Posts Tagged ‘אזורית’

h1

פרדוקס של אמצע

אוקטובר 30, 2010

ה-textbook של קברנה יציב בטווח ה-60-70 ש"ח היה גמלא, כנראה מאז שהסדרה יצאה לאור. בשנים האחרונות היקבים הגדולים מצליחים להעמיד יותר ויותר מועמדים ראויים לקטגוריה. השבוע נתקלתי בשני יינות כאלה.

כרמל, אזורית קברנה סוביניון 2006 – פירותי ובשל לכל האורך, נעים, רענן, לא כבד. אין צורך להאריך במילים ואפשר גם לוותר על תיאורי הטאנין המתקתק – פשוט: יין טעים מאוד

בנימינה ספשל רזרב 2006-2008 – נפתחו זה לצד זה באיש הענבים. מאז שאני מכיר את הסדרה היינות האדומים בה היו נדיבים עם החבית. גם כאן זה המקרה – אבל נדיב זה לא אומר מוגזם. 2006 כבד איבד את הרעננות, אבל 2007 שר אופרה אחרת לגמרי עם חומציות רעננה, לא כבד יחסית ובעל תיבול נעים. 2008 כבר יותר לפי התבנית של הז'אנר, עם יותר נפח, יותר חבית ופרי יותר עשיר. יין מלא ודחוס – אחלה בקטגוריה שלו.

לא שזה צריך להפתיע מישהו, אבל היינות האלה משתפרים ומתעדנים מעט שנה-שנתיים אחרי היציאה לשוק (3-4 שנים מהבציר). העומס והחבית נרגעים טיפה והחבילה מתאזנת. אני לא מדבר על יישון של ממש (למרות שגם זה יתכן), אלא על תקופת צינון ומנוחה על מנת לשייף את הקצוות החדים.

הפרדוקס הוא שאין כמעט מי שמיישן את היינות האלה, ואם שתיתם יין כזה לא מהבציר האחרון – רוב הסיכויים שזה משהו שנשכח במקרר היין או מחוצה לו. למה בעצם? כי להרבה אנשים יינות כאלה הם יינות שקונים לשתיה מידית. בנוסף, אם אני רוצה ליישן משהו הייתי מעדיף להשקיע את ההפרש בין גמלא לירדן, כרמל לאזורית וכו' – ולקנות משהו שמתיישן באמת (בטח כשמקום האחסון שלי מוגבל).

מה אפשר לעשות? מצד היקבים אפשר לקצר מעט את ההשריות ואת הזמן בחבית, מצד הצרכנים אפשר להשאיר בקבוק אחד בצד ולבדוק אם הוא יפתיע עוד שנתיים, ומצד המסעדות (אלו שיינות כאלה מתאימים להן – לא מסה וכתית) אולי לקנות כמות קצת יותר גדולה השנה ולשמור גם לשנה הבאה – אם יש תנאים סבירים לאחסון.

כך או כך, נראה שרוב היינות האלה נידונו לצריכה צעירה מידי, אז הפיתרון שלי הוא פשוט – לפתוח אותם לצד המבורגר עסיסי.

h1

פוסט קצר – שני יינות

יוני 11, 2010

ארוחת ערב שישי אצל ההורים, שני יינות, בלי הרבה מילים

כרמל, שרדונה אזורית 2009 – באף בשל, פירותי ופרחוני. תחושה של מתיקות שיורית, שילוב לא מוצלח של נפח בלי מספיק חומצה או פרי, תחושה קצת אלכוהולית שמוסיפה מרירות בסיום (רק 13.5%). באף בסדר – בפה לחלוטין לא מחובר. יכול להיות שמי שלא שותה יין יתחבר למתיקות. ההבדל בין האף לפה מזכיר לי קצת את הגוורץ מאותה סדרה, אם כי הוא קצת יותר מוצלח לטעמי. בציר מאוחר מידי? תסיסה חמה מידי? שניהם? מספיק בקושי. 55 ש"ח.

ענבא קברנה סוביניון 2007 – אף משגע עם פרי קברנאי עשיר ונעים, נפח טוב, הרבה פרי, טאנינים מתקתקים, קצת תיבול, מסיים פירותי ונעים. כיף כמו במפגשים קודמים, ומנפק אופי של הזן עם נגיעות של הגליל. עוד כמה טיפות של חומציות היו יכולות להרים אותו עוד קצת, אבל כך או כך אין טענות, בטח שלא במחיר המצחיק של 60 ש"ח. buy some more.

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

סומלייה – כמה יינות

נובמבר 22, 2008

כאן אפרט על כמה יינות שטעמתי בסומלייה. לצערי כמעט אף מטעים לא הכיר מחירים לצרכן של היינות, כך שהמחירים שאני כותב בסוגריים הם הערכה שלי ומהווים סדר גודל בלבד. אני אפילו לא מנסה לסדר את היינות לפי סדר מסויים, ומשאיר אותם לפי סדר הטעימה.

בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה.

 יינות יקב בן חיים

תניא, הלל, קברנה פרנק 2006 – הקברנה פרנק הזני של היקב בעל צבע רובי חצי שקוף, ירקרקות שולטת באף והפרי מאחוריה, מרקם חלק, גוף בינוני, יובש וחומציות טובים מחבקים את הפרי, סיום בינוני, מתובל-חמצמץ. הייתי מחכה איתו שנה-שנתיים. יין טוב שמבטא אופי של הזן – לא למי שאלרגי לצד הירקרק שלו (120).

 יקב תניא

Cims de Porrera, Solanes 2004 – זכרתי לטובה את הבציר הקודם מהתערוכה הקודמת, והפעם עוד קיבלתי המלצה מאסף פז לנסות את הפריוראט הזה. צבע קצת שקוף, פרי רענן וטוב משולב בחבית, גוף בינוני-מלא, טאנין נדיב אבל לא כבד, פרי טוב וחמיצות, סיום מתובל, קלוי וארוך. יין טוב מאוד לדעתי, ליישן עוד שלוש שנים לפחות. 130 ש"ח, מחיר שפוי מאוד לפריוראט טוב (הכרם).

Cims de Porrera, Solanes, Priorat

VAL Vendimia Seleccionada Crianza 2002 – בריק שקוף, חום בשוליים, פרי אדום ועור, גוף בינוני עם טאנין שמחזיק אבל החמיצות כבר מתגברת עליו. סיום יבש, בינוני-ארוך. לא יודע איך הוא היה בצעירותו אבל נדמה שהוא קצת אחרי השיא (90, הכרם).

תשבי אסטייט, שיראז 2006 – סגול-אדום, פרי עשיר, פלפל לבן, שוקולד, גוף מלא, המון טאנין שקצת מסתיר את הפרי, סיום פירותי ויבש, בינוני באורכו. מודרני, קצת צעקני, לא מוכן עדיין לשתיה אבל מראה פוטנציאל. ביחד עם הקברנה אני לומד שכדאי לשים לב למה שתשבי מוציאים בסדרה הזו (85).

Francesco Rinaldi & Figli, Dolceto d'Alba 2006 – צבע סגול מדהים, פריחה ופרי עם אדמה ברקע, גוף בינוני, מרקם חלק, יובש טוב ופרי מובילים לסיום פירותי-יבש. טוב ומהנה (הדוש).

 Coppola Green Label Shiraz-Syrah 2006 – שחור-סגול, באף בשרני-אדמתי עם פרי בשל ברקע, גוף קל-בינוני, פרי בשל, מרוכז ומתקתק, טיפונת חבית מתובלת, סיום קצר-בינוני, פירותי ומפולפל. שיראז חם, בשל ומודרני – נחמד לאוהבי הסגנון (100) (י.ד. עסקים).

דלתון זינפנדל 2005 – אדום עמוק ויפה, פרי אדום בשל וריבתי, גוף בינוני-מלא, סופר-פירותי, טאנין ער וטוב, אלכוהולי קצת בסיום, לצד עוד פרי ונגיעה מרירה. פצצת פרי בשל – לטוב ולרע (120).

Cordeillan-Bages Pauillac 2001 – אדום כהה ואטום, אף מאופק עם אדמה, חבית עדינה ורמז לירקרקות. גוף בינוני-מלא, מוצק, טאנין איתן וקצת מרירות-בוסרית. סיום בינוני שמראה קצת יותר פרי. אני לא יודע מספיק בשביל לקבוע האם הוא עדיין לא למד לדבר (צעיר מידי) או שאין לו מה להגיד (400) (הסקוטית).

Chateau Laroque St. Emilion Grand Cru 2001 – במעבר מהגדה השמאלית לימנית, אדום כהה עם סימנים ראשונים של חום. באף אדמה, פרי עדין, טבק וקפה. גוף מלא, עשיר, טאנין ער, פרי מהודק. סיום חלק, בינוני באורכו ומתובל. גם קצת היין שהיה לי בכוס לאורך כמה דקות הצליח להפגין מורכבות. מעניין וטוב (הסקוטית).

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה 2006 – שחור-סגול ואטום לחלוטין, שזיפים ופטל מרוכזים מקושטים בפלפל שחור.  בפה הרבה עצמה, ריכוז, המון טאנין בועט, פרי טוב, סיום בינוני-ארוך ויבש. שאפו! עבודה יפה של כרמל שמוכיחה שוב את הכוח של הסדרה האזורית. כמו שכבר כתבתי – הפטיט סירה והקריניאן בסדרה מתחבאים מאחורי הזנים הפופולריים יותר, ולא בצדק (אולי המדליות החדשות ישנו את זה). היין הזה גורם לי להתקרב עוד יותר לזן המעניין הזה. 65-70 ש"ח הופכים אותו לקניה מצויינת. יישר כוח.

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה

עוד שני יינות שלא כתבתי עליהם רשמים מפורטים. הקריניאן החדש (06) מהאזורית לא מבייש את הפטיט סירה באיכותו וגם הוא מוסיף לדעתי צד חשוב לפורטפוליו של כרמל. סגל רכסים ארגמן, שדובר בו כ"כ הרבה (עוד) – מראה פוטנציאל ועושר, אבל בפה החמיצות שלו קצת משתלטת על השאר לטעמי. כמו שאמרתי לאלדד – ב-115 ש"ח אני אקנה את המרלו דובב ולא את הארגמן – אבל אני בכל זאת שמח שיש מישהו שעושה מהארגמן יין רציני.

h1

כרמל, גליל עליון

אוקטובר 15, 2008

במסגרת פעילות סוכות בספשל רזרב קפצנו לטעימה קצרה ואינטימית של כרמל, תחת הכותרת "יינות הגליל העליון". הטעימה הציגה את יינות הגליל העליו דרך הסדרה האזורית המוצלחת של היקב, או אולי להיפך…

מסתבר שלכרמל יש כ-4,800 דונם כרמים בגליל העליון. כדי לטפל בכזו כמות של ענבים לכרמל יש יקב צפוני בדלתון, שם מתבצעים השלבים הראשונים בייצור היין ואז הוא עובר במיכליות (כולל הקליפות בחלק מהמקרים) ליקב בזכרון להמשך הטיפול וליישון. בנוסף, היקב מעסיק יינן ל'גזרת' הגליל.

ברוב היינות כבר נתקלתי בעבר – והנקודה הראשונה לזכותם היא עקביות: אין מה לעשות, ביקבים הגדולים יש כסף לטכנולוגיה מספיק טובה שבכוחה לצמצם משמעותית bottle variation, תופעה שלפעמים מעצבן למצוא בקרב יקבים קטנים – גם הטובים שבהם.

עוד דברים שאפשר להגיד לזכות הסדרה הם שמירה על אופי צעיר, יינות ששמים דגש על הפרי, ללא חבית מעיקה, ידידותיים, מאוזנים ברובם, ובעלי מיצוי פרי טוב – וגם פוטנציאל להתיישן קצת. לחובת הסדרה אצטט את אחת המשתתפות, שהעירה ששלושת האדומים ששתינו, למרות ההסברים המעניינים על הכרמים והזנים – היו דומים מאוד אחד לשני. בעיה נפוצה ביינות מקומיים: כמה בנינו יוכלו להבדיל בין מרלו לקברנה ישראליים בטעימה עיוורת?

בגזרה החדשותית: בשנה הקרובה צפוי לצאת קברנה פרנק זני מהסדרה האזורית, שכבר כיום נמצא במרלו ובקברנה מהסדרה האזורית. בנוסף, ביקב מרוצים מאוד מנטיעות טמפריניו צעירות יחסית, מאזור נטועה בגליל ומספרים שכבר כיום הענבים מתווספים לבלנדים של הפרייבט קולקשן המתחדשת, תוך כדי שצוברים ביקב ביטחון לקראת יינות זניים מהם. נהוג לומר שבזן הטמפריניו יש חשיבות רבה לגפנים מבוגרות – אבל בכל זאת מסקרן לטעום מה יודעים לעשות בכרמל מהזן. אחרון חביב, הוזכר זן המלבק – אולם ללא פרטים נוספים.

שרדונה 2007 – שענביו מגיעים בעיקר מאזור קאיומי, מתחיל בעשב קצוץ, למון-גראס ואשכוליות, בעל חמיצות טובה, עסיסי בפה ועם שמץ מרירות עדין. שרדונה בסגנון פירותי ורענן, חצי השנה שהוא שוהה בחביות (משומשות) לא מורגשת, כמו גם האלכוהול הגבוה יחסית (14%). 49 ש"ח – הפתיע לטובה.

ויוניה 2007 – שומר על עקביות מאז הטעימה האחרונה – אף עדין עם אשכוליות, ותפוח צהוב, בפה סמיך, מינרלי במידה, קצת מתובל ומריר, סיום בינוני מינרלי וחמצמץ. מרגיש פחות רענן מקודמו וקצת חסר לי פרי – אבל בסה"כ עשוי בסדר. נחכה לבציר הבא. חצי יבש – אבל מלבד הסמיכות לא מורגשת מתיקות. 49 ש"ח.

בגזרת האדומים טעמנו את השיראז-קברנה, הקברנה והמרלו. שלושתם התאפיינו בפרי יער די בשל, תיבול עדין, ריכוז טוב וחמיצות במידה נכונה. מיצוי הפרי הטוב התבטא החל מהצבע העשיר ודרך האף, הפה ועד הלשון שנותרה סגולה. הקברנה לדעתי מתחרה ראוי לגמלא, וגם יותר מוכן לשתיה ביחס לאחיין ממודל 2005 של הרמה. מהסדרה אני דווקא יותר נהנה מהקריניאן והפטיט סירה – שני יינות שבאופן עקבי לא מקבלים תשומת לב ראויה לדעתי.

לסיכום אחזור על המשפט השחוק – הסדרה האזורית היא דרך טובה למדוד את הדופק של כרמל, להתרשם מהשיפור באיכות וגם מניסיונות בזנים חדשים. התחרות בסדרות הביניים – ולא רק גמלא – גם ברקן רזרב, רקנאטי רזרב ועוד – מתחממת ומעניינת. שווה לעקוב.

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

גוורץ חדש בעיר

אוגוסט 6, 2008

עוד אחד מהימים האלה של חזרה מהמשרד באחת-עשרה בלילה לארוחה קלה ולמיטה. אמש השותפה לדירה הפכה גם לשותפה לבקבוק – ושלפתי את הרכש האחרון מהמקרר ללוות את הנישנוש שהתאים כמו כפפה ליין – פיתות עבודת יד (כמה שעות מהאפיה) עם פרוסות שמנות של קממבר ועגבניה. אחרי שטעמתי את הסוביניון בלאן החדש מהסדרה (שנדד מסדרת 'כרם' והשאיר את ענבי רמת ערד המצוינים ליתיר) ואת הויוניה החדש לחלוטין אצל היקב – הגיע תורו של השחקן החדש השלישי בסדרה:

כרמל, הסדרה האזורית, גוורצטרמינר 2007 – זהוב חיוור ואופייני, באף התמהיל הגוורצי של פרי מלוני-ליצ'י (אולי התגנבה לי גם בננה לכוס?) עם עשב נעים בצדדים ומשהו שהזכיר לי ים. בפה הוא די מלא, קצת מתוק מהצפוי, פירותיות ומעט חמיצות.

נקודות לזכותו – מפגין אופי זני, לפחות של הביטוי הישראלי של הזן, וקיים דמיון בינו לבין הדודן מרמה"ג וגם לזה מבנימינה. בנוסף מדובר ביין נגיש וידידותי, שמתאים כמעט לכל אחד.

נקודות לרעתו – קצת מתוק מידי, וקצת אלכוהולי מידי. כשהראש מסתובב אחרי הכוס השניה, פתאום שמים לב ל-14% האלכוהול שמצויינים על התווית ולצריבה אלכוהולית קטנה בגרון לקראת סוף הבקבוק. לעניות דעתי, בציר מוקדם יותר בכמה שבועות היה יכול לתת מענה לשתי הנקודות האלה, ותוך שימור הטעמים והארומות.

לסיכום – יין נחמד, ובשביל בציר ראשון ו-50 שקל – לא רע.