוטים יותר שלו. מה נגיד על היין? ממתק. מתוק, ופירותי – ויש בו גם קצת חומציות שמצליחה בעזרת הבעבוע העדין להתנגד קצת למתיקות הזו.

על התווית הוא מוצע כאפרטיף או כדג'סטיף – אישית הוא מתוק לי מידי בשביל לפתוח תאבון אבל לקינוח הוא יכול להיות מצוין. אני שוקל להביא בקבוק לראש השנה לטובת אלו שלא אוהבים יין, ובכלל, לקחת אותו לחוף ולשתות מהבקבוק ביום חם זה כיף לא נורמלי. 35 ש"ח, לפעמים גם פחות – ויש לכם תחליף מקומי וטעים ללמברוסקו, אם לא מפריע לכם לקבל כמחצית מכמות האלכוהול…

לטובת השותים המתחילים אזכיר שמומלץ בחום לקנות את היינות האלה כשהם צעירים ולכן כדאי להתעקש ששנת הבציר תהיה לא פחות מאשר השנה הנוכחית מינוס שנה.

h1

שישים ואחד אביבים

מאי 3, 2009

החגיגות לא פסחו על איש הענבים, שם הבית הפתוח המסורתי של יום העצמאות הוא מפגן כוח של היינות הטובים והמיוחדים בארץ – מסודרים שורות שורות.

חששתי שמא היינות המפתים יגררו המוני אנשים לסמטה היפואית הצרה – אבל האיש צפה זאת גם וחילק את הטעימה ליומיים. הפורמט הזה אפשר רוגע וחסך את הצפיפות המתלווה לפעמים לאירועים כאלה. בין עשרות המשתתפים היה לי הכבוד לפגוש הרבה פרצופים מוכרים – חובבים וייננים.

טעימת יום העצמאות ה-61 באיש הענבים

לא רשמתי רשמים מסודרים, אבל בכל זאת אנסה לתת טעימה מכמה דברים שעניינו אותי.

שני יינות מילניום שהפתיעו: סגל קברנה סוביניון מרום גליל 2000, שכנראה אף אחד לא ציפה ממנו לראות את פאתי העשור הבא – התבגר בחן והוא מציע מרקם נעים, תבלינים ועדינות מאופקת. המרלו רזרב 2000 של דלתון הפתיע אותי עוד יותר. יש לי וידוי – אני מעריך את היקב – קונה ונהנה מהיינות שלו אבל עדיין לא טעמתי מרלו שמצא חן בעיני מדלתון. עד יום שישי האחרון, כלומר. ההתבגרות לא הסירה מהיין את הפרי הבשל – ואף הפכה אותו למתוק יותר, אבל אז מגיע יובש מפתיע שמחזיק את החבילה הפירותית הזו היטב – והתחושה בפה היא רכה, נשית ומפנקת – אבל לא פחות – מאוזנת. חוויה אמיתית!

גם זאוברמן עושה מרלו (2005) ששווה אזכור, עם אף לא שגרתי שהרים הרבה גבות, עם קקאו מובהק שבולט מעל הכל, פרי עשיר, חבית נדיבה. מוצק ודחוס בחיך, לא בשל מידי – וירוויח מיישון של עוד שנתיים. משהו כמו 200 ש"ח – יקר, הממזר – אבל אם תתקלו בו כנראה שהוא לא ישאיר אתכם אדישים.

שמועות רבות התעופפו סביב אמפורה מאז עזיבת גיל שצברג לרקנאטי, אף אחת לא מהן לא הייתה חיובית. אבל מסתבר ששמועות, כמו שמועות – לא תמיד קשורות למציאות, וליקב יש יינן צנוע ונעים הליכות בשם דוד שעובד שם מזה שנה. אני מקווה להגיע ליקב בקרוב ולהתרשם מהיינות החדשים. בנתיים, קברנה רזרב 2003ניבאתי לו הצלחה לפני שנתיים – ואני שמח לדווח שצדקתי. קברנה ישראלי טיפוסי – מודרני ומהוקצע, בשל, בעל נפח אבל לא מוחצן מידי או בשל מידי. חטפתי בקבוק לדרך.

אם כבר בסימן מרלו אז אורטל 2004 של אנשי הרמה היקרים לא מבייש את הטרואר המהולל, ומצליח בצורה מבלבלת לדחוס כוח ורכות לאותה לגימה. המון המון פרי, לא מעט חבית – אבל במפתיע – מוכן לשתיה ומהנה גם עכשיו. כמו רוב היינות האלה – אני מאמין שגם כאן הסבלנות תשתלם היטב.

לקינוח, הופתעתי מריזלינג בציר מאוחר 2007 צנוע ונחמד של טפרברג, עם תפוחים וענבים וחמיצות טובה שהופכת את המתוק לטעים יותר. המחיר של כ-40 ממתיק עוד יותר את הקניה – שווה.

הקצרין אחר כבוד - במקומו הקבוע בקצה שולחן הטעימות

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.