כמה חברים הוזמנו לחנוך את הדירה החדשה בתירוץ של אוכל. החלטתי שמזג האוויר כבר מתיר לבשל (ולשתות) חורפי והתחלנו ממרק עדשים ירוקים עתיר סלרי, המשכנו לסלט וקינואה בעשבי תיבול (רוקט, נענע ומעט פטרוזיליה) ובצל סגול, ומשם עברנו לגולאש. עם האוכל שתינו:
דלתון עלמה 2005 – בלנד בורדולזי לא מוחצן, שמספק עדינות – אפילו אלגנטיות, פרי נעים, אדמה ותבלינים בחבילה מאוזנת וידידותית. לטעמי מאוד לא שגרתי, וחורג מהמוסכמה "כמה שיותר מיצוי פרי ויד נדיבה על החבית" שחלק מהיקבים נופלים אליה. המסקנה דומה למפגש הקודם: אחלה יין, שמספק שבירת שגרה ואפילו קצת מורכבות – מצדיק בהחלט את מחירו, 70 ש"ח.
Finca Le Celia, Petit Mendoza, Merlot 2007 – ארגנטינאי כשר, כנראה מבושל – אבל זה לא מפריע לו להיות רענן, פירותי ופרחוני. מצד אחד יין פשוט וקצת חד מימדי – ומצד שני מדובר ביין נגיש, קל ונעים. יבוא: אגוז מוסקט (שקד).
רמת הגולן, ירדן, מוסקט קינוח 2007 – יותר פשוט וחד-מימדי מזה אין; המלעיזים יכולים לקרוא לו תירוש מחוזק בברנדי. טעם וריח של ענבים, מתיקות סמיכה וגבוהה, וקצת אלכוהולי מידי (14%). לא מתיימר להיות ההייטסוויין או הבציר המאוחר של ויתקין – אבל בשליש מהמחיר שלהם (~35 ש"ח ל-500 מ"ל) אני חושב שמקבלים מה שמשלמים -שלוק מתוק, פשוט ונחמד בקינוח ארוחה. לא יומרני ואפשרי בהחלט.
