Posts Tagged ‘גרמניה’

h1

פיוז'ן, ריזלינג

אוגוסט 6, 2010

לפני כשנה השיקו בקול תרועת יחסי ציבור מיזם שנקרא פיוז'ן – יקב גלובלי. מאחורי המיזם משפחת יצחקי – בעלי יקב טוליפ, ושותפים נוספים. מה שהתחיל בשיראז האוסטרלי שרקח דורון יצחקי בזמן לימודיו באוסטרליה – ונמכר תחת התווית של טוליפ, הפך ליקב בינלאומי עצמאי, או "יינן מעופף". הרעיון, בפשטות, זה להסתובב בעולם, לחפש ביקבים חביות של יין טוב עם אופי של אותו איזור, להיות מעורבים בשלבים המתקדמים של הכנת היין והבלנד – ולבקבק תחת תווית פיוז'ן. בכנות – אני לא יכול להגיד שאני מבין את הרעיון, מה טוב ביקב גלובלי – ובמה זה שונה מאנשים שמכינים יין בשיטות שלהם באותו אזור. אבל בשורה התחתונה, מה שבאמת קובע זה היין שבכוס (זה שאני חוזר על המשפט כל הזמן לא הופך אותו לפחות רלוונטי). בקבוק שקיבלתי נתן לי הזדמנות להעמיד את הקלישאה למבחן נוסף:

פיוז'ן, ריזלינג 2009 – הענבים מגיעים מאיזור Rheinhessen בגרמניה, ומדובר על כמה חלקות ריזלינג שנבצרו בדרגות בשלות שונות, עם נגיעה קטנה של שרדונה. עוד לפני שטועמים – אי אפשר להתבלבל בזן או במקור – ריזלינג גרמני, בגרסה הפירותית, נקי ורענן, חומציות בועטת משולבת בפרי ונגיעות מינרליות, עם סיום ארוך וחומצי. מרגיש יותר יבש ממה שהתווית מצהירה (חצי) הודות לחומציות האופיינית והטובה. ניסיתי לזווג אותו עם אוכל אסייתי והוא השתלב טוב מאוד. חשוב להוסיף, שהאלכוהול הנמוך (12.5%) עוזר לשלב את היין עם אוכל, והופך אותו לאחלה יין לקיץ – כזה שאפשר לשתות ממנו חצי בקבוק במהלך ארוחה, בלי להגביר את המזגן ובלי שהראש יהיה כבד.

בקצרה – יין צלול וחד שמצליח להביא אופי של הזן ואופי של האזור. טעמתי אותו בלי לדעת עליו פרטים וניחשתי שהוא מתומחר באזור ה-90-100 ש"ח. במחיר כזה חשבתי שהוא מצדיק בדיקה לחובבי הז'אנר. בדקתי בקומוניקט וגיליתי שהמחיר המומלץ הוא 69 ש"ח. במחיר כזה שווה לדעתי לחפש אותו ולבדוק, קניה טובה לטעמי.

 

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

לגימה גרמנית

אוגוסט 22, 2008

Louis Guntrum Dry Riesling 2006

הצבע הזהוב רמז על נוכחות בחבית, באף רמזים של ים, קצת פטרוליות, מעט חבית, אשכוליות, וריח שמזכיר חבל חדש -נוסטלגיה מימי הצופים. גוף בינוני, חמיצות משולבת טוב במינרליות קצת מלוחה עם נגיעה מרירה.

למרות שאני מעדיף את הלבנים שלי פירותיים ורעננים, היין די מאוזן ושונה לחלוטין ממה שיש לנו בנוף המקורי. הייתי משדך לעוף, הודו או דגים מתובלים. היבואן: קיפיס, 65 ש"ח. נחמד למי שלא מכיר את הצד הזה של ריזלינג ומחפש התנסות חדשה.

h1

שלוק גרמני

יוני 28, 2008

כשההורים נוסעים לחו"ל יש לי אסטרטגיה של יין – במקום לבקש משהו ספציפי ולהטריח אותם אני פשוט מבקש משהו כללי לחלוטין מאותה מדינה, סוג של הימור עיוור – שלא מאכזב. "ריוחה", "לבן מאוסטריה" ועוד דוגמאות – הפעם הפור נפל על "ריזלינג גרמני". שני בקבוקים הגיעו, והאדום מביניהם גרם לי לשפשף עיניים בהפתעה. ריזלינג? אדום? schwartzriesling הכריזה התווית. טסתי לפורום של רוגוב לעצה, שם הסבירו לי שזה בסה"כ אחד מעשרות שמות של הזן פינו-מונייה – הזן הפחות מוכר משלושת הזנים המותרים לייצור שמפניה לצד השרדונה והפינו-נואר.

היין היה ספק אדום – ספק ורוד, והריח בעיקר כמו שזיפים ומשהו ליקרי, מתיקות לצד קצת חמיצות וסיום קצר. יכול להיות שהוא לא שרד במשך חודשיים בארון שלי, ויכול להיות שככה הוא במקור. אחרי כמה שעות במקרר הוא היה יותר טוב, אבל עדיין לא מהנה במיוחד.

בן זוגו הלבן שנשמר במקרר – ריזלינג יבש שולחני נתן תצוגה יותר טובה. נפתח בארוחה קלה של רצועות עוף מוקפצות בשום ויין לבן בבאגט מלא טרי עם שעועית ירוקה דקה מוקפצת בסויה וצ'ילי חריף עם שומשום.

 J Hettinger Riesling 2007 – היין בהיר מאוד, שילוב עדין של מינרליות מצוינת עם פרי, תפור עם חמיצות לא מכבידה. קליל ורענן ומעניין. חבל שאין לי עוד בקבוק או שניים.

לא בדיוק באותו עניין, היום עיינתי בקטלוגים החדשים של ג'יאקונדה – אחד מהם של יין צרפתי (בעיקר לבן) והשני של יינות רוזה מצרפת. שמחתי לגלות גם מבחר יפה של יינות במחירים דו ספרתיים. הקטלוג גם שופע מידע על האיזורים השונים והיקבים – שווה בדיקה.

ולסיום – בביקור זריז בדרך היין היום גיליתי שהריזלינג הבסיסי של ד"ר לוסן במבצע של 2 ב-90. מי שמכיר לא צריך שכנוע, ומי שלא – שיחפש את המרפסת או המדשאה הקרובה לביתו.

J Hettinger Riesling Trocken 2007

J Hettinger Riesling Trocken 2007

h1

פקק אוסטרלי

פברואר 1, 2008

עירא מזמין, גיא מארח ושי מארגן. לא נראה לי שיכול לצאת משהו לא מוצלח משילוב כזה, שמועדון הפקק בעל המסורת מתכנס בדירה חמה שישי אחה"צ. לסיכום ולפי סדר החשיבות – אחלה אנשים, חריפים ומצחיקים, אוכל סבבה וכיף. שילוב מעולה של השלושה, ו… אה, גם היו יינות לא רעים.

כמה מילים על היין – לתבשיל הקדירה, לצלעות הטלה, לראשונות ולקינוחים – אני יכול רק לעשות עוול במילים.

Seifried – Old Coach Road Sauvignon Blanc 2006

בהיר מאוד, אף משגע עם הדר, פרי טרופי, עשב עדין, ענבים ירוקים ועוד. חמיצות גבוהה, רענן ונקי, עשוי היטב. אופי של הזן? יש, אופי של האזור? יש, טעים? לא היה פה בקבוק לפני דקה?

יין טוב מאוד, שמבחינת סגנון הייתי ממקם על אמצע הסקאלה בין הבליידן החמצמץ והחד לקלאודי ביי הפירותי מאוד.

מיבאים מנלסון, ניו זילנד: מרש, 89 ש"ח.

Lindemans Cawarra Chardonnay Bin 65 2006

צבע זהוב עמוק ויפה, באף קליה, חמאה וקפה, אולי רמז להדרים ברקע, גם על החיך הרבה יותר עץ מאשר פרי, עם גוף מלא, שמנוני ומתובל. איך אומרים קצרין לבן באוסטרלית?

לא נרשמה התלהבות מסביב לשולחן, וגם לא אצלי. כבר שתיתי שרדונה שהעץ והפרי בו היו מאוזנים – כאן לטעמי הם לא. לחובבי הסגנון בלבד.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 69 ש"ח.

d`Arenberg The Stump Jump GSM 2005

החבילה האוסטרלית הבסיסית של פירות יער עם תיבול, בפה קצת חמצמץ וקל גוף יחסית, אם כי נעים למדי. זכרתי את הבציר הקודם בתור מלא ועשיר יותר, אבל עדיין נשמרת תמורה לא רעה למחיר.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 55 ש"ח (לפני מבצעים).

Kaesler Stonehorse GSM 2005

צבע אדום בוהק מעט שקוף, פרי יער בשל, ריבה ואולי סוכריות פירות. גוף בינוני, הרבה פרי נעים ומתקתק אבל חסר משהו נוסף. בסה"כ יין מאוד נגיש וידידותי, אבל לא מעניין במיוחד לטעמי. פארקר מאוד אהב (92) – אני פחות. בשביל המחיר שלו אני מצפה ליותר.

מייבאים מאוסטרליה: מרש, 119 ש"ח.

Thorn-Clarke Shiraz Shotfire Ridge 2005

שחור-סגול אטום ומדהים, פרי יער, פלפל שחור, קרמל, אולי שוקולד. גוף מלא, נפח טוב, מרוכז, טאנין מקיר לקיר אבל רך ונעים – לא חד, מאוזן בפרי עשיר ומלא עם תבלין במידה טובה, סיום ארוך וטוב. אין מה להגיד – יופי של יין שמאפשר להנות ממנו בלי להתפלסף, אבל גם מציע יותר למי שמתעמק. יותר נהניתי מהבקבוק מאשר מהבציר הקודם הקודם. דירגתי שני בין האדומים של הערב.

מייבאים מבארוסה, אוסטרליה: מרש, 139 ש"ח.

d`Arenberg The Laughing Magpie Shiraz/Viognier 2005

שחור משחור עם שוליים סגולים, פרי יער מחוספס ומשכר, קליה ברקע. גוף מלא, דחוס ועשיר, עם יובש חזק ומיצוי פרי מצויין משולבים היטב, חריפות קלה וסיום ארוך וטעים. השורה האחרונה בדף מכילה מילה אחת: בובה! מצטיין הערב, עשיר, עצמתי ומלא. מעט כבד יותר מהשוטפייר, אבל שומר על האיזון ומנצח בפוטופיניש. באחוזים הבודדים של הויוניה לא ממש הרגשתי.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש"ח.

Penfolds Cabernet Sauvignon Bin 407 2004

כהה מאוד, אף סופר-בשל, כמעט סירופי, גוף מלא, טאנין עצמתי והרבה פרי. היין לא רע בפני עצמו, אבל המרכיבים בחבילה פחות מאוזנים לעומת שני היינות הקודמים.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש"ח.

Dr Loosen Riesling 2006

זהוב חיוור, ריחני ופרחוני, פרי טרופי ורמז מינרלים, בפה מתיקות פירותית גבוהה, גוף בינוני-מלא, ומספיק חמיצות בשביל לאזן. קליל, פירותי וכיפי, מרגיש יותר מתוק מאשר חצי יבש.

מיבאים מגרמניה: האחים שקד.

איך נעלמות חמש שעות כמו חמש דקות? לא ברור, אבל מחכה לפעם הבאה. תודה על ההזמנה ועל החברה – היה תענוג. הדיווח של גיא.

h1

חדש מול ישן: דו-קרב בלבן

יולי 13, 2007

תסריטאי המערבונים לא יכלו לדמיין דו-קרב פואטי יותר, בצהרי יום שישי במרכז פנורמה – טעימה מג'יאקונדה אצל אנדרי סוידאן. בשמפנייר לצד הקרח שמרו המתמודדים על קור (רוח), ומולם בקהל אני ושורת כוסות רידל נוצצות.

Bladen Estate, Marlborough, Sauvignon Blanc 2005

 צהבהב בהיר פותח באף בעשבוניות דומיננטית, מלווה במשהו מינרלי ורמז הדרים. גוף קל ונקי פותח בחמיצות גבוהה, ממשיך למינרליות נעימה ונגיעות של פרי, כשהחמיצות הגבוהה ממשיכה גם לסיום הבינוני.

Schafer-Frohlich Weisser Burgunder, Pinot Blanc QBA Troken 2004

כמעט חסר צבע, אף מרענן עם פרי לבן, עשבוניות עדינה הפעם, ממשיך לגוף קל, חד ופריך עם בעבוע מאוד עדין בקצוות הלשון. בפה תענוג של טעמים, חמיצות מרוסנת משחקת תופסת עם פרי ומינרליות קלילה, ממשיך לסיום בינוני ארוך שמשאיר הרגשה קרירה בפה.

Schafer-Frohlich Weisser Burgunder, Pinot Blanc QBA Troken 2004             Bladen Estate, Marlborough, Sauvignon Blanc 2005

מה לומר? נראה כאילו העולם הישן והעולם החדש התחלפו, ומצאתי שלטעמי הגרמני עשיר יותר בטעמים בעוד שהניו-זילנדי מרוסן יותר, ושם דגש יותר על החומציות מאשר על הפרי. רפאלה קראה לו אלגנטי, אבל חובב עולם חדש בור שכמותי דווקא נותן את הגביע לגרמנים. מחיר שני היינות הוא 89-99 ש"ח (כתלות במבצעים ומועדוני לקוחות). מאחר והיום הייתי צריך יין אדום לארוחת הערב לא קניתי, אבל אני מסמן לעצמי את הגרמני (שאין סיכוי שאלמד את השמות שלהם) כרכישה לעתיד.

תודה לאנדריי על האירוח, לרפאלה ולענת על הטעימה והשיחה המעניינת. שבת שלום.