Posts Tagged ‘בנימינה’

h1

רזרב חדשים מבנימינה

פברואר 28, 2012

שיגעון טרום-פסח בעיצומו ובנימינה לא נשארים חייבים ומציגים גם הם שורה של יינות חדשים. הבשורה העיקרית מבחינתי היא מה שאני מתפתה לקרוא לו "מגמת רקנאטי". החבית שהייתה מאפיין בולט בסדרה הזו לפני כמה שנים נעלמה, וצריך להתאמץ בשביל להבחין בה – אם בכלל. לצד זה בא אלכוהול נמוך יחסית, בעיקר בתחושה אבל גם באחוזים, שמתחילים מ-12% בלבנים וגם ברוב האדומים האלכוהול נשמר נמוך (הכל יחסי). אתם בוצרים יותר מוקדם? שאלתי את אסף פז בצד – "לא," חצי נעלב "אנחנו בוצרים יותר נכון." וואלה, כנראה שכן. נעבור לקצת יין?

גוורצטרמינר רזרב 2011 – לא הרבה מגבה את הבושם הריחני של האף. אחרי מכת הפרחים והפירות מגיע לפה יין מתוק, חסר חמיצות ובעל תחושה די רופסת. הסנגור יטען שזה יהיה ידידותי למי שלא אוהב יין. הקטגור יזכיר לו שזה לא חומר לתווית של רזרב ולתג המחיר הנלווה. הנקודה הזו חוזרת בגוורצים אחרים של היקב, כמו גם ביוגב הארומטי לטעמי. 64 ש"ח, לא תודה.

שני לבנים נוספים שהושקו סובלים מהלם בקבוק (פסח פסח פסח) שהקשה עלי לעמוד על קנקנם בשלב זה, אבל ניסיון העבר מלמד שיש למה לצפות. שלושת האדומים שהוצגו מוצלחים, עשוים היטב ומתומחרים בסדר ב-89 ש"ח. לצורך השוואה, שלושתם לדעתי מוצלחים יותר מהמרלו מאותה סדרה שטעמתי לאחרונה.

זינפנדל רזרב 2010 – שופע בדובדבנים-זינפנדליים שיכולים לשכר אותך רק מהריח. הזינפנדל הכי רזה שטעמתי עד היום, עם חומצה מצויינת, טאנין רך ומעט מרירות. אני לא מחלק ציונים, אבל לחבר'ה מגיע ציון לשבח שהצליחו לרסן כ"כ טוב את הריבתיות והאלכוהוליות שנלווים בדרך כלל לזינפנדל ולזקק את האופי של הזן למבנה טוב ומאוזן.

קברנה סוביניון רזרב 2009 – עם כל הכבוד לזנים מאתגרים ומעניינים, עזבו הכל – זה היין של הערב. קברנה נקי, פירותי ומדויק. עסיסי וחומצי, מרוכז בלי להיות כבד (13.5%). טעים ומוצלח, באופן כללי ובטח שבמחיר מומלץ של 89 ש"ח. הייתי רוצה לראות עוד יינות כאלה בטווח המחיר הזה, ולדעתי הוא מתחרה בנוחות בכל מה שתשימו מולו בקטגוריה. מומלץ, לחפש

 קריניאן רזרב 2010 – הפרי שהיין מציע כולל את הטוויסט האפל שאני אוהב בקריניאן של ויתקין, ריכוז, המון טאנין – הרבה יין. קריניאן מוצלח, אבל בגילו הנוכחי פחות מזמין וזורם כמו הקברנה לעיל. בכל מקרה שווה בדיקה לפחות למי שחובב את הזן.

הכותב נכח בהשקה כאורח של היקב


h1

זוג יינות חדשים

פברואר 5, 2012

מעשה בזוג יינות חדשים שיצא זה עתה לשוק, כאשר הקשר היחיד ביניהם הוא שנת הבציר:

צובה מצודה 2008 – יין ישראלי באופיו, עם מיצוי טוב של פרי, בשלות ושימוש נדיב בעץ קלוי. למרות שהווליום גבוה זה לא מרגיש מוגזם. מדובר על יין מוצק ובשל, מאוזן בקונטקסט שלו ועם אף עשיר ונעים. בשורה התחתונה – על אף גילו הצעיר, ולמרות שאני מעדיף יינות יותר מאופקים – נהניתי לחזור אליו במהלך הערב.

המחיר: 105 ש"ח (90-95 ש"ח מחיר ריאלי). היה מי שטען שהוא יותר מתאים לסקאלת הביניים מבחינת מה שהוא מציג וככזה הוא מתומחר גבוה מידי. לטעמי התמחור סביר בהתחשב בהשקעה הרבה ביין הגבוה של היקב הקטן הזה. נעים לגלות שביקב קטן (60 אלף בקבוק) עם עלויות ייצור גבוהות עדיין אפשר לתמחר את כל היינות במחיר דו-ספרתי.

בנימינה רזרב מרלו 2008 – אם הייתי מכיר את היינות מראש הייתי הופך את סדר הטעימה, כי כאן הכל בווליום נמוך יותר. מדובר ביין פרחוני ופירותי, עם חומציות נעימה והמון טאנין רך. לטעמי ייננות מדויקת הצליחה להתחמק כאן מהחסרונות של מרלו ישראלי, ולמצוא את עמק השווה (המאתגר) בין הירקרקות שהזן הזה מביא בבציר מוקדם לבין הריבתיות האלכוהולית בבציר מאוחר מידי. הבעייתיות של הזן הבורדולזי באקלים הישראלי היא שלא תמיד קיים עמק השווה – בשביל זה צריך גם כרם טוב שמטופל נכון.

לפני שנסחף לעוד דיון בנושא "מרלו בישראל, יחסינו לאן?" שווה לחזור ליין, כי הוא מרענן – לא רק מבחינת הטיפול המושכל בזן אלא פשוט מבחינת הטעם והריח. מלבד העובדה שהטאנינים מעט בולטים כרגע, משהו שירגע עוד כמה חודשים – מדובר ביין טוב וטעים, שיעבוד טוב (גם) עם אוכל. עדות נוספת למגמה החיובית ביקב. 89 ש"ח מחיר מומלץ (מחיר ריאלי ~80 ש"ח), תמורה לא רעה למחיר.

היינות נשלחו (בנפרד) ע"י היקבים

h1

בנימינה, תמונת מצב

אוגוסט 17, 2011

טוב שיש בלוג: חיפוש זריז מגלה לי שהפעם האחרונה שקניתי יין של בנימינה הייתה ב-2007. זה מייצג במידת מה את הדעה שהשתרשה אצלי על היקב, ועד כמה שאפשר לשפוט משיחות עם חברי למרקקה – אני לא היחיד. איכשהו נדמה שכרמל התעוררו לפני כעשור מתרדמת כרמל-מזרחי, לברקן-סגל תמיד היו אסים בשרוול וגם טפרברג מתחדשים ומתרעננים עם דגש על יינות נגישים במחירים נוחים. בעיני רבים, בנימינה לא נתפסת כשחקן משמעותי בתחום האיכות בקרב יקבים בקטגוריית המשקל הכבד, ולמרות שאפשר היה להצביע על שיפור נקודתי זה עדיין לא היה בקצב של שאר הגדולים שקיבלו בעיטה בתחת מהחבר'ה מקצרין. אפשר לנסות לחקור את הסיבות לזה, עם המיתוג המבלבל והלא ממוקד, סדרות בסיס מגמגמות, ועוד – אבל במקום להרחיב על ההיסטוריה אני מעדיף לקפוץ להווה. אחרי שיחות רבות בנושא – העניין התגבש לכדי ביקור מסודר ביקב.

אותו הווה של היקב מתחיל לפני שלוש שנים, עת נרכש היקב ע"י בעלי רשת חצי חינם. הדיבורים בנושא כללו ספקולציות נדל"ניות ונבואות על ייצור יינות "חצי חינם" לכבוד הבעלים החדשים. כשמתהלכים היום בג'ונגל הנירוסטה מגלים תמונה מעט שונה. הסיור בנבכי המיכלים העיר ממרבצו את המהנדס שבי וסחף את אסף פז ואותי לדיונים על כוחות הגזירה שמופעלים על הגרגרים במשאבות בורגיות בהשוואה למשאבות פריסטלטיות, ועוד פרטים טכניים להחריד שאגנוז מחוסר עניין הציבור. אבל יש תכלית לפרטים האלה ולסיור הנירוסטה. השורה התחתונה היא שהבעלים החדשים השקיעו באופן מאסיבי בציוד, ואין כמו סיור עם היינן כדי להבין איך, למשל, בקר ממוחשב של מיכל תסיסה יכול להשפיע על איכות היין הסופי (במיוחד ביקב שנעול יום וחצי בשבוע). תשומת הלב לא עצרה ברכש, ומשאבים הוקצו גם להנדסת האנוש ביקב, ולהכשרה של כוח האדם.

מיכלים והיסטוריה לחוד – איזה סיפור מספר הבקבוק? שאלה מאתגרת בהתחשב בעשרות התוויות שמייצרים ביקב. אני מבסס את התשובה (בעיקר) על הבקבוקים שפתחו לי בביקור, וצריך לקחת בחשבון שזה לא בהכרח מדגם מייצג. סדרת יוגב, מהמעט שטעמתי יוצאת מגדרה על מנת לספק נגישוּת, בעיקר לצרכנים מתחילים. בין לבין, כמה מהיינות עדיין דורשים עוד עבודה. סדרת הרזרב, המבוססת על יינות זניים מתחלקת לשניים: היינות הלבנים היו מוצלחים גם בגלגול הקודם של היקב, וכמו שיעידו רשמי הטעימה בהמשך הם ממשיכים להשתפר. כמו כן, נראה שמישהו הוציא את אדומי הרזרב מהחבית מוקדם יותר, ובכך הפך את הסדרה לרעננה ופירותית בהשוואה לדור הישן. בגזרת אבני החושן, על שמותיה המבלבלים – דגמתי זוג קברנה – ואם הוא מעיד באיכותו על שאר האבנים אז שווה לעקוב.

לפני שאביא כמה יינות כדוגמה, אקפוץ לסיכום: ההשקעה המאסיבית ביקב מתחילה לשאת פירות. לטעמי השיפור החד ביותר הוא בסדרת הרזרב, שמנפקת אדומים ראויים ולבנים מעולים. גם החושן מראה מגמה חיובית, ולא נותר אלא לחכות בסבלנות שהמאמצים הניכרים שמשקיעים בסדרות הנמוכות ישאו פרי גם הם. בין לבין, היקב מתמודד בנחישות עם תדמית העבר ומשקיע לא מעט בחיזוק המותג. אחרי ההפתעה שהיקב ניפק בטעימה העיוורת המוזכרת בהמשך – אני חושב שבהינתן הזדמנות כנה הוא יוכל להפתיע גם אתכם.

קצת יין. הבקבוקים נפתחו ללא חידרור, והמחירים הם 'מחיר מומלץ' (בפועל המחיר מעט נמוך יותר)

רזרב, שרדונה  ללא עץ 2010 – אף מעניין שפורס מתחת לפרי ההדרי-לימוני שכבות של מינרליות ועישון קל שמזכיר לי משחקי ילדות באבני צור. חומציות טובה, ריכוז טוב של הפרי, ממוקד ועסיסי. שארית קטנה של מתיקות לא מפריעה לו לכוון לאלגנטיות, והבשלות הנמוכה (13.5%) תורמת לרעננות. יין מעולה. 83 ש"ח זה לא מחיר מוגזם, אבל אם היה עולה פחות הייתי קונה יותר…

רזרב, שרדונה 2010 – כאן השרדונה מגיע בפאזה הפופולרית יותר, עם קליה, מרירות עדינה ותיבול. החומציות גבוהה ושומרת עליו רענן וחד למרות החבית הנדיבה. היין מספק דוגמה לכך שפרי מספיק איכותי עם טיפול מדויק יכול להתמודד היטב עם כמות נכבדה של עץ. היקב ממליץ ליישן אותו כמה שנים ואני מסכים. 83 ש"ח, כנ"ל.

רזרב, קברנה סוביניון 2008 – נרגע קצת מאז הפגישה טרום ההשקה. קברנה מדויק, פירותי ונקי. בשלות נעימה, תחושה טובה בפה, יובש טוב, מעט אלכוהולי. אחלה. 91 ש"ח – בדקו ותופתעו.

אבני החושן, תרשיש 2008 – הצבע מתאים לאופי: כהה. יין עשיר ודחוס, החבית מורגשת לצד פרי איכותי. מתובל ויבש. יין מלא ועדיין מעט גס לגילו הצעיר. בהשוואה לקודם נדמה שמרוויחים עומק על חשבון רעננות, לפחות בשלב זה. לשתיה עכשווית הרזרב כנראה יעבוד טוב יותר, ובעתיד? קשה לי לנבא. לאחרונה נתקלתי ביין הזה בטעימה עיוורת של קברנה-על מישראל, וכמה לסתות  מהמנוסות והמקצועיות בארץ נשמטו כאשר נחשפה התווית. המקום שלו במקרר? תוספת לשורת בקבוקי הירדן שתקנו מאותו בציר, על מנת לתת לו ניסיון על ציר הזמן. 132 ש"ח

הכותב סייר וטעם כאורח של היקב

h1

פרדוקס של אמצע

אוקטובר 30, 2010

ה-textbook של קברנה יציב בטווח ה-60-70 ש"ח היה גמלא, כנראה מאז שהסדרה יצאה לאור. בשנים האחרונות היקבים הגדולים מצליחים להעמיד יותר ויותר מועמדים ראויים לקטגוריה. השבוע נתקלתי בשני יינות כאלה.

כרמל, אזורית קברנה סוביניון 2006 – פירותי ובשל לכל האורך, נעים, רענן, לא כבד. אין צורך להאריך במילים ואפשר גם לוותר על תיאורי הטאנין המתקתק – פשוט: יין טעים מאוד

בנימינה ספשל רזרב 2006-2008 – נפתחו זה לצד זה באיש הענבים. מאז שאני מכיר את הסדרה היינות האדומים בה היו נדיבים עם החבית. גם כאן זה המקרה – אבל נדיב זה לא אומר מוגזם. 2006 כבד איבד את הרעננות, אבל 2007 שר אופרה אחרת לגמרי עם חומציות רעננה, לא כבד יחסית ובעל תיבול נעים. 2008 כבר יותר לפי התבנית של הז'אנר, עם יותר נפח, יותר חבית ופרי יותר עשיר. יין מלא ודחוס – אחלה בקטגוריה שלו.

לא שזה צריך להפתיע מישהו, אבל היינות האלה משתפרים ומתעדנים מעט שנה-שנתיים אחרי היציאה לשוק (3-4 שנים מהבציר). העומס והחבית נרגעים טיפה והחבילה מתאזנת. אני לא מדבר על יישון של ממש (למרות שגם זה יתכן), אלא על תקופת צינון ומנוחה על מנת לשייף את הקצוות החדים.

הפרדוקס הוא שאין כמעט מי שמיישן את היינות האלה, ואם שתיתם יין כזה לא מהבציר האחרון – רוב הסיכויים שזה משהו שנשכח במקרר היין או מחוצה לו. למה בעצם? כי להרבה אנשים יינות כאלה הם יינות שקונים לשתיה מידית. בנוסף, אם אני רוצה ליישן משהו הייתי מעדיף להשקיע את ההפרש בין גמלא לירדן, כרמל לאזורית וכו' – ולקנות משהו שמתיישן באמת (בטח כשמקום האחסון שלי מוגבל).

מה אפשר לעשות? מצד היקבים אפשר לקצר מעט את ההשריות ואת הזמן בחבית, מצד הצרכנים אפשר להשאיר בקבוק אחד בצד ולבדוק אם הוא יפתיע עוד שנתיים, ומצד המסעדות (אלו שיינות כאלה מתאימים להן – לא מסה וכתית) אולי לקנות כמות קצת יותר גדולה השנה ולשמור גם לשנה הבאה – אם יש תנאים סבירים לאחסון.

כך או כך, נראה שרוב היינות האלה נידונו לצריכה צעירה מידי, אז הפיתרון שלי הוא פשוט – לפתוח אותם לצד המבורגר עסיסי.

h1

אוכל טוב ויין טוב

אוקטובר 13, 2007

ארוחת שישי במתכונת דו-זוגית מוכרת וטובה, רק שהפעם התארחנו ולא אירחנו. במרכז התפריט סלמון אפוי, שהפך את הבחירה בזן הענבים לקלה – סוביניון בלאן, אבל משם ההתלבטויות היו קשות. רקנאטי הוא אולי החביב עלי מכולם, ורמת ערד היה מוצלח ויחמיא לדגים. הרי גליל וגמלא עשויים טוב אבל קצת לכיוון חמצמץ שלא בטוח שימצא חן בעיני המארחים. זה של וילהלמה עלה בדעתי אם כי אני לא יודע איפה להשיג אותו באיזור הצפון, וגם שני הלבנים של פלטר נכנסו לאותה קטיגוריה. מלא התלבטויות בין בחירות טובות נחת עלי יצר הרפתקני ובחרתי ביין שעדיין לא טעמתי.

בנימינה ספיישל רזרב סוביניון בלאן 2005

צבע צהבהב פותח באף קצת ביישן, עם מלון שמתבלט מעל שאר הפרי הטרופי ושמץ קל של עשב, מבעבע קלות בפה, גוף קל-בינוני ששוכח מהביישנות הראשונית ומתרוצץ לכל רוחב הקשת שבין מתיקות פרי לבן בשל לבין חמיצות ערה ומרעננת, עם רמז קל למינרליות, וכל פינה חדשה בלשון מגלה יין קצת שונה, כל הדרך ללגימה הבאה, המתבקשת.

כיפי, טעים, מרענן, ומאוזן. אולי פחות עדין ואלגנטי מהרקנאטי, אבל לא פחות מהנה. ממשיך את האיכות שמציג הגוורץ מהסדרה ומתעלה עליו. לשתות לבד, או לצד מגוון מנות כמו דגים, סושי, גם סלטים וגבינות ואפילו פסטות ברטבים עדינים. המחיר, 40 ש"ח, רק ממתיק את ההנאה ומוסיף עוד יקב שעושה סוביניון לבן שגם יודע להנות וגם משאיר עודף מחמישים. להזדרז לפני שנגמר הקיץ.

 Binyamina Special Reserve Sauvignon Blanc

מלבד פשטידת הברוקולי המצויינת ושאר המנות הטובות, נתח הסלמון העסיסי, שבושל באיטיות ובסבלנות ברוטב חרדל ודבש היה כ"כ עסיסי שבלוטות הרוק מתחילות לעבוד רק מלכתוב עליו. ביחד עם היין זו פשוט מוזיקה בפה.

לקינוח טעמתי אייריש מיסט שאיכשהו התחמק ממני עד עכשיו. בקצרה – אלכוהולי, מתוק וסמיך ואיזה עשב שמזכיר לי סירופ שיעול (אני צריך לברר יום אחד מה העשב הזה). לא משהו שאני רוצה לחזור עליו.

h1

שלושה יינות מבנימינה

מאי 22, 2007

אחרי ערב נחמד עם הגוורץ מסדרת הספיישל רזרב הזדמן לי היום לעבור בסניף רעננה של דרך היין שערך טעימה קטנה לכבוד החג. על הדרך קניתי להערב את הרוזה של דלתון (40 ש"ח).

בנימינה יוגב רוזה 2006

וורדרד חיוור, באף פירות קיץ, גוף קל בינוני, חמיצות טובה עם פרי, סיום בינוני חמצמץ. רוזה מרענן, פשוט וחביב, נותן תמורה למחירו העומד על 32 ש"ח.

בנימינה ספיישל רזרב שיראז 2004

אדום כהה אטום למחצה, באף פרי שחור, אדמה טחובה ותבלין, גוף בינוני מינוס, טאנין רך וקצת פרי, סיום יבש בינוני. האף יותר מוצלח מהחיך לדעתי. יכול להיות שעוד זמן בבקבוק ישפרו אותו, כמו שהיה לדעתי עם השיראז 05 מסדרת רקנאטי. מחיר 62 ש"ח.

בנימינה ספיישל רזרב גוורצטרמינר בציר מאוחר 2006

צבע זהוב, אף מפנק עשיר בפרי טרופי ובפרט מנגו, פריחה ושלל פירות נוספים. גוף מלא, מתיקות במידה טובה אבל לא מוגזמת עם עוד פרי כגון ענבים ירוקים, אלכוהול קל, נגיעה מרירה וממשיך לסיומת מתוקה, פירותית וארוכה.

אהבתי. היין בסגנון הגרווץ קינוח של המסרק, בלי מתיקות מוגזמת המאפיינת יינות אחרים בסגנון זה. המחיר הגיוני עד משתלם, 42 ש"ח (בקבוק 500 מ"ל).

בנימינה יוגב רוזה, קרדיט לתמונה: קייטרינג טעם וצבעבנימינה ספיישל רזרב שיראז, קרדיט לתמונה: קייטרינג טעם וצבעבנימינה ספיישל רזרב גוורצטמינר בציר מאוחר, קרדיט לתמונה: קייטרינג טעם וצבע

תודה לדרך היין רעננה על ארגון הטעימה, ושוב חג שמח.

h1

שישי מנוחה (לא לכבד)

מאי 19, 2007

בשנת 2000 ברגילה מהצבא שנוצלה לאילת עם חבר'ה מהמסלול, בעודנו שוכבים בחוף ושותים בירה בשעת צהריים די מוקדמת הגענו למסקנה; בטיול באילת צריכה להיות כמות כלשהי של אלכוהול בדם בכל שעות היום. אתמול פחות או יותר ישמתי את המסקנה, למעט אילת.

גולדסטאר קטנה וקרירה ליוותה את ארוחת הצהריים, אחריה הגעתי לדירה והצטרפתי לשותפים במרפסת עם קנקן תה קר שהכנתי. "מה, בלי אלכוהול?" הייתה התגובה. טוב, בקבוק בקרדי הצטרף לחגיגה. ארוחת ערב עם חברים שהכנתי כללה בטטות ותפ"א בצ'ילי ושום בתנור, ירקות מוקפצים בסויה ושומשום, פטריות טריות מוקפצות ביין לבן, חזה עוף מטוגן בתבלינים פשוטים, וכמובן… יין. קינחנו בג'וני שחור.

בנימינה ספיישל רזרב גוורצטרמינר 2006

צהבהב-ירקרק עם עשב נעים באף לצידו ליים, אגסים, תפוחים ואולי אננס, גוף קל עם חמיצות מפתיעה, משולבת בפרי, עשב ותיבול מורגש ומעניין, שנותן הדרן גם בסיום לצד חמצמצות מרעננת.

נחמד, יין מתובל ועשבוני והפרי מופיע כשחקן משנה, לצד החמיצות והעשבוניות המתובלת. אחרי כשלוש שעות מהפתיחה (היין נשמר מקורר) החמיצות די השתלטה על החוויה. הזכיר לי שילוב של הסוביניון בלאן של רקנאטי עם סוביניון בלאן פירותי כגון זה מסדרת אדמה של תבור. שורה תחתונה? 45 שקל זה מחיר סביר, מי שאוהב את הלבנים שלו עם נגיעה טובה של עשבוניות – שלא יפספס. אנשיל פפר על היין. דבר היקב.

 בנימינה ספיישל רזרב גוורצטרמינר 2006