Posts Tagged ‘איטליה’

h1

מיתולוגיה (סופר) טוסקנית

דצמבר 26, 2009

לא כל יום נחלצים פקקים כאלה זה לצד זה, אבל כשקורה מאורע כזה בארץ – הימור טוב שלמיכאל ראב תהיה יד בדבר. הפעם סביב השולחן הבורגתאי המוכר – עמוס בכל טוב, ניתחנו אייקון טוסקני מבית אנטינורי. את הערב הנחה שריאל, מנהל תחום היין בחברת הכרם – יבואנית היין, שידע לתבל את היינות בנוף ההתרחשויות הטוסקני – אז והיום. 

בשושלת אנטינורי, לא רק יין זורם בעורקים, אלא גם תעוזה – שבעבר בילבלו עם חוצפה. לפני כמעט ארבעים שנה הוציאו ביקב יין ששבר את החוקים, גם במובן המילולי – וכלל תוספת של קברנה סוביניון וקברנה פרנק לסנג'ובזה המסורתי. כך נולד בקול סערה הטיניאנלו (Tignanello), הקרוי על שם הכרם, ונחשב לאחד מחלוצי הסופר-טוסקנים.

וככה, בפשטות, פתאום עומד מולך בקבוק עם שם מיתולוגי והשנה המיתולוגית של איטליה…

Tignanello 1997 – צבע אדום כהה יחסית למצופה, שקוף בשוליים. באף פרי אדום רענן, עם שכבות של אדמה וקפה. גוף מלא, חומציות מצוינת, יובש משתלב טוב בפרי ונמשך לסיום הארוך שתופר חומציות עם פרי ולא נגמר. ערסול נוסף בכוס חושף עוד ארומות שהתפתחו עם הגיל, בכיוון אדמתי-מתובל, וכמו שכתבתי בשורה האחרונה: תנו לי ערב שלם רק להריח מהיין הזה. לשתות ולהנות – אני לא רואה טעם להמשיך ליישן אותו.

Tignanello 1998 – דומה לקודמו בצבע, האף רענן רענן יותר, פרי אדום צף מעל הכל, מאחוריו נגיעות של עור. בפה הדוק, יובש במידה, חומציות עסיסית, נגיעה של חבית מתובלת, פרי במידה. סיום ארוך שמוסיף עוד תיבול לחגיגה. היין לא מתבייש מאחיו הבוגר יותר, ומציע מעט יותר עצמה וריכוז. הייתי פותח בקרוב למרות שהוא יכול להחזיק עוד כמה שנים. מספר אחד שלי בטעימה.

Tignanello 1999 – כהה יותר, אף צעיר עם פרי יער, וניל ופלפל לבן. פה דחוס, טאנין כמעט חריף, חומציות דומיננטית, פרי מאחור עם נגיעה מרירה. סיום ארוך, מתובל וחומצי. כאן שמים לב למעט יותר חבית (אם כי היא רחוקה ממרכז העניינים ומשולבת היטב). יש את הפוטנציאל והריכוז – אבל  הוא צריך עוד שנתיים והוא יהיה  יותר נעים לשתיה ומהנה.

Tignanello 2001 – סגול אטום, אף פירותי-שזיפי, בפה עסיסי, חומציות משולבת מעולה בפרי. הכל פשוט תפור מושלם – יושב שם ומוכן להנאה. לשתות! נכון, יכול להחזיק עוד שנים, יכול אולי לפתח עוד קצת את האף – אבל הכל תפור כ"כ נעים שלא הייתי מחכה איתו עוד. כאן אפשר לזהות את תחילתו של המעבר לסגנון מודרני יותר, כמעט קברנאי (באופי, לא בבלנד) – אבל עם הנגיעות המקומיות כמו החומציות המצויינת. מספר שתיים שלי בטעימה.

Tignanello 2004 – (אחרי זמן קצר בדיקנטר) צבע סגול אטום, פרי יער עשיר, בפה סגור, דחוס, טאנין מוצק, חומציות גבוהה. קצת סבלנות והוא נפתח בכוס, הפרי יותר נגיש והפה פחות נוקשה. בכל מקרה מרגיש צעיר מידי. אני לא יודע להגיד הרבה מעבר…

Tignanello 2006 – (כחצי שעה בדיקנטר) הינוקא סגול-שחור, יין מודרני לחלוטין עם פרי יער, שזיף ושוקולד. בפה רך יחסית לקודמו עם טאנין רחב וניכר אבל לא עוקצני, פרי מרוכז מאוד, עסיסי, חומציות טובה אבל פחותה מהיינות הקודמים. יין הדוניסטי, מפנק וטעים. מוכן לשתיה ביחס לקודמים – אבל יש לו עוד לא פחות מעשור לפניו. ניכר שבחלוף המילניום התרחש שינוי סגנון ביינות – אולי בהשפעת השוק האמריקני ומבקריו. השינוי הזה בא לידי ביטוי במיוחד ב-2006, שמראה בשלות ומיצוי פרי גבוהים מצד אחד, וחומציות נמוכה יותר מצד שני – מה שיכול להעיד על בציר מאוחר יותר (אם כי האלכוהול על התוית לא השתנה) ועל טכניקה מודרנית יותר ביקב. אני מעדיף את הגרסאות המוקדמות יותר.

תודה למיכאל ולבתו הגר על הארגון, האירוח והחוויה.

h1

זני זנים

דצמבר 11, 2009

הבלוג היה מוזנח לאחרונה ואני מתנצל בפני מי שקורא ועוקב. הפוקוס כאן זה אמנם שתיה, אבל אני יכול לספר שאחרי חודשים של מאמץ ששיאם היה בחודש האחרון – הוארך הרומן שלי עם האקדמיה בעוד כמה שנים. עכשיו יש זמן וקשב לחזור לשתות כמו שצריך, והחזרה לסוס הייתה… מרתקת.

הכותרת שרקחו לנו השבוע שרון ואסף הייתה זנים לא שגרתיים. כשאני שומע את השם אני חושב על קריניאן, ויוניה, פטיט סירה, אולי גרנאש ופינו נואר. אבל לא ידעתי לאיזה מרחקים – גאוגרפיים וזניים הם מתכוונים לקחת אותנו. שיחקנו במשחק ניחושים על הזנים והמוצא, והיו לי פספוסים מבישים (אבל איך יכולתי לזהות את המורבדר הזני הראשון שלי?!). אני כותב ציונים שנתתי ליינות והם אינם על סקאלה אבסולוטית אלא יחסיים לטעמי לאותה טעימה ואין להתייחס אליהם ברצינות מלבד אולי השוואה בין היינות עצמם. כשיתפרסמו ציוני הפורום אוסיף כאן.

טעימה עיוורת כ"כ מופרעת מבחינת השונות ומגוון הזנים זו פשוט חוויה. בשילוב עם האווירה של חובבי יין משוחררים, והקצב הרגוע של הטעימה – זה הזכיר לכולם מה מושך אנשים להגיע מרחוק ולשתות יין ביחד. נציג את היינות, לפי סדר הטעימה:

סוסון ים, ג'יימס 2008 (שנין בלאן, ישראל) – באף קש, הרבה מינרלים ואשכולית. גוף בינוני מלא, מינרליות טובה, פרי מעט מתקתק, שמן ורחב בפה, חומציות עדינה (מידי), סיום בינוני ומינרלי. בסה"כ בסדר, אבל חסרה לי חומציות שתחזיק את הסמיכות והמתקתקות. 84. אולי בתור היין הזני היחיד בארץ מגיעה לו תוספת של נקודה-שתיים. זיהיתי את הזן אבל ניחשתי דרא"פ.

Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 (נרו ד'אבולה, הזן של סיציליה) – צבע סגול, באף אלכוהול, פלפל שחור, קצת פרי, שוקולד ואחרי זמן בכוס הוא חושף פלפל ירוק. בפה חומציות גבוהה וגוף קל יחסית, מרירות לא מבוטלת, מעט פרי עם סיום בינוני ומריר. הזכיר לי במשהו את הפטיט ורדו של כהנוב – לא בכיוון. 84

Turkey Flat Mourvèdre 2005 (מורבדר, בארוסה אוסטרליה) – אדום בהיר, אף מתוק ורענן עם תות, סוכריות, תפוח אדום, וניל וקרמל. קל יחסית בפה, פירותי מאוד, מתקתק – אבל עם חומציות טובה ונגיעות יבשות. למרות המתיקות הפירותית החומציות מצליחה להחזיק אותו רענן יחסית. ניחשתי זינפנדל אמריקאי. 86

Fairview Pinotage 2004 (פינוטאז' בתוספת 4% ויוניה, דרא"פ), אדום בהיר שקוף למדי, אף מסריח – טחוב, מאובק, מעושן, רצפת יער. בפה חומציות עסיסית, תיבול עדין, יובש טוב. מאוזן, יושב בכיף, מסריח בצורה טובה ורחוק מפירותיות. נהניתי, ישתדך היטב לפלטת בשרים לא מתובלים מידי. זיהיתי את הזן והמיקום. 91

Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 (קרמנר, צ'ילה) – סגול בוהק, פרי צעיר וסוכריות גומי. אף שובב ורענן. חומציות טובה, פרי עשיר, תבלינים, ריכוז טוב, סיום פירותי-יבש. עשוי מצויין וכיף לשתות אותו. ההימור הראשון שלי היה קרמנר, אבל שתיתי אולי שני יינות מהזן הזה ובסוף החלטתי להמר על ברברה בסגנון מודרני. טעיתי… ציון 94

Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 (סנג'ובזה, טוסקנה איטליה) – אדום בהיר ושקוף, אדמתי, מעושן קלות, פרי אדום. בפה, עדין, חומצי, מתובל לכיוון מעט חריף ומרירות עדינה ומחמיאה. יין עדין ונעים, שקיבל ציון 90 כאשר הייתי בטוח שמדובר בפינו נואר. אני לא מכיר את היין, אבל הוא ממש מרגיש רחוק מברונלו, בטח שלא כ"כ צעיר (מישהו ניסה ויכול לחוות דעה?). שיהיה.

Moscatell Rotllan Torra (מוסקט, פריוראט ספרד) – חום זהוב כהה, אגוזים, קרמל, דבש וחמצון. בפה חומציות לא רעה ומתיקות, אבל אין ממש פרי לכל אורך הדרך. אין ממש פרי או עניין, ואני לא בטוח שהבסיס האלכוהולי (16%) היה מאיכות יוצאת דופן. זיהיתי את הזן. 86

תודה לשרון ולאסף שהוציאו אותנו מהקופסה, על טעימה מאתגרת ומעניינת, ותודה לאלי על האירוח הלבבי.

h1

מיתולוגיה איטלקית

אוקטובר 31, 2009

שוב היה לי הכבוד לחלוק שולחן עם חובבי יין במרפסת השקטה של מיכאל ראב. מטרת המפגש הפעם, מלבד להפגיש חובבי יין – הייתה להפגיש שמות נחשקים באיטלקית עם כוסות היין של אותם חובבים. האוויר הנקי שמעל העמק, עצי הזית שמסביב, והחברה עשו משהו טוב ליינות – שגם ככה לא היו צריכים עזרה. כמו שאפשר לראות בהמשך – קצת חיפפתי ברישום והעדפתי להתרכז בחוויה, בארוחה ובשיחה. רשמים נוספים וגם צילומים יפים אפשר למצוא בפוסט של רותם. המון תודות למיכאל על ההזמנה, האירוח והחוויה. כמה מילים שרשמתי על חלק מהיינות:

Banfi, Cum Laude 2005 – היין פותח בפרי יער רענן ונמרץ, פלפל לבן וקקאו. בפה חומציות מצוינת, פרי עשיר, יובש מוצק אבל נעים. שוב החומציות עוטפת את הכל גם בסיום. בקצה הדף הדגשתי פעמיים: "בובה. בובה." סדר גודל של 150 ש"ח, תמורה לא רעה למחיר (למרות השם היומרני).

Castello du Brolio, Chianti Classico 1999 – אדום בהיר, מסריח במובן הטוב עם אדמה רטובה, שקי יוטה שמחזירים אותי לצופים, פרי אדום ומשהו שמזכיר רימונים. טאנין רענן ומלטף יושב על גוף קל עם חומציות טובה ופרי עדין ונגיעה מרירה. משלב הנאה עם אופי של הסגנון, יתאים לאוכל קל. מהנה מאוד (הסקוטית, ~100 ש"ח לבציר עדכני).

Col D'Orcia, Brunelo di Montalcino 1998 – טבק ועור משולבים בפרי אדום, נגיעות של תבלינים, בפה אחלה נפח, החומציות שולטת ביד רמה, מאחורי ממתין בסבלנות הפרי. יין עצמתי ועשיר שכדאי לתת לו עוד כמה שנים לפני הפתיחה (הכרם).

Il Poggione, Brunelo di Montalcino Riserva 1997 – הצבע מתחיל להתבהר וכמות יפה של משקע מקשטת את הכוס. באף שזיף מרוכז ועשיר מקושט בפלפל שחור. הפה משלב יובש, חומציות וחריפות ביחד, והפרי קצת מתבייש מאחור. אמנם הטאנין והחומציות עוד עובדים יפה, אבל משהו בצבע ובפרי מעידים על הגיל.

Banfi, Brunelo di Montalcino 1997 – מנצח הטעימה בלי למצמץ. יין עסיסי ומלא, עם חומציות מעולה, פירותי והדוק, סיום ארוך ופירותי. זה שהוא חלק, מהוקצע ונעים לא מפריע לו להיות עשיר ומלא. עקבות הזמן לא משפיעים עליו ויש לו עוד שנים ארוכות. תענוג של יין.

h1

חוויה בתמרת

אוגוסט 22, 2009

אחרי שהיה לי העונג לפגוש את מיטב היינות הישראליים ממרתפו של מיכאל ראב, היה לי הכבוד לקבל הזמנה גם למשהו בניחוח זר. לרותם ולי היה ברור שלא נצליח להביא יין שיכבד את המעמד – אז החלטנו על בשר. התייצעות זריזה עם הקצב אצל סמיר המיתולוגי בטבעון הובילה לתשע פרוסות סינטה אדמדמה באמתחתנו – כאילו יד הגורל שמה את הבשר האיכותי הזה בדרך מחיפה לתמרת.

החושך בשעה שהגענו כבר כיסה את הנוף, אבל ישיבה במרפסת המרווחת לא יכלה שלא להזכיר לי מדינות יין מתוקנות (אולי טוסקנה, שעדיין לא ביקרתי בה). שקט, אוויר טוב, עצי זית שגם תרמו לצלחותינו שמן וזיתים. פתחנו את החיך עם מבעבע דרום אפריקאי שענה לשם Swartland Cuvée Brut (יבוא: קיפיס). המבעבע היה פרחוני ופירותי מאוד באף, בפה בעבוע גס, פרי מתקתק ומעט חומציות. נחמד אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה – התאים בדיוק לתפקיד ניקוי החיך ופתיחת התאבון למנה העיקרית:

Elio Grasso, Ginestra Vigna Casa Matè, Barolo 1997

צבע אדמדם יפה, אטום לחלוטין במרכז. באף גרגרי יער מרוסקים ועשירים – עצמה, ללא בשלות או מוחצנות. בפה גוף מלא, ריכוז מצוין, חומציות ניכרת וטובה, ושורה של טאנינים מוצקים אבל לא גסים – שמתחילים להשתלב בכל השאר. סיום ארוך מאוד, שממשיך בשילוב המוצלח של הפרי, החומציות והיובש. אם הטעימה הראשונה הזו, מבקבוק שעמד פתוח שלוש שעות – הייתה היחידה, הייתי חושב שזה יין מרשים אבל לא מבין כלום בעצם.

בעוד היין מתאוורר ומתעורר, מחבת פגשה נתחים אדומים לפגישה קצרה אבל לוהטת, שהשאירה סינטות צרובות מבחוץ ואדומות מבפנים – ללא רוטב ותיבול או אפילו מלח – הבמה היא של היין. בנתיים היין משיל שכבה אחר שכבה וחושף רבדים של קליה עדינה, עור, קפה ואדמה. כל הרחה חושפת רובד נוסף. עד הלגימה האחרונה, אחרי יותר משש שעות מהפתיחה היין משדר צעירות ורעננות. אין בו את הנשכנות של ברולו ינוקא, אבל החומציות המפעמת בו, היובש הנמרץ, הפרי העשיר והצבע – כל זה מרמז על יין בן 4-6, ולא על יין בגיל 12. קשה לי להעריך פוטנציאל יישון על סקאלות ארוכות כ"כ, אבל אני חושב שעוד עשור יעשה לו רק טוב, ובכל מקרה לא הייתי מתקרב אליו לפני 2013-4. בשורה התחתונה: יין הדוק אבל לא סגור, פירותי אבל לא מוחצן, מבוגר בשנים אבל צעיר בכוס. עשיר, מורכב, מאוזן. חוויה.

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

כוכב הערב. צילום: רותם

סינטה אדירה, פרי סכינו של סמיר הטבעונאי

בפוסט של רותם, האחראי על התמונות כאן – אפשר לקרוא תיאורים יותר מפורטים ויסודיים. המון המון תודה למיכאל על היוזמה, האירוח והחוויה.

h1

בחזרה לאיטליה

אוגוסט 1, 2009

הייתי כבר בכמה טעימות של ארץ המגף, אבל בספשל תמיד יש דברים חדשים לטעום וללמוד. את היינות ששתינו אני מחלק לשלוש קבוצות: הלבנים, מושתתים על חומציות ורעננות שמתלבשים כמו כפפה על מזג האוויר שלנו, ושלושתם מתאימים יותר לאוכל לטעמי. אדומים לייט, שלושת הוולפוליצ'לה קלאסיקו ששתינו היו יינות קלים ועדינים. מצד אחד היה חסר לי ריכוז ונפח, אבל מצד שני – "אל תצפו לקברנה" הדריך אנדרי, ואני מוסיף – מי צריך יינות בומבמסטיים עתירי פרי ועץ בחום הזה? הנה יינות פשוטים וקלים שמדברים עם האוכל במקום להשתיק אותו בצעקות. בכל זאת השאלה נשארה אצלי פתוחה. האדומים הכבדים, טוב, אפשר לנחש מי ומה. נגיע גם לזה.

Pinot Grigio Valdadige DOC, Santa Margehrita 2008 – לימון, אשכולית ועשבוניות עדינה ברקע. אחלה חומציות, המון מינרליות ומליחות ומעט פרי הדר על החיך. סיום בינוני-ארוך, חומצי-מינרלי. יין נקי, חד, חומצי ורענן. טוב מאוד. להתאים לבשרים קלים או לדגים (70 ש"ח, הדוש).

Pinot Grigio – Garganega Venezie IGT, Pasqua 2007 – פריחה ופרי טרופי באף, גוף יותר מלא מקודמו, מעט מינרליות, החומציות עדינה, פרי. יותר רחב ומלא, פחות רענן ופחות חומצי. בסה"כ בסדר אבל לא התלהבתי (59 ש"ח, הגפן).

Sauvignon Blanc Friuli DOC, Valpanera 2007 – טרופי-מתקתק באף, פריחה ואננס. חמיצות חדה בחיך, פרי מאחוריה ונגיעה מרירה טובה. סיום ארוך וחמצמץ. יין טוב ורענן עם חומציות מצויינת (74 ש"ח, הדוש). טוב כמו בטעימה הקודמת.

 

Valpolicella Classico DOC, Cesari 2007 – סגול בהיר, פרי קליל וקליפת תפוז, לשניה הזכיר לי במשהו בוז'ולה. גוף קל, פרי עדין, חומציות רכה. סיום בינוני פירותי. קצת מימי, פשוט וקל. לא התרשמתי, גם ביחס למחיר (55 ש"ח, אנוטקה).

Valpolicella Classico DOC, Santa Sofia 2006 – אדום בהיר קצת שקוף, פרי אדום עדין, אדמתיות ותבלינים. חומציות טובה עם מעט פרי ברקע ונגיעת תיבול. סיום עדין פירותי-מצמץ. יין קל ועדין, יכול להיות נחמד עם אוכל. בניגוד ליין הקודם כאן יש נגיעה של חבית שתורמת עוד מימד ומוסיפה (79 ש"ח, זמיר).

Valpolicella Classico DOC, Ca Montini 2006 – שזיף ופלפל אנגלי באף, חומציות שולטת בגוף הבינוני-קל, יובש עדין, תיבול ומעט פרי. קצת יותר נפח מהקודמים. סיום קצר-בינוני וחמצמץ. עדין ונחמד, החביב עלי בין השלושה (69 ש"ח, זמיר).

 

ופתאום – oddball, יין שלא קשור לאיטליה (מלבד השם) או לטעימה. משהו לשבור את האווירה בין הולפוליצ'לות הקלות ליינות הבאים

Masi Paeso Doble Tupungato 2006 – אמנם מאזי, אבל מגיע ממנדוזה – ממסך של המלבק המקומי והקורבינה האיטלקי. כאן פרופיל הטעמים והריחות הרבה יותר מוכר לחיך הישראלי שלי – פרי יער עשיר עם פלפל שחור, חומצי-פירותי בחיך, גוף בינוני טאנין מעט גס. סיום ארוך שמשלב פרי עם יובש ותיבול. יין מודרני ונחמד, אפשר לחכות שנה שנתיים (99 ש"ח, צרפת-ישראל).

Appassimento Picaie Veronese IGT, Cecilia Bereta 2004 – שחור אטום עם שוליים אדומים-כהים, פרי סגול עשיר, עור, קליה ושוקולד. בפה פירותי עם תחושה מתוקה, יובש טוב, חומציות, חריפות עדינה. סיום פירותי, ארוך ויבש. אחרי כל היינות העדינים קצת עוצמת-ריפאסו מתיישבת בכיף על החיך. 15% אלכוהול לא ממש מורגשים, עשיר ומהנה – קניה טובה (125 ש"ח, הגפן). האדום שהכי אהבתי בטעימה.

Amarone Della Valpolicella DOC, Antichello 2003 – אדום עם סימני חום בשוליים, באף פורטי-בשל, אלכוהולי, פלפל שחור ועור. יובש חזק, מתיקות, פרי, חריפות ואלכוהול. אחרי ביס של גבינה עדינה הוא מתרכך ומוציא צדדים פירותיים יותר. אני לא חובב גדול של הסגנון, אבל גם על סקאלה של אמרונה לטעמי הבחור הזה קצת לא מחובר (230 ש"ח, זמיר).

h1

לבן זר

מאי 25, 2009

Valpanera, Friuli Sauvignon 2007 – צבע זהוב עדין, אף טרופי עם אננס ואפרסק, מינרלים מאחורי הפרי. בפה חומציות גבוהה ועשירה, גוף בינוני, מליחות-מינרלית ניכרת, הפרי מאחוריה ומידי פעם מגיעה נגיעה מרירה. סיום ששומר על המגמה של חמיצות ערה ומינרליות במשך דקות ארוכות.

שונה מכל סוביניון בלאן ישראלי ששתיתי, ריכוז ונפח טובים מאוד ומעליהם חומציות נדיבה וטובה. חדש בקטלוג של הדוש, יופץ בקרוב.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

טעימת טוסקנה

פברואר 22, 2009

מספר היתקלויות לא גדול שהיה לי עם קיאנטי פשוטים לא השאיר עלי רושם חיובי. החמיצות הגבוהה עם הגוף הקל יחסית לא הסתדרו. כשקיבלתי הזמנה מהספשל רזרב לערב טעימה של יינות ממרכז איטליה חשבתי שזו הזדמנות טובה לגבש דעה בצורה מסודרת יותר.

כמה יינות בתחילת הערב לא מצאו חן בעיני והתחלתי לחשוב שהטעימה לא תהיה מוצלחת, ואז בא רצף של יינות מפילים. לגבי קיאנטי – למדתי שברמות הלא בסיסיות יכולים להיות יינות חביבים, אבל למדתי שגם הם לא הטעם שלי. עוד מסקנה חשובה מהטעימה: Carpineto זה שם ששווה לשים לב אליו. יש מספיק יינות לכתוב עליהם אז לא אאריך בהקדמה ונעבור לעניין.

Orvieto Classico Tomailo Castelani 2007 – לבן אחד לפתיחת התאבון: צהוב-ירקרק, פרחוני, קש, מינרלים, גוף קל עם חומציות גבוהה וחדה, קצת מליחות וקצת פרי. נקי, חומצי וחביב – לשתות עם אוכל. 39 ש"ח – שווה בדיקה.

Toscanelo 2006 – אדום בהיר ושקוף, פרי אדום באף ובפה, חומציות קלה וסיום קצר. איך אומרים גאטו נגרו באיטלקית? (לא היה קשור לטעימה ולא נמכר בחנות)

Dogajolo Carpineto IGT Toscano 2006 – אדום-סגול, פרי יער, אקליפטוס, פלפל שחור, יובש טוב ומרירות גבוהה ובוסרית, קצת פרי וסיום יבש. מר מידי ולא מהנה לטעמי. 79 ש"ח.

Poderi del Bello Ovile Serego Alighieri in Toscana IGT, Masi 2005 – בורדו-אטום וכהה, פרי אדום בשל, גוף בינוני מלא, פרי עשיר, חמיצות טובה וקצת תיבול. סיום ארוך-חמצמץ. חביב – מצד אחד בשל, מצד שני לא ריבתי, ועם חומציות שמחזיקה את הפרי. 98 ש"ח.

Chianti Superiore Tenuta di Burchino 2004 – אדום, חום בשוליים, התחיל מעופש אבל כמה דקות בכוס ניקו אותו, פרי אדום עדין, אדמה רטובה, חומציות גבוהה, יובש עדין ופרי ברקע, עם סיום בינוני חמצמץ. החומציות הגבוהה דורשת אוכל. עשוי טוב ונאמן לסגנון.

Chianti Classico Carpineto 2006 – אדום, ורדרד בשוליים, דומה במשהו לקודמו, אבל יותר גוף, יותר חמיצות, יובש מורגש יותר, קצת פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מצא חן בעיני מקודמו, יותר נפח ואורך. 135 ש"ח.

Braccale Maremma IGT Jacopo Biondi Santi 2005 – אדום עמוק, פרי אדום, פריחה, עור, קטיפתי בפה, יובש רך, פרי נעים. אלגנטי, מיוחד, מאוזן, עדין. וואו. 120 ש"ח -שווה! עם סימן קריאה. קניתי.

 היין סימן תפנית בטעימה, ושלושת היינות הבאים היו ממש חוויה – לא טעמתי יינות כאלה, שמראים מה זה שילוב של בצירים טובים עם יצרנים טובים. המחירים הם לא בטווח שאני קונה בו, אבל החומר שבבקבוקים מצדיק בהחלט את התוויות לדעתי.

Vino Nobile di Montepulciano reserva, Carpineto 2003 – אדום-סגול מלא ואטום, פרי נעים גם בפה, המון טאנין דחוס אבל שומר על מרקם נעים, סיום ארוך ארוך של פרי ויובש. לא ברור איך היין מצליח לשלב כ"כ טוב עצמה ואלגנטיות באותו שלוק. מרשים, מעולה. לחכות לפחות עוד חמש שנים איתו. 195 ש"ח.

Chianti Classico Reserva, Carpineto 2001 – אדום כהה ועמוק, פרי אדום עשיר, גוף בינוני מלא, יובש במידה טובה, חומציות ופרי טוב באיזון מושלם. טוב מאוד, עדיין צעיר בגיל שמונה. 195 ש"ח.

Brunello di Montalcino, Poggio Salvi Biondi Santi 2003 – אדום עמוק, פרי אדום עשיר שמריחים עוד לפני שמתקרבים לכוס, בפה קטיפתי, יובש בול במידה, חמיצות נעימה, עסיסי, עשיר, תיבול מזרחי, סיום ארוך מאוד, פירותי ויבש. אפשר להנות ממנו עכשיו אבל חבל לפתוח בחמש השנים הקרובות, כנראה שהרבה מעבר. 320 ש"ח. תזכירו לי כמה עולה קצרין?

h1

איטלקי מפתיע

פברואר 21, 2009

בקבוק שקיבלתי מאבי, מיקירי הבלוג – כשחזר מאיטליה – חיכה בדיוק להזדמנות כזו. הוזמנתי להצטרף לארוחה של פסטה ברוטב שמנת-ברוקולי טעים, לא הייתה התלבטות מה לשדך אליה:

Riviera Ligure di Ponente DOC, Antonio Basso Viticoltore, Vermentino 2007

 רחרחתי לפני שמזגתי לכולם כדי לוודא שהבקבוק החזיק מעמד וישר נפלט לי "וואו!"

צהוב עדין, עם פרי טרופי רענן, מלון, אשכוליות, ליים – וכל זה מוקף במינרליות מעניינת. גוף בינוני, חמיצות ופרי בדיוק במידה, מוקפים במינרליות-מלוחה שנשארת בפה דקות ארוכות. החמיצות שוברת מצוין את השומניות של הרוטב, אבל גם בפני עצמו (אני כותב עכשיו עם השאריות של הבקבוק בכוס שלצידי) הוא מעניין וטעים. כשמקבלים בקבוקים לא מוּכּרים מחו"ל אפשר מצד אחד ליפול על יינות  טובים ומעניינים כמו זה – החיסרון אבל, שאין איך להשיג עוד אחד כזה.

vermentino

כזו תוית מקורית וכזה יין טוב הם סיבה מספיק טובה לנסות לפענח את התוית. קצת סבלנות והרבה גוגל לימדו אותי שליגורה נמצאת במפרץ גנואה בצפון-מזרח איטליה, ממש בתחתית של פיימונטה. בתוכה, Rivera Ligure di Ponente היא DOC אחד משלושה באיטליה בהם מגדלים את ענב ה-vermentino שמצוי באגן הים התיכון, בין השאר בחופי סרדיניה וגם בלנדגוק-רוסיון. עוד קצת עקשנות עם גוגל והתמודדות עם איטלקית ומצאתי את אנטוניו באסו, שחתום על הבקבוק שלי.

Basso Family

לזה מתכוונים ב'יקב משפחתי' – משפחת Basso בכרמים

באתר מספר באסו, שידוע יותר בתור Durin, על דורות של גידול ענבים, איך עזב לימודי רפואה בשביל להקים את היקב, איך הכיר את אשתו ועוד, בכנות ובפשטות שובים. אם כוס יין טעים אחד גרם לי לגלות את כל זה – כנראה שיין זה תחביב ממש מגניב.

לחיים!

h1

קצת איטליה

ינואר 16, 2009

יום פתוח איטלקי באיש הענבים, עם רשימת יינות מרשימה – החזיר אותי למבנה היפה ביפו. בסוף הטעימה, על אספרסו כמו שרק הוא יודע להכין, שואל אותי חיים "מה למדת היום?" והתבלבלתי לחלוטין. לא טעמתי הרבה, משהו כמו 10-12 יינות, אבל בכל זאת המגמה העיקרית שמצאתי היא העדר המגמה. כלומר – המשרעת שבין מודרני למסורתי רחבה מאוד ואפשר למצוא סגנונות קלאסיים לצד יינות חנפניים ומודרניים. במקום להרחיב – אשתמש ביינות כדוגמאות (מחירים מהטעימה).

Valpanera Refosco Superiore 2005 – פרי אדום נעים, אדמה, ארז. גוף בינוני מלא, חמיצות ערה, סיום בינוני ויבש. נחמד, אף די מעניין, בפה קצת חומצי – לא רע לאוכל. 100 ש"ח, אפשרי.

Prunotto Mompertone Monferrate 2005 – אדום בהיר, די שקוף, אף בשל-פירותי, ריבתי, בעיקר פרי גם בפה, קצת יובש. באותה מידה היה יכול להיות מרלו ישראלי פשוט. אולי פספסתי משהו. 105 ש"ח.

Dosio Barolo Riserva 1990 – אדום בהיר, שקוף לחלוטין וחום בהיר בשוליים. קומפוטי, קצת תבלינים. בפה מתיקות, קצת חמיצות, טיפה יובש ונגמר מהר. עבר זמנו לעניות דעתי.

Dosio Barolo Fossati 1996 – אדום בהיר עם סימנים ראשונים של חום, באף פרי נעים, עור ותבלינים, גוף בינוני, יובש טוב, פרי שמתחיל לדעוך, סיום בינוני-ארוך ומתובל. היין התבגר בכבוד והגיע הזמן לשתות אותו לדעתי. 345 ש"ח.

Fattoria dei Barbi Brunello di Montalcino 2001 – מעושן, חבית פרי ותבלינים בחבילה מעניינת, גוף בינוני מלא, טאנין טוב, דחוס. סיום בינוני ויבש. נחמד מאוד. 300 ש"ח.

Antinori Tignanello 2004 – סגול אטום ויפה, פרי עשיר בשל למדי מקושט בווניל. גוף בינוני-מלא, פרי בשל שיוצר הרגשה של מתיקות, קצת תבלין, יובש במידה טובה, פרי-פרי-ופרי, ממשיך גם בסיום הארוך. מודרני, הדוניסטי וחנפן. 500 ש"ח – אין לי משהו רע להגיע על היין, אבל אני לא רואה מה בו מצדיק מחיר כזה.

Tenuta san Guido Sassicaia 2003 – שוב פרי עשיר אבל פחות בשל עם וניל, הפעם יותר עץ. הרבה יותר טאני בפה, פרי מתוק וקצת תיבול. סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מאוזן מהקודם, בסיוע כמות לא מבוטלת של עץ (כנראה חדש) שתומך בפרי. לחזור אליו עוד 5 שנים לבדוק. 650 ש"ח.

Tommasi Amarone di Valpolicella Classico 2003 – אף מעניין עם שזיף מיובש, טבק ותבלינים, גוף מלא, עשיר, פרי טוב, טאנין צעיר ומעקצץ, סמיך ומפנק. סיום ארוך ומתובל. יין חורפי שיש עוד דרך ארוכה לפניו – המוצלח שטעמתי היום. 240 ש"ח – נראה הגיוני ביחס לאיכות (ולמותג).

Saltari Amarone di Valpolicella Classico 2003 – צבע בורדו יפה, באף פרי בשל, שוקולד ומשב אלכוהולי קל. גוף מלא, חלק ובעל מרקם נעים, תבלינים, טאנין רך, הרבה פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. אמרונה נחמד, יותר מוכן לשתיה, הרבה יותר חנפן מקודמו. הטומאסי יותר מוצלח לטעמי. 290 ש"ח.

 

 

טומאסי אמרונה קלאסיקו