Posts Tagged ‘אנגליה’

h1

טמפל-ביר

אוקטובר 31, 2011

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

h1

בריזה מחבית

יולי 16, 2010

השבוע היה לי את העונג לקחת את אלדד לוי לסיבוב פאבים בן שש שעות בחיפה. את האייריש האוס שמרתי לתחנה האחרונה, כדי שאפשר יהיה לשבת ולהנות ולא להיות קצובים בזמן לפאב הבא. אדם, אחד המנהלים הוא איש השיווק הטוב ביותר שפגשנו בטיול – לפני שבא לשבת איתנו תדרך את המלצרית להביא לנו כוסות טעימה ממגוון הבירות שבמקום. אלדד טעם בנימוס את המרדסו ואת שתי הסנט ברנרדוס. את ה-Westons שהגישו דווקא לא הכרנו.

אמיר, AKA הנורמן פרמיום עשה לתרבות הפאבים לא פחות ממהפיכה. מאז שפגשתי אותו לראשונה ביום חם עם צידנית מחוץ לחנות של יואב יער ברמת השרון עברו ארבע שנים. היום יותר מחצי מהפאבים בחיפה מחזיקים ברזים של הבירות שלו, סניפי דרך היין מחזיקים מגוון בקבוקים במקומות עתירי-רייטינג על המדפים וכל חנות אלכוהול מקדישה לו פינה. את כל זה הוא עושה באמצעות הרבה עבודת רגלים ושיווק. בין לבין – הוא הוא לא מפסיק לחדש – בשני מישורים עיקריים שמזינים זה את זה: בסקטור של קהל הבירה הכבד עם השקעה במהדורות מיוחדות, בקבוקים מיוחדים והרמת דוכנים מושקעים בפסטיבלי בירה. בסקטור הרחב הוא ממשיך להכניס את הבירות ליותר פאבים ולחדש את המגוון בהדרגה. התירוץ לפוסט הפעם קשור לסקטור השני.

בחזרה לכוסות הטעימה על השולחן שלנו. הכוס הרביעית והלא מוכרת הייתה סיידר תפוחים שעונה לשם ווסטונס. אתמול בביקור נוסף בפאב הזמנתי כוס גדולה ממנו כדי לבדוק אותו שוב. אין פה תגלית מהפכנית – אבל יש פה משקה כיפי, רענן, והכי חשוב – לא מתוק מידי. מתוק, אבל יש בו חמצמצות נעימה שמחזיקה אותו, אלכוהול של 4.5% לא מורגש – ומי שדואג לגבריות שלו בהזמנת משקה כזה – אני יכול להזכיר שזה יותר חזק מגינס (4.1%). בלי הרבה מילים – הסיידר הבריטי הזה טעים, מרווה ונגמר ממש מהר – נסו אם תמצאו. 25 ש"ח לשליש ו-30 לחצי באייריש.