Posts Tagged ‘אוסטריה’

h1

זוג יינות

פברואר 22, 2010

ערב של אמצע השבוע, קריאה ספונטנית לכמה חברים ללימודים לסייע בפינוי מקום במקרר היין – ביחד עם הזדמנות לפתוח כמה דברים שחיכו להזדמנות… קצת לחם טרי, כמה גבינות עדינות, וברקע קולות חליצה של כמה פקקים. שניים מתוכם שווים העלאה על הכתב:

 

 Schloss Fels, Grüner Veltiner 2008 – מפגש שני עם הזן האוסטרי המסקרן הזה. צבע בהיר, באף לימוני, מינרלי למדי, רמז עשבוני – סוביניון בלאן מהאסכולה הישנה? לא. בפה חומציות חותכת, מינרליות-מלוחה, הדרים, ריכוז מצוין וסיום ארוך וחומצי. יין צלול ורענן שסובב סביב החומציות. היה יותר מוצלח לצד חתיכת גבינה שנתנה קונטרה לחמצמצות – מאשר בפני עצמו. יבוא אישי מאוסטריה – תודה להורים היקרים שתמיד צולפים בבחירת המתנות מחו"ל. שרדונה אוסטרי מאותו יצרן מחכה לטעימת שרדונה עיוורת שאבי הלוי הבטיח.

הרי גליל מירון 2006 – סגול כהה ויפה, ואף שמתפרץ בפרי מיוחד. לא יודע להגדיר ולתאר אותו יותר טוב מזה – פשוט צריך לטעום ולהתמכר לריח הזה. סחררתי אותו אולי עשרים דקות בכוס עד שהעזתי לטעום – בפרק הזמן הזה שאר הבקבוק נעלם. בפה הוא נעים, רך יחסית לגילו, פירותי מאוד, עם מספיק מרכיבים של חומציות וטאנין בשביל לרסן אותו (אם כי אחרי היין הקודם הייתי מוכן לקבל עוד קצת חומציות כאן). בשל יחסית, אבל לא יותר מידי – מיצוי גבוה של הפרי אבל לא באריזה מעיקה. יופי של יין, פירותי, ארומטי ועשיר. מוכן לשתיה, ולמרות שיוכל להחזיק עוד כמה שנים טובות – לדעתי הוא מתאים יותר לצריכה מוקדמת. שיהיה משהו טוב לשתות בזמן שהיראונים מתיישנים. ~85 ש"ח, קניה טובה מאוד – אני הולך לקחת עוד.

h1

שילוב יין וגבינות

מאי 23, 2009

מקרר הגבינות הקטן והצפוף בספשל רזרב החיפאית זר לי. לפעמים אני שם את עצמי בידי הגברת הנחמדה שמאחוריו – שמצליחה לקלוע לטעם שלי, אבל אני לא ממש מבין בזה בעצמי. טעימה שמתאימה בין יין וגבינות נראתה כמו הזדמנות טובה להכיר קצת יותר גם את הצד הזה. טעמנו תשעה יינות לצד תשע גבינות שהותאמו להם. כמחצית מהיינות היו מהייבוא הפורטוגזי של החנות, וזו הייתה הזדמנות טובה לטעום מהם שוב.

Mony, Cabernet Franc Rose, Sunny Hills 2008 – ורוד-כתום, עשבוניות ירקרקה, מינרליות וקצת פרי באף. גוף בינוני, חמיצות, מתיקות גבוהה יחסית. סיום ארוך מתקתק-פירותי. איפשהו בין מיוחד למוזר – תמורת 35 ש"ח הוא מצדיק שתנסו בעצמכם. גבינה מלוחה בסגנון Brinza ששודכה אליו הייתה רכה ובעלת מליחות עדינה – התאימה מעולה ליין.

Portuga Rose, Casa Santos Lima 2008 – שכבר שתיתי כמה פעמים, צבע ורוד עמוק וכהה, תותים, דובדבן, גוף מלא יחסית לרוזה, פירותי, מוצק. 39 ש"ח – לרוזה מעניין ומיוחד. שווה. גבינה מסגנון Valencay המכונה "אלומה" של ברקנית הייתה מסריחה ובשלה, ודווקא בפה רכה יחסית לריח, עדינה, טיפה מרירה ועם המון טעמים ארוכים. בשילוב בין השניים חשבתי שהגבינה קצת משתלטת אבל בסה"כ היה מוצלח.

Arinto, Casa Santos Lima 2008 – זהוב חיוור, לימון, תפוח, רענן, חומציות ערה, מינרליות בולטת ותיבול. יין חד ומוצלח, עדיף עם אוכל ויכול להחמיא לבשרים קלים לדעתי. 52 ש"ח. אל היין הצטרפה Chevre Blanc Naturelle שהייתה בשלה, עדינה יחסית ועשירה. ביחד עם היין – שלמוּת, חוויה. החומציות מנקה את הפה מהשומנים של הגבינה והטעמים משלימים אחד את השני.

Cotes du Rhone, Barton Gustier 2006 – אדום בהיר, באף אלכוהול מורגש (14%) בפרי מצאתי קצת אופי קריניאני. בפה מריר, גוף קל, חריף ואלכוהולי. אגרסיבי ולא מאוזן. 39 ש"ח, לא שווה יותר מזה לטעמי. הגבינה הייתה סיפור אחר, שוב מברקנית, "שחת" בסגנון Selles-sur-Cher, נימוחה, יבשה, מעט חמצמצה ועדינה יחסית. אהבתי! הגבינה מצליחה להרגיע קצת מהחדות של היין אבל הוא נשאר חד מידי.

Riesling Chateau Royal Hafner 2008 – האוסטרי הכשר בעל צבע חיוור לחלוטין, פרי צהוב מאופק, ריח מתוק ופריחה. בפה מתוק, קצת פירותי, עדין. החמיצות המצופה מגיעה רק בסיום שנגמר מהר. חסרים לי ריכוז וחמיצות. כנראה שהיה עדיף לטעום אותו בשלב מוקדם יותר בטעימה, אבל עדיין – לא אהבתי. 79 ש"ח. איתו הוגשה Brie Ermitage צרפתית שהייתה גם היא עדינה ורכה. בסה"כ שניהם לא השאירו רושם מיוחד.

Casa Santos Lima, 4 Uvas 2007 – צבע סגול כהה ויפה, באף פרי עם מתיקות סוכרייתית, בפה דווקא יותר טוב, דחוס, חומצי, קצת טאני. נחמד. 49 ש"ח. איתו Appenzeler שוויצרית שהייתה מוצקה וקשה. כאן היין שלט בחיך, השילוב לטעמי נחמד אבל לא יותר.

Sousao, Casa Santos Lima 2006 – סגול בוהק, פרי יער בשל ומרוכז, קצת אלכוהול, משהו מעופש שמתנדף. ריכוז טוב, יובש רציני, פרי מעט בשל. סיום ארוך, פירותי ויבש. מודרני ומוחצן, לא התלהבתי. 89 ש"ח. לצידו – פרמזן Reggiano איטלקית שיושנה 25 חודשים הייתה יבשה וקשה, עשירה מאוד בטעם אבל בכל זאת היין השתלט מעט. פרמזן טובה, אבל זה סוג הגבינה שאני מעדיף באוכל ולא בפני עצמה.

Morsi di Luce 1999 – מוסקט קינוח סיצילאני -צבע נחושת-זהוב עמוק, דבש, תפוחים, קרמל, ענבים, משהו קלוי, ברנדי. בפה מרוכז, פירותי, קצת תבלין חריף, חסרה חמיצות. יין נחמד, ביטוי מעניין למוסקט אבל חסר לי משהו שיתמוך במתיקות. 69 ש"ח לחצי בקבוק. עם היין – גבינה מיושנת בסגנון St. Marcelin של ברקנית, מסריחה – אני מתנצל מראש – כמו גרביים במילואים, אבל בפה עדינה באופן מפתיע וטובה. השילוב בין השניים טוב והמתיקות של המוסקט מתלבשת על הגבינה.

Quinta do Estanho, Porto Reserva – סמיך, פירותי וחריף. עשיר, חומציות טובה בולעת את המתיקות. פורט בסגנון נשכני, קצת חסר לי ה-finesse של הרמות המעט יותר גבוהות. 129 ש"ח. בסה"כ לא רע אבל הייתי מעדיף לשדרג בכמה שקלים ולקבל הרבה יותר. עם הפורט הוגשה Stilton בריטית, שהייתה יבשה עם בומבה של טעמים. לוקחים ביס ובום! מתפוצצת בפה ונשארת שם דקות ארוכות. נחמדה מאוד עם הפורט אבל כאמור – פורט אחר יכול להחמיא לה יותר.

לסיכום – השילוב של הארינטו הפורטוגזי הלבן עם הגבינה שהוגשה איתו היה הכי מוצלח לטעמי. מוני עם הברינזה היו קלילים ונחמדים, והגבינה המנצחת בקטיגורית הסולו הייתה "שחת" של ברקנית.

h1

אוסטרי פשוט

אפריל 6, 2008

שבת בערב: הזמנה לארוחת ערב אצל זוג מקסים בהתראה של חצי שעה. "מקרר היין" (ארון הבגדים) – התרוקן בשישי, ואני לא מחזיק מלאי אדום בקיץ. במקרר: הרוזה הספרדי שקניתי בשישי במעברות עשה בשבת בצהריים עבודה מצויינת עם התאמת אוכל לא שגרתית – טורטיות עם תבשיל בקר טחון וירקות ונתן נגיעה קרירה ומרעננת, בלי שהבשר השתלט. בעיה! אין מה להביא ואין זמן לקפוץ לקנות. פתאום נזכרתי בבקבוק שקיבלתי מאוסטריה ומתקרר אצלי חצי שנה במקרר. לא הבנתי כלום מהכיתוב ואפילו לא ידעתי אם הוא יבש או מתוק.

Weinviertel DAC Grüner Veltliner 2006 Ewald Gruber

זהוב בהיר, פרי מאופק, תבלין עדין, חמיצות טובה, מינרליות, פרי נעים ברקע. לא מאוד מורכב אבל עדין, משתלב יפה בארוחה ובעל אלגנטיות מסויימת. לא בלונדינית קלת ראש ומוחצנת, אבל גם לא מעיק וזורם בניחותא. תוך זמן לא ארוך הבקבוק הגיע לתחתית, והיו רק שני קליינטים ליין.

טעימה עיוורת לחלוטין – אני אפילו לא יודע אם זה משהו מרמת סלקטד או מרמת קסטל. אם הייתי צריך להמר הייתי אומר איפשהו באיזור הגמלא – אבל למי אכפת – היה טעים והשתלב יפה בארוחה. כן ירבו.

תודה ל-א\' על הצילום