Posts Tagged ‘אמרונה’

h1

ונטו 97

ינואר 28, 2012

האנשים סביב השולחן אחלה, האזור טוב והבציר – מעולה. עכשיו רק נשאר לראות איך יתנהגו היינות הספציפיים. כמה סטייקים ושעות שיחה מאוחר יותר, הגיעו המסקנות לפי סדר הטעימה.

Masi Brolo di Campofiorin, Rosso del Veronese IGT 1997 – יין שמשלב את האדמה עם הפרי כמו שרק באיטליה יודעים, עם תבלינים מזרחיים מעניינים. בוגר אבל ערני, משלב חומציות עם פרי רך וכל החבילה מאוזנת ושומרת על ווליום נמוך. מסורתי, טעים ונעים, ועם חותמת ברורה של המוצא. היין המוצלח של הערב מבחינתי.

Cesari, Bosan, Amarone DOC 1997 – מלבד הברט – האף מעניין, עם פרי כהה, צימוקים אופייניים, עפר, אבק ופלפל שחור מעקצץ שממשיך גם לחריפות על החיך העמוס והטאני. צעיר מידי, אבל בסה"כ מאוזן ביחס לסגנון. יין מורכב ומעניין, אבל אני עדיין לא מתחבר לחריפות ולשילוב צימוקים-מרירות שאופייני לאמרונה. שורה תחתונה – האמרונה הטוב ששתיתי, אבל הוא לא גרם לי לאהוב אמרונה.

Allegrini La Poja, Corvina Veronese 1997 – סובב סביב הפרי לכל האורך, עם אף עשיר, גוף מלא וחופן טאנינים בשלים. מבנה מוצק שבנוי לתלפיות. מוחצן ופופוליסטי אבל עשוי טוב בקונטקסט הזה. הייתי פותח עוד 5 שנים או יותר, אבל בהינתן בחירה אני מעדיף את האופי של היין הראשון.

פתיחה לא רעה לסוף השבוע

h1

איטלקי של חורף

פברואר 1, 2010

או לפחות – אחד האיטלקיים של החורף…

שורה מכובדת של יינות חיכתה בחדר החמים בבורגתה, ממתינה לטעימה אנכית של טומאסי. באמת שניסיתי – להבין את הסגנון ולהתחבר אליו, אבל לכל היותר מצאתי יינות טובים ומהנים. הקווים המאפיינים של הבשלות, האלכוהוליות והחריפות ממקמות את הבחור – אולי איפשהו ברבע הדרך בין יין מודרני לפורט לטעמי. אני מבין את הקסם שבו – ריכוז ובשלות עם חריפות מרירות, האופי, הרבדים שהוא מפתח עם השנים. עם זאת, בסה"כ, לטעמי הריכוז הזה והאלכוהול, גם כשהם מחוברים היטב – קצת כבדים מידי, אפילו בערב חורפי, ובטווח מחירים כזה הייתי בוחר במגוון יינות אחרים – חלקם גם מאפשרים לאוכל לדבר לצידם וניתנים לצריכה ובטמפרטורת-סביבה שאינה שיא החורף. יכול להיות שאני צריך לטפס לדרגות מיוחסות יותר של האמרונה על מנת לעמוד על קנקנו – אבל נכון לכרגע הסגנון פשוט לא מדבר אלי.

Tommasi Amarone Classico 1997 – הגיל של היין ניכר. אדום בהיר חום, עם רבדי מוקה-קרמל, טבק ואדמה שמאפילים על הפרי, וגם נגיעה של אלכוהול. בפה די רך, מתקתק, שאריות חבית וסיום מתובל חריף. היין לא הלך לעולמו אבל הוא בבירור אחרי השיא. למרות שיש בו חן הוא מרגיש עייף, לא מחזיק את האלכוהול (14.5%)

מודל 1998 – רענן בהרבה, באף פרי קפה ושוקולד, בפה פרי מתוק טיפוסי, חומציות במידה, חריפות קלה, סיום פירותי-יבש שלא נגמר. היין בשיאו, מראה ריכוז ואיזון (15%). טעים ומהנה.

מודל 2000 – אדום בהיר, שזיף מרוכז מרחף מעל האף הפירותי, שוקולד ואלכוהול. בפה הוא מוצק, פירותי, חומצי, חריפות עדינה ומרירות טיפוסית. סיום פירותי-חומצי-מתובל, ממשיך וממשיך. מרוכז וממלא את הפה, היין הכי טוב ששתינו. יותר אמרונה (15%)

מודל 2003 – סגול, אף בשל יותר מקודמיו אבל עדיין המוטיב שוקולד-שזיף מדבר, קליפת אשכולית. הבשלות של היין מורגשת גם בפה, שם היין מוצק, החומציות והיובש תומכים בבשלות, ומשתלבים בה כל הדרך לסיום שלא עוזב את הפה. דחוס, מהוקצע ומודרני למהדרין. טעים.

מודל 2004 – יצוק באותה תבנית כמו בציר 2003, אבל כאן מורגשת בוסריות, הריחות והטעמים עדיין סגורים והטאנין עדיין גס. עוד זמן.

מודל 2005 – בשל, פירותי מאוד, מתיקות מורגשת, מרקם שמנוני-גליצריני. בשל, בשל מידי. נמכר כיום ב-270 ש"ח

תודה למיכאל ולמשפחתו המקסימה על הארגון ועל האירוח, ותודה לגברת אורנה רובינזון, נציגת היבואן שקד שהנחתה את הטעימה בקצב נינוח ובאווירה מהנה.

h1

בחזרה לאיטליה

אוגוסט 1, 2009

הייתי כבר בכמה טעימות של ארץ המגף, אבל בספשל תמיד יש דברים חדשים לטעום וללמוד. את היינות ששתינו אני מחלק לשלוש קבוצות: הלבנים, מושתתים על חומציות ורעננות שמתלבשים כמו כפפה על מזג האוויר שלנו, ושלושתם מתאימים יותר לאוכל לטעמי. אדומים לייט, שלושת הוולפוליצ'לה קלאסיקו ששתינו היו יינות קלים ועדינים. מצד אחד היה חסר לי ריכוז ונפח, אבל מצד שני – "אל תצפו לקברנה" הדריך אנדרי, ואני מוסיף – מי צריך יינות בומבמסטיים עתירי פרי ועץ בחום הזה? הנה יינות פשוטים וקלים שמדברים עם האוכל במקום להשתיק אותו בצעקות. בכל זאת השאלה נשארה אצלי פתוחה. האדומים הכבדים, טוב, אפשר לנחש מי ומה. נגיע גם לזה.

Pinot Grigio Valdadige DOC, Santa Margehrita 2008 – לימון, אשכולית ועשבוניות עדינה ברקע. אחלה חומציות, המון מינרליות ומליחות ומעט פרי הדר על החיך. סיום בינוני-ארוך, חומצי-מינרלי. יין נקי, חד, חומצי ורענן. טוב מאוד. להתאים לבשרים קלים או לדגים (70 ש"ח, הדוש).

Pinot Grigio – Garganega Venezie IGT, Pasqua 2007 – פריחה ופרי טרופי באף, גוף יותר מלא מקודמו, מעט מינרליות, החומציות עדינה, פרי. יותר רחב ומלא, פחות רענן ופחות חומצי. בסה"כ בסדר אבל לא התלהבתי (59 ש"ח, הגפן).

Sauvignon Blanc Friuli DOC, Valpanera 2007 – טרופי-מתקתק באף, פריחה ואננס. חמיצות חדה בחיך, פרי מאחוריה ונגיעה מרירה טובה. סיום ארוך וחמצמץ. יין טוב ורענן עם חומציות מצויינת (74 ש"ח, הדוש). טוב כמו בטעימה הקודמת.

 

Valpolicella Classico DOC, Cesari 2007 – סגול בהיר, פרי קליל וקליפת תפוז, לשניה הזכיר לי במשהו בוז'ולה. גוף קל, פרי עדין, חומציות רכה. סיום בינוני פירותי. קצת מימי, פשוט וקל. לא התרשמתי, גם ביחס למחיר (55 ש"ח, אנוטקה).

Valpolicella Classico DOC, Santa Sofia 2006 – אדום בהיר קצת שקוף, פרי אדום עדין, אדמתיות ותבלינים. חומציות טובה עם מעט פרי ברקע ונגיעת תיבול. סיום עדין פירותי-מצמץ. יין קל ועדין, יכול להיות נחמד עם אוכל. בניגוד ליין הקודם כאן יש נגיעה של חבית שתורמת עוד מימד ומוסיפה (79 ש"ח, זמיר).

Valpolicella Classico DOC, Ca Montini 2006 – שזיף ופלפל אנגלי באף, חומציות שולטת בגוף הבינוני-קל, יובש עדין, תיבול ומעט פרי. קצת יותר נפח מהקודמים. סיום קצר-בינוני וחמצמץ. עדין ונחמד, החביב עלי בין השלושה (69 ש"ח, זמיר).

 

ופתאום – oddball, יין שלא קשור לאיטליה (מלבד השם) או לטעימה. משהו לשבור את האווירה בין הולפוליצ'לות הקלות ליינות הבאים

Masi Paeso Doble Tupungato 2006 – אמנם מאזי, אבל מגיע ממנדוזה – ממסך של המלבק המקומי והקורבינה האיטלקי. כאן פרופיל הטעמים והריחות הרבה יותר מוכר לחיך הישראלי שלי – פרי יער עשיר עם פלפל שחור, חומצי-פירותי בחיך, גוף בינוני טאנין מעט גס. סיום ארוך שמשלב פרי עם יובש ותיבול. יין מודרני ונחמד, אפשר לחכות שנה שנתיים (99 ש"ח, צרפת-ישראל).

Appassimento Picaie Veronese IGT, Cecilia Bereta 2004 – שחור אטום עם שוליים אדומים-כהים, פרי סגול עשיר, עור, קליה ושוקולד. בפה פירותי עם תחושה מתוקה, יובש טוב, חומציות, חריפות עדינה. סיום פירותי, ארוך ויבש. אחרי כל היינות העדינים קצת עוצמת-ריפאסו מתיישבת בכיף על החיך. 15% אלכוהול לא ממש מורגשים, עשיר ומהנה – קניה טובה (125 ש"ח, הגפן). האדום שהכי אהבתי בטעימה.

Amarone Della Valpolicella DOC, Antichello 2003 – אדום עם סימני חום בשוליים, באף פורטי-בשל, אלכוהולי, פלפל שחור ועור. יובש חזק, מתיקות, פרי, חריפות ואלכוהול. אחרי ביס של גבינה עדינה הוא מתרכך ומוציא צדדים פירותיים יותר. אני לא חובב גדול של הסגנון, אבל גם על סקאלה של אמרונה לטעמי הבחור הזה קצת לא מחובר (230 ש"ח, זמיר).

h1

קצת איטליה

ינואר 16, 2009

יום פתוח איטלקי באיש הענבים, עם רשימת יינות מרשימה – החזיר אותי למבנה היפה ביפו. בסוף הטעימה, על אספרסו כמו שרק הוא יודע להכין, שואל אותי חיים "מה למדת היום?" והתבלבלתי לחלוטין. לא טעמתי הרבה, משהו כמו 10-12 יינות, אבל בכל זאת המגמה העיקרית שמצאתי היא העדר המגמה. כלומר – המשרעת שבין מודרני למסורתי רחבה מאוד ואפשר למצוא סגנונות קלאסיים לצד יינות חנפניים ומודרניים. במקום להרחיב – אשתמש ביינות כדוגמאות (מחירים מהטעימה).

Valpanera Refosco Superiore 2005 – פרי אדום נעים, אדמה, ארז. גוף בינוני מלא, חמיצות ערה, סיום בינוני ויבש. נחמד, אף די מעניין, בפה קצת חומצי – לא רע לאוכל. 100 ש"ח, אפשרי.

Prunotto Mompertone Monferrate 2005 – אדום בהיר, די שקוף, אף בשל-פירותי, ריבתי, בעיקר פרי גם בפה, קצת יובש. באותה מידה היה יכול להיות מרלו ישראלי פשוט. אולי פספסתי משהו. 105 ש"ח.

Dosio Barolo Riserva 1990 – אדום בהיר, שקוף לחלוטין וחום בהיר בשוליים. קומפוטי, קצת תבלינים. בפה מתיקות, קצת חמיצות, טיפה יובש ונגמר מהר. עבר זמנו לעניות דעתי.

Dosio Barolo Fossati 1996 – אדום בהיר עם סימנים ראשונים של חום, באף פרי נעים, עור ותבלינים, גוף בינוני, יובש טוב, פרי שמתחיל לדעוך, סיום בינוני-ארוך ומתובל. היין התבגר בכבוד והגיע הזמן לשתות אותו לדעתי. 345 ש"ח.

Fattoria dei Barbi Brunello di Montalcino 2001 – מעושן, חבית פרי ותבלינים בחבילה מעניינת, גוף בינוני מלא, טאנין טוב, דחוס. סיום בינוני ויבש. נחמד מאוד. 300 ש"ח.

Antinori Tignanello 2004 – סגול אטום ויפה, פרי עשיר בשל למדי מקושט בווניל. גוף בינוני-מלא, פרי בשל שיוצר הרגשה של מתיקות, קצת תבלין, יובש במידה טובה, פרי-פרי-ופרי, ממשיך גם בסיום הארוך. מודרני, הדוניסטי וחנפן. 500 ש"ח – אין לי משהו רע להגיע על היין, אבל אני לא רואה מה בו מצדיק מחיר כזה.

Tenuta san Guido Sassicaia 2003 – שוב פרי עשיר אבל פחות בשל עם וניל, הפעם יותר עץ. הרבה יותר טאני בפה, פרי מתוק וקצת תיבול. סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מאוזן מהקודם, בסיוע כמות לא מבוטלת של עץ (כנראה חדש) שתומך בפרי. לחזור אליו עוד 5 שנים לבדוק. 650 ש"ח.

Tommasi Amarone di Valpolicella Classico 2003 – אף מעניין עם שזיף מיובש, טבק ותבלינים, גוף מלא, עשיר, פרי טוב, טאנין צעיר ומעקצץ, סמיך ומפנק. סיום ארוך ומתובל. יין חורפי שיש עוד דרך ארוכה לפניו – המוצלח שטעמתי היום. 240 ש"ח – נראה הגיוני ביחס לאיכות (ולמותג).

Saltari Amarone di Valpolicella Classico 2003 – צבע בורדו יפה, באף פרי בשל, שוקולד ומשב אלכוהולי קל. גוף מלא, חלק ובעל מרקם נעים, תבלינים, טאנין רך, הרבה פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. אמרונה נחמד, יותר מוכן לשתיה, הרבה יותר חנפן מקודמו. הטומאסי יותר מוצלח לטעמי. 290 ש"ח.

 

 

טומאסי אמרונה קלאסיקו