Posts Tagged ‘אמפורה’

h1

קליטת ענבים ביקב אמפורה

אוקטובר 22, 2011

לא ממש אמרו לי לֵמה אני מוזמן, אבל זה נשמע כיף. הרבה עבר על יקב אמפורה בשנתיים האחרונות, ואני אשמור את הביקורת החיובית והשלילית לפוסט עתידי שיעסוק ביין עצמו. בנתיים אני רוצה להראות בתמונות איך נראית קליטת ענבים ביקב. הפורמט הוא שחברים של היקב, שזה שם כללי לחברים של העובדים ולחוג של לקוחות קרובים נפגשים לתת יד בבציר. עיקר העבודה שכוח לא מיומן שכמותנו מסוגל לבצע זה מיון אשכולות וגרגרים. האווירה היא משפחתית וחמה, עם אוכל ויין בכיף.

בפוסט הזה אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהציג מסע מצולם מקבלת האשכול ועד שליחתו לתסיסה. אני מקמץ בגודל התמונות אבל אפשר ללחוץ ולהגדיל. שנתחיל?

ענבי קברנה סוביניון מועמסים על מסוע המיון הראשון. עוד כמה שנים הם ירכיבו את סדרת הפרמיום מהר"ל

אמפורה הוא אחד היקבים הבודדים בארץ שמבצע מיון כפול – אשכולות וגרגרים. כאן המיון מתרכז בהסרת עלים ושזרות ופחות נותן דגש על דרגת הבשלות של הענבים

אחרי מיון האשכולות הם מטפסים אל הדיסטמר

צילום בלעדי ממעמקי דיסטמר בפעולה. התוף עם החורים מסתובב לכיוון אחד והפרופלור באמצע לכיוון השני. על הדרך מופרדים הגרגרים מהשזרות

כמו אצל פולנים טובים – שום דבר לא מתבזבז: השזרות הופכות למזון לפרות. חפשו טאנינים ירוקים בסטייק הבא שלכם

מהדיסטמר הגרגרים עוברים מיון נוסף, ומשם מטפסים אל הקראשר שמוחץ אותם בעדינות

התירוש והענבים צונחים מהקראשר אל מיכל

בהרבה יקבים יש בשלב הזה משאבה שמרימה את התירוש והקליפות למיכלי תסיסה מנירוסטה. כאן ממלאים מיכל ואז מרימים אותו במעלית מיוחדת אל ראש מיכל התסיסה – כל זה על מנת להימנע מהטראומה של הקליפות והחרצנים במשאבה, מה שעלול להוציא טעמים מרירים לא רצויים. בנוסף, ביקב מתנסים גם בתסיסה בחביות חדשות באחוז קטן מהיין. כאן עשינו הפסקה והייננים התחילו להתרוצץ ולסדר תצורה חדשה לפס המיון.

כתבתי מתנסים? אז ביקבים טוענים ש-10% מהיין שלהם זה אקספרימנטליזם, ויכול להיות שזה נכון מבחינת הכמות, אבל להערכתי מבחינת הקשב מדובר באחוזים גבוהים יותר. בשביל מה תצורה חדשה? ניסיון ראשון ביקב ל- Blanc de noir, או יין לבן (לא מבעבע) מענבי קברנה סוביניון. על מנת לצמצם את המגע של התירוש עם הקליפות, מחברים את הקראשר ישר לפתח הדיסטמר. התירוש שמטפטף (מיכל לבן לקראת סוף הסרטון) ירכיב את היין הלבן. הגרגרים שיוצאים מהקראשר עוברים מיון חפוז ונשאבים למיכל תסיסה. שם הם ישמשו ליצירת יין אדום שיתווסף בכמויות קטנות ליינות אחרים.

בהשראת אלדד לוי שתיעד בוידאו מיון כפול ביקב צרעה – הנה סרטון משלי:

מסלול ההליכה בסרטון – מלמעלה למטה

 

ארקדי פפיקיאן לצד שולחן המיון

דברים על היקב והיינות יגיעו בעתיד בפוסט נפרד

הכותב ביקר, מיין ענבים ושתה כאורח של היקב

h1

לבנים, ישראל, קיץ

אוגוסט 7, 2008

הספשל רזרב החיפאי ממשיך במסורת טעימות ידידותיות למשתמש ולארנק, והפעם בטעימה אקטואלית לעונה – לבנים ישראליים. שורת היינות כללה יצוג יפה לאזורי יין, לזנים וליקבים גדולים וקטנים – בחירה עם מחשבה. מעיין הידע של אנדרי פיכפך בדיוק במינון הנכון וקולו הצטרף לקול היינות המצוננים.

כמעט בכל היינות נתקלתי בתקופה האחרונה – אולם בכל זאת מעניין לטעום אותם אחד ליד השני לצרכי השוואה וגם לבדיקה האם הם מרגישים אותו דבר כמו בפעם שעברה. מחירים משוערים בסוגריים.

אמפורה ויוניה 2006 – צבע זהוב חיוור למדי, באף קליה עדינה עם תפוח ואשכולית, גוף בינוני, חומצי, רענן ועם נגיעה מרירה. סיום בינוני. יין נחמד ומאוזן, עם נגיעה עדינה וטובה של עץ. ממליץ לחובבי הזן לנסות (60). עקבי עם הבציר הקודם.

כפיר ויוניה 2005 – זהוב חיוור עם נגיעה ירוקה בצבע, עקבי מאוד ביחס לטעימה הקודמת כאשר קש וחציר טרי שולטים באף, ברקע פרחוניות נעימה. בפה מורגשת חמיצות די גבוהה לצידה מרירות ומשהו הדרי. לא קולע לטעם שלי, אבל מקבל נקודות על אף מעניין (50).

הרי גליל אביבים 2006 – זהוב עמוק ויפה, אף מלא השפעות חבית – עץ קלוי, חמאה, וניל וקפה, ברקע גויאבה עם עוד פרי טרופי, גוף מלא ושומני משהו, קצת מרירות, סיום ארוך ומתובל (80). פשוט יותר מידי עץ ופחות מידי יין. לפני פחות מארבעה חודשים כתבתי עליו:  "הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו".  לא יודע מה קרה בבקבוק מאז, אבל היין הזה הרבה יותר מזכיר היום את הלבנים עתירי העץ של רמה"ג מאשר את הסגנון הצעיר-רענן של הרי גליל. תודה, לא בשבילי.

עמק האלה שרדונה 2006 – חמאה, עשבוניות עדינה, לימון, רענן בפה עם חמיצות טובה, תיבול עדין, פרי במידה ומינרליות. עשוי טוב – מצאתי בו אלגנטיות מסוימת (80). עקבי מאז הטעימה הקודמת.

פלטר סוביניון בלאן 2007 – פרי טרופי בשל עם גויאבה מובהקת, שממשיך גם על החיך שם מצטרפת אליו חמיצות מאזנת. יין מוחצן ומהנה עם מיצוי פרי מצוין. עשוי נקי, רענן ומהנה (60). קניה טובה – עדיין הלבן הטוב ביותר שטעמתי הקיץ.

עמק האלה סוביניון בלאן 2007 – עקבי לחלוטין עם הטעימה הקודמת ולכן אצטט: בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין (70). לא שגרתי.

כרמל הסדרה האזורית גוורצטרמינר 2007 – רק שלשום שתיתי חצי בקבוק והיין הרגיש זהה – פרי בשל שמזכיר ליצ'י עם מעט  עשבוניות, קצת מתוק מידי בפה, מעט אלכוהולי. אופי זני קיים, אבל בצרו את הענבים עם יותר מידי סוכר וחבל.  אחרי חוות הדעת הנוספת אני מתקן את "נחמד בשביל בציר ראשון" ל"סביר בשביל בציר ראשון" (50).

כפיר רחל 2006 – יין קינוח מחוזק מבוסס על גוורץ, בעל צבע זהוב, פרי טרופי עדין ובשל באף עם דבש ותבלין ברקע, גוף מלא, המתיקות האופיינית מאוזנת יחסית ע"י חמיצות עם נגיעה מרירה נחמדה, והרגשה אלכוהולית שממשיכה גם לסיום. לטעמי אין מספיק פרי בחבילה הזו, ויש קצת יותר מידי אלכוהול. אני שמח וגאה להתקל ביקבים קטנים שמנסים ומתנסים בדברים חדשים – אבל מי שמתמחר יין קינוח ב-89 ש"ח מן הראוי שייתן תמורה שנותנים יינות במחיר כזה, כמו למשל ויתקין בציר מאוחר, כרם שעל המפורסם וההייטסוויין.

h1

אוכל טוב ויין טוב

ינואר 19, 2008

השכמה מאוחרת ביום שישי הוציאה לי את החשק לבשל הערב. טלפון קצר וחיכה לנו שולחן במרכז הכרמל.  עסקית שאכלתי שם בצהריים לא מזמן השאירה אותי עם חשק לחזור, ומסתבר שבתשע בערב אפילו אפשר למצוא שם חניה במרחק סביר.

סינטה בר

המקום מעוצב יפה וניכר שמחשבה הושקעה במגוון היבטים, בין השאר האקוסטי: למרות שהמקום הלא מאוד מרווח היה מלא – דווקא הרעש המצופה נעדר. התאורה אסתטית, הבר יפה ותמציתי והסביב משרה אווירה נעימה. במחלקת האלכוהול אין עשרות מותגים מכל משקה, אבל יש מבחר מייצג של מותגים איכותיים. תפריט היין היווה הפתעה נעימה, מבוסס בעיקר על תוצרת מקומית, כאשר יקבי בוטיק מהווים כמחצית התפריט, עם מבחר של יקבים לא שכיחים במסעדות כמו טוליפ, רות, ויתקין, אמפורה, פלאם ועוד. המחירים יותר מסבירים, ונעים סביב 1.5 ממחיר חנות, מה שאומר שאפשר להנות מבקבוקים איכותיים ב-120 ש"ח.

התפריט מתרכז בבשרים, בעיקר סטייקים, מעט עוף וגם ההמבורגרים המפורסמים של המקום. למנה ראשונה חלקנו טונה אדומה צרובה בשומשום וקצח שהגיעה עם לחם. גודל המנה היה יפה והרעיון נחמד, אבל היה חסר משהו מלבד הטונה וקומץ הנבטים – בפרט זילוף של איזה רוטב (הצעה: מרווה וטרגון). המנה והלחם לא השאירו רושם. מכאן המצב הלך והשתפר, כוס יין אדום הקדימה את המנות העיקריות ופתחה את התיאבון. מולי המבורגר, אצלי המבורגר טלה, שניהם 225 גר', מדוייקים במידת העשיה, תיבול עדין אבל הכי חשוב: בשר איכותי. המנות מגיעות עם ערימת ירקות כך שכל אחד יהנדס את הלחמניה כראות עיניו.

המלצר הנחמד מקבל ניקוד גבוה על השתדלות, אבל חוסר הניסיון שלו גרם לשירות להיות מגומגם – אם כי לא במידה שתקלקל את החוויה. השירות מסביב נראה מתוקתק למדי. בניגוד ללא מעט מקומות, ניכר שמאחורי תפריט היין והאלכוהול עומד מישהו שמבין בנושא: מלבד המגוון והתמחור הנוח – הכוסות גדולות ואיכותיות, הבקבוקים נסגרים בוואקום, יש מקרר יינות והיין בכוס מוגש טרי. אני מחכה ליום שזה יהפוך הסטנדרט בכל המקומות.

סה"כ מנה ראשונה (44), שני המבורגרים (38), כוס יין (26) ושני קפה לקינוח – 168 ש"ח. בהחלט נחזור.

אמפורה מד בלנד 2004

עזבו הכל, זה קודם כל יין שאפשר לשבת ולהסניף בכוס בלי להפסיק – מבטיח להרחיב כל חיוך. הרבה פרי, מאחוריו מורגשת החבית עם קליה עדינה, וניל ותבלין, רובד נוסף מתגלה עם משהו אדמתי ומפתה. גוף בינוני מלא, שוב פרי בחזית, מאחוריו יובש ותבלין מפולפל מהחבית משלימים אחד את השני.

טעים ומתאים מצויין לבשר אבל גם בפני עצמו. ממשיך את הסגנון של אמפורה עם שילוב מוצלח של לא מעט עץ עם פרי איכותי. ב-65 ש"ח לבקבוק (בחנות) היקב מוכיח שהוא יודע לעשות יין איכותי לא רק בטווח המחיר הגבוה, והוא נכנס במקום גבוה לרשימת הקניות שלי.

h1

צהרים של אמפורה

יוני 29, 2007

אין כמו הרצאה ביום שישי בבוקר. אחרי התחלה כזו של סוף השבוע חייבים לאזן גם במשהו חיובי, ולמזלי סיימנו שעה לפני הזמן כך שהתאפשר לי להגיע בזריזות לספיישל רזרב, שם אנדרי סוידאן אירח את יקב אמפורה לטעימת יינות מהבציר החדש והקודם.

פתחנו ב-ויוניה 05 שהיה מינרלי, חמצמץ, מרענן, קליל ונעים. קיצי ונחמד. דילגתי על השרדונה 05 הנעים של היקב שטעמתי לאחרונה. משם הובילה אותי בבטחה המדריכה דרך שאר האדומים שהוצגו. התחלנו מהריטון 03 החדש, ששומר על אותו סגנון של הקודם – ריבה ופרי עשיר עם מעט חבית באף ממשיכים לגוף מלא ופירותי, וטאנין שסוגר את החבילה באיזון טוב גם דרך הסיום הארוך. איפשהו לפני הסיום קצת חסר נפח והטאנין מרים ראש לרגע – שנה בבקבוק תהפוך את החוויה לשלמה יותר. במצבו הנוכחי אני מעדיף את 2002, למי שיש סבלנות ומקרר – קניה טובה ב-79 שקל, והוא ימשיך להשתפר גם עוד יותר משנה.

את היינות הזניים פתחנו בקברנה סוביניון 03 החדש. כמו שני הבצירים הקודמים מראה מיצוי פרי טוב לצד עץ ותבלינים, אבל בדומה לריטון 03 הוא עדיין צעיר וצריך זמן להפוך את הטאנין לקצת יותר גוף ולתת לפרי לבוא לידי ביטוי. 95 ש"ח בטעימה, לפתוח עוד שנה-שנתיים לפחות. לידו טעמתי שוב את הקברנה סוביניון 02 והוא רק חיזק את המסקנה שלי גם לגבי 02, וגם הפוטנציאל שטמון ב-03. את בציר 2002 מכרו בטעימה במחיר של 75 ש"ח, מציאה לדעתי, ומתאים יותר לשתיה עכשיווית (למרות שגם אותו אפשר ליישן עוד).

לסיום סירה 2004, שמראה אופי זני מסקרן, עם אדמה וטחב באף, אולי גם פטריות, לצד הפרי, נגיעות העץ ומעט אלכוהוליות. בחיך גוף בינוני, פרי, מרקם חלק, יובש מאוד נעים לדעתי שממשיך גם לסיום בינוני ארוך. מעניין ואלגנטי, למי שלא נרתע מסגנון אדמתי.

תודה ליקב ולמדריכה – ולאנדרי על אירוח הטעימה. יקב אמפורה. כתבה של אלדד לוי על היינות החדשים.

h1

יקב אמפורה

מרץ 24, 2007

 אמפורה שרדונה 2005

חיוור מאוד בכוס, כמעט ללא צבע. באף מזכיר סוביניון בלאן: גויאבה, הדרים ונגיעות עשב, גוף קל ועדין, שומניות קלה מאוד, עץ חלש ברקע, חמיצות משולבת בפרי מביאה לסיום בינוני-קצר.

לא רע. יין עדין, נגיש וקליל, ואינו טובע בעץ אלא משלב אותו בעדינות. 69 ש"ח.

אמפורה קברנה סוביניון 2002

אטום במרכז, בורדו בשוליים, האף מפוצץ בפרי אדום, גוף מלא, הפרי ממשיך להשתולל גם בפה תוך חשיפת טאנינים מורגשים ומשולבים היטב, אליהם מתלווה השפעה משמעותית של עץ חדש ומתובל. סיום בינוני-ארוך ויבש.

יין עצמתי. כאילו שמישהו לקח את המרכיבים כגון פרי, עץ, וטאנין והגביר לכולם את הווליום. האיזון מצליח להישמר, והתוצאה היא יין לא שגרתי. 98 ש"ח.

אמפורה קברנה סוביניון 2001

אטום במרכז לאדמדם בשוליים, באף ריבתי, פטל, גם כאן החיך מלא פרי אולם מעודן יותר, טאנין מוצק במידה טובה. סיום בינוני-ארוך

ממש כאילו הילד הרועש והפרוע מ-2002 התבגר בשנה: הפרי עדיין נדיב ושופע, כמו גם הטאנין, אבל היין הזה מציג יותר אלגנטיות לדעתי, מרוסן ונעים יותר לשתיה. הוא לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותו. במחיר הלא נמוך שלו – 120 ש"ח, מדובר בבחירה לא רעה לדעתי.

h1

אמפורה מרלו 2002

ינואר 28, 2007

כהה ואטום לכיוון רובי בשוליים, אף עשיר, מתפרץ בפרי אדום, ניחוח מתקתק כמעט כמו ממתק. גוף בינוני-מלא, עגול, מרקם חלק, פירותי מאוד לצד טאנין מעודן ורך שמאזן ותומך, נגיעה קלה של עץ קצת מתובל, מעט יותר טאנין בסיום – ארוך פירותי ונעים

אחד מהמרלו הטובים ששתיתי – עשיר ומלא, מרקם מפנק, ידידותי מאוד לשותה. המחיר עומד בסביבות השמונים – לא זול אבל כתלות בסיטואציה ובהתאמה לאירוע ולקהל שמחפש משהו עדין יותר – יכול בהחלט להצדיק את הסכום

מאתר היקב, שגיא קופר על היקב