Posts Tagged ‘דג'סטיף’

h1

ארוחת שישי

פברואר 9, 2008

מזמן לא בישלתי ארוחת שישי, והפעם מה שהתחשק לי לבשל התאים לבקבוק שכבר חודשיים מתחשק לי לפתוח. אחרי מנה ראשונה של מרק בצל המשכנו לשעועית ירוקה דקה מוקפצת עם שום ופלפל חריף בסויה ותפוזינה סחוטה, שליוותה ספגטי-meatballs – מנה שאני מכין בפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה…

סגל רכסים, מרלו דובב 2003

לא היו סימנים לגיל בצבע הסגלגל-כהה, והאף היה מעודן ורחוק ממוחצן, עם פרי עדין לצידו שפע קליה וקפה, ומשהו שהזכיר לי פלפל אנגלי. גוף בינוני עם מרקם חלק, טאנין עדין ומתקתק ופרי במידה טובה – הסיום חושף תיבול נעים. זה היה חצי שעה אחרי הפתיחה. לצערי, שעתיים אחרי הפתיחה לא נשאר הרבה מזה והיין השתטח למדי.

קשה לי לגבש שורה תחתונה הפעם. מצד אחד – נהניתי מהיין, ומצד שני לא נפלתי, ובשמונים שקל כנראה שאני מצפה ליותר. אם הבקבוק מיצג את השאר – כדאי לפתוח אותם בהקדם ללא חדרור ולהנות מהם. אם הוא היה מחזיק מעמד שעתיים פתוח, הייתי שמח למקם אותו מבחינת האיכות באזור המרלו של ירדן והרזרב של רקנאטי (04). כנראה שבמחיר הזה שני האחרים היו מצליחים יותר. אז לסיכום – אתן הזדמנות לבציר הבא, אבל כנראה שהקניה הבאה מהקטיגוריה תהיה אחד משני המרלו האחרים המוזכרים כאן.

לקינוח, עוגת תפוזים נהדרת – עדין חמה מהתנור, שהביאו האורחים, ושוקולד מריר טוב. פרנג'ליקו על קרח למי שרצה – הבקבוק הזה שקיבלתי במתנה הפתיע אותי לטובה: את פירות היער שהתווית מזכירה לא ממש הצלחתי להרגיש, אבל הריח והטעם העשירים של האגוזים די נחמדים, ולמרות שמדובר בליקר מתוק – בהחלט לא פצצת הסוכר של ליקרים פופולריים אחרים. קוביית קרח או שתיים הופכות אותו לדי טעים – נקי או עם קצת חלב. מי שהעדיף ויסקי (רק אני), קיבל מנה של טאליסקר בן 18 – שעדיין מחכה שאכתוב עליו פוסט, אבל את השורה התחתונה אני יכול כבר לגלות: אם יש דג'סטיף יותר טוב ממנו לארוחת בשרים – עדיין לא טעמתי אותו.

סגל רכסים, מרלו דובב 2003 - פרנג’ליקו - טאליסקר 18

h1

כשצריך משהו חזק…

יולי 5, 2007

יום ארוך אחרי חמש שעות שינה. התחיל בלימודים. המשיך במבחן משם לעבודה. אחרי העבודה – בחזרה לעוגן המצוין, כשבדרך הרעב גורם לי לעצור להמבורגר כפול אצל האלה עם ה-M הגדולה-צהובה. איכשהו הגעתי לפאב עדיין רעב, והזמנתי מנה מצויינת של כבד קצוץ עם בצל טרי, שהוגשה חמה והייתה אחת ממנות הפאבים (27 ש"ח) המוצלחות ביותר שאכלתי לאחרונה.

הטעות הייתה להזמין גינס עם כל הכובד/כבד הזה. התאמה קלאסית למנה מזרח אירופאית כזו זה וודקה נקיה, אולי איזה דג'סטיף מריר, או אפילו ויסקי פשוט או בירה קלה ובהירה, אבל התגעגעתי. נטשתי את האישה הקרירה-מרירה היקרה הזו ולא התראיתי איתה כמעט חודשיים, עקב עומס שגרם לי להעדר מפאבים די הרבה זמן.

חזרתי לדירה 17 שעות אחרי שיצאתי ממנה, עם בטן שמרגישה כמו בלון שעומד להתפוצץ. למזלי יש בדירה שותף רציני, ומספיק היה לו להסתכל על הפרצוף שלי בשביל לפגוש אותי בסלון ולהוציא כוסיות צ'ייסר מהמקפיא. הספקתי לקפוץ למדף בחדר ולהביא בקבוק שחור-ירקרק עגלגל, שנושא מילה הונגרית – Unicum (יחיד במינו). דג'סטיף עשבים הונגרי, שאם המרירות של דג'יסטיפים זה הכבול של הויסקי, מדובר כנראה על המקבילה ללאפרויג, חוזק חבית.

Unicum Zwack     

דווקא את 40 אחוזי האלכוהול לא כ"כ מרגישים, אבל הריח והטעם של העשבים, המרירות המתפוצצת בפנים, הגוף הסמיך והקשה, שמסתיים בחריפות קלה לצד המרירות הגבוהה – אי אפשר לפספס. חברים שלי שהגיעו מרוסיה זיהו את אחד הטעמים הדומיננטיים במשקה בתור הפרי המזרח-אירופאי Chokeberry.

 Purple Chokeberry, wikipedia

בכל מקרה, המשקה הזה מגדיר מחדש את הביטוי 'טעם נרכש', ורק עכשיו שהגעתי לסוף הבקבוק אני יכול לומר שהסתגלתי. לא עוד דג'סטיף חנפן מפוצץ סוכר א-לה-ייגר, אלא הארד-קור מזרח אירופאי אמיתי, מר וקשה, או אם לצטט את יובל – ביטר כמו שביטר צריך להיות.

שבת שלום!