Posts Tagged ‘גראנטס’

h1

קצת ויסקי

נובמבר 12, 2007

כמה מילים על ויסקי ששתיתי בשבועיים האחרונים. נתחיל לפני כשבועיים- יצאנו לחגוג בסקטצ'. צ'ייסר גרנט'ס ליד הגינס הזכיר לי כמה אני לא אוהב את הבלנד הזה. עץ מר, גס ומחופספס (ולא בצורה טובה), ולא ממש נעים לשתיה לטעמי – אפילו בצ'ייסר. במסגרת מבצע לקידום המותג הציעה לי המלצרית שתי חצאי מנות של גרנט'ס 12 ו-18 ב-36 ש"ח. קיוויתי שסוף סוף יהיה לי משהו נחמד להגיד על הויסקי. טעיתי.

מאחר והתנאים היו רחוקים מאידיאליים לטעימה אין לי רשמים מפורטים אלא רק דעה כללית: שניהם סובלים מאותו סימפטום – עץ גס, מרירות, ולא הרבה מעבר. אכן שניהם משמעותית פחות גסים מהבסיסי, אבל עדיין לא מתקרבים לאיכות של מאלט בסיסי, או של בלנד טוב כמו ג'וני שחור. המסקנה משלושת הגרנט'סים הללו זה שעדיין, הבלנד היחיד של המזקקה שאני מוכן לשתות ואפילו מתחיל לחבב זה ה-Ale Cask, שהוא נעים, נחמד ומתומחר בצורה נוחה. אחרי כל הגרנט'ס הזה, צ'ייסר גלנמורנג'י ששתיתי עם הבעלים לפני שיצאנו הרגיש חלק כמו מים (כבר אמרתי שהוא אחלה ויסקי?)

גראנט’ס 12 וגראנט’ס 18 

ונעבור לדברים יותר מעניינים. ביום שבת, בדרך לחיפה הצטרפתי ל-Islay וגיא לביקור קצרצר אצל עירא. בניגוד לפסקה הקודמת, הפעם נהגתי אז הסתפקתי בשתי טעימות פצפונות, מכוסית טעימה מושקעת של ארדבג.

פתחתי ב-Linkwood בן 26 (!) שנה שמבוקבק ע"י Rare Malts. לויסקי צבע צהבהב בהיר יחסית, עם לימון באף, מינרלים וים, ואולי רמז קל לעשן ותבלין. מפתיחה כזו מצפים לויסקי קליל ולכן הגוף המלא-מלא מגיע די בהפתעה, ופורס על הלשון פרי מגוון כמו הדרים ותפוח, לצד וניל, תבלין ולא מעט עשן. האפטרטייסט המעושן-מתובל ממשיך כמה שאפטרטייסט יכול להמשיך, ואני מדבר על עשר דקות ויותר.

 www.singlemaltsdirect.com

משם עברנו לבקבוק Macallan 11 years single cask, בעל צבע אדום יותר מכל ויסקי שראיתי. האף פוצח בהסתערות של ענבים, צימוקים, שזיפים מיובשים, פלפל שחור (ואולי ציפורן) ואלכוהול. המון אלכוהול (62% 60.2%). אחרי כמה טיפות מים מתוודעים גם ללא מעט וניל. בפה הוא אגרסיבי למדי, ולכל שפע הפרי מצטרף תבלין ועץ די מריר. ויסקי מעניין ולא שגרתי (אחת התגובות הייתה: "יש קצת ויסקי ב-שרי שלי!"), אם כי לא כ"כ כוס התה שלי…

תודה על האירוח ועל החברה!

h1

משהו לשתות ליד ההמבורגר

ספטמבר 6, 2007

לפני כשלוש-ארבע שנים נפתחה בחיפה המבורגריה מודרנית ומצוחצחת העונה לשם בורגר פלייס, או – BP. אני לא מאלו שאוכלים במסעדות כל שבוע (או כל חודש), אבל איכשהו מאז הפתיחה עדיין לא הצלחתי להתאכזב מהמקום. למעט המיקום הבעייתי, מרחק יריקה מבתי הזיקוק – מדובר במקום מעוצב ומושקע, עם תפריט לא קטן מלבד ההמבורגרים, שמתומחרים כך שיתאימו גם לכיסי הסטודנטים, 35-39 ש"ח להמבורגרים 220-300 גר', שעשויים מיופי של בשר. שירות צעיר, יעיל ואנרגטי, בר גדול ומבחר יפה: חובבי המאלט יוכלו למצוא לצד הדברים השגרתיים גם לאפרויג 30, באלוויני 25 ושאר יצירות מופת, וגם שאר תפריט האלכוהול לא מוזנח.

בערב המקום תופס יותר אווירה של פאב, אם כי השולחנות גם מלאים באנשים שאוכלים, רובם בראשית שנות העשרים. באתי לא רעב, ותמחור הויסקי הידידותי יחסית הטה את הכף כנגד גוורץ אמריקני שמגישים בכוס. הבחירה הייתה פשוטה הפעם:

Grant's Ale Cask

לא בדיוק ויסקי מורכב או מעניין במיוחד, אבל מהווה שינוי מרענן וחיובי לעומת הגרסה הבסיסית של גראנט'ס – שאני מוצא לא מוצלחת במיוחד. האף אלכוהולי משהו, אבל בחיך הויסקי חלק ונגיש יחסית, בעיקר טעם מאלטי של ויסקי, חמצמצות ויובש עדינים וחביבים עם טיפת חריפות ועץ לקראת הסיום. לא בדקתי עדיין, אבל אני מהמר על מרכיב לואולנדס בבלנד. אפילו במחירים שמחוץ לדיוטי פרי לא מדובר על ויסקי יקר (130 ש"ח ומטה לבקבוק), ולדעתי זה אחד הבלנדים הסקוטיים הנגישים והחביבים ביותר בטווח המחירים הנמוך. נסו בפאב הקרוב לביתכם (וקבלו עודף מ-30 ש"ח…).

Grant’s Ale Cask blended scotch whisky