Posts Tagged ‘איש הענבים’

h1

חגים ומה שביניהם: המון בירה

אוקטובר 7, 2011

כנס BIRA לשנת 2011

אחרי אנשי סומלייה מגיע גוף יין מובהק נוסף וקופץ בספלאש גדול לבריכת הבירה ההולכת ומתמלאת. הפעם תורו של איש הענבים, הלא הוא חיים גן. איש הענבים, בשיתוף פעולה עם מקצוענים בתחום, מרימים בשבוע הבא פסטיבל/תחרות/כנס בירה (מחק את המיותר). הרעיון הוא להפגיש בין הרבה בירות להרבה חובבי בירה, ולעשות היכרות בין אנשים ובירות מחו"ל לבין השוק המקומי. כל זה מתקיים תחת כותרת של תחרות, שנועדה להוות אטרקציה ולתבל באקשן את המאורע, כמו גם להגדיל את שיתוף הפעולה הבינלאומי סביב הכנס.  בתחרות יתחרו בירות מהארץ ומהעולם במגוון קטגוריות, החל ממבשלות קטנות (מסחריות) וכלה במבשלות ענק בינלאומיות, כולל מקצה לבירה ביתית.

הלו"ז העמוס מתחיל ביום ב' (הקרוב) 10/10/2011 ומסתיים ביום ד', ערב חג סוכות. בתוכנית מגוון רחב של הרצאות (חלקן דורש הרשמה מראש), ארוחות וטעימות של בירה.

האירוע מכוון לקהל הרחב, ולכן חלק מההרצאות אינן מניחות ידע מוקדם ומתחילות מהבסיס. האנשים המנוסים יותר בתחום יוכלו למצוא עניין בהרצאות המיוחדות (כמו פגמים בבירה, השפעת המים על הייצור ועוד) ובפגישה עם כל המי ומי בתעשייה בארץ. דגש נוסף של האירוע הוא על מבשלות מוסדרות הפועלות ברישיון, כאשר מבשלים לא מסחריים יקבלו ייצוג קטן במקצה הבירה הביתית בתחרות עצמה.

מחירים: נעים בין 120 ש"ח לחצי יום ל-295 ש"ח לכל שלושת ימי הכנס. בהתחלה המחיר גרם לי להרים גבה, ואז ראיתי שרוב האפשרויות כוללות ארוחת צהריים שמהווה בפני עצמה סדנה להתאמת אוכל לבירה.

*   *   *

בירה לגיקים: Beer & Beyond מארגנת מיני פסטיבל בירה כחלק מכנס איקון, במהלכו יהיו הרצאות על בירה של שחר הרץ ומבצעים שונים. 16-18/10/2011, פורטר אנד סאנס. פרטים.

*   *   *

אוקטוברפסט בשוק הנמל: אז מה אם הגרסה הגרמנית כבר הסתיימה בחודש הקודם? מפגש של מבשלות בוטיק ישראליות (ליבירה, אלכסנדר, ישרא-אייל, ברוהאוס ועוד) מוזיקה חיה, דוכני אוכל ועוד. האנגר 12 בנמל, 17-18/10/2011.  קישור

בהעדר פרטים נוספים אין להוציא מכלל אפשרות שזה יהיה ממוסחר ויקר, אבל אם אתם בסביבה נשמע כמו אופציה לבדוק את המקום על כוס בירה טריה.

שנה טובה, חג סוכות שמח ולפני זה – גמר חתימה טובה לכולם

h1

שישים ואחד אביבים

מאי 3, 2009

החגיגות לא פסחו על איש הענבים, שם הבית הפתוח המסורתי של יום העצמאות הוא מפגן כוח של היינות הטובים והמיוחדים בארץ – מסודרים שורות שורות.

חששתי שמא היינות המפתים יגררו המוני אנשים לסמטה היפואית הצרה – אבל האיש צפה זאת גם וחילק את הטעימה ליומיים. הפורמט הזה אפשר רוגע וחסך את הצפיפות המתלווה לפעמים לאירועים כאלה. בין עשרות המשתתפים היה לי הכבוד לפגוש הרבה פרצופים מוכרים – חובבים וייננים.

טעימת יום העצמאות ה-61 באיש הענבים

לא רשמתי רשמים מסודרים, אבל בכל זאת אנסה לתת טעימה מכמה דברים שעניינו אותי.

שני יינות מילניום שהפתיעו: סגל קברנה סוביניון מרום גליל 2000, שכנראה אף אחד לא ציפה ממנו לראות את פאתי העשור הבא – התבגר בחן והוא מציע מרקם נעים, תבלינים ועדינות מאופקת. המרלו רזרב 2000 של דלתון הפתיע אותי עוד יותר. יש לי וידוי – אני מעריך את היקב – קונה ונהנה מהיינות שלו אבל עדיין לא טעמתי מרלו שמצא חן בעיני מדלתון. עד יום שישי האחרון, כלומר. ההתבגרות לא הסירה מהיין את הפרי הבשל – ואף הפכה אותו למתוק יותר, אבל אז מגיע יובש מפתיע שמחזיק את החבילה הפירותית הזו היטב – והתחושה בפה היא רכה, נשית ומפנקת – אבל לא פחות – מאוזנת. חוויה אמיתית!

גם זאוברמן עושה מרלו (2005) ששווה אזכור, עם אף לא שגרתי שהרים הרבה גבות, עם קקאו מובהק שבולט מעל הכל, פרי עשיר, חבית נדיבה. מוצק ודחוס בחיך, לא בשל מידי – וירוויח מיישון של עוד שנתיים. משהו כמו 200 ש"ח – יקר, הממזר – אבל אם תתקלו בו כנראה שהוא לא ישאיר אתכם אדישים.

שמועות רבות התעופפו סביב אמפורה מאז עזיבת גיל שצברג לרקנאטי, אף אחת לא מהן לא הייתה חיובית. אבל מסתבר ששמועות, כמו שמועות – לא תמיד קשורות למציאות, וליקב יש יינן צנוע ונעים הליכות בשם דוד שעובד שם מזה שנה. אני מקווה להגיע ליקב בקרוב ולהתרשם מהיינות החדשים. בנתיים, קברנה רזרב 2003ניבאתי לו הצלחה לפני שנתיים – ואני שמח לדווח שצדקתי. קברנה ישראלי טיפוסי – מודרני ומהוקצע, בשל, בעל נפח אבל לא מוחצן מידי או בשל מידי. חטפתי בקבוק לדרך.

אם כבר בסימן מרלו אז אורטל 2004 של אנשי הרמה היקרים לא מבייש את הטרואר המהולל, ומצליח בצורה מבלבלת לדחוס כוח ורכות לאותה לגימה. המון המון פרי, לא מעט חבית – אבל במפתיע – מוכן לשתיה ומהנה גם עכשיו. כמו רוב היינות האלה – אני מאמין שגם כאן הסבלנות תשתלם היטב.

לקינוח, הופתעתי מריזלינג בציר מאוחר 2007 צנוע ונחמד של טפרברג, עם תפוחים וענבים וחמיצות טובה שהופכת את המתוק לטעים יותר. המחיר של כ-40 ממתיק עוד יותר את הקניה – שווה.

הקצרין אחר כבוד - במקומו הקבוע בקצה שולחן הטעימות

h1

I'm illegal alien in France

פברואר 16, 2009

צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.

שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?

כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.

Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.

de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.

Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.

Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.

 le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.

Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.

h1

קצת איטליה

ינואר 16, 2009

יום פתוח איטלקי באיש הענבים, עם רשימת יינות מרשימה – החזיר אותי למבנה היפה ביפו. בסוף הטעימה, על אספרסו כמו שרק הוא יודע להכין, שואל אותי חיים "מה למדת היום?" והתבלבלתי לחלוטין. לא טעמתי הרבה, משהו כמו 10-12 יינות, אבל בכל זאת המגמה העיקרית שמצאתי היא העדר המגמה. כלומר – המשרעת שבין מודרני למסורתי רחבה מאוד ואפשר למצוא סגנונות קלאסיים לצד יינות חנפניים ומודרניים. במקום להרחיב – אשתמש ביינות כדוגמאות (מחירים מהטעימה).

Valpanera Refosco Superiore 2005 – פרי אדום נעים, אדמה, ארז. גוף בינוני מלא, חמיצות ערה, סיום בינוני ויבש. נחמד, אף די מעניין, בפה קצת חומצי – לא רע לאוכל. 100 ש"ח, אפשרי.

Prunotto Mompertone Monferrate 2005 – אדום בהיר, די שקוף, אף בשל-פירותי, ריבתי, בעיקר פרי גם בפה, קצת יובש. באותה מידה היה יכול להיות מרלו ישראלי פשוט. אולי פספסתי משהו. 105 ש"ח.

Dosio Barolo Riserva 1990 – אדום בהיר, שקוף לחלוטין וחום בהיר בשוליים. קומפוטי, קצת תבלינים. בפה מתיקות, קצת חמיצות, טיפה יובש ונגמר מהר. עבר זמנו לעניות דעתי.

Dosio Barolo Fossati 1996 – אדום בהיר עם סימנים ראשונים של חום, באף פרי נעים, עור ותבלינים, גוף בינוני, יובש טוב, פרי שמתחיל לדעוך, סיום בינוני-ארוך ומתובל. היין התבגר בכבוד והגיע הזמן לשתות אותו לדעתי. 345 ש"ח.

Fattoria dei Barbi Brunello di Montalcino 2001 – מעושן, חבית פרי ותבלינים בחבילה מעניינת, גוף בינוני מלא, טאנין טוב, דחוס. סיום בינוני ויבש. נחמד מאוד. 300 ש"ח.

Antinori Tignanello 2004 – סגול אטום ויפה, פרי עשיר בשל למדי מקושט בווניל. גוף בינוני-מלא, פרי בשל שיוצר הרגשה של מתיקות, קצת תבלין, יובש במידה טובה, פרי-פרי-ופרי, ממשיך גם בסיום הארוך. מודרני, הדוניסטי וחנפן. 500 ש"ח – אין לי משהו רע להגיע על היין, אבל אני לא רואה מה בו מצדיק מחיר כזה.

Tenuta san Guido Sassicaia 2003 – שוב פרי עשיר אבל פחות בשל עם וניל, הפעם יותר עץ. הרבה יותר טאני בפה, פרי מתוק וקצת תיבול. סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מאוזן מהקודם, בסיוע כמות לא מבוטלת של עץ (כנראה חדש) שתומך בפרי. לחזור אליו עוד 5 שנים לבדוק. 650 ש"ח.

Tommasi Amarone di Valpolicella Classico 2003 – אף מעניין עם שזיף מיובש, טבק ותבלינים, גוף מלא, עשיר, פרי טוב, טאנין צעיר ומעקצץ, סמיך ומפנק. סיום ארוך ומתובל. יין חורפי שיש עוד דרך ארוכה לפניו – המוצלח שטעמתי היום. 240 ש"ח – נראה הגיוני ביחס לאיכות (ולמותג).

Saltari Amarone di Valpolicella Classico 2003 – צבע בורדו יפה, באף פרי בשל, שוקולד ומשב אלכוהולי קל. גוף מלא, חלק ובעל מרקם נעים, תבלינים, טאנין רך, הרבה פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. אמרונה נחמד, יותר מוכן לשתיה, הרבה יותר חנפן מקודמו. הטומאסי יותר מוצלח לטעמי. 290 ש"ח.

 

 

טומאסי אמרונה קלאסיקו

 

h1

סירה ושיראז

יוני 13, 2008

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה – ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם – תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה – אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה – אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש"ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש"ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש"ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש"ח.

Saint-Joseph "לה רושה" 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה – אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש"ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד – גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d'Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש"ח, שווה.

d'Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה – סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש"ח.

 לסיכום – אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.

h1

עצמאות באיש הענבים

מאי 10, 2008

איש הענבים

בחזרה לאיש הענבים, שוב בית פתוח של יום העצמאות. בחזרה לאירוח המצויין בפינה היפה ביפו העתיקה. הפעם אבל, הצפיפות בשילוב המזגן ששבק בקומה העליונה – הפכו את האווירה לקשה יחסית להתרשמות מיינות – וחבל כי היינות היו טובים. במקום להתעצבן פשוט תפסנו שולחן בחוץ, ומידי פעם נכנסו פנימה, מילאנו כוסות ויצאנו לאוויר הצח להנות מהיין בישיבה.

  איש הענבים  איש הענבים

בסה"כ היה כיף, ולסיום רשמים מיינות בודדים:

ממרגלית האנגימה 2006 רק נתן רמז למה שהוא יודע לעשות. אני לא חושב שזה קשור לתנאים של הטעימה כמו לזה שהוא עדיין סגור. בכל מקרה בציר 2004 מראה טוב לאן הוא יכול להגיע. אם ב-2004 עסקינן, הקברנה פרנק של היקב הפתיע אותי לטובה: טעמתי עיוור ולא מצאתי משהו שהזכיר לי את הזן, אבל היין היה פירותי, עשיר ועסיסי – עשוי מצויין.

יין שלא הכרתי מיקב שלא הכרתי – כהנוב מרלו 2004 – פירותי, מרוכז, טאנין במידה, פירות יער במרכז, תבלין עדין, מאוזן וטעים. לא יודע כמה הוא עולה, אבל אם הוא בסדר הגודל של מחירי ירדן – שווה בדיקה. אתר היקב.

עוד יקב שאני טועם לראשונה – רמות נפתלי. ה- Duet, מבציר 2006, בלנד של מרלו וקברנה – פירותי, נחמד וידידותי. לא מורכב או עצמתי, אבל קליל ונעים. הקברנה סוביניון 2004 הוא יין מוצק יותר, בעל גוף ועם יובש טוב.

איש הענבים

 אוסף היינות הוותיקים – לא נתקלתי במשהו ששרד את השנים

h1

שני אירועים מומלצים

מאי 5, 2008

איש הענבים – בית פתוח יום העצמאות. האירוע של שנה שעברה זכור לי בתור הטעימה עם הבקבוקים האיכותיים ביותר שהייתי בה מאז. מומלץ. שישי הקרוב, 9 במאי 2008. פרטים כולל רשימת היינות המרשימה – בקישור.

פסטיבל הבירה במעברות – 14,15,16 במאי בבית היין בקיבוץ מעברות. המון מבחר, מחירים ידידותיים ואחלה אווירה. פרטים.

תוספת – צ'ופר קטן לקוראים:

מעברות, קופון לפסטיבל הבירה