Posts Tagged ‘בורדו’

h1

בורדו נגד העולם, סיבוב שני

אפריל 15, 2012

כמעט חצי שנה עברה מאז טעימת בורדו נגד העולם שכל מי שהיה קשור בה הסכים שהייתה מאתגרת ומעניינת. הפעם ערן פיק ארגן טעימה שבעיני הייתה מוצלחת בהרבה מהקודמת, משתי סיבות עיקריות: קודם כל היינות היו יותר מוצלחים, ולא פחות חשוב – פורמט הטעימה היה הרבה יותר נינוח ומרווח. הטעימה העיוורת חולקה לארבעה פלייטים של שלושה יינות, כאשר לפחות אחד מכל פלייט הוא בורדו. כך אפשר היה להקדיש דקות ארוכות לכל יין ולחזור אליו כמה פעמים. הטעימה הפעם הלכה עשור אחורה והתרכזה בשנות התשעים, במטרה לתת ליינות שצריכים זמן להראות מיכולותיהם.

אני לא בטוח למה (חיזור?), אבל חלק ניכר מהיינות התחיל עם סרחונות מסוגים שונים והיו צריכים את הזמן להתנקות ולהתאוורר מעט בכוס (למרות שהבקבוקים נפתחו כשעה לפני הטעימה). אם הטעימה הייתה בפורמט יותר מהיר – סביר להניח שכמה מהיינות הטובים בטעימה היו נשלחים אצלי לקטגוריה הכי מעצבנת שיש לטועם יין – "משהו דפוק פה ואין לי מושג מה". אני תמיד אומר שאין לי מספיק ניסיון עם בורדו, אבל לשמחתי בזיהוי של 'בורדו'/'לא בורדו' פגעתי ברוב היינות.

כמה יינות נבחרים – יותר מהרגיל אבל לא בכל ערב נחלצים בארץ שלושה first growth סביב אותו שולחן. השימוש התדיר במילה "טעים" מסביר למה הם מופיעים ולא אחרים.

יין 1 – אדמתי, פרי אדום, רמז לחמצון, רך, טאנין משולב טוב, מוצק, מעט חם, ריכוז טוב. טעים. הימור: בורדו. תוצאה: אופוס 1 בציר 1997. The Californian who shagged me. כשטעמתי את בציר 2006 ביקב הוא היה מעט אניגמטי בעיני, עכשיו אני מבין יותר טוב את כוונת המשורר. יין מוצלח מאוד.

יין 2 – עור בולט, טיפה ירקרקות, חבית, טאני, רזה, חומציות עדינה, החבית מעט בולטת גם בסיום. טעים. משתדל לכוון לבורדו אבל הבוֹלטוּת של החבית מחשידה אותו בהתחזות, הימור: לא בורדו. תוצאה: Seña 1997, יקב צ'יליאני שהוקם בשיתוף עם מונדבי, שמספק קוריוז של תוספת קרמנר לבלנד על מנת "לתת אופי צ'יליאני ליין".

יין 5 – ברט, קליה, טאנין נשכני, חומצי, מרוכז, צעיר מידי מכדי להיות מהנה בשלב זה, לטעמי. הימור: לא בורדו. תוצאה: לאפיט 1998. אופס.

יין 7 – אדמה, פרי, עץ חדש, עישון, מאוזן, טעים, רך, עקביות בין האף, הפה והסיום. הימור: בורדו. תוצאה: פטרוס 1993. לטעמי מדורג שלישי בטעימה. אחד הייננים שנכחו בטעימה סיפר שהדבר הראשון שהוא קיבל כשהגיע לבצור את בציר 93 בבורדו היה חליפת סערה, ושבמשך שבועיים של בציר ירדו 270 מ"מ גשם. מחזק את הקלישאה השחוקה שגם בבצירים גרועים היקבים הטובים מספקים את הסחורה.

יין 8 – אדמה, עור, מעושן, אלכוהולי, מתקתק, פירותי, חומצי. יין חם. הימור: לא בורדו. תוצאה: Almaviva 2000, הפעם שיתוף פעולה צ'יליאני של בעלי קונצ'ה אי טורו עם הברונית רוטשילד.

יין 9 – פרי סגול, בשל, הרבה פרי בפה, טאנין טוב וחומצה. צעיר, מרוכז, מודרני וטעים. הימור: ישראל. תוצאה: קצרין 1996, סוגר מעגל של בקבוק פגום של אותו היין מהסיבוב הקודם של הטעימה. כבורדו – לא ממש, אבל בפני עצמו יין בשל ומוצלח מאוד, רענן ונמרץ בגיל 16 ומוכיח את המוניטין של התווית.

יין 10 – פרי כהה ועמוק, וניל, פירותי-מתקתק בפה, טאנין חד, אלכוהולי, מרוכז, חריף. יין חם, בוודאי לא מבורדו. אם הישראלי הקודם היה נעים לשתיה, זה כבר גס ואלכוהולי מידי. בשלב הניחושים הקולקטיביים מישהו אמר 'לא סביר שהיו שמים רמה"ג בשני פלייטים ברצף, אבל זה ממש רמה"ג'. בול. ירדן קברנה 1996. בשלב הזה הפכתי להיות הרבה יותר סלחן – נכון שהוא לא מאוזן ומוגזם, אבל בגילו המצב שלו דווקא מפתיע לטובה.

יין 11 – חבית, עישון, מרקם רך, קטיפה, טאנין עדין, מעט פרי, מבוגר יחסית. קשה לקרוא את זה מהרשמים, אבל מבחינתי זה היה ה-יין של הטעימה, רך ואלגנטי. עד כמה שהייתי יכול להיות בטוח במשהו הימרתי בורדו.  תוצאה: Cos D'Estournel 1995. מעולה. לא הייתי מיישן עוד.

יין 12 – פרי אדום, שוב חבית חדשה, מינרלי, פירותי, רך, מלא, טאנין במידה טובה. פה התקשיתי להמר וסיכמתי "או שזה מתחזה לבורדו שעושה עבודה טובה, או שזה בורדו חם" (ומישהו תיקן אותי שגם בורדו לפעמים מתחזה לבורדו). התוצאה: שאטו מרגו 1999. היין השני המוצלח בטעימה.

תודות: ערן פיק על הארגון וההנחיה, שרגא זליג על הייעוץ וחלק מהיינות.

h1

בורדו מול העולם

דצמבר 28, 2011

ערן פיק עובד בשתי ידיים: ביד אחת הוא זורק את הכפפה ובשניה – מרים. צריך קצת אומץ בשביל לארגן טעימה מסוג כזה ועל סקאלת מחיר כזו, וכמו דברים אחרים שעוברים תחת הידיים האלה – הכל תקתק עד אחרון הפרטים. התזה: העולם מול בורדו, האם אפשר לזהות שזה בורדו בלי התווית? המיקום: מועדון הקצינים בת"א, האמצעים: 5 כוסות, מים ולחם. האוכל החביב של המקום היה בתפקיד הקינוח.

מתוך הפלייט הראשון:

יין 1 – אדמתיות נעימה עם פרי ברקע, אגוז מוסקט, חומצי מאוד, רזה, תיבול עדין ונגיעות של מרירות. ארוך מאוד ועקבי. אם זה מחוץ לבורדו אז זה עושה עבודה טובה. טוב, החומציות הבולטת הייתה צריכה לרמוז לי על המוצא – Sassicaia 2004. היין המוצלח ביותר בפלייט לטעמי

יין 2 – ארז, אדמה, יותר פרי מהקודם, אחרי כמה דקות בכוס האף מתחיל להראות מורכבות וחושף רבדים נוספים. בפה חומציות נעימה, מעט טאני אבל שומר על פאסון ורוגע. הדוק ומרוכז, מעניין וטעים. אייקון קליפורני שניצח את עלית בורדו בטעימת פריז המפורסמת לפני 35 שנה, Stag's Leap, SLV 2007. היין השני המוצלח של הפלייט, הבציר הזה מסתובב בארץ עם עודף מ-700 ש"ח.

יין 3 – האף מעט בשל ופירותי ביחס לקודמיו, בפה חומציות מצויינת, טאנין נוכח, אבל מה שמייחד אותו הוא מבנה רזה ודקיק, הכי פחות שומן מכל היינות שטעמנו. אלגנטי מאוד על החיך, אבל בעיני יש ריחוק בינו לבין האף, ומעט מוזר לטעום יין עדין אחרי אף בשל (הכל יחסי, כן?) טוב, הגענו לבורדו. Ponte Canet 2006.

הפלייט השני:

יין 6 – פירותי כל הדרך, בשל יחסית, מעט אלכוהולי, פרי צלול וטעים, טיפה חריף, טאנין מעט גס. הימור: עולם חדש, ישראל מהסקאלה הגבוהה או משהו מקביל. תוצאה: עוד מיתולוגיה קליפורנית, Dominus 2004

יין 7 – מלא יחסית למצטייני הפלייט הקודם, מהוקצע ואלגנטי יותר מהיין הקודם, אדמתי, החבית מעט מורגשת באף, חומצה טובה, טאנינים משולבים. כתבתי בשורה התחתונה "הכי בורדו עד עכשיו". מסביב לשולחן, שכלל כמה מהטועמים המקצועיים בארץ – היה מי שאהב והיה מי שלא, אבל הייתה הסכמה כמעט גורפת שהמוצא בורדולזי. היו כמה הפתעות בטעימה, אבל מבחינתי לגלות שזה גראנד וין 2005 של קסטל הייתה ההפתעה הכי נעימה. כבוד ענק! שני היינות האלה היו מצטייני הפלייט לטעמי.

יין 8 – היה בו פגם שלא הצלחתי לזהות את סוגו, והאפיל על רוב הארומות האחרות שהרחתי. התייעצות עם המומחים הצביעה על ברט, ואני סונוורתי מהריח הזה ולא ממש הצלחתי להעריך את היין או להנות ממנו. רוב הטועמים סביב השולחן מיד הצביעו על היין הזה כעל הכוכב של הטעימה וזיהו את מוצאו וייחוסו. טוב, יש לי עוד הרבה מה ללמוד. שאטו לאטור 2004.

סיכום ותודות: תודה ענקית לערן על הפקה מרתקת, על יוזמה, סבלנות וארגון למופת. תודה לצוות של מועדון הקצינים על סבלנות וקשב – לדיווחים על האוכל (והיין) חכו לבוב. הקינוח יזכה לפוסט נפרד.

h1

בורדו, מודל 2000 במצב טוב

נובמבר 28, 2010

מאז שהצטרפתי לחבורה ראיתי הרבה טיפות יין טוב מכתימות את מפת השולחן הבורגתאי של משפחת ראב. הפעם אני חושב שהוצב רף חדש ברמת הטעימה, ובמיוחד שני הבקבוקים האחרונים הטיסו את מה שאני כותב עכשיו לקטיגוריית ה'חוויות' – לא דבר של מה בכך בסקאלה הפרטית שלי. את הטעימה הנחה בגובה העניינים ובהלך הרוח השלו והצנוע האופייני לו – ערן פיק מצרעה – מעיין של ידע (גם) בתחום הבורדולזי. אני רק מזכיר שהיינות יושנו ב-13 מעלות, מה שאומר שהם התבגרו לאט יותר מאשר יינות שמיושנים בטמפ' קונבנציונליות יותר – לכן יש לקחת בחשבון שהגיל האפקטיבי של היינות שונה ממה שיש אצלכם במקרר או בחנות. בלי הקדמות גדולות אני רוצה להעביר את הזרקור לחלק מהיינות:

Domaine de Chevalier, Pessac Leognan GC, 2003 – הלבן היחיד והיין היחיד מחוץ לבציר 2000. מאוד לקטי באף, חבית, תיבול עדין, מינרליות ואשכולית, רחב, חומציות עדינה משולבת טוב, מינרלי מאוד, שמנוני, חמאתי בטעם ובמרקם. איכשהו מצליח להיות רענן למרות כל השומן, מרוכז ועקבי – אבל לא ממש הסגנון שלי.

Chateau Cantemerle, Haut Medoc GC, 2000 – ארז, קפה, פלפל לבן, חומציות חדה, מרירות, יובש, אין כמעט פרי. האף מעניין, אולי הכי "בורדו" שטעמנו – אבל על החיך היין לא ממש מחובר ולא מתרומם. פגשתי את היין גם בטעימת בציר 2007 – שם הוא היה מוצלח יותר אבל עדיין לא הרשים ביחס לשאר היינות – כנראה ש-2000 עבר את שיאו. מכאן העניינים הלכו והשתפרו…

Chateau d'Armailhac, Pauillac GC, 2000 – פירותי ועשיר, פלפל שחור וקפה, רזה יחסית עם טאנין רך, חומציות רגועה, ונגיעה מרירה. בלט לחיוב הסיום שהיה עקבי עם הטעמים שבחיך. יופי של יין, מעניין, עדין יחסית ולא בשל.

Chateau Branaire Ducru St. Julien GC, 2000 – מתקדמים למחוזות הבשלות; שזיפי-ונילי, חלק ורך, טאנין מרוכז אבל מלוטש, פרי טוב, חומצה מצוינת. וואו. עדיין צעיר בגיל 10 – אבל בהחלט אפשר להנות ממנו עכשיו, אם לא מפריע bite קטן מהטאנין. לא יודע כמה זה בורדו, אבל זה יין עשיר ומהנה.

Chateau Melscot St. Exupery, Margaux GC, 2000 – עברו לדומיין רולאן (מישל), והיין הזה מציג יותר פרי באף ובפה, עם טאנין בשל שמגובה בחומצה טובה. סיום ארוך ופירותי. בהשוואה ליין הקודם: יותר פרי ונפח על חשבון המורכבות, מודרני יותר – אבל כל אלו אינן מילים גסות – זה יין מאוד טעים. ממש.

Chateau Smith Haut Lafitte, Pessac Leognan GC, 2000 – נעזוב שניה את הפרי הבשל, הקקאו והטבק, את העסיסיות והפירותיות ואת הסיום שלא נגמר. היין מורכב ועשיר, אבל יותר מזה – כל המרכיבים יושבים כ"כ טוב אחד עם השני, שהמילים איזון והרמוניה פשוט לא מספיקות. יש את הרגע הנדיר הזה בטעימות, שהיין נכנס לפה, ותוך שניה הקלט מהחושים מתחיל להגיע ולסחרר את המוח, העיניים נעצמות מעצמן, האזניים מתנתקות מהסובבים, הכל יוצא מפוקוס סביבך ושלווה מספקת אופפת את הראש. הסיבה היחידה לפתוח שוב את העיניים היא הלגימה הנוספת שנותרה בכוס. זה גם השלב הראשון בטעימה בו הסתכלתי על המרקקה בבוז. החוויה של יין כזה מצדיקה פוסט בפני עצמו, והיא שמה פרספקטיבה חדשה על יין בכלל.

Chateau Troplong Mondot, St. Emilion 2000 – אף מדהים ועשיר, עם אספרסו, שוקולד מריר ופריחה, מרקם של משי בפה, ממש מרחף על הלשון, יובש רך, חומצה עדינה והמון פרי. הבנתי לראשונה למה הגדה הימנית וסיינט אמיליון בפרט נחשבים נשיים; היין פשוט מלטף את הפה, הוא מאוזן ועקבי, ויש לו טקסטורה של ענני נוצה. אחרי שהיין הקודם טלטל את הפרספקטיבה שלי לא חשבתי שיהיה פשוט לעשות את זה שוב, אבל גם כאן עצמת החוויה דומה.

תודה להגר ולמיכאל על ארגון, אירוח ובעיקר על ההזדמנות לחוויה הזו.

h1

בורדו 2007

אוקטובר 30, 2010

הקדמה

אני הראשון להודות בכך כשאני לא מבין משהו. כשאני לומד, מלמד, וגם כשאני כותב. בחזרה לכותרת – ההבנה המעשית שלי ביין צרפתי היא די שטחית ומסתכמת ביכולת לזהות בורגון בטעימה עיוורת ביום טוב. את התיאוריה אני מכיר ויודע לצטט – אבל זה דברים שקראתי אצל אחרים ואין לי מספיק ניסיון בשביל לשים את היין שאני שותה בתוך הקטגוריה שלו.  כלומר, אני יכול להגיד אם היין מאוזן או לא – אבל אני לא יכול להגיד איך הוא בתור יין מסנט אסטף. לדעתי לחוות דעה על היין ביחס לסגנון שלו זו אחת הרמות הגבוהות של הבנה וכתיבה על יין, וחיים שרגא מיטיב לעשות את זה.

זה בדיוק מה שמבדיל אותי מאנשי מקצוע – מותר לי לא לדעת, והבלוג הזה מוגדר מיומו הראשון בתור יומן במסע ללימוד והתוודעות לעולם הענק הזה. אז הכלים שברשותי (כרגע) מאפשרים לי להתרשם מיין בתור יין – אבל אם מדובר על אזורי יין שאני לא בקיא בהם אני לא מתכוון לזייף ידענות, לסכם טקסטים מויקיפדיה ומקומוניקטים, או להתחזות ל"מבין". כך בטעימת השמפניות שהייתי בה לאחרונה – התייחסתי יותר ליינות ופחות לטרואר, לדוגמה.

בורדו, דרך היין

2007 הייתה שנה בעייתית בבורדו, ומבחינה מסחרית היא מציבה בעיה נוספת היות ובפתח שנת 2008 המהוללת. כשמגיע בציר כזה למדפים, כמו שקרה ממש לאחרונה בדרך היין – כנראה שחכם לקרב את הלקוחות אל היינות, וזה בדיוק מה שעשו בסניף תל אביב. תחת ניצוחם של מרסלו ושל הילה – עמודי התווך של המקצועיות הבלתי-מתפשרת של הרשת, עשרות רבות של חובבי יין אתגרו את מזגני מרתף היין המרשים. במחיר אטרקטיבי של 150 ש"ח (לפני זיכויים והנחות) ניתן היה להתרשם מ-12 יינות מהבציר החדש – סידור נוח ללקוחות שרוצים לבדוק מה הם קונים, ונוח לרשת שצריכה למכור גם בצירים שזכו לתגובות פושרות מהמבקרים. רק הערה קטנה על הארגון – נחמד שיש כיבוד, אבל אפילו ששאלתי את המגיש אילו מנות אינן חריפות – זה היה מספיק פיקנטי בשביל להשבית אותי מהטעימה לרבע שעה.

 

התרשמות כללית

היו יינות כ"כ סגורים שאני לא יודע לנבא את עתידם, אז אם נשים אותם בצד לרגע מחמת הספק – שום דבר לא הפיל אותי מהרגליים. היו יינות טובים מאוד, אבל לא משהו שלא מסוגל להתחרות עם יינות מקומיים מהקצה העליון של הסקאלה (לפחות בנקודת הזמן הנוכחית). מתוך חברים ששוחחתי איתם – המשפט הזה גרר הסכמה מאחד ומבט רצחני מאחר. היינות הטובים יותר לטעמי היו בכיוון הבשל, ודי שונים ממה שציפיתי. לעומתם היינות הלבנים שרים באוקטבה אחרת, מציגים ריכוז ועושר מצויינים וכל אחד משני היינות שטעמתי היה חוויה. אם יהיה שידור חוזר של הטעימה – אני ממליץ לכל מי שזה מסקרן אותו לנסות (טיפ: להגיע מוקדם מהשעה הנקובה ולזכות בטעימה שקטה יותר ופחות צפופה).

היינות

ככל שאני מתבגר אני משתדל להמנע מ'מטווח רשמי טעימה'. יותר ויותר אני מעדיף להשאיר את רוב מה שכתבתי בתוך הפנקס ולהביא לכאן רק את מה שהיה מעניין ביחס לאחרים כדי לא להאריך ולייגע את הקוראים. המחירים שאני מציין הם מחירי מדף לפני הנחות והחזרים.

Chateau Talbot, Caillou Blanc, St Julien 2007 – שם המשחק כאן הוא מינרליות. לצידה מופיעים לימוניות ועשבוניות אופייניים לסוביניון בלאן, ובפה מליחות-מינרלית, וחומציות אדירה. המון יין, עם ריכוז ואורך – ובעיקר עקביות באופי המינרלי-חומצי שלו מההרחה הראשונה ועד הסיום הבלתי-נגמר. מצוין. 200 ש"ח.

Chateau de Fieuzal Blanc, Pessac Leognan 2007 – יותר עדין באף מקודמו, עדיין משלב מינרליות-גירית איתנה עם לימוניוּת, יותר פרי באף וגם בחיך שנשלט הפעם ע"י החומציות. עוד יין מרוכז והדוק, הפעם פוזל יותר לכיוון הפרי שתורם למורכבות. עוד יין מצוין. 350 ש"ח.

Chateau Haut Bergey Rouge, Pessac Leognan 2007 – פירותי-קברנאי ממוקד, נפח טוב, עסיסי, חומצה טובה עטופה בהמון יובש – אבל מלוטש וקטיפתי. עשיר, שלם, ממלא את הפה. מראה פוטנציאל לטווח ארוך, אחד היינות שהכי אהבתי בטעימה. 250 ש"ח.

Chateau La Grave, Pomerol 2007 – דומה באף ליין הקודם, אבל בפה הוא סובב סביב הפרי, עם רמות בשלות די גבוהות והיובש כאן מעט חד יותר. בסה"כ יין נעים ומפנק, אבל לפחות בשלב זה של חייו הוא מעט פחות מאוזן מקודמו. 220 ש"ח.

h1

I'm illegal alien in France

פברואר 16, 2009

צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.

שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?

כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.

Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.

de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.

Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.

Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.

 le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.

Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.

h1

סומלייה – כמה יינות

נובמבר 22, 2008

כאן אפרט על כמה יינות שטעמתי בסומלייה. לצערי כמעט אף מטעים לא הכיר מחירים לצרכן של היינות, כך שהמחירים שאני כותב בסוגריים הם הערכה שלי ומהווים סדר גודל בלבד. אני אפילו לא מנסה לסדר את היינות לפי סדר מסויים, ומשאיר אותם לפי סדר הטעימה.

בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה.

 יינות יקב בן חיים

תניא, הלל, קברנה פרנק 2006 – הקברנה פרנק הזני של היקב בעל צבע רובי חצי שקוף, ירקרקות שולטת באף והפרי מאחוריה, מרקם חלק, גוף בינוני, יובש וחומציות טובים מחבקים את הפרי, סיום בינוני, מתובל-חמצמץ. הייתי מחכה איתו שנה-שנתיים. יין טוב שמבטא אופי של הזן – לא למי שאלרגי לצד הירקרק שלו (120).

 יקב תניא

Cims de Porrera, Solanes 2004 – זכרתי לטובה את הבציר הקודם מהתערוכה הקודמת, והפעם עוד קיבלתי המלצה מאסף פז לנסות את הפריוראט הזה. צבע קצת שקוף, פרי רענן וטוב משולב בחבית, גוף בינוני-מלא, טאנין נדיב אבל לא כבד, פרי טוב וחמיצות, סיום מתובל, קלוי וארוך. יין טוב מאוד לדעתי, ליישן עוד שלוש שנים לפחות. 130 ש"ח, מחיר שפוי מאוד לפריוראט טוב (הכרם).

Cims de Porrera, Solanes, Priorat

VAL Vendimia Seleccionada Crianza 2002 – בריק שקוף, חום בשוליים, פרי אדום ועור, גוף בינוני עם טאנין שמחזיק אבל החמיצות כבר מתגברת עליו. סיום יבש, בינוני-ארוך. לא יודע איך הוא היה בצעירותו אבל נדמה שהוא קצת אחרי השיא (90, הכרם).

תשבי אסטייט, שיראז 2006 – סגול-אדום, פרי עשיר, פלפל לבן, שוקולד, גוף מלא, המון טאנין שקצת מסתיר את הפרי, סיום פירותי ויבש, בינוני באורכו. מודרני, קצת צעקני, לא מוכן עדיין לשתיה אבל מראה פוטנציאל. ביחד עם הקברנה אני לומד שכדאי לשים לב למה שתשבי מוציאים בסדרה הזו (85).

Francesco Rinaldi & Figli, Dolceto d'Alba 2006 – צבע סגול מדהים, פריחה ופרי עם אדמה ברקע, גוף בינוני, מרקם חלק, יובש טוב ופרי מובילים לסיום פירותי-יבש. טוב ומהנה (הדוש).

 Coppola Green Label Shiraz-Syrah 2006 – שחור-סגול, באף בשרני-אדמתי עם פרי בשל ברקע, גוף קל-בינוני, פרי בשל, מרוכז ומתקתק, טיפונת חבית מתובלת, סיום קצר-בינוני, פירותי ומפולפל. שיראז חם, בשל ומודרני – נחמד לאוהבי הסגנון (100) (י.ד. עסקים).

דלתון זינפנדל 2005 – אדום עמוק ויפה, פרי אדום בשל וריבתי, גוף בינוני-מלא, סופר-פירותי, טאנין ער וטוב, אלכוהולי קצת בסיום, לצד עוד פרי ונגיעה מרירה. פצצת פרי בשל – לטוב ולרע (120).

Cordeillan-Bages Pauillac 2001 – אדום כהה ואטום, אף מאופק עם אדמה, חבית עדינה ורמז לירקרקות. גוף בינוני-מלא, מוצק, טאנין איתן וקצת מרירות-בוסרית. סיום בינוני שמראה קצת יותר פרי. אני לא יודע מספיק בשביל לקבוע האם הוא עדיין לא למד לדבר (צעיר מידי) או שאין לו מה להגיד (400) (הסקוטית).

Chateau Laroque St. Emilion Grand Cru 2001 – במעבר מהגדה השמאלית לימנית, אדום כהה עם סימנים ראשונים של חום. באף אדמה, פרי עדין, טבק וקפה. גוף מלא, עשיר, טאנין ער, פרי מהודק. סיום חלק, בינוני באורכו ומתובל. גם קצת היין שהיה לי בכוס לאורך כמה דקות הצליח להפגין מורכבות. מעניין וטוב (הסקוטית).

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה 2006 – שחור-סגול ואטום לחלוטין, שזיפים ופטל מרוכזים מקושטים בפלפל שחור.  בפה הרבה עצמה, ריכוז, המון טאנין בועט, פרי טוב, סיום בינוני-ארוך ויבש. שאפו! עבודה יפה של כרמל שמוכיחה שוב את הכוח של הסדרה האזורית. כמו שכבר כתבתי – הפטיט סירה והקריניאן בסדרה מתחבאים מאחורי הזנים הפופולריים יותר, ולא בצדק (אולי המדליות החדשות ישנו את זה). היין הזה גורם לי להתקרב עוד יותר לזן המעניין הזה. 65-70 ש"ח הופכים אותו לקניה מצויינת. יישר כוח.

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה

עוד שני יינות שלא כתבתי עליהם רשמים מפורטים. הקריניאן החדש (06) מהאזורית לא מבייש את הפטיט סירה באיכותו וגם הוא מוסיף לדעתי צד חשוב לפורטפוליו של כרמל. סגל רכסים ארגמן, שדובר בו כ"כ הרבה (עוד) – מראה פוטנציאל ועושר, אבל בפה החמיצות שלו קצת משתלטת על השאר לטעמי. כמו שאמרתי לאלדד – ב-115 ש"ח אני אקנה את המרלו דובב ולא את הארגמן – אבל אני בכל זאת שמח שיש מישהו שעושה מהארגמן יין רציני.