Posts Tagged ‘ברברה’

h1

חדשות חדשות מהרי גליל

יולי 28, 2012

בהרי גליל מארגנים מחדש את סדרת הביניים של היקב. זה התחיל בפברואר האחרון עם השקה של שלושה יינות חדשים-מתחדשים. פחות מחצי שנה אחרי, מוציאים ביקב את שאר היינות בסדרה – שישה בסה"כ, וזו הייתה הזדמנות טובה להתרשם מכולם. נתחיל מהסיכום – ביקב ממשיכים להכתיב את הטון בתמורה למחיר. היינות שונים זה מזה – יש כאלה שיאהבו את הרזים יותר ויש שיאהבו את הבשלים-פירותיים יותר, אבל כל אחד בתחומו יושב תחת תג מחיר משתלם של 55 ש"ח ללבנים ו-70 לאדומים ("מומלץ"). סגנונית היקב מנסה לתת משהו לכל אגף, החל מהסגנון הרמה"גי וכלה בפזילה לייננות ה"חדשה" מהז'אנר של החדשים של רקנאטי, צרעה ושות', אם כי נדמה שהקו הכללי הוא עדיין הסגנון הבשל מהרמה.

הרי גליל סוביניון בלאן 2011 – היה נורא חם ולח באותו יום והגעתי עם הלשון בחוץ. מיד כשנכנסתי התבייתתי על בקבוק כזה בשמפניירה ומזגתי לעצמי כוסית. לפני הכל – הרעננות והקלילות ציננו אותי בכמה מעלות מיידית. אחרי חצי שעה גם התפניתי לטעום ממנו, וגיליתי יין צלול ונקי, משלב בין האופי הלימוני לאופי הטרופי שהזן יודע לתת, חומציות טובה, גוף קל-בינוני, פירותי, צלול, וארוך. פשוט כיף של יין. מוציא מעט מרירות כשמתחמם – ממליץ להגיש כמה שיותר קר. לקנות ולהצטנן.

הרי גליל ויוניה 2011 – כמו שכבר כתבתי, הויוניה שהיה פעם (בסדרת הבסיס) מתפצל לסדרת הביניים עם יישון בעץ, ולגרסה צעירה-פירותית בסדרת הבסיס. הרשמים כאן מתייחסים לסדרת הביניים. הפרי כאן בשל וכבד יותר, מזכיר מלון ואננס, ומלבד המינרליות הטובה מצטרפת אליו קליה רמה, עם הזמן והטמפ' הפרי מתרומם יותר מעל העץ ואפשר להריח גם דבשיות. בפה הפרי מאוד בשל ומתובל – אבל למרות החומצה הטובה, כל החבילה עדיין מעט כבדה ועמוסה. יין רחב, מתקתק ובשל – בז'אנר ובקונטקסט מנסה להיות מאוזן, אבל אם היין הקודם הוריד לי את הטמפ' בכמה מעלות – הנוכחי מעלה אותה בחזרה. כנראה שמתאים יותר לחורף.

הרי גליל פינו נואר 2010 – מפגש שלישי ועקבי מבחינתי. לטעמי טיפה יותר מידי חבית (קירור מוציא יותר פרי) בשביל הפרי העדין הזה, אבל שוב – כנראה שסונומה עשתה אותי מפונק לגבי הזן.

הרי גליל ברברה 2010 – פירותי ומתובל, רחב, חומצה עדינה יחסית, המון פרי בחיך וליטוף נדיב של חבית קלויה. יין רך, טעים ובעל אופי. שורה תחתונה – אופי של ברברה, ביצוע ישראלי. שווה בדיקה, לקרר קצת.

הרי גליל אלה 2010 – בלנד חדש לחלוטין, נועד להבנתי להיות האחות הרזה של האלון, עם הרכב לא שגרתי של סירה וברברה (ותיבול של קברנה פרנק ופטיט ורדו). אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהוא קורץ לכיוון סדרת האסמבלז' המעניינת של ברקן. אחרי טעימה שניה בבית – היין עדיין אניגמטי בעיני בשלב זה. אפשר להרגיש בו ירקרקות ניכרת ופלפול-סירתי נעים, הפרי עדיין לא מתבטא והחיך סגור ודי טאני, אם כי שם כבר אפשר להרגיש יותר מהפרי. אני חושב שצריך לתת לו כמה חודשים להתחבר לעצמו, אבל אני מוכן להמר שיהיה יין מעניין.

הרי גליל אלון 2010 – מה? לא השיקו את 2009 לפני חצי שנה? מסתבר שהשוק הגיב בחיוב ובציר 2009 חוסל מהמדפים. היין דומה ללבציר הקודם, ישראלי, עם בשלות, נגיעה ירקרקה, טאנין מעט חד, מוצק ומלא. אחלה יין, בטח שבשביל המחיר. אם הייתי מאמין בשמות פופוליסטיים הייתי קורא לו בייבי-יראון.

הכותב ביקר בהשקה כאורח של היקב וקיבל שני בקבוקים להתרשמות נוספת מהיין.

h1

יקב תשבי

מאי 9, 2009

קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.

אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור – השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.

היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.

 יונתן וגולן תשבי

שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי

ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.

מזקקת הברנדי ביקב תשבי     חנות היקב

חלק מהיינות שטעמנו:

תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.

תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.

מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.

יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.

יונתן תשבי ברברה זינפנדל 2006

תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.

h1

רקוויאם לברברה

אפריל 7, 2009

כבר כתבתי כמה פעמים על כך שלפעמים חוזרים ליין שאהבת בעבר ולא מצליחים להבין מה מצאת בו. הדוגמה שתמיד קופצת לי לראש זה שיאון אדום: כשהייתי ממש בתחילת הדרך (בשא"ש) חיבבתי אותו ואחרי זמן לא ארוך לא הייתי מסוגל לשתות אותו. לשמחתי – הערב זה לא קרה.

חזרתי, בחשש מסוים, ליין שאהבתי במפגש האחרון איתו – לפני יותר משנתיים (לעזאזל, הבלוג מתחיל לצבור אבק).

רקנאטי ברברה

רקנאטי ברברה 2006 – אדום בהיר ושקוף, פרחוני, משהו מעושן, פרי רענן ולא בשל מידי. קליל, חמיצות דומיננטית ומעט תבלין שמוסיף חן. לא יין להתפלסף עליו – יין לפתוח עם אוכל (דגים, עוף, פסטות ברוטב שמנת) ולהנות ממשהו קל ומהנה בתמחור נוח (~55 ש"ח).

התוית הכתומה הולכת להעלם מהמדפים – וביקב סיפרו לנו שהייצור מופסק עקב העדר ביקוש של הלקוחות. אם לעוד מישהו יש מקום נוסטלגי ליין הפשוט והנעים הזה – אפשר עדיין למצוא כמה בקבוקים על המדפים. כדאי לשתות בקרוב.

חג פסח שמח!

h1

לפעמים סובארו עוקפת בסיבוב

דצמבר 5, 2008

התכנסנו שלושה חברים בדירה שכבר שכחה מזמן את הארגזים. אחרי התלבטות קצרה מול המדף (מקרר היין בדרך!) נבחר oddball איטלקי. ברברה כבר טעמתי, גם ברברה איטלקית – אבל ברברה מבעבעת (frizzante) עדיין לא. לבקבוק אין צוואר מחוזק כמו במבעבעים אחרים, אבל לפקק צורה קונית שנמצאת באמצע הדרך בין יין רגיל לבין מבעבע.

Barbera La Monella del Monferrato 2007– עם כזה שם סקסי, וענב שבא מאיפה שיודעים לגדל אותו – כמה אפשר כבר לטעות? מסתבר שכן. צבע אדום בהיר יפה, אף רענן ופירותי עם פרחוניות אופיינית, בפה קל גוף, קצת פרי, ובעבוע 'רזה' שמזכיר את המוסקטו של רמה"ג, ואז, כמו סודה – בסיום הבעבוע מייבש את הלשון ומשאיר מרירות עצבנית בפה. שלוק אחד, עוד אחד, כמה דקות בכוס, עוד בדיקה – והופ הכוסות רוקנו לכיור. מעניין בתיאוריה, בפרקטיקה – לא טעים. חזרתי אליו בסוף הערב והוא היה פחות טוב מאשר בהתחלה. הלאה.

Tedeschi, San Rocco, Valpolichella Superiore, Ripasso 2005 – לא התחברתי ליין. מעל מעט הפרי שהוא שחרר התבלט עץ ומשהו מעופש ולא נעים. בפה שוב המרירות נתנה את הטון. אחרי חצי שעה בכוס הוא שחרר קצת פרי, אבל עדיין הריח המעופש לא הרפה. יכול להיות שמדובר בפגם שאני עדיין לא מכיר ביין. מיובא ע"י שקד, מחיר – כמאה ש"ח.

טדסקי סאן רוקו, וברברה איטלקית מבעבעת קלות 

פתאום נזכרתי שאני בפיגור של פוסט. אתמול לארוחת ערב שתינו שליש בקבוק שהיה די מוצלח אבל העייפות גרמה לי לשאוב אותו ולהחזיר למקרר. משאבת הוואקום עשתה עבודה טובה והוא נשמר במצב כמעט זהה.

סגל מרום גליל, סינגל קברנה סוביניון 2005 – אדום בהיר קצת שקוף, רענן ומזמין באף, עם פרי אדום לא בשל מידי, רמיזות של חבית ואקליפטוס ונגיעה ירוקה עדינה. קל-בינוני, חמצמץ, פירותי במידה, יובש טוב, סיום פירותי. אחלה! מלבד האופי הזני היין מציג איזון טוב שמצליח להתגבר על האקלים שלנו ולא נופל תהומות בשלות היתר או ירקרקות היתר. כמו קיאנטי פשוט – יין אוכל טוב, חמצמץ, קל ונטול יומרות. ב-40 ש"ח – קניה מצויינת.

סגל מרום גליל, סינגל קברנה סוביניון

h1

צפון איטליה במרכז חיפה

ספטמבר 1, 2008

בחזרה לספשל רזרב, לאירוח טוב, הרצאה מעניינת, ויינות עוד יותר מעניינים שמצליחים לתת ייצוג למגוון סגנונות וזנים. לפני שעוברים ליינות יש לציין שחלק מהאדומים היו פתוחים כמה שעות טובות מראש.

Soave Superiore Sagramoso 2006

זהוב חיוור, קליה עדינה, תפוח, תבלין עדין, קל יחסית עם חמיצות טובה, מינרליות, פרי עדין ורמז קל למרירות. סיום בינוני וקצת מתובל. יין נחמד, רענן יחסית, מעניין וקצת עדין. יתאים לאוכל לא מתובל מאוד. 59 ש"ח, השני החביב עלי מהטעימה וקניה לא רעה.

Roero Arneis Anterisio, Cascina Chicco 2007

צהבהב חיוור, אף פירותי עם תפוח ירוק, אולי גם מלון, עשבוניות עדינה ברקע. בפה חמצמץ-יבש, מרירות קלה. 85 ש"ח (הדוש).

Grignolino d'Asti, Cascina Orsolina 2005

אדום בהיר ושקוף, ליקרי-אלכוהולי וקליפות הדרים באף, אדמה, טחב ופרחים לצידם. בפה גס, בוסרי, טאני ומחוספס. סיום קצר וחמצמץ. ענבי הגריגנולינו בעלי גרעינים גדולים ביחס לענבים אחרים, מה שמגדיל משמעותית את כמות הטאנין ביינות שמכינים מהם. לכן מעט יצרנים בוחרים להתעסק עם הזן, לדברי אנדרי. השורה התחתונה בדף שלי הייתה "לא טעים". יש יינות שלא קולעים לטעם שלי אבל יש בהם משהו מעניין – במקרה הזה, לטעמי – הפה תוקפני מידי ופשוט לא כיף לשתות אותו. 69 ש"ח (הדוש).

Barbera d'Alba, Francesco Rinaldi & Figli 2005

סגול אטום ויפה, כמעט ורוד בשוליים, באף פרי יער לא בשל מידי, סוכריות, סיגליות ואדמה, גוף קל-בינוני, חמיצות ערה שממשיכה גם לסיום בו מתווספת נגיעה חריפה. נעים ומעניין באף, עשוי טוב אבל החמיצות קצת גבוהה לטעמי. 105 ש"ח (הדוש). הרשמים די עקביים למפגש הקודם עם היין, לפני שנה.

Terre di Franciacorta Ca' del Bosco 1999

די חום בשוליים, באף שרי ופירות יבשים, גוף בינוני, מרגיש רך בפה, חמצמץ ומתקתק, מעט תיבול. יש אנשים שאוהבים לשתות את היינות שלהם בכל מיני שלבי יישון – החל מקצרין כשהוא חדש וכלה בחצי הדרך לחומץ. לטעמי היין התבגר בכבוד, אבל קצת מבוגר מידי. 180 ש"ח.

Amarone Della Valpolicella Antichelo 2003

אדום עמוק, באף רימונים, פרי אדום, פלפל שחור, עם נפח טוב בפה, די חריף, טאני, מרוכז, עצמתי. 15 אחוזי האלכוהול, תוצר השנה החמה – יחסית לא מורגשים. עשוי טוב, לחכות איתו לפחות שלוש שנים, אפשר הרבה יותר. 320 ש"ח (זמיר).

Bianchi Ghemme Bianchi 1999

פרי אדום מתקתק, פלפל אנגלי, קליה עדינה ותבלינים אחרים. גוף בינוני-מלא, חלק, חמיצות טובה, טאנין רך, נגיעות מתובלות, סיום בינוני ויבש. אחלה יין שהתבגר יפה – טעים, מעניין ומורכב. לטעמי כדאי לשתות בשנה הקרובה. 160 ש"ח (הדוש), מחיר טוב ביחס לתמורה. החביב עלי בטעימה.

Barbaresco, Francesco Rinaldi & Figli 2003

פרי אדום, שוקולד, קליה וקצת אלכוהולי, יבבבששש של חספוס על השיניים, חמיצות טובה, מבנה מוצק ואיתן, לעיס, הפרי עדיין מאחורה. סיום ארוך ו… יבש. 14.5% אלכוהול, מורגשים קצת יותר מאשר האמרונה. נראה מבטיח, אבל חבל לפתוח אותו בשנים הקרובות. 230 ש"ח (הדוש).

Barolo Cesari 2003

בשל מאוד באף, עם קליה וקפה, בפה פרי נעים, הרבה טאנין עדין, מוצק ועשיר, עם סיום שנמשך ונמשך. קצת מוחצן ובומבסטי (עולם חדש?), אולי יתעדן ויתאזן בהנתן כמה שנים. 390 ש"ח.

h1

סומלייה 2007

נובמבר 17, 2007

יש משהו לא הוגן בארגון אחד האירועים המדוברים בתחום היין בארץ. הכל יכול לדפוק כמו שעון, אבל משהו אחד קטן לא יהיה כשורה, כמו חוסר בסדרנים, תור בכניסה וכו' – ועל זה כולם ידברו בשבוע שאחרי.

בסומלייה 2007 שאורגנה ע"י סטודיו בן עמי, לא הייתה בעיה כזו – פשוט כי הכל תקתק.

מעניין לא פחות מהיינות עצמם, היה להתקל בכל אנשי התעשיה במקום אחד, ייננים ויבואנים, עיתונאים ואנשים מקצוע אחרים. חברת הכרם, שמלבד מגוון היבוא המרשים שלה גם משווקת את יקבי גלאי ו-ויתקין שלטה בתצוגה, עם שולחן באורך שלא נגמר שכלל יינות לתצוגה, שרובם (אך בניגוד לשנה שעברה, לא כולם) הוצעו לטעימה. מהעבר השני של החלל הציגה החברה הסקוטית את המבחר המיובא שלה, לצד דוכן ליקב דלתון שהיא משווקת. לצידן עמדו בנחת יבואני הבוטיק הקטנים, בניהם ניתן היה למצוא את מרש (אוסטרליה), הדוש (איטליה), מינוקל (צרפת) ועוד. כמובן שהיקבים הישראליים לא פיגרו מאחור ואפשר היה למצוא ביתן כמעט לכל יקב ששמעתי (ולא שמעתי) עליו.

סומלייה 2007

בניגוד לאירועים המוניים, כאן לא תמצאו צפיפות או עומס. הכל באווירה נינוחה, כשאנשי שיווק ממולחים צדים במיומנות לקוחות חדשים ומכירים להם את היינות שלהם. להפתעתי טווח הגילאים שבין עשרים לשלושים שלט בנוף האורחים, עם ייצוג מכובד לברמנים וברמניות, מנהלי ברים, מסעדנים ועוד – קהל צעיר ויפה.

חלק מתצוגת הכרם   חלק מתצוגת החברה הסקוטית   חלק מתצוגת חברת מרש   הדוש

אוסיף כמה יינות מעניינים שטעמתי. בניגוד להרגלי אני לא מציין מחירים משום שהמחירים שהוצגו ביריד הם מחירים סיטונאים (את רוב המחירים אפשר למצוא באיטרנט או בשיחת טלפון ליבואנים).

Coteaux du Tricastin, Domaine de Grangeneuve 2005

הלבן הזה מגיע מעמק הרון שבצרפת, ועשוי מזן הויוניה שהפך אופנתי אצלנו בשנים האחרונות. ליין צבע זהוב חיוור, ובאף הוא מגלה עדינות עם מינרלים ושכבה מפתה של פרי לבן ופרחים. גוף בינוני-מלא, חמיצות מקדימה ומאחוריה מינרלים ופרי, עוד חמיצות מתווספת גם לסיום הבינוני. יין נחמד ומעניין, אם כי לטעמי בגלל החמיצות הגבוהה עדיף לשתות אותו עם אוכל, כמו למשל צלוי עוף או דגים מתובלים (יבוא: מינוקל).

Francesco Rinaldi & Figli, Barbera d`Alba 2005

האף שופע פרי יער רענן, עם פריחה וברקע קליה עדינה. גוף בינוני-קל וחמיצות שנותנת את הטון, לצידה פרי עדין עם נגיעה של תיבול, ממשיכים לסיום בינוני. מתאים לאוהבי הסגנון הקליל והחמצמץ (יבוא: הדוש).

 Cascina Orsolina, Barbera d`Asti Superiore 2003

צבע שחור אטום הופך לארגמן בשוליים, פצצת פרי יער עשיר פוגשת את האף עוד לפני שהוא מתקרב לכוס, משם ממשיכים וניל, נגיעות של ריבה, ועץ קלוי ונעים. גוף בינוני-מלא ממשיך בפרי עשיר ומלטף, מאוזן בחומציות אסרטיבית וטובה עם קצת חבית. סיום בינוני ופירותי. יין בשל, עצמתי ועשוי טוב – אחד המוצלחים שטעמתי באירוע (יבוא: הדוש).

Cims de Porrera, Solanes Priorato 2003

צבע אדום בהיר יחסית שמתקרב לחום בשוליים, באף פרי  בשל, אלכוהול ואדמה טחובה. גוף בינוני מלא עם נגיעה מתקתקה, תבלינים אוריינטליים, ופרי עדין שמלווה עד לסיום הבינוני. יין בעל אופי (יבוא: הכרם).

Baron de Ona, Rioja Reserva 1998

אדום שקוף למדי עם חום בשוליים, שמעיד על גילו של היין, באף – ריוחה מבוגר, מגלה פרי אדום וחבית, עם רמיזות של וניל ואדמה. גוף בינוני-מלא עם חמיצות ערה והפרי שמגלה סימני עייפות, ממשיך לסיום בינוני. ריוחה טוב, שלא ירוויח מיישון נוסף. מי שמחזיק בקבוק – זה הזמן לשתות (יבוא: הכרם).

אבידן Blend de Noirs, מרלו-קברנה-שיראז 2006

כבר זמן מה אני סקרן לטעום מיינות היקב המשפחתי הזה, ובנתיים הפך הבלנד דה נואר מיין לסדרה בת שלושה יינות. בחרתי לטעום את זה בעל הרכב הזנים שדומה לבציר הקודם. הצבע אדום-רובי שקוף למחצה, עם פרי בשל, עשב וקפה, רמז לוניל ברקע. גוף בינוני פותח בחמיצות טובה, וקצת חבית ותבלינים. תמורת 75 ש"ח תקבלו יין נחמד ששווה לטעום.

בעודי עומד ליד הדוכן של וילה וילהלמה ומדבר עם מוטי ועמרם – בעלי היקב, מוטי שם לב שאני מגניב מבט לשעון כל כמה דקות. לשאלתו מה בוער עניתי שעוד כמה דקות רמת הגולן פותחים דאבל מגנום של קצרין 2000. 'חכה שניה', אמר בחיוך, לקח כוס נקיה ומזג מדוקברנה 2004, גאוות היקב. 'קח את הכוס איתך ותחזור להגיד לי איך הוא היה ליד הקצרין'.

יקבי רמת הגולן, קצרין 2000

הנוזל השחור-אטום הופך אדום מלא בקצות הכוס, עם ריחות פירות יער, עץ קלוי, ורמז למנטה. גוף מלא עם הרבה טאנין שכבר הספיק להתרכך לעומת 2003, מתובל מאוד ושוב נוכחות עץ קלוי, פרי דחוס ומרוכז שעדיין לא השתלב. היין עדיין צעיר ואין טעם לפתוח אותו בשנים הקרובות. אמנם בבקבוק דאבל-מגנום היישון מתרחש בצורה איטית בהרבה, אבל אני מאמין שגם עם בקבוק רגיל עדיף להתאפק עוד כמה שנים לפני שפותחים.

במקביל טעמתי גם את המדוקברנה 2004 שהיה מוצלח כמו בטעימה הקודמת (ואני מצטט):

רובי עמוק, באף פרי יער, נגיעה של עץ ומשהו עשבוני. גוף בינוני, מרקם נעים ורך, קשת טאנין רחבה מולה עומד פרי, עץ ותבלין. סיום ארוך עם עוד טאנינים ועץ. אלגנטי, מאוזן טוב ומהנה לשתיה. לא עוד יין עולם חדש צעיר, מוחצן ומפוצץ פרי – אלא מדבר בשקט, ואומר דברים שנעים לשמוע.

הביטחון העצמי של מוטי היה מוצדק. לשתיה כיום, המדוקברנה יותר נעים ונותן יותר. הקצרין מאידך, שעוד סגור וביישן, מחזיק רקורד של אחים גדולים עם כושר יישון מוכח של לפחות עשור, ולגבי המדוקברנה… לא נותר אלא לחכות ולראות.

רמת הגולן קצרין 2000 בדאבל מגנום

לסיכום, לא נותר לי אלא לשבח שוב את סטודיו בן עמי על ארגון יוצא מן הכלל, ולחכות לשנה הבאה…