Posts Tagged ‘בירה’

h1

ברוקלין, כשות, מזרח

נובמבר 1, 2011

חצות בדירה, אחרי 14 שעות בפקולטה – רובן במעבדות. עוד כמה שעות עבודה עומדות לפני, ואין זמן או כוח להכין משהו לאכול. זמן שחיתות, וטלפון זריז שלח לכאן שליח עוד יותר זריז עם פיצה. פעם בתואר מותר לסטודנט להתכלב, ואם כבר להתכלב אף אחד לא אמר שזה לא צריך להיות טעים. בהיה קצרה במדף המקרר הולידה שליפה של הרכש הניסיוני החדש

Brooklyn East India Pale Ale – בלי להתפלסף, חתיכת בירה ארומטית וטעימה לאללה. פרחוניות כשותית משכרת, פירותיות, טעמים מאלטיים טובעים בים נהדר של כשות מרירה, עם חמצמצות ומשקל קל למרות הריכוז הגבוה. הזכירה בארומתיות את האינדירה המצוינת של מבשלת הדובים. אחת הבירות הכי טובות ששתיתי מזה זמן רב – עם ובלי הקונטקסט הנוכחי.

(יבוא: נורמן פרמיום, 6.9%, 13 ש"ח לבקבוקי 355 מ"ל, ואפילו כשרות יש)

h1

טמפל-ביר

אוקטובר 31, 2011

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

h1

בירה בניכר, רפובליקה של דובים

מאי 20, 2011

סדר היום הקליפורני התחיל בהשכמה מוקדמת מידי, ארוחת בוקר זריזה מידי וריצה בין כמה שיותר יקבים ומועדי פגישות. הרוגע הגיע בסביבות השעה חמש, אחרי עשרות טעימות של יין. זו פחות או יותר השעה שתיירות היין נגמרת, היקבים ומרכזי האירוח שלהם מרוקנים את המרקקות והולכים הביתה. מבחינתי – זמן לארוחה רצינית ולחקר האזור שנמצא מחוץ ליקבים ולכרמים. טעמתי מאות יינות באותו שבוע, אבל כמעט ולא שתיתי יין. כשמגיעים לארוחת ערב אחרי יום של חמישים יינות, תפריט היין לא נראה אטרקטיבי – אז כדרכם של ייננים כשהיה לי זמן לשתות, שתיתי בירה.

בשביל לגוון, החלטתי כל ערב להסתובב ולאכול בעיירה אחרת, אבל מכל העיירות המנומנמות בהן ביקרתי על כביש 101, Healdsburg גרמה לי לחזור אליה יותר מפעם אחת. מדובר בעיירה הכי תיירותית בסביבה, עם שדרה ראשית יפה עליה ניתן למצוא החל ממסעדות שמתאמצות לשדר יוקרה (רמקולים עם מוזיקה קלאסית בווליום גבוה שפונים לרחוב) ועד לביסטרואים מודרניים וצעירים. בסימטה שממול לכיכר העיר מצאתי משהו עממי ושונה.

ה-פאב-מסעדה-מבשלה התגלה כמקום תוסס, שמח ובגבוה העיניים, שסובב כמובן סביב הבירות של המבשלה, ששמרה על בעלות משפחתית במשך 15 שנות פעילותה. קפיצה קצרה לאתר תעיד על העובדה שבמקום מאמינים בפשטות – החל מהעיצוב וכלה בתפריט. תפריט הבירות כלל מגוון רחב של בירות טריות והברמנית שמחה לחלק טעימות. טעמתי סטאוט שהייתה קצת כבדה, קרמית וקלויה מידי לטעמו של חובב גינס אז קפצתי לצד השני של הסקאלה.

XP Pale Ale – קהילה הבירות המקומית מגלה חיבה רבה לסגנון האייל הבהיר (ו-IPA בפרט), והבירה הזו סובבת סביב הכשות אבל בלי להגזים. היא מלאה ומרוכזת יחסית, עם מרירות מחמיאה ונעימה (35IBU). מצד אחד הטעמים שלה מתאימים מאוד לאוכל, מצד שני התחושה שלה מעט כבדה בשביל התפקיד הזה. כך או כך, עם כריך סלמון מצוין הכוס עברה את המבחן הכי חשוב – והתרקונה מהר. עם זאת, ב-5.4% זו הייתה הבירה (כמעט) הכי פחות אלכוהולית בתפריט, וחבל שהוא לא כולל כמה בירות יותר רגועות מבחינת ההתאמה לאוכל.

שורה תחתונה – תחנה ריענון מרווה מומלצת לארוחה לא מחייבת, אם אתם במקרה באיזור.

h1

קצר: חדשות הנגב

מרץ 9, 2011

לא לדאוג, מבשלת הנגב לא הוציאה בירות חדשות – הן פשוט חדשות לי. אישה יקרה השאירה זוג בקבוקים אצלי במקרר לפני כמה שבועות ואיכשהו הם נשכחו בין שרדונה אוסטרי לשורש לבן (צרעה, לא הירק). בירות בוטיק לא מפוסטרות לא מחזיקות מעמד המון זמן בבקבוק, וזה בדיוק מה שעזר להכריע את הכף ולשדרג את ארוחת הערב.

נגב אמבר אייל – מעורפלת מאוד ויותר מהכל היא מאלטית. וטעימה. חמצמצה במידה, רעננה, מרווה ומתאימה כמו כפפה לאוכל. בלי הרבה מילים, לשתות ולהנות. אחוז אלכוהול רגוע (4.9%) עוזר לה להחליק בקלות ולבקבוק להתרוקן בכמה רגעים.

נגב פורטר אלון -קצת שוקולד ועישון, מתיקות מסתתרת מאחוריהם, מרקם קרמי וחלק עם מרירות רגועה ונעימה. אני אוהב אותן קצת יותר יבשות וחמצמצות כמו הפורטר של ליבירה, אבל זו בירה מוצלחת בפני עצמה שתפקדה מצוין כדג'סטיף.

שורה תחתונה: לחפש את הקקטוס…

h1

בירות, התערוכה

ינואר 15, 2011

"תראה מה זה", אני אומר לאבי בן עמי בכניסה, "כבר 4-5 שנים שאתה מארגן את סומלייה, ובחיים לא היו ניידות שידור של ערוץ 2 ו-10 בחניה". לפני כמה חודשים כתבתי על השקת אתר בירס שהעומדים מאחוריו מסתכלים קדימה, וזה לא היה מדויק – הם מסתכלים קודם על ההווה; ביום הראשון של תערוכת BEERS 2011, שהיה ה'סגור' והמצומצם יותר – לא היה מקום לזוז על כל הטבעת ההיקפית בקומה השניה של היכל נוקיה. אז עוד לפני הפרגון – לקח לשנה הבאה – מקום גדול יותר.

ידעתי שהבירה תופסת תאוצה, אבל לא היה לי מושג עד כמה. מאות אנשים עם צמא בעיניים גדשו את הדוכנים, והפתיעו את המציגים שלא נערכו לכמות כזו. סביב הטבעת המסחררת של נוקיה התפרסו ביראים החל מגראז'יסטים מיקרוסקופיים וכלה בענקיות קוקה-קולה וטמפו. במקום לחפש מסקנות מרחיקות לכת – הנה כמה תובנות ובירות לצד תמונות:

מבשלת הדובים – שעדיין לא טעמתי ברצינות ניצחה את הטעימה מבחינתי. קודם כל הם בחרו להתמקד בבירה אחת, ורק אותה הגישו לטעימה – מה שתורם למיקוד באירוע כ"כ עמוס. ה-Virgin IPA שהגישו כ"כ פירותית ופרחונית שניסיתי בכוח לסחוט מהם איזה פירות הוסיפו לתסיסה, אבל התשובה הצוחקת הייתה שהבירה עומדת בחוקי הטוהר, וכל סלט הפירות שמריחים מגיע מהכשות. ויש הרבה ממנה – למרות האף המתקתק-משכר, הבירה יבשה וכשותית-מרירה למדי – כיף טהור לחובבי המריר. יופי של בירה. 

טמפו Vs קוקה קולה – נדמה שהבירות התעשייתיות של קוקה קולה מובילות את השוק: עם הפופולריות של טובורג, קרלסברג וסטלה קשה להתחרות – עם כל אהבתי (והעדפתי) את גולדסטאר. גם במגזר הסטאוט לא תמצאו יותר מידי אנשים שיעדיפו מרפיס על גינס, עם כל הכבוד. אבל בזירת המיוחדים לטמפו יש אסים בשרוול, ונדמה שלפחות כרגע, נתח השוק הקטנטן הזה לא ממש מעניין את קוקה קולה. שני המאמצים הבולטים של טמפו בתחום הם סמואל אדמס ואביר. הדוד סם אחראי לשורת בירות מוצלחות, כולל בירות עונתיות מיוחדות. בנוסף, המותג מכנס תחתיו את תחרות לונגשוט שמהווה סממן בולט בחבית הבירה המקומית. אביר שכבר דשנו בה – אולי לא הבירה הכי מדהימה שעשו בארץ אבל מוכיחה בהחלט איך גם מפלצת כמו טמפו יכולה לתת קשב ולהשקיע משאבים בפרויקטים קטנים ואיכותיים.

 

   

 אביר וסמואל אדמס – האסים בשרוול של טמפו

נורמן-פרמיום – האיש והאגדה. חמש שנים עברו מאז שפגשתי אותו לראשונה מחוץ ל'סופר דרינק' בחמסין עם צידנית משכנע אנשים לנסות בירות. מאז הוא הפך להיות אימפריה של יבוא בירות איכות, נכנס למדפים המרכזיים ב'דרך היין', לשליש מהפאבים בחיפה ועוד. גם בתערוכה הוא לא פיקשש, הפעם את הצידנית החליפה חולצה אלגנטית ובלוטות' שלא הפסיק לצלצל. דוכן הענק שלו בשיתוף החבר'ה הטובים מהאייריש האוס (השגרירות החיפאית הלא רשמית של הנורמן) השכיל לשלב בין המותגים המוכרים יותר שהוא מביא למוכרים פחות.

 קצה הדוכן של הנורמן

נכון שהבקבוקים של גרולש ממש מגניבים? אז מה תגידו על זה?

בקטגורית הגראז'יסטים סוף סוף היה לי העונג לפגוש את האחים רוזנבלט, שמזגו בין השאר בירת מרווה מגניבה למהדרין. תוך שימוש במרווה בתור תחליף לכשות, יצרו האחים בירה ארומטית, יבשה ומרירה שלא תשאיר אתכם אדישים. ממליץ לקרוא ולראות את התהליך והפרטים כאן.

"שכחתי להזמין עוד כשות!"

לסיום – קרדיטים: לא נותר אלא לשבח את המפיק האולטימטיבי אבי בן עמי, את מאיר מזרחי המנהל התותח, ואת שחר הרץ, הגורו של בירה בארץ.


h1

בירה עיוורת

אוקטובר 23, 2010

בפסטיבל הבירה במעברות קיבלתי דרך מארגני הפסטיבל ארגז בירות שמסרו המציגים בפסטיבל. תהיתי איך להתמודד איתו – אם לטעום כל פעם זוג בירות, לטעום את כולן, לחלק לסגנונות וכו'. בסוף הוכרע הפורמט – טעימה עיוורת עם פאנל חברים – כולנו חובבים וחובבנים. למה עיוור? כי התווית משפיעה עלינו תמיד. אנחנו מצפים לטעום משהו ספציפי מתווית מסויימת ואז השיפוט שלנו מבוסס על הציפיה. קצת נייר אלומיניום מסביב לבקבוק יכול לבטל את זה. מצד שני – הבירות השתרעו על מגוון רחב של סגנונות, וזה פחות "מסודר" לטעום אותן זו לצד זו ולקפוץ מסגנון לסגנון. דווקא כאן הופתעתי לטובה – כי היה קל מהצפוי לזהות את הסגנון של הבירות, ואם הייתה בירה שהסגנון שלה לא היה ברור – זה גם נתון שכדאי להתחשב בו.

איך זה התבצע? כיסיתי את הבירות לפני התכנסות הפאנל. פתחנו בגולדסטאר על מנת לנקות את החיך ולהתכייל. כל בירה נמזגה בתורה בסדר אקראי כך שאף אחד כולל אותי לא ידע באיזו בירה מדובר. כל אחד טעם עם עצמו את הבירה ורשם ציון לפני שהתחלנו לדבר או לחשוף את הבירה. לאחר מכן דיברנו בקצרה על מה אהבנו יותר ופחות, הוספתי כמה מהרשמים הכלליים לרשמים שכתבתי בעצמי ואז חשפנו את הבירה. הבירות מוצגות לפי סדר הציונים שהן קיבלו מהפאנל, ואני מוסיף את הציון שלי בנפרד. הדגש בפאנל היה לדרג את הבירות לפי האיזון שלהן ולא לפי טעם והעדפה אישיים.

Jem's Amber Ale – מאלטית, קליה עדינה, חמצמצות, רעננות. לא מאוד מורכבת אבל עקבית לכל האורך. יופי של בירה. 9

Newcastle Brown Ale – קלויה, קלה, מרירות עדינה, מאלטית, מרקם חלק ונעים. זורמת בכיף. 8.5

 Efes Pilsener – יש מי שלא הופתע מכך שהאנדרדוג הלא-ממותג עשה עבודה טובה. הרחה ראשונה חושפת פילזנר ללא ספק, עם פרחונית, כשותיות עדינה, קלה ורעננה. לשתות בלי להתפלסף. 8

Salara Smoked Stout – טוב, אי אפשר שלא לזהות אותה מקילומטר. עישון ניכר, שוקולד מריר, קרמל, טעמים מאוד מעושנים גם בפה, גוף מלא. הייתה הסכמה סביב השולחן שהיא מעניינת ומורכבת – אבל לא בטוח שהיא עוברת בקלות את מבחן ה"האם הייתי נהנה לשבת על כמה בקבוקים". כך או כך – הכי מקורית ובגדול. 8.5

בזלת אייל ענברי – דבש, כשות, תפוז, חמצמצה, רעננה, טיפה מתיקות. מאוזנת ומורכבת. 8

Jem's Pils – פילזנר פרחונית וקלילה, מרגישה לי מעט דלילה (גם ביחס לסגנון), אבל מאוד drinkable וזורמת. 7.5

Jem's 8.8 – ללא ספק מרגישה כמו האייל הכהה שהיא, עם קרמל ופירותיות, טעמים של קליה גבוהה וקרמל עם מתיקות ניכרת. כמו במפגש הקודם שלה, אני חושב שהיא מכוונת לסגנון הבלגיות הכהות כמו סט. ברנרדוס הכהה, אבל די קשה לי עם המתיקות. 7

Jem's Wheat – צבע כהה ועכור, מתקתקה ביחס לבירת חיטה, כשותית, גוף יחסית מלא, מרקם קרמי. עשירה ומאוזנת, אולי על חשבון נאמנות לסגנון. אני אהבתי, שאר הפאנל – פחות. 8.5

Brooklyn Brown Ale – אף מאוד קרמלי וקלוי, מאלטיות, מתיקות גבוהה וטעמים קרמליים. כמו ה-8.8, גם כאן אני לא מתחבר למתיקות אבל זה חלק מהסגנון של הבירה. 7

Budweiser – צבע זהוב, כשותיות עדינה. מצד אחד היא רעננה וקלה – מצד שני היא דלילה, מימית וחסרת טעם. הנציג הגרמני, חובב הפילזנר שבפאנל זיהה אותה תוך שניה ואהב מאוד, כל השאר – לא. 6

h1

ברמנס 2009 – חלק ב'

יולי 4, 2009

את החלק השני של הפוסט אני מקדיש ליבואנים הקטנים. רק בשביל להכיר את אהרון טלר ואורי כפתורי (תראו איזה יופי הוא כותב) כבר היה שווה להגיע מחיפה. השניים השיקו לאחרונה את IPV המייבאת יין מצרפת, בעיקר מלנגדוק-רסיון. היות ויין לא היה בתפריט שבתערוכה, הוציאו מאמתחתם השניים סיידרים מנורמנדי.

ה- Poiré של Pierre Huet הוא סיידר אגסים קל מאוד ורענן. הוא מוגדר חצי יבש, והמתיקות שבו ממש קלה ומאוזנת בחומציות עדינה. הרעננות והפירותיות מרגישים טבעיים ורעננים, ממש כאילו מישהו תפר משקה לאקלים שלנו. אחלה ליד הקינוח או כקינוח בפני עצמו. 2.5% אלכוהול, 50 ש"ח לצרכן. שווה לנסות. משם עברנו לסיידרי תפוחים, שהיו יותר שמריים ויבשים, עם נגיעות של חמצון וקרמליות. כאן כבר מדובר על משקאות יותר מורכבים, שיכולים לשמש כאפרטיף או גם ללוות מאכלים מסויימים. לצד פלטה של גבינות מתאימות הם יכולים להיות פשוט בובה. 

סיידרים שונים

בחזית הבירות היה יותר משקה בכוסות ופחות משקה בתצוגה. כמה יצרנים קטנים וטובים, בהם גולדה – לצד יבואנים. בחזית המיובאת פגשתי – איך לא – את הדוכן של הנורמן פרמיום, הדבורה הכי חרוצה ביבוא בירה בארץ – שהביא את בשורת הבירות המיוחדות לפאבים של חיפה. עוד לא קרה שנתקלתי בדוכן של הנורמן פרמיום בלי שיהיו שם בירות חדשות בארץ: הפעם החידושים כללו את מבשלת ברוקלין, עם Brown Ale קרמלית-קלויה, חמיצות טובה ומיגוז חזק ומעט חד. סיום ארוך עם קפה וקליה. הלאגר עם אף מפוצץ בפירותיות ובמאלטיות, בפה יבשה ועדינה עם בועות קטנות. אחלה בירות – הלאגר יותר קלעה לטעמי.

באגף הישראלי פגשתי לראשונה את בירה מלכה (בתמונה) שעושים שלושה סוגי בירה. הבהירה מזכירה קצת דבש, והייתה מעט מתוקה לטעמי. האדמדמה המעולה, מעט כשותית, טיפת מרירות ויובש שאני אוהב. מבחינת טעמים וסגנון – מזכירה מעט קילקיני אם כי פחות קרמית. הסטאוט בעלת אופי כהה, עם המון קליה וקפה לכל האורך מהריח ועד האפטרטייסט. איכשהו אני תמיד משווה סטאוטים לגינס וזה עושה להם עוול – אבל הכי מצאה חן בעיני הייתה הבירה האדמדמה.

בירה מלכה
בלי קשר לכל השאר – גיליתי את ג'יימסון עם ג'ינג'ר אייל וקצת לימון – משקה קיצי חמצמץ ומרענן. למרות שהקשר בינו לבין ויסקי הוא מקרי לחלוטין – טעים.
לסיכום – התערוכה אורגנה יפה, וגם אם היו פחות דברים לטעום ממה שציפיתי היה כיף ומעניין להסתובב, לפגוש אנשים, לטעום וגם לשתות. נתראה בשנה הבאה.