Posts Tagged ‘ברונלו’

h1

זני זנים

דצמבר 11, 2009

הבלוג היה מוזנח לאחרונה ואני מתנצל בפני מי שקורא ועוקב. הפוקוס כאן זה אמנם שתיה, אבל אני יכול לספר שאחרי חודשים של מאמץ ששיאם היה בחודש האחרון – הוארך הרומן שלי עם האקדמיה בעוד כמה שנים. עכשיו יש זמן וקשב לחזור לשתות כמו שצריך, והחזרה לסוס הייתה… מרתקת.

הכותרת שרקחו לנו השבוע שרון ואסף הייתה זנים לא שגרתיים. כשאני שומע את השם אני חושב על קריניאן, ויוניה, פטיט סירה, אולי גרנאש ופינו נואר. אבל לא ידעתי לאיזה מרחקים – גאוגרפיים וזניים הם מתכוונים לקחת אותנו. שיחקנו במשחק ניחושים על הזנים והמוצא, והיו לי פספוסים מבישים (אבל איך יכולתי לזהות את המורבדר הזני הראשון שלי?!). אני כותב ציונים שנתתי ליינות והם אינם על סקאלה אבסולוטית אלא יחסיים לטעמי לאותה טעימה ואין להתייחס אליהם ברצינות מלבד אולי השוואה בין היינות עצמם. כשיתפרסמו ציוני הפורום אוסיף כאן.

טעימה עיוורת כ"כ מופרעת מבחינת השונות ומגוון הזנים זו פשוט חוויה. בשילוב עם האווירה של חובבי יין משוחררים, והקצב הרגוע של הטעימה – זה הזכיר לכולם מה מושך אנשים להגיע מרחוק ולשתות יין ביחד. נציג את היינות, לפי סדר הטעימה:

סוסון ים, ג'יימס 2008 (שנין בלאן, ישראל) – באף קש, הרבה מינרלים ואשכולית. גוף בינוני מלא, מינרליות טובה, פרי מעט מתקתק, שמן ורחב בפה, חומציות עדינה (מידי), סיום בינוני ומינרלי. בסה"כ בסדר, אבל חסרה לי חומציות שתחזיק את הסמיכות והמתקתקות. 84. אולי בתור היין הזני היחיד בארץ מגיעה לו תוספת של נקודה-שתיים. זיהיתי את הזן אבל ניחשתי דרא"פ.

Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 (נרו ד'אבולה, הזן של סיציליה) – צבע סגול, באף אלכוהול, פלפל שחור, קצת פרי, שוקולד ואחרי זמן בכוס הוא חושף פלפל ירוק. בפה חומציות גבוהה וגוף קל יחסית, מרירות לא מבוטלת, מעט פרי עם סיום בינוני ומריר. הזכיר לי במשהו את הפטיט ורדו של כהנוב – לא בכיוון. 84

Turkey Flat Mourvèdre 2005 (מורבדר, בארוסה אוסטרליה) – אדום בהיר, אף מתוק ורענן עם תות, סוכריות, תפוח אדום, וניל וקרמל. קל יחסית בפה, פירותי מאוד, מתקתק – אבל עם חומציות טובה ונגיעות יבשות. למרות המתיקות הפירותית החומציות מצליחה להחזיק אותו רענן יחסית. ניחשתי זינפנדל אמריקאי. 86

Fairview Pinotage 2004 (פינוטאז' בתוספת 4% ויוניה, דרא"פ), אדום בהיר שקוף למדי, אף מסריח – טחוב, מאובק, מעושן, רצפת יער. בפה חומציות עסיסית, תיבול עדין, יובש טוב. מאוזן, יושב בכיף, מסריח בצורה טובה ורחוק מפירותיות. נהניתי, ישתדך היטב לפלטת בשרים לא מתובלים מידי. זיהיתי את הזן והמיקום. 91

Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 (קרמנר, צ'ילה) – סגול בוהק, פרי צעיר וסוכריות גומי. אף שובב ורענן. חומציות טובה, פרי עשיר, תבלינים, ריכוז טוב, סיום פירותי-יבש. עשוי מצויין וכיף לשתות אותו. ההימור הראשון שלי היה קרמנר, אבל שתיתי אולי שני יינות מהזן הזה ובסוף החלטתי להמר על ברברה בסגנון מודרני. טעיתי… ציון 94

Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 (סנג'ובזה, טוסקנה איטליה) – אדום בהיר ושקוף, אדמתי, מעושן קלות, פרי אדום. בפה, עדין, חומצי, מתובל לכיוון מעט חריף ומרירות עדינה ומחמיאה. יין עדין ונעים, שקיבל ציון 90 כאשר הייתי בטוח שמדובר בפינו נואר. אני לא מכיר את היין, אבל הוא ממש מרגיש רחוק מברונלו, בטח שלא כ"כ צעיר (מישהו ניסה ויכול לחוות דעה?). שיהיה.

Moscatell Rotllan Torra (מוסקט, פריוראט ספרד) – חום זהוב כהה, אגוזים, קרמל, דבש וחמצון. בפה חומציות לא רעה ומתיקות, אבל אין ממש פרי לכל אורך הדרך. אין ממש פרי או עניין, ואני לא בטוח שהבסיס האלכוהולי (16%) היה מאיכות יוצאת דופן. זיהיתי את הזן. 86

תודה לשרון ולאסף שהוציאו אותנו מהקופסה, על טעימה מאתגרת ומעניינת, ותודה לאלי על האירוח הלבבי.

h1

מיתולוגיה איטלקית

אוקטובר 31, 2009

שוב היה לי הכבוד לחלוק שולחן עם חובבי יין במרפסת השקטה של מיכאל ראב. מטרת המפגש הפעם, מלבד להפגיש חובבי יין – הייתה להפגיש שמות נחשקים באיטלקית עם כוסות היין של אותם חובבים. האוויר הנקי שמעל העמק, עצי הזית שמסביב, והחברה עשו משהו טוב ליינות – שגם ככה לא היו צריכים עזרה. כמו שאפשר לראות בהמשך – קצת חיפפתי ברישום והעדפתי להתרכז בחוויה, בארוחה ובשיחה. רשמים נוספים וגם צילומים יפים אפשר למצוא בפוסט של רותם. המון תודות למיכאל על ההזמנה, האירוח והחוויה. כמה מילים שרשמתי על חלק מהיינות:

Banfi, Cum Laude 2005 – היין פותח בפרי יער רענן ונמרץ, פלפל לבן וקקאו. בפה חומציות מצוינת, פרי עשיר, יובש מוצק אבל נעים. שוב החומציות עוטפת את הכל גם בסיום. בקצה הדף הדגשתי פעמיים: "בובה. בובה." סדר גודל של 150 ש"ח, תמורה לא רעה למחיר (למרות השם היומרני).

Castello du Brolio, Chianti Classico 1999 – אדום בהיר, מסריח במובן הטוב עם אדמה רטובה, שקי יוטה שמחזירים אותי לצופים, פרי אדום ומשהו שמזכיר רימונים. טאנין רענן ומלטף יושב על גוף קל עם חומציות טובה ופרי עדין ונגיעה מרירה. משלב הנאה עם אופי של הסגנון, יתאים לאוכל קל. מהנה מאוד (הסקוטית, ~100 ש"ח לבציר עדכני).

Col D'Orcia, Brunelo di Montalcino 1998 – טבק ועור משולבים בפרי אדום, נגיעות של תבלינים, בפה אחלה נפח, החומציות שולטת ביד רמה, מאחורי ממתין בסבלנות הפרי. יין עצמתי ועשיר שכדאי לתת לו עוד כמה שנים לפני הפתיחה (הכרם).

Il Poggione, Brunelo di Montalcino Riserva 1997 – הצבע מתחיל להתבהר וכמות יפה של משקע מקשטת את הכוס. באף שזיף מרוכז ועשיר מקושט בפלפל שחור. הפה משלב יובש, חומציות וחריפות ביחד, והפרי קצת מתבייש מאחור. אמנם הטאנין והחומציות עוד עובדים יפה, אבל משהו בצבע ובפרי מעידים על הגיל.

Banfi, Brunelo di Montalcino 1997 – מנצח הטעימה בלי למצמץ. יין עסיסי ומלא, עם חומציות מעולה, פירותי והדוק, סיום ארוך ופירותי. זה שהוא חלק, מהוקצע ונעים לא מפריע לו להיות עשיר ומלא. עקבות הזמן לא משפיעים עליו ויש לו עוד שנים ארוכות. תענוג של יין.

h1

קצת איטליה

ינואר 16, 2009

יום פתוח איטלקי באיש הענבים, עם רשימת יינות מרשימה – החזיר אותי למבנה היפה ביפו. בסוף הטעימה, על אספרסו כמו שרק הוא יודע להכין, שואל אותי חיים "מה למדת היום?" והתבלבלתי לחלוטין. לא טעמתי הרבה, משהו כמו 10-12 יינות, אבל בכל זאת המגמה העיקרית שמצאתי היא העדר המגמה. כלומר – המשרעת שבין מודרני למסורתי רחבה מאוד ואפשר למצוא סגנונות קלאסיים לצד יינות חנפניים ומודרניים. במקום להרחיב – אשתמש ביינות כדוגמאות (מחירים מהטעימה).

Valpanera Refosco Superiore 2005 – פרי אדום נעים, אדמה, ארז. גוף בינוני מלא, חמיצות ערה, סיום בינוני ויבש. נחמד, אף די מעניין, בפה קצת חומצי – לא רע לאוכל. 100 ש"ח, אפשרי.

Prunotto Mompertone Monferrate 2005 – אדום בהיר, די שקוף, אף בשל-פירותי, ריבתי, בעיקר פרי גם בפה, קצת יובש. באותה מידה היה יכול להיות מרלו ישראלי פשוט. אולי פספסתי משהו. 105 ש"ח.

Dosio Barolo Riserva 1990 – אדום בהיר, שקוף לחלוטין וחום בהיר בשוליים. קומפוטי, קצת תבלינים. בפה מתיקות, קצת חמיצות, טיפה יובש ונגמר מהר. עבר זמנו לעניות דעתי.

Dosio Barolo Fossati 1996 – אדום בהיר עם סימנים ראשונים של חום, באף פרי נעים, עור ותבלינים, גוף בינוני, יובש טוב, פרי שמתחיל לדעוך, סיום בינוני-ארוך ומתובל. היין התבגר בכבוד והגיע הזמן לשתות אותו לדעתי. 345 ש"ח.

Fattoria dei Barbi Brunello di Montalcino 2001 – מעושן, חבית פרי ותבלינים בחבילה מעניינת, גוף בינוני מלא, טאנין טוב, דחוס. סיום בינוני ויבש. נחמד מאוד. 300 ש"ח.

Antinori Tignanello 2004 – סגול אטום ויפה, פרי עשיר בשל למדי מקושט בווניל. גוף בינוני-מלא, פרי בשל שיוצר הרגשה של מתיקות, קצת תבלין, יובש במידה טובה, פרי-פרי-ופרי, ממשיך גם בסיום הארוך. מודרני, הדוניסטי וחנפן. 500 ש"ח – אין לי משהו רע להגיע על היין, אבל אני לא רואה מה בו מצדיק מחיר כזה.

Tenuta san Guido Sassicaia 2003 – שוב פרי עשיר אבל פחות בשל עם וניל, הפעם יותר עץ. הרבה יותר טאני בפה, פרי מתוק וקצת תיבול. סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מאוזן מהקודם, בסיוע כמות לא מבוטלת של עץ (כנראה חדש) שתומך בפרי. לחזור אליו עוד 5 שנים לבדוק. 650 ש"ח.

Tommasi Amarone di Valpolicella Classico 2003 – אף מעניין עם שזיף מיובש, טבק ותבלינים, גוף מלא, עשיר, פרי טוב, טאנין צעיר ומעקצץ, סמיך ומפנק. סיום ארוך ומתובל. יין חורפי שיש עוד דרך ארוכה לפניו – המוצלח שטעמתי היום. 240 ש"ח – נראה הגיוני ביחס לאיכות (ולמותג).

Saltari Amarone di Valpolicella Classico 2003 – צבע בורדו יפה, באף פרי בשל, שוקולד ומשב אלכוהולי קל. גוף מלא, חלק ובעל מרקם נעים, תבלינים, טאנין רך, הרבה פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. אמרונה נחמד, יותר מוכן לשתיה, הרבה יותר חנפן מקודמו. הטומאסי יותר מוצלח לטעמי. 290 ש"ח.

 

 

טומאסי אמרונה קלאסיקו