Posts Tagged ‘אלכוהול’

h1

מתוק לו מתוק לו. על תפוח בדבש

ספטמבר 5, 2011

לטירוף הדו-שנתי של שיווק והשקות יין לקראת החגים מתחילים להצטרף גם מותגי אלכוהול. יבואן האלכוהול כספי הרים את הכפפה ויצר מארז מתנה רלוונטי לראש השנה שמערב תפוח בדבש, בדמות שני הליקרים שיש להם הכי הרבה שמות משובשים. המשקה מתלבש על נישת המתנה לחג עבור מי שישכח את בקבוק היין שתיקנו לו בבוידעם, ויכול לתת טוויסט מתוק ומעניין לאנשים שלא אוהבים או רגילים לשתות אלכוהול בארוחת החג ובכלל.

בתפקיד התפוח לוהק Bad Apfel, 'אמבטיית תפוחים' בשפת המקור, שנקרא בתפריטי פאבים החל מבאד אפל וכלה ב-בדאפפל. אם מישהו הצליח לא להיתקל בו עד היום, מדובר בשנאפס תפוחים מוצלח (41%) וארומטי מאוד. מתוק למדי, אבל לטעמי אפשרי אם הוא מוגש מהפריזר כמומלץ.

בתפקיד הדבש לוהק Bärenjäger, או 'צייד הדובים' כמו שהתווית המשעשעת ממחישה. אחת ולתמיד – אין קשר בין ברנייגר לבין ייגרמייסטר, ואם תקראו לו "ייגר דבש" אתם מסתכנים באלימות מצד הברמן. ליקר הדבש הזה (35% אלכוהול, 25% דבש) גם הוא ארומטי להפליא וממלא את החדר בריח חזק של דבש. בניגוד לקודמו – כאן מדובר במשקה סירופי כבד ועמוס בסוכר עד כדי כך שאני לא רואה איך אפשר לשתות אותו נקי.

נו? וזה עובד? עקב חוסר חיבה למתוק אני כנראה לא האדם לשפוט ליקרים מהסוג הזה. לפיכך היפלתי על ארבעה חברים פאנל טעימה מאולתר בסיום ארוחה. בכוסות שוט מקוררות מזגתי מהתפוח (מהפריזר). הכוסות התרוקנו מהר וקולות מרוצים עלו למרות שהיה מי שטען שזה מתוק מידי. הכנתי שורת מזרקי אינסולין למקרה חירום, ומילאתי מחדש את הכוסות בשני-שליש באד אפל בתוספת שליש ברנייגר. הפעם הקונצנזוס היה 'טעים אבל מתוק מידי'. פתרונות אפשריים כוללים סחיטה של לימון לתוך התערובת, הפחתה של כמות הברנייגר, או בכלל להוסיף סודה וקרח לחגיגה ולהפוך את הקונספט ממשקה שוט ללונג דרינק.

איך שלא נהפוך את זה – המשקאות האלה מיועדים במיוחד לחובבי המתוק ולמי שצריך סוכר בשביל להסתיר את הטעם של האלכוהול. בפרמטרים האלה המשקאות עושים עבודה טובה ומתבססים על מרכיבים ראויים. אם זה מעבר לתקציב (או לסיבולת הסוכר), אני מאמין שגם בקבוק של באד אפל לבדו יכול לשמש כמתנת חג מקורית.

פרשננו הכלכלי מוסר שהמארז שכולל בקבוק 700 מ"ל באד אפל ו-375 מ"ל ברנייגר מוצע במחיר של 180 ש"ח. לאחר שקלול של המחירים שיש ברשת לפי נפח הבקבוקים יוצא חיסכון של כ-35 ש"ח.

פרשניתנו לענייני בריאות מעדכנת שלמרות כמות הסוכר הגבוהה הליקרים מכילים רכיבים טבעיים בלבד.

לסיום, פרשננו לענייני שיווק מעוניין למסור שתי הערות ליבואן:

ראשית כשנותנים מתנה, המראה חשוב לא פחות מהתוכן. עיצוב ואסתטיקה אינם המומחיות שלי ובכל זאת האריזה נראית פשוטה יחסית, ומקנה למארז מראה מעט פחות יוקרתי מהשווי שלו. שנית, קל יותר לשווק מארז מקורי כזה כאשר מוסיפים איתו 2-3 מתכונים פשוטים לדברים שאפשר להכין מהליקרים.

המארז נשלח לכותב ע"י היבואן

h1

דרושה כותרת

ספטמבר 3, 2011

פינת פיקניקים מוסדרת בכרמל, לא רחוק מצומת דמון. יום חמישי, 23:30. כעשרה בני 28-30 יושבים על מחצלת. גיטרה בחיקי. על השולחן שאריות ארוחת יום הולדת של חברה ושורת בקבוקי בירה ריקים. עובדתית – אף אחד מהנוכחים לא שתה יותר משתי בירות לאורך הערב, ולא היה במקום שום אלכוהול יותר חזק מיין.

אורות גבוהים של מכונית שחנתה מולנו עיוורו אותנו, ולא הבנו למה הנהג ממשיך לסנוור דקה אחרי שסיים לחנות. שני שוטרים יצאו מהניידת והחלו להקיף אותנו עם פנסים. האווירה נשארה ידידותית ומנומסת לכל אורך המפגש. אני שומר על החוק ואוהב נוכחות של שוטרים – חבל שאין יותר ממנה על הכבישים וסביבת מקומות הבילוי. הנחנו שהם באים לחפש סמים וגיחכתי לעצמי על הרוב הטכניוני של הנוכחים.

אחרי דקה אחד השוטרים התחיל לבחון מקרוב את בקבוקי הבירה הריקים ואז עצר בתנועת ניצחון. הרים בקבוק מוסקטו (5%) שנשארו בו 4 ס"מ נוזל והכריז על "בקבוק אלכוהול פתוח". הסתכלנו עליו בהלם, באמצע יער חשוך מרוחקים קילומטרים מציביליזציה ואפילו מהכביש הראשי, וללא נפש חיה בסביבה. לא התווכחנו, לבקשתו רוקנתי את הבקבוק על שיח מסכן שמחר יהיה מלא נמלים.

אחרי זה לקחו מאחד מאיתנו ת.ז. על מנת לתעד את המקרה, ולסיום הזהירו אותנו בידידותיות שהחל מעוד כמה שבועות – דבר כזה מזכה את בעליו ב-1000 ש"ח קנס במקום.

תובנות אקראיות בעקבות המפגש:

1. מה?

2. בקבוקי אלכוהול מלאים לא הפריעו להם. בקבוקי אלכוהול ריקים לא הפריעו להם. מסקנה: בהינתן שוטרים בסיטואציה כזו – סיימו מהר את המשקה שלכם.

3. הדבר שהכי מפריע לי: המפגש, כולל ירידה מהכביש הראשי גזלה משני השוטרים חצי שעה בחצות של יום חמישי. כמה נהגים שיכורים אפשר היה לתפוס באותה חצי שעה?

4. למה לא אוכפים בכזו מסירות מכירת אלכוהול לקטינים בפיצוציות?

5. אם המחוקק מחליט לחוקק חוק פאניקה שדורס את זכויות הפרט במקום להתאים אותו לבעיה האמיתית של שכרות (בעיקר של קטינים) במקומות ציבוריים – זה עדיין לא אומר שאין לשוטר בשטח מקום לשיקול דעת באכיפת החוק. כמו שלא סביר לעצור על כביש החוף את מי שנוהג על 105 קמ"ש באזור של 90, בדיוק כמו בסיפור לעיל – שיקול דעת צריך לאפשר לשוטר להבדיל בין מסיבת וודקה-רדבול בגינה ציבורית לבין אקדמאים ששתו בירה או שתיים. גם האכיפה יכולה להיות מנותבת לכיוונים יותר פרודוקטיביים להתמודדות עם בעיית האלכוהול.

בקבוק רבע-מלא של מוסקטו בצירוף תעודת הוקרה יוענק למי שיציע כותרת הולמת לפוסט.

h1

קינמון לוהט

מרץ 1, 2011

טפטוף מתמיד של ליקרים חדשים מרטיב את השוק ע"י היבואנים השונים, בתקווה שמישהו יכה בזהב וייצור מחדש את תופעת הייגרמייסטר של לפני עשור. הפעם הגיע למפתן דלתי בקבוק פשוט אבל יפה שעונה לשם פיירבול.

הליקר עשוי מויסקי קנדי שיושן שלוש שנים בחבית, ושנה נוספת עם קינמון. אין מה לחפש פה מורכבות, הליקר מנפק בדיוק מה שהוא מבטיח – ריח וטעם של קינמון, עם זסט חריף בפיניש ומתיקות סבירה. הבסיס האלכוהולי מספיק איכותי בשביל שלא ירגישו אותו כששותים את הליקר מהמקפיא (המלצת היצרן). למרות שהוא מגדיר את עצמו ליקר שוטים (no pun intended), לדעתי המקום אליו הוא הכי מתאים זה בתור תבלין. זילוף קטן מהשילוב של קינמון מרוכז עם החריפות שיש בו יכול לתת טוויסט נחמד להמון קוקטיילים – בתור התחלה כל דבר שיש בו תפוחים, במיוחד סיידר חם וגם קוקטיילי קערה למיניהם. עוד מקום שהוא יכול לשדרג זה בישול ואפיה, וגם מי שאוהב קצת קינמון בתה שלו. לשתות אותו בצ'ייסר ליד הבירה? יכול להיות שעברתי את הגיל אבל היות והוא כבר מופיע בכמה פאבים לא יזיק לתת לו ניסיון אם אתם אוהבים קינמון. בשורה התחתונה, במחיר סביר של 150 ש"ח אפשר לקבל אפשרות שדרוג לקוקטיילים בבאר הביתי, או אם אתם חובבים של הז'אנר, גם לשתיה בשוטים.

משהו שמבדיל בין הליקר הזה לליקרים אחרים שטעמתי לאחרונה זו רשימת המרכיבים: מים, ויסקי, סוכר, קינמון. זהו. בלי רכיבים שמתחילים ב-E, בלי תוספים, צבעים ושאר דברים שהשתיקה יפה להם.

ואי אפשר לסיים פוסט כזה בלי רפרנס מתבקש:

הבקבוק הגיע לידי מהיבואן

h1

ברמנס 2009 – חלק ב'

יולי 4, 2009

את החלק השני של הפוסט אני מקדיש ליבואנים הקטנים. רק בשביל להכיר את אהרון טלר ואורי כפתורי (תראו איזה יופי הוא כותב) כבר היה שווה להגיע מחיפה. השניים השיקו לאחרונה את IPV המייבאת יין מצרפת, בעיקר מלנגדוק-רסיון. היות ויין לא היה בתפריט שבתערוכה, הוציאו מאמתחתם השניים סיידרים מנורמנדי.

ה- Poiré של Pierre Huet הוא סיידר אגסים קל מאוד ורענן. הוא מוגדר חצי יבש, והמתיקות שבו ממש קלה ומאוזנת בחומציות עדינה. הרעננות והפירותיות מרגישים טבעיים ורעננים, ממש כאילו מישהו תפר משקה לאקלים שלנו. אחלה ליד הקינוח או כקינוח בפני עצמו. 2.5% אלכוהול, 50 ש"ח לצרכן. שווה לנסות. משם עברנו לסיידרי תפוחים, שהיו יותר שמריים ויבשים, עם נגיעות של חמצון וקרמליות. כאן כבר מדובר על משקאות יותר מורכבים, שיכולים לשמש כאפרטיף או גם ללוות מאכלים מסויימים. לצד פלטה של גבינות מתאימות הם יכולים להיות פשוט בובה. 

סיידרים שונים

בחזית הבירות היה יותר משקה בכוסות ופחות משקה בתצוגה. כמה יצרנים קטנים וטובים, בהם גולדה – לצד יבואנים. בחזית המיובאת פגשתי – איך לא – את הדוכן של הנורמן פרמיום, הדבורה הכי חרוצה ביבוא בירה בארץ – שהביא את בשורת הבירות המיוחדות לפאבים של חיפה. עוד לא קרה שנתקלתי בדוכן של הנורמן פרמיום בלי שיהיו שם בירות חדשות בארץ: הפעם החידושים כללו את מבשלת ברוקלין, עם Brown Ale קרמלית-קלויה, חמיצות טובה ומיגוז חזק ומעט חד. סיום ארוך עם קפה וקליה. הלאגר עם אף מפוצץ בפירותיות ובמאלטיות, בפה יבשה ועדינה עם בועות קטנות. אחלה בירות – הלאגר יותר קלעה לטעמי.

באגף הישראלי פגשתי לראשונה את בירה מלכה (בתמונה) שעושים שלושה סוגי בירה. הבהירה מזכירה קצת דבש, והייתה מעט מתוקה לטעמי. האדמדמה המעולה, מעט כשותית, טיפת מרירות ויובש שאני אוהב. מבחינת טעמים וסגנון – מזכירה מעט קילקיני אם כי פחות קרמית. הסטאוט בעלת אופי כהה, עם המון קליה וקפה לכל האורך מהריח ועד האפטרטייסט. איכשהו אני תמיד משווה סטאוטים לגינס וזה עושה להם עוול – אבל הכי מצאה חן בעיני הייתה הבירה האדמדמה.

בירה מלכה
בלי קשר לכל השאר – גיליתי את ג'יימסון עם ג'ינג'ר אייל וקצת לימון – משקה קיצי חמצמץ ומרענן. למרות שהקשר בינו לבין ויסקי הוא מקרי לחלוטין – טעים.
לסיכום – התערוכה אורגנה יפה, וגם אם היו פחות דברים לטעום ממה שציפיתי היה כיף ומעניין להסתובב, לפגוש אנשים, לטעום וגם לשתות. נתראה בשנה הבאה.
h1

ברמנס 2009 – חלק א'

יולי 4, 2009
תערוכת ברמנס – פעם שניה של התערוכה, פעם ראשונה שלי. כשעל ההפקה חתום סטודיו בן עמי אפשר להיות בטוחים שהכל מתוקתק (רק חבל שהמון אנשים עישנו בפנים). בהיקף של אצטדיון נוקיה הסתדרו דוכנים דוכנים, של יבואנים גדולים וקטנים. היבואנים הקטנים והלא מוכרים הגיעו עם שיווק בעינים ורעב להכיר לקוחות חדשים (ועל כך – בחלק ב'). מה שהיה חסר לדעתי – זה היבואנים הגדולים. מתוך השחקנים הגדולים הגיעו רק הכרם ושקד – כל אחד מהם חילק את התצוגה לשני חצאים: חלק כללי וחלק בו ניסו לקדם מותג (בסיסי) בבעלותם.
הבקבוקים לתצוגה בלבד - דוכן הכרם

הבקבוקים לתצוגה בלבד - דוכן הכרם

בחצי הכללי, שהיה זוכה בתחרות העיצוב של התערוכה (אם הייתה כזו) הכרם הציגו את מיטב מרכולתם – כל זה מאחורי חלון פרספקס. לראות ולא לגעת. לצד זה – דוכן ענק של ג'יימסון, שניסה בכל כוחו להיות מגניב – והציע הרבה גימיקים לצד הרבה ג'יימסון.
   
שקד מצידם הקדישו חצי מהתצוגה לנמירוף, אחד השמות שמשווקים במרץ בשנה האחרונה. החצי השני, והמעניין יותר, הוקדש למשקאות אחרים בפורטפוליו, המדובר בהם – Black Bottle. מדובר בבלנד של שבעה מאלטים שהמילה הנפוצה ביותר בתיאורים שלו היא Islay. שקד ישיקו את הויסקי בעוד כחודש, ובנתיים אפשר היה לקבל ממנו טעימונת. הויסקי קל גוף, כבולי-מסריח וטוב באף ודי פשוט בפה. מזכיר לי משהו בין לאפרויג לארדבג צעירים – אבל צריך לטעום אותו בצורה יותר רצינית. לא הצלחתי לקבל תשובה באיזה מחיר הוא עומד להמכר, אבל אם מדובר על משהו שבין הבלנדים הבסיסים לבין המאלטים עצמם – מדובר ב-entry level peat חביב.
לא ציפיתי לטעימות של קוניאקים או מאלטים מיושנים, אבל בכל זאת קשה שלא להתאכזב כשמכירים את הפורטפוליו של יבואנים רציניים שמציעים לטעום רק ג'יימסון. למעשה התערוכה, כמו דברים אחרים בתחום האלכוהול – הייתה על מיתוג, חזות ועל תדמית – ולא ממש על מה שבבקבוק. תקנו את המוצרים שלנו כי אנחנו מגניבים.
כשהמקוריות פוגשת פרובוקטיביות - הבר של ואן גוך

כשהמקוריות פוגשת פרובוקטיביות - הבר של ואן גוך

בדוכן של ואן גוך עשו עבודה טובה גם מבחינת החזות וגם מבחינת המשקאות. בין הדוגמניות היפהפיות הבקבוקים לא עמדו לקישוט, והברמניות הציעו לטעימה מכל המבחר המעניין. הדאבל אספרסו המשובח פחות מרשים כשמקררים אותו, המלון והרימונים לדעתי מריחים יותר טוב מהטעם שלהם ומתאימים יותר לערבוב. בנוסף לכל המבחר, הציעו שם גם וודקה שתושק בקרוב, המבוססת על אוכמניות ועל פרי ה-Acai. הצבע סגול חיוור ויפה (תמונה למטה), אין לי מושג איך מריח אסאי, אבל הכוס מריחה מאוכמניות, ובפה הוודקה/ליקר זורמת חלק ונעים עם טעם עדין של אוכמניות שמרגיש טבעי ובלי עודף מתיקות. 35% אלכוהול – לא מורגשים. אהבתי.

 ואן גוך אסאי בסגול, רימונים באדום            הבקבוק השחור והכבולי 

סיכום יסודי של שגיא קופר ב'בקבוק', וגלריית התמונות של התערוכה.

h1

עוד תגלית קיצית

אפריל 8, 2008

את ליקרז אני מכיר לא מאתמול: חבר'ה צעירים שמגיעים בקיץ מידי פעם לקמפוס עם דוכן טעימות עמוס כל-טוב, מציעים לטעום מהכל ובנדיבות. הרוח של החברה מתבטאת היטב גם במוצרים שלה: חברותיים, קלילים ובמחירים נוחים – רוב הליקרים עולים 35 ש"ח.

את מגוון הליקרים הטעימים טעמתי כבר בהזדמנויות שונות, ותוכלו למצוא בהם גם הברקות כגון ליקר קפה עם הל לצד ליקרים קונבנציונליים יותר כמו לימונצ'לו וליקר פסיפלורה. בשבוע שעבר טעמתי משהו שלא הכרתי עדיין – נדלקתי וקניתי.

שיכר האשכוליות (12% אלכוהול) מיוצר בתסיסה טבעית וקרה של הפירות שנמשכת חודשים. מתוק – אבל ממש לא מתוק מידי, הרבה חמיצות טבעית של האשכולית וגם טיפה מהמרירות. פירותי וטעים. מאחר והוא קצת מרוכז, מזגתי ממנו היום דרינק של אחר הצהריים – חצי כוס שיכר על חצי כוס סודה – מעולה. היינו ארבעה אנשים והבקבוק נעלם תוך דקות. 45 ש"ח תמורת 500 מ"ל של התענוג הזה. שווה!

חובבי המתוק מאוד (נאמר ברמת הדרמבוי) יעדיפו כנראה את הליקרים, שמתאימים גם לקוקטיילים. נציין שהכל נעשה מרכיבים טבעיים, ואפשר לראות בצבע שלא נעשה שימוש בצבעי מאכל ושאר ירקות (ויש גם כשרות).

שיכר אשכוליות

h1

Vodka, connecting people

אוגוסט 26, 2007

רציתי לקרוא לפוסט 'וודקה ועיתונות רצינית', אבל זה עלול להשמע ציני ודווקא הפעם לא זו הכוונה. לעתים כשאני קורא כתבות על אלכוהול בעיתונות היומית אני מצקצק בלשון על החובבנות. הפעם עושים במעריב יופי של עבודה, וגבי בר חיים כותב ב-NRG כתבה בשם "יאללה, כולה וודקה". כתוב יפה, ותשומת לב לפרטים קטנים וחשובים. קישור לכתבה.

עוד מימיו הראשונים של הבלוג הזה תמהתי על העדפת מותגי המגה-אולטרה-פרמיום, ועדיין עקב היותי סטודנט עם מעט רקע מדעי, אני תמה מידי פעם על שיטות הזיקוק והסינון שממתגים כסמל לאיכות הוודקה (קריסטלים קפואים? ירכי בתולות שוודיות טהורות?). הכתבה דנה באספקטים תרבותיים, שיווקים, מיתוגיים של הוודקה, ומפרטת את פורמט הטעימה והטועמים. לא הייתי יכול לחשוב על צורה רצינית יותר לעשות את זה.

בשורה התחתונה תוצאות הטעימה, לדעתי כמובן, מוכיחות שוב שהמלך ערום. במקום הראשון פינלנדיה, משאירה אבק לגריי גוס שעולה בערך פי שש ממנה במקום הרביעי. אמנם ארבעת המקומות הבאים שמורים לוודקות היקרות, וגם הופתעתי ממיקום אבסולוט מעל סמירנוף וסטולי, אבל לדעתי הנקודה הובהרה.

וודקה פינלדיה, credit: www.barmedia.com

רק שתי הערות קטנות לכתוב: תמוה שפסקה אחת מציגים את אילן אביצור מהכרם בתור היבואן של אבסולוט, ובפסקה הבאה נותנים לו בלי הפרעה או תיקון להגדיר אותה בתור פרמיום – דרגה מעל מה שהוא מגדיר כסנטדרט עם פינלנדיה, סמירנוף וסטולי. דווקא לעניות דעתי, וגם ממה שאני קורא ברשת, רוב העוסקים בתחום מעדיפים נחרצות את שלושתן על פני האבסולוט. ההערה השניה נוגעת למחירים, ובעיקר מחיר בקבוק פינלנדיה שעומד על 55-60 ש"ח בחנויות ובסופרמרקטים, ולא 75 ככתוב בכתבה. מקווה להמשיך לראות כתבות ברמה כזו.