Posts Tagged ‘ברולו’

h1

גיבוש צוות פיימונטה

מאי 1, 2012

כמה ימים לפני שמנועי המטוס יתחממו חשבנו להתחיל בחימום הכבד ובכיול החיך. מחזור מאי 12 של צוות פיימונטה עלה על ציוד והתכנס לשתות כמה דברים טובים רגע לפני שממריאים לשבוע באזור חיוג Alba.

לא ממש רשמים, יותר כמו חוויות

Prunotto Bussia, Barolo 1999  – מבחינתי אפשר היה לסגור את הערב פה. אין צורך ביותר מידי מילים. יש את העקצוץ בעמוד השדרה כשהגוף מנסה לעכל את הקלט החושי ולהבין מאיפה הגיע כזה נקטר. הכל יושב בול במקום, ולוקח אותך למקום אחר.

Albino Rocca, Vigneto Brich Ronchi, Barbaersco 2001 – פרי מרוכז, עם צד שחור-זפת שמזכיר במשהו פטיט סירה. צעיר מאוד, המון טאנין, המון ריכוז, לחכות עוד הרבה. תרכיז של טעים, אבל לא בשנים הקרובות.

Mauro Molino, Vigna Gancia, Barolo 1999 – עוד חוויה. עור וטבק מקשטים את הפרי, רך וטעים, חומציות מעולה. יין מדהים, בתחילת חלון השתיה לטעמי.

Elio Grasso, Gavarini "Vigna Chiniera", Barolo 1997 – אני שונא שהיין הכי נחשב ומהולל בטעימה יוצא באמת הכי טעים. הרבה יותר מגניב לגלות אנדרדוג לא מוערך מאשר לגלות שהחשוד המיידי באמת אשם. אבל מה לעשות, לפעמים אפילו המבקרים צודקים. אופי יותר 'אדום' מהברולו הקודמים, שום סימני גיל, בעיקר רעננות. מורכב, מעניין, ובעיקר טעים. אחושילינג טעים.

אחרי כמה שעות וכמה יינות, התקרבנו בכמה קילומטרים למגף. הפוסט הבא מפיימונטה (אם ירצה ה-WiFi…)

h1

פיו צזארה עושה כמה יינות די טובים

מרץ 24, 2012

את פיו צזרה (Pio Cesare)  כבר פגשתי בעבר, אבל רק עכשיו אני יודע שהבקבוק ההוא היה מעט מנומנם למרות שהיה מוצלח. על השולחן של משפחת ראב עלו בזה אחר זה נציגים בוגרים של היקב, ונתנו תצוגה מרשימה של הבית הותיק הזה. שני יינות לחימום שלא ממש היו קשורים לשאר הטעימה:

Pio Cesare L'Altro Chardonnay 2009 – פרי טוב ששוחה בהמון עץ וחמאה (פופקורן), אבל יש לו חומציות כ"כ נמרצת שמצליחה בדרך פלא להחזיק את כל הבלאגן הזה. ריכוז טוב, מינרליות נעימה – בסדר, אבל בשביל מה היה צריך את כל העץ הזה? בסה"כ בסדר, אולי מכוון סגנונית לדודים בוב וסאם. ~140 ש"ח

Pio Cesare Barbera d`Alba 2007 – יין כבד. מיצוי חזק של הפרי עם המון חבית חדשה. לא אלבה ולא איטליה. לא. 180 ש"ח.

מכאן ואילך שתינו רק יינות מעולים. כדאי להזכיר שוב שהיינות מגיעים ממרתף הרבה יותר קר מרוב המקומות בהם שומרים יין (פחות מ-14 מע'), לכן כדאי לקחת את זה בחשבון אם רוצים להשוות את ההתבגרות ליינות שהגיעו ממקור אחר.

Pio Cesare Barolo – הברולו ה"רגיל" של היקב, בציר 2000 הגיע ראשון והראה את השילוב הממכר של פרי ואדמתיות (חמרה רטובה, נשבע). כל המרכיבים מחוברים מצוין ומראים איך פרא הנביולו יודע לזקק אלגנטיות – בהינתן סבלנות. היין בשיאו. בציר 97 המיתולוגי מדבר באותה שפה, בתוספת רוך ועדינות – יין מעולה, ממחיש למה כדאי ליישן יין.

Pio Cesare, Il Bricco Barbaresco – קרוי על שם הכרם – איל בריקו. בציר 2001 משמעותית יותר פירותי ומרוכז מהיינות הקודמים. האדמתיות הנהדרת נוכחת גם כאן, והיין ארוך, חומצי וטאני למדי. העובדה שהוא יותר מודרני לא אומרת שהוא פחות ממעולה. הייתי מחכה שלוש שנים לפני הפתיחה. בציר 97 של היין כבר מראה בגרות, פחות פרי ויותר אדמה, שאריות טאנין וסיום שמתקצר. מורכבות, חן ועידון – אבל כנראה אחרי השיא. לשתות ולהנות.

Pio Cesare Barolo Ornato – יין הדגל של היקב, נושא את שם הכרם אורנאטו. בציר 2003 רק מתחיל להיפתח וצועק פרי עשיר ומרוכז, נפח וריכוז גבוהים והאדמתיות עדיין לא כאן. טעים לאללה אבל בזבוז לגעת עכשיו בבקבוק. סבלנות. בציר 97 פשוט גונב את ההצגה לכל היינות המעולים שבאו לפניו. עם כמה שאני אוהב הפתעות, אין מה לעשות – היין הכי מיוחס ומוערך בטעימה מנפק קבלות ומצדיק את מעמדו. היין פשוט מדהים, הוא מוזג לכוס את כל מה שטוב ביינות הקודמים, במרקם של משי ועם מורכבות ועדינות. ימשיך להתפתח עוד חמש שנים לפחות לטעמי. חוויה.

תודה על משפחת ראב על האירוח החם

h1

איטליה, פה ושם

פברואר 17, 2011

Pio Cesare, Ornato, Barolo 1997 – יין שלא ממש מסתכל לכיוון שלך, גם בגיל 14 הוא סגור מאופק ולא מנסה לנהל שיחה. שכבות של פרי עדין, רך על החיך אבל עם חומצה שתחזיק אותו עד גיל 20 ויותר. מצאתי אותו אלגנטי, אבל בעל הבית הסביר שצ'זארי נחשב למודרניסט בברולו. אני חושב שעדיף ליישן אותו עוד מאשר לפתוח אותו עכשיו; למרות האיזון והחבילה הנעימה שהוא מספק הייתי רוצה לשמוע אותו אומר עוד דברים ומוסיף רבדים. הלך מצוין עם נתחי פילה צרובים-מדממים בגלל שהטעם העדין שלהם השאיר לו מרחב להתבטא, יעבוד טוב גם בלי אוכל.

פעמיים-שלוש בחודש אני פוקד את הסינטה בר – ההמבורגר הטוב בחיפה והמסעדה המועדפת עלי. למרות תפריט מגוון אני תמיד מתכנס לברירת המחדל שמבטיחה שובע בתום יום עבודה ארוך: ההמבורגר. מדיניות דמי חליצה ידידותית (35 ש"ח לבקבוק, כולל כוסות גדולות ואיכותיות) הביאה אותנו למפגש קצת יותר רציני מהמבורגר. לטעמי הלא מקצועי – הנתחים העסיסיים והמדויקים שנחתו על השולחן בזריזות לא נפלו מאף מוסד בשר מכובד שביקרתי בו.

Poliziano, Le Stanze del Poliziano 2000

לא משנה כמה שזו אמרה שחוקה – הדרך הכי טובה להכיר יין היא לשתות אותו לאורך ערב שלם. בעשרים הדקות הראשונות היין לא נתן כלום והתחלתי לחשוש שהפקק הרטוב מעיד על בקבוק לא טוב. במקום לחשוש שקעתי בשיחה שקלחה, המנות הראשונות זרמו ואז חזרתי אליו לגלות שהוא הקיץ והחל מותח איבריו. הבלנד הסופר-טוסקני מכיל לא מעט מרלו וקברנה, אבל האף שר בסנג'ובזית מדוברת. הבשלות הנעימה לא תיתן לכם לחשוב שמדובר על קיאנטי רזרבה, אבל האדמתיות שברקע והחומצה הטובה מספרות שהיין מגיע מאותו אזור חיוג. עסיסי, מלא, פירותי ונעים בפה. מוכן לשתיה וימשיך להתפתח עוד שנים ארוכות. בניגוד ליין הקודם שהתאים לפילה עדין, הפעם דווקא אנטריקוט עשיר בטעמים התאים לו כמו כפפה. לאורך הערב והארוחה היין משתנה, מדבר ומתפתח – כמו האנשים שמערסלים אותו בכוסות. או במילים אחרות, על ערב שזוכרים לאורך זמן אחר כך אפשר לומר שגם היין היה די בסדר…

 

h1

חוויה בתמרת

אוגוסט 22, 2009

אחרי שהיה לי העונג לפגוש את מיטב היינות הישראליים ממרתפו של מיכאל ראב, היה לי הכבוד לקבל הזמנה גם למשהו בניחוח זר. לרותם ולי היה ברור שלא נצליח להביא יין שיכבד את המעמד – אז החלטנו על בשר. התייצעות זריזה עם הקצב אצל סמיר המיתולוגי בטבעון הובילה לתשע פרוסות סינטה אדמדמה באמתחתנו – כאילו יד הגורל שמה את הבשר האיכותי הזה בדרך מחיפה לתמרת.

החושך בשעה שהגענו כבר כיסה את הנוף, אבל ישיבה במרפסת המרווחת לא יכלה שלא להזכיר לי מדינות יין מתוקנות (אולי טוסקנה, שעדיין לא ביקרתי בה). שקט, אוויר טוב, עצי זית שגם תרמו לצלחותינו שמן וזיתים. פתחנו את החיך עם מבעבע דרום אפריקאי שענה לשם Swartland Cuvée Brut (יבוא: קיפיס). המבעבע היה פרחוני ופירותי מאוד באף, בפה בעבוע גס, פרי מתקתק ומעט חומציות. נחמד אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה – התאים בדיוק לתפקיד ניקוי החיך ופתיחת התאבון למנה העיקרית:

Elio Grasso, Ginestra Vigna Casa Matè, Barolo 1997

צבע אדמדם יפה, אטום לחלוטין במרכז. באף גרגרי יער מרוסקים ועשירים – עצמה, ללא בשלות או מוחצנות. בפה גוף מלא, ריכוז מצוין, חומציות ניכרת וטובה, ושורה של טאנינים מוצקים אבל לא גסים – שמתחילים להשתלב בכל השאר. סיום ארוך מאוד, שממשיך בשילוב המוצלח של הפרי, החומציות והיובש. אם הטעימה הראשונה הזו, מבקבוק שעמד פתוח שלוש שעות – הייתה היחידה, הייתי חושב שזה יין מרשים אבל לא מבין כלום בעצם.

בעוד היין מתאוורר ומתעורר, מחבת פגשה נתחים אדומים לפגישה קצרה אבל לוהטת, שהשאירה סינטות צרובות מבחוץ ואדומות מבפנים – ללא רוטב ותיבול או אפילו מלח – הבמה היא של היין. בנתיים היין משיל שכבה אחר שכבה וחושף רבדים של קליה עדינה, עור, קפה ואדמה. כל הרחה חושפת רובד נוסף. עד הלגימה האחרונה, אחרי יותר משש שעות מהפתיחה היין משדר צעירות ורעננות. אין בו את הנשכנות של ברולו ינוקא, אבל החומציות המפעמת בו, היובש הנמרץ, הפרי העשיר והצבע – כל זה מרמז על יין בן 4-6, ולא על יין בגיל 12. קשה לי להעריך פוטנציאל יישון על סקאלות ארוכות כ"כ, אבל אני חושב שעוד עשור יעשה לו רק טוב, ובכל מקרה לא הייתי מתקרב אליו לפני 2013-4. בשורה התחתונה: יין הדוק אבל לא סגור, פירותי אבל לא מוחצן, מבוגר בשנים אבל צעיר בכוס. עשיר, מורכב, מאוזן. חוויה.

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

כוכב הערב. צילום: רותם

סינטה אדירה, פרי סכינו של סמיר הטבעונאי

בפוסט של רותם, האחראי על התמונות כאן – אפשר לקרוא תיאורים יותר מפורטים ויסודיים. המון המון תודה למיכאל על היוזמה, האירוח והחוויה.

h1

קצת איטליה

ינואר 16, 2009

יום פתוח איטלקי באיש הענבים, עם רשימת יינות מרשימה – החזיר אותי למבנה היפה ביפו. בסוף הטעימה, על אספרסו כמו שרק הוא יודע להכין, שואל אותי חיים "מה למדת היום?" והתבלבלתי לחלוטין. לא טעמתי הרבה, משהו כמו 10-12 יינות, אבל בכל זאת המגמה העיקרית שמצאתי היא העדר המגמה. כלומר – המשרעת שבין מודרני למסורתי רחבה מאוד ואפשר למצוא סגנונות קלאסיים לצד יינות חנפניים ומודרניים. במקום להרחיב – אשתמש ביינות כדוגמאות (מחירים מהטעימה).

Valpanera Refosco Superiore 2005 – פרי אדום נעים, אדמה, ארז. גוף בינוני מלא, חמיצות ערה, סיום בינוני ויבש. נחמד, אף די מעניין, בפה קצת חומצי – לא רע לאוכל. 100 ש"ח, אפשרי.

Prunotto Mompertone Monferrate 2005 – אדום בהיר, די שקוף, אף בשל-פירותי, ריבתי, בעיקר פרי גם בפה, קצת יובש. באותה מידה היה יכול להיות מרלו ישראלי פשוט. אולי פספסתי משהו. 105 ש"ח.

Dosio Barolo Riserva 1990 – אדום בהיר, שקוף לחלוטין וחום בהיר בשוליים. קומפוטי, קצת תבלינים. בפה מתיקות, קצת חמיצות, טיפה יובש ונגמר מהר. עבר זמנו לעניות דעתי.

Dosio Barolo Fossati 1996 – אדום בהיר עם סימנים ראשונים של חום, באף פרי נעים, עור ותבלינים, גוף בינוני, יובש טוב, פרי שמתחיל לדעוך, סיום בינוני-ארוך ומתובל. היין התבגר בכבוד והגיע הזמן לשתות אותו לדעתי. 345 ש"ח.

Fattoria dei Barbi Brunello di Montalcino 2001 – מעושן, חבית פרי ותבלינים בחבילה מעניינת, גוף בינוני מלא, טאנין טוב, דחוס. סיום בינוני ויבש. נחמד מאוד. 300 ש"ח.

Antinori Tignanello 2004 – סגול אטום ויפה, פרי עשיר בשל למדי מקושט בווניל. גוף בינוני-מלא, פרי בשל שיוצר הרגשה של מתיקות, קצת תבלין, יובש במידה טובה, פרי-פרי-ופרי, ממשיך גם בסיום הארוך. מודרני, הדוניסטי וחנפן. 500 ש"ח – אין לי משהו רע להגיע על היין, אבל אני לא רואה מה בו מצדיק מחיר כזה.

Tenuta san Guido Sassicaia 2003 – שוב פרי עשיר אבל פחות בשל עם וניל, הפעם יותר עץ. הרבה יותר טאני בפה, פרי מתוק וקצת תיבול. סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מאוזן מהקודם, בסיוע כמות לא מבוטלת של עץ (כנראה חדש) שתומך בפרי. לחזור אליו עוד 5 שנים לבדוק. 650 ש"ח.

Tommasi Amarone di Valpolicella Classico 2003 – אף מעניין עם שזיף מיובש, טבק ותבלינים, גוף מלא, עשיר, פרי טוב, טאנין צעיר ומעקצץ, סמיך ומפנק. סיום ארוך ומתובל. יין חורפי שיש עוד דרך ארוכה לפניו – המוצלח שטעמתי היום. 240 ש"ח – נראה הגיוני ביחס לאיכות (ולמותג).

Saltari Amarone di Valpolicella Classico 2003 – צבע בורדו יפה, באף פרי בשל, שוקולד ומשב אלכוהולי קל. גוף מלא, חלק ובעל מרקם נעים, תבלינים, טאנין רך, הרבה פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. אמרונה נחמד, יותר מוכן לשתיה, הרבה יותר חנפן מקודמו. הטומאסי יותר מוצלח לטעמי. 290 ש"ח.

 

 

טומאסי אמרונה קלאסיקו