Posts Tagged ‘אוסטרליה’

h1

כמה דברים טובים מאוסטרליה

נובמבר 14, 2010

לא פעם תהיתי באיזה תנאים מאחסנים יבואנים ומפיצים את היינות שלהם. אחרי כמה שעות בחדר טעימה שסמוך למחסן של חברת מרש אני יכול להעיד בפה מלא שיניים נוקשות מקור שהטמפ' שם מתאימה ליין יותר מאשר לאנשים. ההתכנסות התורנית של פורום היין של שרון ואסף הייתה הפעם בחדר הטעימה הזה. אני מסכים עם המשפט הראשון של שרון: כמה שזה מעניין לעשות טעימות של זן מסוים או סגנון – יש עניין רב בטעימות של פורטפוליו של היבואנים הקטנים של יינות האיכות. מדובר ביינות לא זולים שלא היה מזדמן לי לנסות במסגרת אישית, וכאן אפשר היה לשמוע עליהם הסברים מקיפים מהאנשים שבחרו להביא דווקא אותם – ולטעום אותם זה לצד זה.

היינות. טעמנו יינות מעניינים, שלא מייצגים בהכרח את אוסטרליה או את המבחר של היבואן. אני לא רוצה להעמיס ולכתוב על כולם, אבל קו כללי ברור היה שם – והוא מתיקות מדומה. גם כשהיין לא בומבסטי (יחסית), גם כשהחומציות בסדר והאף מצליח להיות לא ריבתי – התחושה הגליצרינית מהאלכוהול הגבוה יוצרת תחושה של מתיקות שבחלק מהיינות פגמה באיזון – איזון שהיה ממש לא רע מלבד הקוץ הזה.

מלבד ההיבט (החשוב) הזה האלכוהול כמעט ולא בא לידי ביטוי בתחושה באף ובפה. בנוסף, למרות הפרי המרוכז והבשל היינות שטעמנו היו רגועים יחסית מבחינת שימוש בעץ חדש, ולעתים אפילו היה חסר לי קצת חספוס-מתובל שישבור את הפרי הבשל. גם במסגרת המכנה המשותף הזה – מצאנו שם כמה יינות ממש טובים וכמה ממש מעניינים. טעמנו עיוור. המחירים שאני נוקב הם מחירי מחירון – לפני הנחות ומבצעים (המחיר הריאלי יכול להיות נמוך משמעותית).

Grosset Picadilly 2008 – שרדונה מעמק פיקדילי במקלארן וייל, כזה שלא מתבייש בחבית שלו אבל מצרף אליה ריכוז מרשים. חמאה, מינרליות וחומציות מעולה תפורים בתפר הדוק, עם קישוטים של פרי בצדדים. ארוך, עשיר ונדיב. 317 ש"ח.

חשבתם שאבי פלדשטיין ספק-אמיץ ספק-משוגע לנטוע ארגמן בכרמים הכי טובים שלו? דאמיין צ'רקי, בעלים-כורם (דור 6.0)-יינן החליט שהוא הולך לעשות מונטפולצ'יאנו זני באוסטרליה, ונטע את הענב האיטלקי ב-Marananga שבבארוסה. טוב, היקב לא הפך לקאלט בגלל יינות שגרתיים…

Tscharke, The Master, Montepulciano 2008 – פרחוני, שזיפים בשלים, ו… קרטיב ענבים (נשבע ביקר לי). חומצי, עסיסי, פירותי, קל יחסית, חלק ורך. מאוזן – על הצד הפירותי, עם קמצוץ רמז למקור של הזן. בלי להתפלסף יותר מידי – יין מעולה, מיוחד, וממש – אבל ממש טעים. 228 ש"ח.

אפרטיפים נחמדים, אבל הגיע הזמן להגיע לביזנס – הישורת האחרונה של הטעימה הורכבה משלושה שיראזים – המתוק, הבשל, והאדיר

Massena, The 11th Hour, Shiraz 2007 – אף שיראזי אופייני עם הבשרניות, הפלפל השחור וקצת פרחוניות אבל בפה כל המתיקות והבשלות של הפרי קצת מעמיסה, גם הטאנינים בשלים ומתקתקים והתיבול העדין והנעים לא מציל את העסק ממתיקות יתר – כזו שעושה 'לייק' לעמוד של פארקר בפייסבוק. לחובבי הסגנון. 273 ש"ח.

The Colonial Estate, Richard Lander, Shiraz 2006 – בשלות היא המוטיב כאן, ריבה ועור, מוצק, מרוכז-סירופי, בשלות מתקתקה וטאנין רך ומלטף. הזכיר לי יותר זינפנדל משיראז, בגרסה הקליפורנית הבשלה שלו – אבל הריכוז והנוכחות כאן מרשימים, במיוחד אם אתם חובבים את הסגנון. פצצת פרי, מצויינת בקונטקסט של שיראז עצמתי סופר-בשל. 528 ש"ח.

Kalleske, Edward, Shiraz 2008 – אף סגול-שיראזי ממוקד ועשיר עם שוקולד מריר שקשה לפספס, חומציות מעולה, מרקם חלק ורך, פירותי ולא בומבסטי, מאוזן, עקבי, עסיסי. אני מתלבט אם לסיים ב"אדיר" או "מעולה". הזכיר לי במשהו את הפולי של מונטס בתור יין מרוכז ועשיר שאינו בומבסטי. ה-יין של הטעימה, חוויה. 414 ש"ח.

תודה למרש על האירוח הכנה, הנעים והמקצועי – ותודה לערן גולדווסר שנכח והעשיר אותנו בידע הרחב שלו.

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.

h1

גרנאש עיוור

ינואר 15, 2010

שרון ואסף הרימו הפעם כפפה כבדה – גרנאש, והצליחו במספר קטן של יינות לטוס על פני מגוון מדינות, סגנונות ואיכויות של יינות. הפעם התארחנו אצל רותם, שביחד עם אשתו המקסימה הציבו סטנדרטים חדשים לאירוח עבור חברי הפורום – תודה. בלי לקשקש יותר מידי, נעביר את הבמה ליינות. הציונים הם ציונים שנתתי באופן עיוור – היינות נחשפו רק בסוף הערב. סקאלת הציונים היא יחסית לטעימה ולא אבסולוטית.

Atardi Artazuri 2006 – אדום בהיר די שקוף, פרי תותי-גרנאשי שמריח קצת אבל לא בשל, גוף בינוני, חומציות, יובש מעט עוקצני, אין הרבה פרי בפה. יין לאוכל, עם חספוס נעים – חסר תחכום אבל מלא אופי של הזן. תמורה מצויינת ל-55 ש"ח. הצלחתי לזהות את היין על עיוור (יבוא: שקד). 86

Chateau du Donjon 2007 – סגול בהיר די שקוף, טחב, פטריות, פרי מתוק-בשל, בפה פירותי ועגול, חומציות עדינה, תיבול, סיום קצת חריף. יין מודרני ולא מחובר. ניחשתי ישראל – הגעתי ללנגדוק. לא תודה. 81

אבידן פרינג' גרנאש 2007 – אדום בהיר ושקוף, התחיל מסריח-מחוזר אבל כמה דקות בכוס פתחו אף מעושן מאוד, מאחוריו שזיפים וארז. בפה פרי, יובש עדין, לראשונה בטעימה חבית ושמנוניות קלה, קצת אלכוהולי בסיום. 84

Perrin & Fils Vacqueyras Les Christins 2007 – סגול בוהק ויפה, אף מוחצן ונעים, פרי סגול בשל עם וניל. בפה פירותי, מתובל, יובש ניכר, מלא ולעיס. סיום יבש ופירותי. יין מודרני, צעיר מידי, עשיר ובשל. את הדברים האלה כתבתי כשניחשתי שזה GSM עולם חדש. מוצלח ומהנה, לתת לו שנתיים (יבוא: שקד). 89

Coume del Mas Schistes 2007 – אדום עמוק, שקוף בשוליים, אף מתחנף, מתקתק ונעים עם פרי אדום עשיר, שזיף, קליפת תפוז ומינרליות. גוף בינוני, פירותי במידה, מבנה טוב, חומציות טובה מחזיקה את הפרי, יובש עדין, קצת תיבול. יין עסיסי, טעים וכיפי. יבוא של חברת IPV הצעירה מלנגדוק רוסיון, כ-155 ש"ח. 93

Clos Martinet 2003 – אדום עמוק, אף גרנאשי-תותי, מעט אלכוהולי, אדמה, טחב ופלפל שחור. בפה הוא סגור לחלוטין, הדוק, הרבה יובש, מבנה מוצק, וחומציות. איפשהו מתחבא שם גם הפרי. סיום יבש וארוך. ניחשתי ספרד וצדקתי. אין לי מושג מה יצא ממנו כשהוא יגדל ויתפתח. מסביב לשולחן אני חושב שהוא צבר את הניקוד הכי גבוה, אני לא מנקד אותו כי אני לא יודע לומר איך הוא יתבגר. כ-250 ש"ח (יבוא: שקד)

Noon Eclipse 2004 – סגול-שחור אטום ובוהק – צבע מדהים. אף מרוכז ומודרני עם שזיף, זיתים, וניל, אלכוהול, פלפל שחור ושוקולד. בפה פירותי מאוד, חומציות אדירה, תיבול ויובש, עסיסי ולעיס, קצת חריף, 15.5% אלכוהול מורגשים גם בפה, סיום יבש ופירותי. יופי של יין למרות המוחצנות והאלכוהול הגבוה. תודה לאבי הלוי שתרם את הבקבוק על ההזדמנות לטעום את יין הקאלט הזה. פוסט של נציגנו באדלייד על היקב. כ-370 ש"ח לבציר חדש (יבוא: מרש). 93.5

h1

טעימת (לא) אוסטרליה

ינואר 9, 2010

סוף סוף הפנקס הסורר צץ מתוך הבלאגן על השולחן במשרד, ואפשר להתיישב עם כוס קפה ולכתוב על טעימה מפתיעה שרקח גם הפעם מיכאל ראב. חשבתי שטעימת יינות איכות מאוסטרליה תהיה תחרות אגרוף בין ענקים, כאשר מוחלפות מהלומות של בשלות, ריבתיות וחבית בין המתמודדים. אבל למיכאל היה רעיון אחר, והוא הגיש לנו יינות שאת רובם לא הייתי מזהה כאוסטרליים בכלל. הטעימה הייתה עיוורת – כל בקבוק נמזג בתורו כשהוא מכוסה, ואחרי ששתינו והתרשמנו – נחשף הבקבוק.

לטעמי, יקב ד'ארנברג מראה (שוב) שהיותו יקב גדול ומסחרי לא פוגע ביכולתו לעשות יינות קאלט, לבצור יבולים נמוכים בצורה מצחיקה, ולשים את האיכות מעל הכל. משהו שהחבר'ה בקצרין הראו מההתחלה, והיום יקבים אחרים עושים מאמצים בכיוון. חילקתי ציונים, בעיקר כדי למקם את היינות אחד ביחס לשני.

Hardys Tintara Shiraz 1999 – שחור-סגול ואטום, פרי יער מרוכז, קליפת תפוז ועץ קלוי. גוף מלא, יובש בינוני ופרי, חמאתיות וקליה מהחבית שמוסיפה גם תיבול בסיום הפירותי. בסה"כ יין לא רע, אבל לטעמי יושן יותר מידי – במצבו הנוכחי חסר לו עוד קצת פרי בשביל להתמודד עם החבית. 89

d'Arenberg Sticks & Stones 2002 – שחור לגמרי, סגול בשוליים, פרי יער מרוכז והדוק, שוקולד. בפה חומציות טובה, גוף בינוני-מלא, יובש עדין משולב היטב בפרי, קצת תבלינים, וסיום פירותי ונעים. סגנון איטלקי מודרני, עם חומציות טובה, חבית רגועה ופרי עשיר אבל לא משתולל. אחלה יין, עם שילוב ספרדי/פורטוגזי של טמפריניו, גרנאש וסוזאו. 93.

Rosemount GSM 1999 – אדום-חום, שקוף למחצה. דובדבנים, עור, תבלין מזרחי, משהו קירשי-ליקרי. בפה חומציות עדינה, גוף בינוני-קל, פרי עדין וסיום קצר. עבר את שיאו לטעמי, אין ציון.

d'Arenberg Coppermine Road 1999 – סגול כהה, מבהיר בשוליים, אופי של קברנה באף עם שזיפים, אקליפטוס, וניל ונגיעה של פלפל ירוק. בפה חומציות מצויינת, פרי עשיר ולא בשל מידי, טאנין רך, נגיעות של תיבול, סיום ארוך פירותי ומתובל. אפשר לתת לו עוד שנתיים, אבל הוא מצויין כבר עכשיו. עשוי מצויין, נותן אופי של הזן – בשורה התחתונה בפנקס כתבתי בגדול "פצצה". במובן הטוב. 96.

משיטוט באתר למדתי שמקור השם הוא בכביש הסמוך לכרם הקברנה הטוב ביותר של היקב. יותר מעניין מהשם, מסתבר שמדובר בקלון לא שגרתי של הזן, שבגלל בעיות הסתגלות – קשה לו, והוא מוציא יבול של רבע טון לדונם (!)

E&E Black Pepper Shiraz 2002 – שחור לחלוטין, שוליים בצבע בורדו. אף funky, מוזר ומורכב, משתולל עם סוכריות גומי, פירות יער, בננה, פלפל לבן, קפה, קרמל ועוד. בפה הוא מרוכז מאוד, פירותי עם מתיקות שיורית, חריפות וחומציות הדוקה. הכל דחוס ומהודק עדיין, וכדאי לתת לו עוד כמה שנים טובות לפני שפותחים אותו. הרבה יין. פרוע. קצת מופרע אבל מעניין. 94.

 הפוסט של רותם. תודה רבה למשפחת ראב על האירוח ועל הארוחה המצוינת.

h1

זני זנים

דצמבר 11, 2009

הבלוג היה מוזנח לאחרונה ואני מתנצל בפני מי שקורא ועוקב. הפוקוס כאן זה אמנם שתיה, אבל אני יכול לספר שאחרי חודשים של מאמץ ששיאם היה בחודש האחרון – הוארך הרומן שלי עם האקדמיה בעוד כמה שנים. עכשיו יש זמן וקשב לחזור לשתות כמו שצריך, והחזרה לסוס הייתה… מרתקת.

הכותרת שרקחו לנו השבוע שרון ואסף הייתה זנים לא שגרתיים. כשאני שומע את השם אני חושב על קריניאן, ויוניה, פטיט סירה, אולי גרנאש ופינו נואר. אבל לא ידעתי לאיזה מרחקים – גאוגרפיים וזניים הם מתכוונים לקחת אותנו. שיחקנו במשחק ניחושים על הזנים והמוצא, והיו לי פספוסים מבישים (אבל איך יכולתי לזהות את המורבדר הזני הראשון שלי?!). אני כותב ציונים שנתתי ליינות והם אינם על סקאלה אבסולוטית אלא יחסיים לטעמי לאותה טעימה ואין להתייחס אליהם ברצינות מלבד אולי השוואה בין היינות עצמם. כשיתפרסמו ציוני הפורום אוסיף כאן.

טעימה עיוורת כ"כ מופרעת מבחינת השונות ומגוון הזנים זו פשוט חוויה. בשילוב עם האווירה של חובבי יין משוחררים, והקצב הרגוע של הטעימה – זה הזכיר לכולם מה מושך אנשים להגיע מרחוק ולשתות יין ביחד. נציג את היינות, לפי סדר הטעימה:

סוסון ים, ג'יימס 2008 (שנין בלאן, ישראל) – באף קש, הרבה מינרלים ואשכולית. גוף בינוני מלא, מינרליות טובה, פרי מעט מתקתק, שמן ורחב בפה, חומציות עדינה (מידי), סיום בינוני ומינרלי. בסה"כ בסדר, אבל חסרה לי חומציות שתחזיק את הסמיכות והמתקתקות. 84. אולי בתור היין הזני היחיד בארץ מגיעה לו תוספת של נקודה-שתיים. זיהיתי את הזן אבל ניחשתי דרא"פ.

Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 (נרו ד'אבולה, הזן של סיציליה) – צבע סגול, באף אלכוהול, פלפל שחור, קצת פרי, שוקולד ואחרי זמן בכוס הוא חושף פלפל ירוק. בפה חומציות גבוהה וגוף קל יחסית, מרירות לא מבוטלת, מעט פרי עם סיום בינוני ומריר. הזכיר לי במשהו את הפטיט ורדו של כהנוב – לא בכיוון. 84

Turkey Flat Mourvèdre 2005 (מורבדר, בארוסה אוסטרליה) – אדום בהיר, אף מתוק ורענן עם תות, סוכריות, תפוח אדום, וניל וקרמל. קל יחסית בפה, פירותי מאוד, מתקתק – אבל עם חומציות טובה ונגיעות יבשות. למרות המתיקות הפירותית החומציות מצליחה להחזיק אותו רענן יחסית. ניחשתי זינפנדל אמריקאי. 86

Fairview Pinotage 2004 (פינוטאז' בתוספת 4% ויוניה, דרא"פ), אדום בהיר שקוף למדי, אף מסריח – טחוב, מאובק, מעושן, רצפת יער. בפה חומציות עסיסית, תיבול עדין, יובש טוב. מאוזן, יושב בכיף, מסריח בצורה טובה ורחוק מפירותיות. נהניתי, ישתדך היטב לפלטת בשרים לא מתובלים מידי. זיהיתי את הזן והמיקום. 91

Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 (קרמנר, צ'ילה) – סגול בוהק, פרי צעיר וסוכריות גומי. אף שובב ורענן. חומציות טובה, פרי עשיר, תבלינים, ריכוז טוב, סיום פירותי-יבש. עשוי מצויין וכיף לשתות אותו. ההימור הראשון שלי היה קרמנר, אבל שתיתי אולי שני יינות מהזן הזה ובסוף החלטתי להמר על ברברה בסגנון מודרני. טעיתי… ציון 94

Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 (סנג'ובזה, טוסקנה איטליה) – אדום בהיר ושקוף, אדמתי, מעושן קלות, פרי אדום. בפה, עדין, חומצי, מתובל לכיוון מעט חריף ומרירות עדינה ומחמיאה. יין עדין ונעים, שקיבל ציון 90 כאשר הייתי בטוח שמדובר בפינו נואר. אני לא מכיר את היין, אבל הוא ממש מרגיש רחוק מברונלו, בטח שלא כ"כ צעיר (מישהו ניסה ויכול לחוות דעה?). שיהיה.

Moscatell Rotllan Torra (מוסקט, פריוראט ספרד) – חום זהוב כהה, אגוזים, קרמל, דבש וחמצון. בפה חומציות לא רעה ומתיקות, אבל אין ממש פרי לכל אורך הדרך. אין ממש פרי או עניין, ואני לא בטוח שהבסיס האלכוהולי (16%) היה מאיכות יוצאת דופן. זיהיתי את הזן. 86

תודה לשרון ולאסף שהוציאו אותנו מהקופסה, על טעימה מאתגרת ומעניינת, ותודה לאלי על האירוח הלבבי.

h1

מעברות, בלי פסטיבלים

אפריל 30, 2009

בית היין. מעברות. פעמיים בשנה פסטיבל הבירה כי טוב. פעמיים בשנה פסטיבל יין כי טוב. כמעט שכחתי שהמקום פעיל גם שאר השנה. שבוע לפני פסטיבל הבירה הקרוב – קפצנו לדרינק. בגזרת היין המקום מחזיק יינות מכמה יקבים ישראליים כמו רמה"ג והאחות הקטנה, ויתקין, מרגלית וכרמל – וקומץ מיובאים. המסעדה למעשה כוללת חנות יין, והסועדים יכולים לבחור בקבוק ולשלם עליו דמי חליצה של 25 ש"ח. לא את כל היינות הייתי מזמין בעצמי – אבל בממוצע מחיר הבקבוק במסעדה הוא מהטובים שנתקלתי בהם, רחוק מאוד ממחירי מסעדה ממוצעים. בכוסות מגישים שלושה יינות אדומים ושלושה לבנים.

בתחום הבירות יש היצע מגוון בבקבוקים, כולל יבוא לא שגרתי שנתקלים בו בפסטיבלים. יותר מידי בקבוקים לטעמי מתקרבים ל-30 ש"ח, אבל אני מניח שבשביל דברים שאי אפשר כמעט למצוא בפאבים זה אפשרי.

מה היה לנו? פלטת גבינות מעולה (קטנה, 36 ש"ח לא כולל הלחם) שמתאימה כמו כפפה ליין וגם לבירה.

ירדן סירה 2003 – כמו שיודעים לעשות שם ברמה – גם כאן הצליחו להכניס המון יין לבקבוק. שחור לחלוטין עם שוליים סגולים, קצת יותר בשל ממה שציפיתי – על הגבול סירה-שיראז (אופייני לבציר?) עם אדמתיות בולטת שדוחקת את היין הרחק משכונת המרלו-קברנה. בשרניות, קליה וחבית נוכחת, פרי טוב, תיבול נעים. נעים לשבת איתו לאורך שעה ולהרגיש אותו נפתח בכוס. הרבה יותר שיראזי מ-2002, יותר נפח ופרי – אבל עדיין מרוסן יחסית. כמו המרלו מהסדרה – עוד יין מוצלח במחיר סביר שאיכשהו עומד בצל הקברנה המצוין. מה שהוא עושה יותר טוב מהמרלו זה אופי של הזן, אם כי כנראה הבציר הזה הוא לא הדוגמה המוצלחת ביותר לטענה הזו. 30 ש"ח לכוס – אחלה מחיר לאחלה יין.

במקום להמשיך עם ההצלחה הפור נפל על היבשת הדרומית – Saltram Barossa Mamre Brook Cabernet Sauvignon 2003, שהתגלה כקברנה פירותי, בשל למדי, אלכוהולי מידי (15%) באף ובפה עם מתיקות בשלה על החיך ובלי הרבה נפח. בסה"כ יין חם ופירותי שהיה רחוק מאוד מקודמו מבחינת איזון והנאה. אולי הוא קצת אחרי השיא – אבל נראה לי שבמחיר דומה לקדומו – אין פה בכלל שאלה לטעמי.

לסיכום הערב – מלבד האספרסו המרוכז שכבר למדתי להכיר – שירות נעים ויעיל, ואווירה נינוחה ורומנטית – נהננו.

h1

סיכום 2008 בדרך היין

דצמבר 19, 2008

כבר עפה שנה מאז הפעם שעברה, והפעם אפילו מגרש החניה עשה איתי חסד והתחשב בנסיעה מחיפה בשעות העומס. ארגון – אין צורך לפרט – כמו שבדרך היין יודעים לעשות. עם כל היכולות שלהם, את הצפיפות אי אפשר למנוע, במיוחד כשעומדים על הדוכנים בקבוקים טובים ומחיר הכניסה סמלי. ההנחות עשו את שלהן, והעובדים התרוצצו בלי הפוגה – ממלאים ארגז אחרי ארגז ללקוחות בכמות מרשימה גם ביחס לאירוע כזה.

הצפיפות גרמה לי לוותר על רשמי הטעימה בשלב די מוקדם, אבל בכל זאת היו יינות מספיק מעניינים בשביל לתת לגביהם התייחסות כללית. מחירי הטעימה לפני הנחות בסוגריים.

d'Arenberg The Custodian Grenache היה ממש נחמד באף, עם תותים בשלים, ובפה קצת פחות נחמד עם חריפות ותיבול, חומציות גבוהה ופרי לא הכי מחובר. סיום ארוך, פירותי ומתובל. מעניין אבל קצת חריף לי מידי. יכול להיות שישתפר בעתיד (75).

קסטל. את הגראנד וין כבר טעמתי, ולא מפתיע שגם בציר 2005 מצוין (אם כי צעיר). יש המון כבוד ליקב, לוותק, להערכה הבינ"ל וליין המצויין – אבל אני תוהה עד כמה הוא תחרותי עם תג מחיר של 220 ש"ח, לפחות בשוק הלא כשר. עם זאת, את הפטיט קסטל 2006 עדיין לא טעמתי – וזה מה שמספק לי מועמד לפינת הפתעת הערב: איכשהו היה לי רושם רע לגביו, כאילו מנסה לרכב על שובל התהילה של אחיו המוערך – אבל זו הייתה שטות גמורה. היין מציג את מה שהופך את קסטל למפורסמים: אלגנטיות. יין טוב, טעים, מאוזן – לא בשל מידי. יותר מוכן לשתיה מאחיו. אני מתפתה להשתמש במילה הרמוני. פתאום 115 ש"ח לא נראים כמו הרבה כסף.

שורש 2005 של צרעה דווקא הזכיר לי קברנה באף, עם חבית עדינה, שזיפים ואקליפטוס ברקע. מרקם נעים בפה, פרי טוב, חומציות ערה ויובש בסיום. מאוזן, וכרגיל עשוי היטב (100). ה-Secret 2007 של יקב טריו (מש' שקד) היה די שונה ומעניין באף, קברנה בסגנון הבשל יחסית, ובפה היה עשיר ומלא, אם כי צעיר למדי (100), מצא חן בעיני יותר מאחיו הצעיר ספיריט.

בדוכן של הרמה, ירדן מרלו 2004 מרשים, ומאחורי העץ הצעיר והבולט ממתין בסבלנות פרי עשיר ומלא, פרי הניסיון וההשקעה של החבר'ה מקצרין. משום מה מהללים את היין הזה הרבה פחות מאשר אחיו הפופולרי. גם ביכולת היישון הוא לא מתבייש. במיוחד במחיר האטרקטיבי של 85 ש"ח אני חושב שזו קניה טובה, של אחד המרלו הטובים בארץ. תזכורת לעצמי: לשמור מקום לזוג במקרר שיגיע השבוע.

 דיו וירטואלי רב נשפך בחודשים האחרונים על הארגמן המקופח עם האבא המאמץ (והאמיץ!), בין המהללים והמקלסים גם אפשר היה למצוא דיונים מעניינים וארוכים. לרגע אפשר היה לשכוח את היינות האחרים בסדרת רכסים. רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 לא תופס תשומת לב כמו הזן המאומץ, אולי כי לגביו לא יהיה ויכוח אם הוא טוב או לא. דחוס, עשיר, מלא, אופי של הזן וטאני למדי בגילו הצעיר. אחלה יין, לחכות שנתיים או להשתמש בדיקנטר. מעצבן שהמחירים עלו מ-85 ל-110, אבל בפועל הוא עלה 95 לפני הנחות, וזה מחיר שאני חושב שהוא מצדיק. הצטרף אלי בקבוק (לצד טוליפ קברנה רזרב ודלתון קברנה).