Posts Tagged ‘גרנאש’

h1

שמי ים התיכון

נובמבר 11, 2011

לא יודע אם זה היה היין, החברה או הבשר הטוב, אבל היה ממש כיף בטעימה. פורום היין של שרון ואסף התכנס בפעם המי-יודע-כמה לטעימה, כאשר הפעם הכותרת הייתה יינות ישראליים מזנים 'ים תיכוניים' (מושג שעוד צריך להגדיר, מתישהו). פורמט הטעימה העיוורת מוכיח את עצמו שוב והיו כמה הפתעות לשני הכיוונים. מסקנות כלליות: רוב היינות שטעמנו היו יינות טובים עד טובים מאוד, ונראה שזה מגרש שיקבים קטנים מצליחים לשחק בו לצד הגדולים. מלבד זאת, היה יותר מיין אחד שכמעט אף אחד לא הכיר קודם לכן – והיו המון 'חשודים מיידיים' שלא הופיעו בטעימה – כלומר, יש הרבה דברים מוצלחים ומעניינים מהז'אנר שמסתובבים שם בשוק.

יין 1 – יין מתובל, רזה וחומצי, מזכיר במשהו קוט דה רון כפרי ופשוט. יין אוכל נעים ופשוט. בלנד שמבוסס בעיקר על קברנה על סירה וקריניאן. יקב עביה, ארט 2008. הפתעה לטובה של יין מעניין יחסית מיקב קטן ולא מוכר. הבעיה היחידה היא שהוא מעט יקר ביחס למה שיש לו להציע, 90-100 ש"ח.

יין 2 – שקוף ובהיר מאוד, מעושן מתקתק ופירותי, פרחוני ובשל. קל יחסית בחיך, מתוק ומתובל. בהחלט אפשר להתבלבל שזה פינו נואר, אבל כך או כך מתוק מידי, אפילו שהוא מעניין ומורכב באף. התלבטתי אם לכתוב עליו או לא, בסוף החלטתי לכתוב בדיוק מה שכתבתי על הדף לפני שידעתי מה זה. הלסת שלי לא הייתה היחידה שנשמטה כשחשפו את הבקבוק: שאטו גולן, גשם אדום 2007. 240 ש"ח.

יין 3 – יין עם אופי פירותי-פלפלי שמזכיר לי סירה אבל מעט מלא וטאני יותר. מוצק, פירותי ועשיר, נעים וטעים בדרכו המחוספסת. הופתענו לגלות שמדובר ביין חדש שלא הכרנו, בלנד חדש, אדום של יקב סומק מבציר 2008. עמוד השדרה של הבלנד הוא סירה וקריניאן – השאר מלבק ומורבדר. לא רק שמדובר ביין מוצלח וטעים, ב-75 ש"ח זה לא פחות ממציאה וביקשתי מברק (יין ובעלים) להביא איתו בקבוקים לקניה במפגש הבא. שורה תחתונה: לחפש ולחטוף.

יין 4 – יין משגע ומוחצן, פירותי, פרחוני, חומצי ועסיסי, מעט בשל ומתקתק אבל הפעם מרגיש מאוזן יותר. אחד היינות הטובים בטעימה, וגם על עיוור מרגישים שזו הליגה הגבוהה. כרמל מדיטרניאן 2007, שמח לגלות שהוא נפתח מאז הטעימה הקודמת ועומד בציפיות הגבוהות שיש ממנו. מעניין יהיה לעקוב איך הוא מתפתח עם הזמן. יין מעולה, אפילו במחיר של 160 ש"ח.

יין 5 – אני מכיר רק יין ישראלי אחד שמסוגל לנפק כזו פטרוליות – אז זו לא הייתה הפתעה גדולה לגלות את הריזלינג של ויתקין, מבציר 2007. מינרלי מאוד ונעים. אני מעדיף את הגרסה הצעירה עם פרי ופרחים במקום פטרול, אבל עדיין יין מוצלח, שמגיע לפאזת הפטרול בגיל מוקדם בהרבה ממקביליו האירופאיים. כ-75 ש"ח

יין 6 – יין מרוכז, מלא ועשיר מאוד, טאני, ארוך ועצמתי. מרכז ביחד הרבה פרי ופלפל שחור עם שכבות של עשבי תיבול. משהו באופי השחור שלו, בריכוז ובעצמה הזכיר לי את הפטיט סירה של ויתקין, אבל היין הזה נותן יותר שכבות של ריחות וטעמים. טוב, לא הייתי ממש רחוק – ויתקין שורשים א 2006. אמרתי לאסף פז שזו הפעם הראשונה שאני נתקל ביין הזה כשהוא מספיק פתוח שאני אצליח להבין ממנו משהו. היין המצטיין בטעימה. ב-250 ש"ח אני לא קונה בקבוק, אבל אולי במכירה העתידית אפשר למצוא אותו בפחות. עוד מויתקין התגנב לטעימה מסע אדום מבציר 2005, ששמר על עצמו יפה (למרות שהיה אחרי השיא) והפתיע את כולנו בכך.

תודה לשרון ואסף על הארגון, לאסף על האירוח ולאסף פז שהצטרף.

h1

הגרנאש שנשכח

יוני 24, 2011

הסיפור על היין הבא מתחיל בזה שאני מעפאן. לפני שנתיים וחצי, חמוש בהמלצה רותחת של אלדד לוי הגעתי לטעימת יינות עתידיים ביקב שורק. קניתי זוג מהיינות שהכי אהבתי ומאז נעלמו עקבותי. קיבלתי כמה טלפונים מנומסים לבוא לקחת אבל הגאוגרפיה והאופי המעופף שלי הרחיקו את הבקבוקים עוד ועוד. Fast forward: שעת צהריים – מוקדם יותר היום, חמסין מטמטם פוגש אותי ביציאה מחדר הטעימות בקסטל ואז אני נזכר שאני מרחק יריקה משורק. התקשרתי לברר בקול מנומס ומתנצל אם בכלל מישהו זוכר שהיה פעם דבר כזה – התעודה התעופפה לה לתהום הנשיה עם עוד דברים שאני לא מוצא (אולי האקדמיה זה מקום שמתאים לי). לאחר בירור קצר התשובה הייתה "בוא, לא צריך שום תעודה". רק כדי להתאפס על מידת העפיפון – לכמה מכם קרה ששכחתם יין עתידי?

המזגן נתן פייט טוב לחמסין בעודי חותך בכביש 38, שאני קורא לו עם עצמי דרך היין. הכרם בכניסה ליקב נראה אותו דבר רק את השלכת של סתיו 2008 החליפו שריגים חדשים שמישהו כבר טיפל בהם וסידר אותם כמו חיילים. על הדרך ניר (שחם, יינן/מדריך/בעלים) סיפר לי שבניגוד לחששות שלי הגראש התיישן יפה, והמרלו מכרמי יוסף הפתיע את כולם ועוד יש לו לאן להתפתח. מיד ידעתי מה אני הולך להביא לארוחת הסטודנטים שרקמה עור וגידים לקראת הערב.

שורק גרנאש כרם לטרון 2007 – הזן קופץ באף תוך שניה וגם החברים שאינם שותים זיהו ברגע שזה לא משהו שהם מכירים. הפרי עמוק ומרוכז, בפה הוא לא כבד אבל די חריף ומפולפל. אוכל הופך את הפינה הזו לידידותית יותר, אבל כך או כך מדובר ביין מגניב, שמנפק בהצלחה אופי של הזן. אקנה אותו שוב.

h1

לנגדוק-רוסיון, ביניהם לבנינו

אוקטובר 16, 2010

לנגדוק-רוסיון נשאר אזור יין עלום יחסית. האוליגרכים הטיסו את מחירי בורגון ובורדו לסטרטוספירה ומחוצה לה, ההתלהבות הגוברת סביב עמק הרון מעלה גם היא בהדרגה את המחירים ביקבים ובאזורים המוצלחים. לעומתם, בלנגדוק-רוסיון מייצרים המון יין, ובעבר בגלל עודפי ייצור חלק מהיינות סבלו מתדמית בעייתית. לא נשמע סקסי ומפתה, נכון? מה שחסר בתמונה זה מישהו שמכיר את האזור ויבחר בפינצטה את היינות הטובים והמעניינים שיש לו להציע.

פה נכנסת לתמונה חברת IPVinum הצעירה יחסית של אורי כפתורי ואהרון טלר, שמבדלת את עצמה באמצעות יינות כאלה – פנינים שנדלו מהאזורים הפחות מוכרים וממותגים. לאחרונה הוזמנתי על-ידם לטעימה מעניינת של כמה יינות מהפורטפוליו שלהם. בהמשך אסקור את היינות, אבל לפני זה מעניין לעמוד על הבדלים בינם לביננו.

לנגדוק-רוסיון הוא אחד מאזורי היין הדרומיים ביותר בצרפת, עם אקלים חם יחסית לשאר המדינה. בניגוד אלינו – שם לרוב מזניחים את הבורדולזיוּת, ועוסקים בעיקר בזנים ים תיכוניים, ובפרט בבלנדים שלהם. "זנים ים תיכוניים" זו ה-buzzword הכי חמה בתעשיה בשנה פלוס האחרונות – ולא מעט יקבים אצלנו פוזלים לכיוון עם זנים כמו קריניאן, גרנאש, מורבדר וסירה, ולאחרונה גם בלנדים שלהם.

כמו בישראל, גם שם היינות לא מתביישים בבשלות הארומטית שלהם שנגזרת מהאקלים החם. אבל ההבדל הוא בידיים של היינן: אין כמעט חבית. וגם כשיש אז החבית גדולה (500 ליטר למשל) ומשומשת – לפחות ביינות שטעמתי אין השפעה מורגשת של עץ. בנוסף – השריות קצרות יחסית הן אופייניות – לפחות ביינות שטעמנו. התוצאה מוכיחה שאפשר לקחת ענבים עם בשלות גבוהה ולעשות מהם יין מאוזן ולא כבד – אבל אולי צריך לשבור כמה פרדיגמות (מקומיות) בדרך. בלי קליה, שמנוניות וגלירציניות. יין מאקלים חם שאפשר לשתות באקלים חם. בניגוד לכמה יינות-על מקומיים – שהם מצויינים אבל כל-כך כבדים שתמיד כותבים עליהם "לפתוח עם תבשיל קדירה ביום חורף קר – כמה ימים כאלה יש אצלנו כבר?

עדכון – אורי כפתורי מתקן אותי ובצדק, שבכל זאת יש הבדל משמעותי באקלים בין ישראל ללנגדוק.

נעבור ליינות. יצא קצת ארוך (והיינות הכי מעניינים דווקא בסוף!), אבל לא רציתי לוותר (כמעט) על אף יין שטעמנו.

Chateau d'Or et de Gueules, Les Cimels Rouge 2007 – יקב שנולד בסוף המילניום הקודם, ומתבסס על טכנולוגיה מודרנית ויבולים נמוכים. ממוקם ב- Costières de Nîmes, שנמצא פחות או יותר במרכז הלנגדוק, ויש כאלה שמשייכים אותו דווקא לעמק הרון – מבחינה גיאוגרפית וסגנונית. טחוב-סירתי, רענן, מוחצן משהו, טיפה אלכוהולי. מחוספס בחיך, מריר וחומצי, קצת חריף. גס משהו אבל לא באופן מוגזם, ובמקביל גם מעניין. בשביל 85 ש"ח הוא בהחלט שווה בדיקה.

* * *

Mas Cristine, Rouge 2008 – היקב ממוקם באזור Côtes du Roussillon, הדרומי ביותר בלנגדוק-רוסיון, שגובל בספרד בדרומו, ובעל השפעות קטלוניות רבות.  פטלי-מתקתק ופירותי באף, כמעט סוכרייה. בחיך ממשיך עם תחושה-מתקתקה פירותית שמגובה בחמיצות טובה ונגיעות מתובלות. יין כיפי ועשיר, בשל אבל לא באופן פרוע. 115 ש"ח

* * *

Borie la Vitarele – היקב, בסה"כ בן 20, נמצא באזור St. Chinian המוערך שממוקם במרכז לנגדוק, בסמיכות ל- Minervois המוערך גם הוא. ביקב מנסים לבטא את הקרקע באמצעות היינות, ובבעלותם כרמים במגוון סוגי הקרקע הנפוצים ב-AOC, החל מצפחה (היין הראשון) ועד אדמות חימר וגיר (היין השני).

Les Schistes 2008 – בלנד מבוסס על גרנאש וסירה, עם קצת קריניאן, שקרוי על שם אדמת הצפחה עליה גדלים הכרמים. פרי צלול וחלק, מתחתיו אספלט ועשבי תיבול. בחיך פירותי ונקי, מרקם חלק, ריכוז טוב, תחושת מתיקות שלא מפריע, חומציות עדינה. הכל מאוזן ויושב במקום באופן שסחט קריאות התפעלות מסביב לשולחן. יין הרמוני וממוקד – חוויה. כל התשבוחות האלה זה עוד לפני שהזכרתי את המחיר – 135 ש"ח. במחיר כזה שווה לחפש אותו ולחטוף.

Les Cr'es 2007 – שוב סרחון טחב-סירתי, מתובל בפלפל לבן, טאנינים בשלים, חמיצות ופרי משולבים היטב, מרקם חלק ונעים וסיום מתובל. עוד חבילה מאוזנת ונעימה, שיכולה גם להרוויח מיישון של שנה-שנתיים. לעומת היין הקודם שסבב סביב הפרי, הפעם הנרטיב הוא הפן המתובל-טחוב של הסירה, החבילה מהודקת יותר ומורכבת יותר. יופי של יין. 179 ש"ח.

* * *

Domaine de l'Horizon Rouge 2007 – יקב חדש וצעיר שהוקם ב-2006, ממוקדם ב- Côtes du Roussillon Village אבל לא עומד בכללי ה-AOC הדקדקניים מבחינת הרכב הבלנד. 2007 הוא הבציר ראשון של היקב, בלנד של גרנאש וקריניאן בחלקים שווים. פרחוני ומפתה, טאנינים קטיפתיים, קל יחסית, מעודן ומאופק. הכל יושב בדיוק במקום, במידה הנכונה ובעוצמה נמוכה. יין רך ומעונב, הכי אלגנטי בטעימה. 245 ש"ח.

h1

שילוב מוצלח

אוקטובר 10, 2010

תחנה ראשונה: סמיר, הקצב המיתולוגי מפאתי טבעון. אחרי כמה תנועות סכין ובמיומנות של מנתח הופשטו נתחים יפים מהשומן שסביבם. השלל: ארבעה נתחי סינטה וארבעה נתחי פילה שמנמנים (המחיר – דו ספרתי).

תחנה שניה: הכביש החשוך והמפותל נגמר מהר בכניסה לתמרת. נגיעה קצרה של הבשר במחבת לוהטת, שתי דקות מכל צד והחדר מתמלא בריחות פותחי תאבון. הבקבוק פתוח ונושם מזה זמן מה, חולץ איברים לקראת ההופעה.

Santa Cruz de Artazu 2003 – התחיל סגור וקמצן, אבל כשהערב התקדם הוא הלך ונפתח. היין יותר "סגול" מהאופי ה"אדום" שציפיתי מגרנאש, ולרגע היה אפשר להמר על סירה. גם התיבול העדין תרם לתחושה ה"סירתית". ליין יש מבנה טוב וריכוז – אבל כל זה מגיע באופן מאופק, בלי שיש יותר מידי ממשהו.

אם שופטים את היין בפני עצמו – אז הוא מספק חבילה מאוזנת ונעימה, אם כי עוד קצת מורכבות הייתה יכולה להרים אותו. מה שהרים את היין בפועל זה הקונטקסט. במקום ששני אנשים יאכלו ארוחת ערב בביתם, בקבוק – כזה או אחר מהווה מצע או תירוץ לערב בין חברים, אוכל טוב ושיחה. אז בקונטקסט של החוויה הכוללת, היין עשה מעל ומעבר, ומחזיר אותי למשפט השחוק והנכון – This is what wine is all about.

תודה שוב למיכאל על היוזמה והאירוח. לחיים.

h1

גרנאש עיוור

ינואר 15, 2010

שרון ואסף הרימו הפעם כפפה כבדה – גרנאש, והצליחו במספר קטן של יינות לטוס על פני מגוון מדינות, סגנונות ואיכויות של יינות. הפעם התארחנו אצל רותם, שביחד עם אשתו המקסימה הציבו סטנדרטים חדשים לאירוח עבור חברי הפורום – תודה. בלי לקשקש יותר מידי, נעביר את הבמה ליינות. הציונים הם ציונים שנתתי באופן עיוור – היינות נחשפו רק בסוף הערב. סקאלת הציונים היא יחסית לטעימה ולא אבסולוטית.

Atardi Artazuri 2006 – אדום בהיר די שקוף, פרי תותי-גרנאשי שמריח קצת אבל לא בשל, גוף בינוני, חומציות, יובש מעט עוקצני, אין הרבה פרי בפה. יין לאוכל, עם חספוס נעים – חסר תחכום אבל מלא אופי של הזן. תמורה מצויינת ל-55 ש"ח. הצלחתי לזהות את היין על עיוור (יבוא: שקד). 86

Chateau du Donjon 2007 – סגול בהיר די שקוף, טחב, פטריות, פרי מתוק-בשל, בפה פירותי ועגול, חומציות עדינה, תיבול, סיום קצת חריף. יין מודרני ולא מחובר. ניחשתי ישראל – הגעתי ללנגדוק. לא תודה. 81

אבידן פרינג' גרנאש 2007 – אדום בהיר ושקוף, התחיל מסריח-מחוזר אבל כמה דקות בכוס פתחו אף מעושן מאוד, מאחוריו שזיפים וארז. בפה פרי, יובש עדין, לראשונה בטעימה חבית ושמנוניות קלה, קצת אלכוהולי בסיום. 84

Perrin & Fils Vacqueyras Les Christins 2007 – סגול בוהק ויפה, אף מוחצן ונעים, פרי סגול בשל עם וניל. בפה פירותי, מתובל, יובש ניכר, מלא ולעיס. סיום יבש ופירותי. יין מודרני, צעיר מידי, עשיר ובשל. את הדברים האלה כתבתי כשניחשתי שזה GSM עולם חדש. מוצלח ומהנה, לתת לו שנתיים (יבוא: שקד). 89

Coume del Mas Schistes 2007 – אדום עמוק, שקוף בשוליים, אף מתחנף, מתקתק ונעים עם פרי אדום עשיר, שזיף, קליפת תפוז ומינרליות. גוף בינוני, פירותי במידה, מבנה טוב, חומציות טובה מחזיקה את הפרי, יובש עדין, קצת תיבול. יין עסיסי, טעים וכיפי. יבוא של חברת IPV הצעירה מלנגדוק רוסיון, כ-155 ש"ח. 93

Clos Martinet 2003 – אדום עמוק, אף גרנאשי-תותי, מעט אלכוהולי, אדמה, טחב ופלפל שחור. בפה הוא סגור לחלוטין, הדוק, הרבה יובש, מבנה מוצק, וחומציות. איפשהו מתחבא שם גם הפרי. סיום יבש וארוך. ניחשתי ספרד וצדקתי. אין לי מושג מה יצא ממנו כשהוא יגדל ויתפתח. מסביב לשולחן אני חושב שהוא צבר את הניקוד הכי גבוה, אני לא מנקד אותו כי אני לא יודע לומר איך הוא יתבגר. כ-250 ש"ח (יבוא: שקד)

Noon Eclipse 2004 – סגול-שחור אטום ובוהק – צבע מדהים. אף מרוכז ומודרני עם שזיף, זיתים, וניל, אלכוהול, פלפל שחור ושוקולד. בפה פירותי מאוד, חומציות אדירה, תיבול ויובש, עסיסי ולעיס, קצת חריף, 15.5% אלכוהול מורגשים גם בפה, סיום יבש ופירותי. יופי של יין למרות המוחצנות והאלכוהול הגבוה. תודה לאבי הלוי שתרם את הבקבוק על ההזדמנות לטעום את יין הקאלט הזה. פוסט של נציגנו באדלייד על היקב. כ-370 ש"ח לבציר חדש (יבוא: מרש). 93.5

h1

יקב שורק

דצמבר 19, 2008

כרם צמוד ליקב שורק

דרך העפר המשובשת שמובילה ליקב שורק, מזכירה סיפורים ששמעתי על מרגלית. את צד ימין של הדרך מקשט הכרם המזהיב שבתמונה, מצד שמאל ופריחת שומר בר – אלה מלווים אל פאתי המושב טל שחר ואל יקב שורק. מלבד היינות הטובים והאנשים הנחמדים – אני מאוד מעריך את הגישה. במקום להתעסק עם מפיצים וחנויות שגוזרים קופון לא קטן על היין – כל היין נמכר למסעדות וביקב. ככה רוב היינות נמכרים ב-75 ש"ח, ולא ב-125 ש"ח שהם היו נמכרים בגישה המקובלת יותר. רוח הדברים מתיישבת היטב עם האנשים שקיבלו את פנינו: צנועים ושקטים, נותנים ליין לדבר. בלי מילים גבוהות ובלי תוויות נוצצות על בקבוקים מעוצבים.

הגרנאש 2007 (מחבית) אדום בהיר אופייני, נעים, עדין ובעל אופי. חומציות טובה וטאנין רך. יין ידידותי ונחמד, הרבה יותר מצא חן בעיני מהגרנאש של ד'ארנברג מאתמול. הפטיט ורדו 2007 (חבית) יותר נחמד מאחרים שטעמתי, סגול בוהק, מתובל ופירותי, אבל בפה גם כאן החמיצות לא מתאימה, לטעמי. יכול להיות שזה רק אני, אבל עדיין לא השתכנעתי שהזן הזה מתאים ליין זני. אחרים דווקא כן אהבו אותו. שניהם ב-75 ש"ח בקניה עתידית.

מרלו 2006 היה היין היחיד המבוקבק, עם אף בשל פירותי, ובפה יובש שאומר 'חכו שנה שנתיים' עם פרי נעים ותיבול. 60 ש"ח, לא יומרני. המרלו 2007 (חבית)הוא כבר סיפור אחר, נבצר מענבים די בשלים והיה מי שהשווה אותו לאמרונה. אני מצאתי אותו בשל מאוד, מתובל, עסיסי, צעיר וקצת בועט  (15.3%). 75 ש"ח ליין מעניין מאוד נראה לי עסקה טובה, והבקבוק העתידי שקניתי יחכה מעט, את הגרנאש אשתה לפני.

הקברנה 2007 (חבית) עדיין צעיר מידי בשביל שאוכל לחוות עליו דעה, והשנה שעבר בחביות חדשות מורגשת. כעת הוא נח בחביות משומשות לחצי שנה הקרובה ומעניין יהיה לראות אותו בעוד שנה. 90 ש"ח. בהמלצת המטעים, הוספתי לו מעט פטיט ורדו מהבקבוק השכן, שהחיה אותו בתבלינים ובפרי. בתפקיד הזה אני הרבה יותר אוהב את הפטיט ורדו.

וליקב: נעים להכיר, תודה על האירוח. מקווה לראות ענווה מהסוג הזה בעוד יקבים מהגודל הזה, ובתקווה שכוחות השוק יתגמלו את הגישה הזו – כי מגיע לה.

שישי עתידי ביקב שורק

מרלו 2006 מסדרת טל שחר של יקב שורק

h1

סיכום 2008 בדרך היין

דצמבר 19, 2008

כבר עפה שנה מאז הפעם שעברה, והפעם אפילו מגרש החניה עשה איתי חסד והתחשב בנסיעה מחיפה בשעות העומס. ארגון – אין צורך לפרט – כמו שבדרך היין יודעים לעשות. עם כל היכולות שלהם, את הצפיפות אי אפשר למנוע, במיוחד כשעומדים על הדוכנים בקבוקים טובים ומחיר הכניסה סמלי. ההנחות עשו את שלהן, והעובדים התרוצצו בלי הפוגה – ממלאים ארגז אחרי ארגז ללקוחות בכמות מרשימה גם ביחס לאירוע כזה.

הצפיפות גרמה לי לוותר על רשמי הטעימה בשלב די מוקדם, אבל בכל זאת היו יינות מספיק מעניינים בשביל לתת לגביהם התייחסות כללית. מחירי הטעימה לפני הנחות בסוגריים.

d'Arenberg The Custodian Grenache היה ממש נחמד באף, עם תותים בשלים, ובפה קצת פחות נחמד עם חריפות ותיבול, חומציות גבוהה ופרי לא הכי מחובר. סיום ארוך, פירותי ומתובל. מעניין אבל קצת חריף לי מידי. יכול להיות שישתפר בעתיד (75).

קסטל. את הגראנד וין כבר טעמתי, ולא מפתיע שגם בציר 2005 מצוין (אם כי צעיר). יש המון כבוד ליקב, לוותק, להערכה הבינ"ל וליין המצויין – אבל אני תוהה עד כמה הוא תחרותי עם תג מחיר של 220 ש"ח, לפחות בשוק הלא כשר. עם זאת, את הפטיט קסטל 2006 עדיין לא טעמתי – וזה מה שמספק לי מועמד לפינת הפתעת הערב: איכשהו היה לי רושם רע לגביו, כאילו מנסה לרכב על שובל התהילה של אחיו המוערך – אבל זו הייתה שטות גמורה. היין מציג את מה שהופך את קסטל למפורסמים: אלגנטיות. יין טוב, טעים, מאוזן – לא בשל מידי. יותר מוכן לשתיה מאחיו. אני מתפתה להשתמש במילה הרמוני. פתאום 115 ש"ח לא נראים כמו הרבה כסף.

שורש 2005 של צרעה דווקא הזכיר לי קברנה באף, עם חבית עדינה, שזיפים ואקליפטוס ברקע. מרקם נעים בפה, פרי טוב, חומציות ערה ויובש בסיום. מאוזן, וכרגיל עשוי היטב (100). ה-Secret 2007 של יקב טריו (מש' שקד) היה די שונה ומעניין באף, קברנה בסגנון הבשל יחסית, ובפה היה עשיר ומלא, אם כי צעיר למדי (100), מצא חן בעיני יותר מאחיו הצעיר ספיריט.

בדוכן של הרמה, ירדן מרלו 2004 מרשים, ומאחורי העץ הצעיר והבולט ממתין בסבלנות פרי עשיר ומלא, פרי הניסיון וההשקעה של החבר'ה מקצרין. משום מה מהללים את היין הזה הרבה פחות מאשר אחיו הפופולרי. גם ביכולת היישון הוא לא מתבייש. במיוחד במחיר האטרקטיבי של 85 ש"ח אני חושב שזו קניה טובה, של אחד המרלו הטובים בארץ. תזכורת לעצמי: לשמור מקום לזוג במקרר שיגיע השבוע.

 דיו וירטואלי רב נשפך בחודשים האחרונים על הארגמן המקופח עם האבא המאמץ (והאמיץ!), בין המהללים והמקלסים גם אפשר היה למצוא דיונים מעניינים וארוכים. לרגע אפשר היה לשכוח את היינות האחרים בסדרת רכסים. רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 לא תופס תשומת לב כמו הזן המאומץ, אולי כי לגביו לא יהיה ויכוח אם הוא טוב או לא. דחוס, עשיר, מלא, אופי של הזן וטאני למדי בגילו הצעיר. אחלה יין, לחכות שנתיים או להשתמש בדיקנטר. מעצבן שהמחירים עלו מ-85 ל-110, אבל בפועל הוא עלה 95 לפני הנחות, וזה מחיר שאני חושב שהוא מצדיק. הצטרף אלי בקבוק (לצד טוליפ קברנה רזרב ודלתון קברנה).