Posts Tagged ‘גוורץ’

h1

רזרב חדשים מבנימינה

פברואר 28, 2012

שיגעון טרום-פסח בעיצומו ובנימינה לא נשארים חייבים ומציגים גם הם שורה של יינות חדשים. הבשורה העיקרית מבחינתי היא מה שאני מתפתה לקרוא לו "מגמת רקנאטי". החבית שהייתה מאפיין בולט בסדרה הזו לפני כמה שנים נעלמה, וצריך להתאמץ בשביל להבחין בה – אם בכלל. לצד זה בא אלכוהול נמוך יחסית, בעיקר בתחושה אבל גם באחוזים, שמתחילים מ-12% בלבנים וגם ברוב האדומים האלכוהול נשמר נמוך (הכל יחסי). אתם בוצרים יותר מוקדם? שאלתי את אסף פז בצד – "לא," חצי נעלב "אנחנו בוצרים יותר נכון." וואלה, כנראה שכן. נעבור לקצת יין?

גוורצטרמינר רזרב 2011 – לא הרבה מגבה את הבושם הריחני של האף. אחרי מכת הפרחים והפירות מגיע לפה יין מתוק, חסר חמיצות ובעל תחושה די רופסת. הסנגור יטען שזה יהיה ידידותי למי שלא אוהב יין. הקטגור יזכיר לו שזה לא חומר לתווית של רזרב ולתג המחיר הנלווה. הנקודה הזו חוזרת בגוורצים אחרים של היקב, כמו גם ביוגב הארומטי לטעמי. 64 ש"ח, לא תודה.

שני לבנים נוספים שהושקו סובלים מהלם בקבוק (פסח פסח פסח) שהקשה עלי לעמוד על קנקנם בשלב זה, אבל ניסיון העבר מלמד שיש למה לצפות. שלושת האדומים שהוצגו מוצלחים, עשוים היטב ומתומחרים בסדר ב-89 ש"ח. לצורך השוואה, שלושתם לדעתי מוצלחים יותר מהמרלו מאותה סדרה שטעמתי לאחרונה.

זינפנדל רזרב 2010 – שופע בדובדבנים-זינפנדליים שיכולים לשכר אותך רק מהריח. הזינפנדל הכי רזה שטעמתי עד היום, עם חומצה מצויינת, טאנין רך ומעט מרירות. אני לא מחלק ציונים, אבל לחבר'ה מגיע ציון לשבח שהצליחו לרסן כ"כ טוב את הריבתיות והאלכוהוליות שנלווים בדרך כלל לזינפנדל ולזקק את האופי של הזן למבנה טוב ומאוזן.

קברנה סוביניון רזרב 2009 – עם כל הכבוד לזנים מאתגרים ומעניינים, עזבו הכל – זה היין של הערב. קברנה נקי, פירותי ומדויק. עסיסי וחומצי, מרוכז בלי להיות כבד (13.5%). טעים ומוצלח, באופן כללי ובטח שבמחיר מומלץ של 89 ש"ח. הייתי רוצה לראות עוד יינות כאלה בטווח המחיר הזה, ולדעתי הוא מתחרה בנוחות בכל מה שתשימו מולו בקטגוריה. מומלץ, לחפש

 קריניאן רזרב 2010 – הפרי שהיין מציע כולל את הטוויסט האפל שאני אוהב בקריניאן של ויתקין, ריכוז, המון טאנין – הרבה יין. קריניאן מוצלח, אבל בגילו הנוכחי פחות מזמין וזורם כמו הקברנה לעיל. בכל מקרה שווה בדיקה לפחות למי שחובב את הזן.

הכותב נכח בהשקה כאורח של היקב


h1

בציר חדש ללבן של טוליפ

אוגוסט 3, 2010

לאחרונה השיקו את בציר 2009 של White Tulip, היין הלבן היחיד של היקב, שהגיע כמה שנים אחרי שהפסיקו עם המוסטלי סוביניון בלאן המוצלח – נדמה לי שבציר 2005 היה האחרון שלו.

היין הוא בלנד לא שגרתי של גוורץ וסוביניון בלאן, ומה שמוצלח בו בעיני זה שילוב בין בשלות גבוהה עם חומציות. הוא מאוד מוחצן עם פירות טרופיים בשלים ומתקתקים, מתחתיהם אופי יותר "קר" של עשבוניות נעימה – ומה שקובע אם יין כזה יתרומם או יפול זו החומציות. כאן היא עומדת היטב במשימה ושומרת על היין רענן כנגד כל הבשלות והמתיקות שהיא משאירה. אפשר גם לשים לב לשמץ של מליחות-מינרלית נעימה על החיך שמוסיפה עניין וחן לטעמי. להגיש אותו קר, וכדאי גם להחזיק את הבקבוק בשמפניירה אם יש.

 

הרבה פעמים אני שומע או קורא אנשים שמתארים בלנד של חמישה זנים ויותר, ומשייכים כל ארומה לזן מסוים. לדעתי הרבה מזה לא היה מחזיק בטעימה עיוורת, ולרוב אני חושב שאני לא יודע לזהות איזה מרכיב של הבלנד תרם איזה חלק של התחושה ביין – אבל בבלנד הזה האבחנה קלה יחסית. למרות שהוא 70% גוורץ אני חושב שהאופי שלו הרבה יותר דומה לסוביניון בלאן, הפרי יותר בכיוון הזה (למרות שהליצ'י-הגוורצי בהחלט כאן) והחומציות גם היא. זה קצת מפתיע, כי גוורץ הוא בדרך כלל מרכיב דומיננטי שמתבלט גם בכמויות קטנות בבלנד – הדוגמה הכי טובה היא המסע הלבן של ויתקין שיש בו פחות מ-20% גוורץ אבל אי אפשר לפספס אותו. בכל מקרה – זו דוגמה נוספת לכך שמה שחשוב זה מה שיש בכוס ולא מה שכתוב על הבקבוק.

קצת הארכתי במילים, אז נסכם בקצרה – יין נקי, פירותי ורענן. המחיר המומלץ הוא 67 ש"ח – לא מעט – אבל שווה בדיקה.

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.

h1

סדנת טרואר ביקב צרעה

יוני 9, 2010

ידידי ערן פיק, היינן של יקב צרעה הזמין אותי להצטרף לעוד חברים ממועדון הלקוחות ולרדת ביחד לשטח, בניסיון לקבל איזו תחושה על המושג החמקמק טרואר. בחמסין משוגע אתגרנו את מזגני הרכבים שטיפסו בכביש הצר לכרם שורש. להפתעתי, למרות החמסין הייתה בכרם בריזה קרירה חלק מהזמן, שמראה שהאוויר הטוב בדרך לירושלים יודע לתת פייט גם לקיץ הישראלי, מידי פעם.

כרם שורש הוא אחד משלושת הכרמים של יקב צרעה, ביחד עם גבעת החלוקים ונווה אילן. בכרם נטועים מספר זנים, עם נטיות חדשות של סירה – זן שתופס מקום חשוב יותר ויותר ביקב בשנים האחרונות. ערן מביע שביעות רצון מהתוצאות של הזן בכרם שורש, והנטיעות החדשות מראות שמערכת היחסים בין הכרם לזן מתהדקת. בסיור בין השורות המטופחות עמדנו על הבדלים בקרקע אפילו ברזולוציה של חלקי שורות בחלקה אחת – לאלו שורשים רדודית מידי ולכן הפרי לא מוצלח, ושורה ליד הפרי מצוין וכל גרגר באשכול – מלמיליאן. אחת החלקות מכונה חלקת המאובנים (ראו תמונה) נראית דומה לשכנותיה, אבל ערן מספר שהסירה והקברנה שהיא מנפקת יוצאי דופן באיכותם, ובהתאם הם מיועדים למיסטי הילס שממותג מעל שאר יינות היקב.

רוני ג'יימס ז"ל, כורם ותיק ומייסד היקב – היה מראשוני נביאי הטרואר בארץ, והטיף לכך שהאזור חשוב לא פחות מהזן. לפני כמה שנים, בהחלטה שיווקית אמיצה החל היקב לקרוא ליינות על שם הכרם – כאשר זן הענבים מופיע בקטן על התווית האחורית. מתוך כ-300 דונם כרמים, בוחרים ביקב כמחצית מהענבים לייצור 100 אלף הבקבוקים, והמחצית השניה נמכרת ליקבים אחרים. מרכז המבקרים קטן, חמים ומזמין. אפשר לטעום שם מרוב היינות תמורת 15 ש"ח (זיכוי בעת קנית בקבוק), ומומלץ לקחת צלחת מהגבינות המוצלחות למרפסת שבגינה המטופחת, להנאה מושלמת מהיין.

אשכולות סירה משתזפים בחלקת המאובנים

שורש לבן 2009 – אף רענן עם ארומטיות גוורציות שאי אפשר לפספס. בין הפרי האופייני לזן יש רובד מינרלי מאוד נעים. בפה יש לו בדיוק מספיק רוחב, חומצה במידה טובה ופרי נעים, עם רמז פצפון למתיקות אפילו שהוא יבש. יין שלם, נקי, ומאוזן. הגוורץ הכי טוב שטעמתי בארץ. 100 ש"ח זה לא זול, אבל לטעמי זה מחיר שמשקף את האיכות של היין. זה מתייחס רק ליין, בלי קשר לעובדה ששני שליש מ-3000 הבקבוקים שיוצרו נעלמו תוך חודשים ספורים ואת השאר אפשר להשיג רק ביקב, וגם לפני שאני מספר על יבולים של 300 ק"ג לדונם גוורץ. עזבו הכל – אחלה יין.

מיסטי הילס 2006 – פרי טוב עטוף בקליה, פלפל שחור ושוקולד. חומציות טובה מאוד, פרי רגוע והרבה טאנינים בשלים. בכל מקרה צריך קצת זמן להרגע. הפרי מאופק וטוב, אני חושב שאולי כמה חודשים פחות בחבית היו יכולים לשפר את היין יותר אבל העץ בכל מקרה לא מוגזם. אני חושב שעוד שנתיים נדע יותר טוב, אבל כבר עכשיו אין ממש בקבוקים. 180 ש"ח.

שורש 2007 – מעניין ולא שגרתי, אדמתי למדי, פרי אדום לא בשל, רך, טאנין מתקתק ועדין, פרי נעים, חומציות עדינה, קצת תיבול בסיום. יין מיוחד, נעים וידידותי. כתבתי (לעצמי) בסוף הדף – מעולה, לקנות. קניתי. אחרי שנשתה אותו בבית אחליט כמה לקנות עוד. 120 ש"ח well spent.

לסיכום – אל תאמינו לאף מילה שכתבתי. קחו כמה שעות בבוקר שישי לטיול באזור היפה הזה ועל הדרך עצרו להתרשם בעצמכם – יארחו אתכם לא פחות יפה משארחו אותנו…

חלקת המאובנים

h1

I'm illegal alien in France

פברואר 16, 2009

צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.

שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?

כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.

Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.

de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.

Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.

Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.

 le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.

Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.

h1

לבנים, ישראל, קיץ

אוגוסט 7, 2008

הספשל רזרב החיפאי ממשיך במסורת טעימות ידידותיות למשתמש ולארנק, והפעם בטעימה אקטואלית לעונה – לבנים ישראליים. שורת היינות כללה יצוג יפה לאזורי יין, לזנים וליקבים גדולים וקטנים – בחירה עם מחשבה. מעיין הידע של אנדרי פיכפך בדיוק במינון הנכון וקולו הצטרף לקול היינות המצוננים.

כמעט בכל היינות נתקלתי בתקופה האחרונה – אולם בכל זאת מעניין לטעום אותם אחד ליד השני לצרכי השוואה וגם לבדיקה האם הם מרגישים אותו דבר כמו בפעם שעברה. מחירים משוערים בסוגריים.

אמפורה ויוניה 2006 – צבע זהוב חיוור למדי, באף קליה עדינה עם תפוח ואשכולית, גוף בינוני, חומצי, רענן ועם נגיעה מרירה. סיום בינוני. יין נחמד ומאוזן, עם נגיעה עדינה וטובה של עץ. ממליץ לחובבי הזן לנסות (60). עקבי עם הבציר הקודם.

כפיר ויוניה 2005 – זהוב חיוור עם נגיעה ירוקה בצבע, עקבי מאוד ביחס לטעימה הקודמת כאשר קש וחציר טרי שולטים באף, ברקע פרחוניות נעימה. בפה מורגשת חמיצות די גבוהה לצידה מרירות ומשהו הדרי. לא קולע לטעם שלי, אבל מקבל נקודות על אף מעניין (50).

הרי גליל אביבים 2006 – זהוב עמוק ויפה, אף מלא השפעות חבית – עץ קלוי, חמאה, וניל וקפה, ברקע גויאבה עם עוד פרי טרופי, גוף מלא ושומני משהו, קצת מרירות, סיום ארוך ומתובל (80). פשוט יותר מידי עץ ופחות מידי יין. לפני פחות מארבעה חודשים כתבתי עליו:  "הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו".  לא יודע מה קרה בבקבוק מאז, אבל היין הזה הרבה יותר מזכיר היום את הלבנים עתירי העץ של רמה"ג מאשר את הסגנון הצעיר-רענן של הרי גליל. תודה, לא בשבילי.

עמק האלה שרדונה 2006 – חמאה, עשבוניות עדינה, לימון, רענן בפה עם חמיצות טובה, תיבול עדין, פרי במידה ומינרליות. עשוי טוב – מצאתי בו אלגנטיות מסוימת (80). עקבי מאז הטעימה הקודמת.

פלטר סוביניון בלאן 2007 – פרי טרופי בשל עם גויאבה מובהקת, שממשיך גם על החיך שם מצטרפת אליו חמיצות מאזנת. יין מוחצן ומהנה עם מיצוי פרי מצוין. עשוי נקי, רענן ומהנה (60). קניה טובה – עדיין הלבן הטוב ביותר שטעמתי הקיץ.

עמק האלה סוביניון בלאן 2007 – עקבי לחלוטין עם הטעימה הקודמת ולכן אצטט: בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין (70). לא שגרתי.

כרמל הסדרה האזורית גוורצטרמינר 2007 – רק שלשום שתיתי חצי בקבוק והיין הרגיש זהה – פרי בשל שמזכיר ליצ'י עם מעט  עשבוניות, קצת מתוק מידי בפה, מעט אלכוהולי. אופי זני קיים, אבל בצרו את הענבים עם יותר מידי סוכר וחבל.  אחרי חוות הדעת הנוספת אני מתקן את "נחמד בשביל בציר ראשון" ל"סביר בשביל בציר ראשון" (50).

כפיר רחל 2006 – יין קינוח מחוזק מבוסס על גוורץ, בעל צבע זהוב, פרי טרופי עדין ובשל באף עם דבש ותבלין ברקע, גוף מלא, המתיקות האופיינית מאוזנת יחסית ע"י חמיצות עם נגיעה מרירה נחמדה, והרגשה אלכוהולית שממשיכה גם לסיום. לטעמי אין מספיק פרי בחבילה הזו, ויש קצת יותר מידי אלכוהול. אני שמח וגאה להתקל ביקבים קטנים שמנסים ומתנסים בדברים חדשים – אבל מי שמתמחר יין קינוח ב-89 ש"ח מן הראוי שייתן תמורה שנותנים יינות במחיר כזה, כמו למשל ויתקין בציר מאוחר, כרם שעל המפורסם וההייטסוויין.

h1

גוורץ חדש בעיר

אוגוסט 6, 2008

עוד אחד מהימים האלה של חזרה מהמשרד באחת-עשרה בלילה לארוחה קלה ולמיטה. אמש השותפה לדירה הפכה גם לשותפה לבקבוק – ושלפתי את הרכש האחרון מהמקרר ללוות את הנישנוש שהתאים כמו כפפה ליין – פיתות עבודת יד (כמה שעות מהאפיה) עם פרוסות שמנות של קממבר ועגבניה. אחרי שטעמתי את הסוביניון בלאן החדש מהסדרה (שנדד מסדרת 'כרם' והשאיר את ענבי רמת ערד המצוינים ליתיר) ואת הויוניה החדש לחלוטין אצל היקב – הגיע תורו של השחקן החדש השלישי בסדרה:

כרמל, הסדרה האזורית, גוורצטרמינר 2007 – זהוב חיוור ואופייני, באף התמהיל הגוורצי של פרי מלוני-ליצ'י (אולי התגנבה לי גם בננה לכוס?) עם עשב נעים בצדדים ומשהו שהזכיר לי ים. בפה הוא די מלא, קצת מתוק מהצפוי, פירותיות ומעט חמיצות.

נקודות לזכותו – מפגין אופי זני, לפחות של הביטוי הישראלי של הזן, וקיים דמיון בינו לבין הדודן מרמה"ג וגם לזה מבנימינה. בנוסף מדובר ביין נגיש וידידותי, שמתאים כמעט לכל אחד.

נקודות לרעתו – קצת מתוק מידי, וקצת אלכוהולי מידי. כשהראש מסתובב אחרי הכוס השניה, פתאום שמים לב ל-14% האלכוהול שמצויינים על התווית ולצריבה אלכוהולית קטנה בגרון לקראת סוף הבקבוק. לעניות דעתי, בציר מוקדם יותר בכמה שבועות היה יכול לתת מענה לשתי הנקודות האלה, ותוך שימור הטעמים והארומות.

לסיכום – יין נחמד, ובשביל בציר ראשון ו-50 שקל – לא רע.