Archive for the ‘פאבים’ Category

h1

הקטרים באים

ינואר 15, 2010

סטודנטים ושתיה, ין ויאנג אקדמיים. הפעם החלטנו לגוון מברירת המחדל ולהעפיל למרכז הכרמל. הסליק נפתח לפני משהו כמו שנה ועדיין לא בדקתי אותו. עוד לפני הכניסה – הפתעה נעימה. חניון ממש על הדלת של המקום, חינם ללקוחות הפאב – ובאחד האזורים מאותגרי החניה של חיפה. המקום מעוצב מאוד יפה, חלל נעים שבמרכזו בר גדול – מי שיתאמץ מספיק יצליח לראות את כוונת הפיקאפ מאחורי צורתו.

מוזיקה מעולה (פינק פלויד, הנדריקס ועוד), מואר במידה, צוות נחמד ונעים. חניה כבר אמרנו?

אפשר להוסיף לזה האפי האוור על כל התפריט כל יום עד 21:30 של 25% הנחה על כל התפריט.

אבל במקום לספר שהמקום הוכתר להיות פאב הבית החדש שלנו – אספר על מדיניות העישון. החל משעה מסויימת, משהו כמו 10 – חצי מהחלל הגדול הופך להיות אזור עישון. לא רואים הרבה סיגריות דלוקות, אבל מרגישים בריח, בצורה יחסית נסבלת. אבל כשיוצאים החוצה, מרגישים את הצחנה המוכרת שכמעט הספקתי לשכוח, נודפת מהשיער ומהבגדים. הכלל שלי מאוד פשוט, אני לא מתעצבן על מקומות כאלה, אני לא מתלונן ולא תובע. אני בסה"כ לוקח את הארנק שלי למקומות ששומרים על החוק ומצביע ברגליים. באותו אופן פאב העוגן, המוסד החיפאי הותיק שהיה פאב הבית שלנו במשך כשנה ירד לחלוטין מהפרק כשנכנס חוק העישון והוא סירב לישר איתו קו.

מסתבר שבחיפה עדיין יש גרעין של כמחצית הפאבים שלא מצפצפים על חוק העישון, ואלו המקומות שיקבלו את ההצבעה שלי.

לחיים.

h1

הבשורה שבמעלה המדרגות

ספטמבר 22, 2008

מרכז זיו בשכונת נווה שאנן שבחיפה נמצא מרחק של פחות מעשר דקות הליכה ממשהו כמו עשרת-אלפים סטודנטים. מרכז מסחרי מבוגר, "של פעם" (כמו רוב האזור…) ולמרות שאפשר למצוא בו מקומות שמגישים אלכוהול – אין בו ממש לאן לצאת לשתות, ונסתפק בכך.

כנראה שאני לא היחיד שחושב שסטודנטים צמאים זה קהל שכדאי לקחת ברצינות – ובאייריש האוס הרימו את הכפפה החבוטה. כמה חודשים של שיפוצים מפרכים הפכו מרפאת שיניים בקומה השניה של בניין ישן ל- סקנד פלור (second floor) – פאב פצפון, ומעוצב, שמופרד מהרחוב בחלונות ענק. העיצוב נעים ומושקע – החל מהשירותים השחורים וכלה בדיספליי של הבר. שם אפשר למצוא מבחר מצומצם ומייצג של מאלטים לצד ויסקי אחרים, מבחר לא קטן של וודקות שלא פוסח על טרנד הוודקות היקרות. כמה יינות יומיומיים של 'הכרם' שכוללים את קולומביה קרסט וכמה מבעבעים פשוטים ונחמדים. בגזרת הבירות שורת הברזים מתחילה בגינס כמובן, שהייתה טריה בכל הפעמים שביקרתי שם, וממשיכה לחלק מהמבחר של הנורמן, כולל מרדסו ושימאיי. בחרתי את המאלט היחיד מהתפריט שעדיין לא טעמתי:

 Caol Isla 12

הרבה עשן באף, משולב באפר ואדמה, אחרי זה מגיעה לימוניוּת ותבלין. גוף מלא, הרבה עישון, פלפל שחור, חריפות-צ'ילי, ואפטרטייסט ארוך ומעושן. ויסקי נחמד שמצליח לדחוס הרבה עשן בלי להיות אגרסיבי מידי. אחזור אליו בעתיד. אם למקם אותו ביחס לויסקי אחרים ששתיתי, הוא הזכיר לי קצת את הלינקווד וגם את הקליינליש.

h1

קוקטיילים טובים? וואלה!

מרץ 6, 2008

ערב מעולה במיידלרס עם חבר'ה מהלימודים והעבודה, וגם תגלית מעניינת. סיכום קצרצר על המקום:

מיקום: באזור האופנתי של ציר מוריה בחיפה. אוכל: חלק טוב , חלק לא, עיצוב: חשוך, בר יפה, קצת רועש. בירות: מבחר סטנדרטי, גינס טריה שמוזגים נכון, האפי האוור (1+1) עד תשע. יין: מבחר בסיסי, כוסות לא משהו. ויסקי: מבחר יפה מאוד (טאליסקר 1988! ועוד) אבל אין התאמה בין התפריט למה שעל המדפים וראיתי מחירים יותר טובים מזה, שירות: סבבה.

אחרי פתיחה של גינס (26) עברתי לביפיטר עם ביטר למון (30 סה"כ) – הג'ין נקי היה לי קצת אגרסיבי אבל החספוס שלו מתיישב היטב עם התוסס ומתקבל משקה מרענן, מריר-חמצמץ שאני סקרן לבדוק גם עם ג'ין אחר.

אחרי הבירות התחשק לגוון, והחלטנו לבדוק את תפריט המיוחדים בקוקטיילים. כאן מצאנו הפתעה נעימה: מקוריות, מרכיבים איכותיים יחסית, ותמחור סביר (הרוב 36, יש גם בפחות). הזמנו כל מיני וטעמנו סביב השולחן, להלן שני קוקטיילים שאהבנו (לא מתכונים מדויקים):

ארבע ורדים – השם מרמז על המרכיב העיקר, הברבן המפורסם, שמשלבים עם סיידר תפוחים, מונין ספייס ולימון סחוט על קרח גרוס בכוס נמוכה. אופי מודגש של ברבן, עם המתיקות המתובלת האופיינית אבל במקום החספוס מגיע הסיידר ולוקח לכיוון אחר… וטעים.

קפה נואר – בכוס מרטיני, וודקה וניל, קלואה, מונין שוקולד לבן ואספרסו. נראה יפה, מריח טוב, האספרסו נותן את הטון ולא בטוח שהרגשתי את כל המרכיבים (היה מונין?) – אבל מדובר בקוקטייל מעניין, מתאים במיוחד לחובבי הקפה ולמי שמחפש משהו לא כ"כ אלכוהולי.

לסיכום – למרות ביקורת שהשמעתי בעבר על מצב הקוקטיילים בפאבים, מסתבר שיש מקומות שיודעים גם להראות את ההיפך.  נכון שמונין נחשבים לסירופים איכותיים, אבל קצת חסר לי השימוש במרכיבים טריים. סה"כ גם אם אנחנו עדיין רחוקים מהנועזות והמקוריות שאפשר לקרוא עליה אצל אור – אנחנו בכיוון נכון.

h1

שעה שמחה בברברוסה

דצמבר 28, 2007

ברברוסה זה שם מוכר בחיפה, ובצדק. מלבד המיקום האסטרטגי מתחת לצומת חורב, והעובדה שיש שם חניה 'סודית' בחינם (בשביל מי שמוכן לאתגר מעט את המתלים באוטו) – זה פשוט פאב טוב. המרפסת המקורה מנסה להגיד "פיק-אפ", ובפנים בר גדול חולש על שליש מהשטח, כמה שולחנות קטנים, כמה שולחנות גבוהים, וכמה שולחנות גדולים עם ספות. מעוצב יפה – חמים ונעים, והמוזיקה לא מזיקה.

barbarosa.jpg

תפריט האוכל מצויד היטב ואפשר למצוא שם מנשנושים מושקעים ועד מנות עיקריות רציניות. מצד שני, אפילו שלא הייתי במקום שנתיים, אני יודע שעם ההמבורגר שלהם (45) קשה לפספס. גם הפעם לא פספסו, עשוי בדיוק במידה, כמות יפה של בשר טוב, וגם הלחמניה וכל מה שמסביב קולע בול.

באלכוהול המבחר יפה, עמוד שלם של ויסקי בתפריט ושאר הדברים הסטנדרטיים לא נפקדים גם הם, מבחר רגיל של בירות, הגינס נראתה טריה (לא טעמתי). אם עד עכשיו פרגנתי, אז עכשיו מילת ביקורת – תפריט היין: המגוון טוב מהפאב הממוצע, אבל המחירים יקרים. כשאני אומר יקרים אני מתכוון למאה שקל על חרמון אדום, מאה ועשר על מרלו תבור, ודוגמאות נוספות. חבל כי דווקא האוכל הטוב במקום והאווירה הופכים את הפאב למקום שיכול להריץ הרבה בקבוקים בערב.

האפי האוור הופך את המקום לעוד יותר אטרקטיבי: בין שש וחצי לתשע בערב 1+1 על הבירות מהחבית, 20% הנחה על האוכל, 20% הנחה על יין (שלא מגישים בכוסות) ועוד מגוון הנחות. סיכום החשבון לזוג: שני המבורגרים (36) וחצי בקבוק (90) בדג'רס קריק שיראז קברנה (התחלקנו עם זוג נוסף) – 117 ש"ח. יותר מסביר בהתחשב בתמורה.

מילה על בדג'רס קריק:  מתחיל בריח נהדר, הרבה פירות יער, אבל בפה קצת חמוץ מידי והרבה פחות מרשים מהריח. אפשרי עם אוכל, אבל אף אחד לא יפול מהכסא.

לסיכום, פאב נחמד מאוד, נחמד להתחיל מארוחת ערב בהאפי האוור ולהמשיך לשעות הבילוי היותר סטנדרטיות. אתר

h1

בראון, תל אביב

נובמבר 10, 2007

חַבָרְתי לשכנה יקרה, שויסקי הוא שמה האמצעי לדרינק תל אביבי בשישי בערב. בעצתה, כיוונו גלגלינו אל הבראון, בנחלת בנימין פינת אחד העם. תמורת 20 ש"ח תוכלו לחנות במרחק שלושים שניות הליכה מהדלת, או להשתתף בפולחן התל-אביבי של ההימור שסיבובים באזור יניבו בסופו של דבר מקום חניה פנוי.

המקום מעוצב סביב בר פינתי שתופס את רוב החלל, על הקירות מולו כעשרה שולחנות. חשוך משהו עם עיצוב פשוט וחמים. לקח לנו אולי שתי דקות לשים לב שמשהו שונה. מאוד שונה. אני שמח לדווח שלראשונה בחיי הייתי (בארץ) בפאב ללא עישון, ואפילו לא סיגריה אחת קלקלה את האוויר הנקי.

סקירה ראשונה של הבר מהכניסה גילתה העדר מוחלט של ויסקי בתצוגה. אנחת רווחה נפלטה מפינו כשהתיישבנו מהצד השני של הפינה לגלות שגם שם יש תצוגה – המוקדשת בעיקר לויסקי. מחצית מן המשקאות על המדפים היא הנוזל הזהוב הנהדר, עם מבחר לא רע שכולל גם דברים מחוץ למיינסטרים כמו גלן-דאלן, גלן-קית' וגלן-אגלין. גם אנשי הוודקה לא יתאכזבו ויגלו למשל לא פחות מתשעה סוגי סטוליצ'נה שונים לצג ייצוג יפה של טעמי הואן-גוך האופנתית.

התפריט כולל כמה קוקטיילים מקומיים שנראה שהושקעה בהם מחשבה ומקוריות, וממה שאפשר היה לראות נעשה שימוש במותגים מאיכות טובה לערבובים, כמו למשל סטולי מנדרינות במרטיני ברונקס (38 ש"ח). כל סוגי הויסקי נמכרים גם בחצאי מנות, אולם בתמחור הגבוה מחצי מחיר מנה.

חצי מנת Strathisla 12 שהוזמנה מולי (42 ש"ח) הייתה נחמדה, עם מינרלים, מרירות קלה ועץ נדיב ומתובל. בצד שלי החלטתי להשלים פער בהשכלה ופתחתי בחצי מנת Glenlivet 12 הפופולרי (30), שהפתיע אותי לטובה. הויסקי בעל ריח פרחוני ונעים עם קצת פירות ברקע, וממשיך מאוד חלק ועדין בפה. כיפי וקליל, אחלה ויסקי למי שרוצה להתחיל ולהכיר מאלטים.

 גלנליווט 12

אחרי שהתפנינו מהפתיח ניסינו לביבות בטטה וגזר (29), שהיו עשויות כמו שצריך – פריכות מבחוץ ורכות מבפנים, ונראה שייצגו טוב את שאר תפריט הבר המתומחר בצורה נוחה. בנוסף הבר עבר יפה את מבחן הגינס (חצי ב-26), שנמזגה כמו שצריך במזיגה כפולה, כולל ציור תלתן על הקצף.

כל הערב זוג הברמנים ריחפו במיומנות מעל הבקבוקים, שקשקו, ערבבו והגישו. מלבד האווירה הנעימה הברמן גם ידע להמליץ לנו על ויסקי לא שגרתי, על קוקטיילים ועוד.

לסיכום, אחלה ערב, אווירה נעימה, מקום שמתייחס ברצינות לאלכוהול ועם צוות קשוב. הוסיפו לזה את האוויר הנקי ואתם יכולים להיות בטוחים שנחזור.

h1

משהו לשתות ליד ההמבורגר

ספטמבר 6, 2007

לפני כשלוש-ארבע שנים נפתחה בחיפה המבורגריה מודרנית ומצוחצחת העונה לשם בורגר פלייס, או – BP. אני לא מאלו שאוכלים במסעדות כל שבוע (או כל חודש), אבל איכשהו מאז הפתיחה עדיין לא הצלחתי להתאכזב מהמקום. למעט המיקום הבעייתי, מרחק יריקה מבתי הזיקוק – מדובר במקום מעוצב ומושקע, עם תפריט לא קטן מלבד ההמבורגרים, שמתומחרים כך שיתאימו גם לכיסי הסטודנטים, 35-39 ש"ח להמבורגרים 220-300 גר', שעשויים מיופי של בשר. שירות צעיר, יעיל ואנרגטי, בר גדול ומבחר יפה: חובבי המאלט יוכלו למצוא לצד הדברים השגרתיים גם לאפרויג 30, באלוויני 25 ושאר יצירות מופת, וגם שאר תפריט האלכוהול לא מוזנח.

בערב המקום תופס יותר אווירה של פאב, אם כי השולחנות גם מלאים באנשים שאוכלים, רובם בראשית שנות העשרים. באתי לא רעב, ותמחור הויסקי הידידותי יחסית הטה את הכף כנגד גוורץ אמריקני שמגישים בכוס. הבחירה הייתה פשוטה הפעם:

Grant's Ale Cask

לא בדיוק ויסקי מורכב או מעניין במיוחד, אבל מהווה שינוי מרענן וחיובי לעומת הגרסה הבסיסית של גראנט'ס – שאני מוצא לא מוצלחת במיוחד. האף אלכוהולי משהו, אבל בחיך הויסקי חלק ונגיש יחסית, בעיקר טעם מאלטי של ויסקי, חמצמצות ויובש עדינים וחביבים עם טיפת חריפות ועץ לקראת הסיום. לא בדקתי עדיין, אבל אני מהמר על מרכיב לואולנדס בבלנד. אפילו במחירים שמחוץ לדיוטי פרי לא מדובר על ויסקי יקר (130 ש"ח ומטה לבקבוק), ולדעתי זה אחד הבלנדים הסקוטיים הנגישים והחביבים ביותר בטווח המחירים הנמוך. נסו בפאב הקרוב לביתכם (וקבלו עודף מ-30 ש"ח…).

Grant’s Ale Cask blended scotch whisky

h1

נורמה, אהובתי

אוגוסט 24, 2007

"איך היית בנורמה ג'ין רק פעם אחת?" התריס אחי הקטן בדרך. "צודק", עניתי בבושה. זה שרוב החבר'ה שלי נמצאים באיזור חיפה לא תירוץ מספיק טוב. במקום להרחיב במילים, אסתפק ואומר שעמותת הויסקי הישראלית לא בוחרת באקראי את פאב הבית שלהם. מלבד משהו כמו 140 סוגי ויסקי, לא מדובר בפאב של מכורי ויסקי, וכולל מבחר לא שגרתי של בירות, בהן גסר האוסטרית, סן-ברנרדוס, ניוקאסל, בימיש ועוד. כמובן שכל שאר מרכיבי הבר לא מוזנחים וכוללים תפריט סטנדרטי של כהילים, יין, ליקרים ועוד. תפריט האוכל נראה די טוב, אבל אחרי ארוחה משפחתית לא היה בו עניין מיוחד. מלבד מבחר הויסקי המרשים, המקום מאפשר להזמין חצי מנה מכל סוג ויסקי, בחצי מחיר (יש כמה מחירים די משתלמים, כמו 65 למנת גלנפידיך 18), כך שמתאפשר לטעום יותר סוגים. בנוסף יש טעימות מיוחדות במחירים מעניינים, שווה לברר. מלבד השירות הזריז, חצאי המנות שהגישו לי נראו יותר קרובות לגודל של מנה מאשר לגודל של צ'ייסר. באתר הפאב תוכלו להתרשם ממגוון הויסקי והבירה.

פתחתי בחצי מנה קליינליש 14 (33 ש"ח). קצת קשה להבחין בפאב בארומות בדיוק מספיק בשביל לכתוב עליהן, אבל אני יכול לסכם בפשטות: עד כמה שהצלחתי להבחין הויסקי דומה כמו שתי טיפות מאלט לטאליסקר 10. אלכוהולי, חריף, עישון טוב במידה, עוקצנות רבה, פלפל והשפעת חבית, אפטרטייסט ארוך ומעקצץ. הדמיון בין השניים שופך אור חדש על הדיון הארוך שלנו בנוגע למרכיבי ג'וני השחור. צריך לטעום את שלושתם זה מול זה ולהכריע.

המשכתי בחצי מנה גלנמורנג'י סלר 13 (30 ש"ח), בעקבות הפוסט הזה. בשלב זה הייתי יותר שקוע בשיחה, וכנראה שחריפות הקליינליש השאירה את הבלוטות שלי קצת בהלם. אז אני חושב שהייתה שם קצת פירותיות ואולי נגיעה של מליחות. לקח להבא: קודם טועמים ספייסייד ואח"כ מעושן-חריף.

גלנמורנג’י סלר 13, thewhiskystore.de    Clynelish 14, credit: jf-barbey.net