Archive for the ‘פאבים’ Category

h1

דמעות של גינס

אפריל 22, 2012

זה לא ממש חשוב שבשנים האחרונות באנו פחות – בית נשאר בית.

אתמול זיו עלה הבמה בפעם האחרונה, עם עיניים רטובות, מלווה באחיו גיל ומוקף בלהקת כחול. שעה אחרי זה קרתה היסטוריה, ונגמרה החבית האחרונה של הגינס הטובה בעיר.

לא שמישהו שכח לעשות הזמנה. מבנה הקשתות החצוב בצלע הכרמל עומד להתחלף בבניין דירות יוקרתי, ופאב הבית הכי ותיק שלנו סוגר את הברזים.

האייריש האוס נפתח לפני תשע שנים – חודשיים לפני שבאתי ללמוד בחיפה, ומכ"ם הגינס שלי ביית אותי עליו/אליו בזריזות. למרבה האירוניה האייריש נסגר כמה חודשים לפני שאני מסיים סופית ללמוד ועוזב את העיר, לפחות לכמה שנים. אם זה לא מספיק, יום ההולדת שלי סמוך לשלו, מה שהופך את הלוקיישן לחגיגות להחלטה די פשוטה כל שנה בקיץ. בשנים הראשונות היו כרטיסיות – על כל 10 גינסים אפשר היה לקבל גינס וחולצה. אם רק הייתי יודע שזה יהפוך עכשיו לפריט אספנות לא הייתי לובש אותן עד שהתבלו…

תודה לגיל, זיו, והצוות על אינסוף חוויות, על דייטים ראשונים שלא המשיכו, על המארס המטוגן בשמן עמוק, על הפעם ההיא שעשיתי עם ש' סטריפטיז מאולתר מול מסיבת רווקות צווחת, על טבעות הבצל והשניצלונים בבירה, על חולצת הקלונטארף שנמחקה בכביסה הראשונה, ועל שולחן האבירים. תודה על הבית.

 בפעם האחרונה – ביצוע (ארכאי משהו) של שיר הבית:

h1

טמפל-ביר

אוקטובר 31, 2011

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

h1

בא ליבירה

ינואר 23, 2011

תאמינו או לא, אבל ככה נולד השם של מבשלת ליבירה (Libira) החיפאית. לפני משהו כמו חודש השיקו האנשים הטובים שמאחורי המבשלה פאב קטן ואינטימי שנושא את אותו השם, והקרבה של המקום לפאב הדאנק המיתולוגי לא מסתכמת רק בגיאוגרפיה. נתחיל מהסיכום – אם אתם מתעניינים בבירה, אפילו קצת – פאב הליבירה צריך להיות מקום עליה לרגל, לפחות לביקור ניסיון.

יש על הבר גם אלכוהול אחר – אבל לא בשביל זה באתם. במקום מוזגים את ארבעת הבירות של ליבירה, מחביות קטנות וטריות, עם עוד שני ברזים מתחלפים שכרגע כוללים את הסטאוט המעושן של סלארה ובירת חיטה כהה כלשהי. תפריט האוכל הוא צנוע ופשוט, שמתחלק בין דברים לנשנש ליד הבירה לבין דברים לאכול ליד הבירה וכולל כל מה שמקום כזה צריך – צ'יפס, המבורגר, נקניקיות, כריך או שניים וכמה מנות נוספות. ענייני, משביע ובלי להתפלסף (20-25 ש"ח לנשנושים, 30-50 ש"ח לעיקריות).

אופציה מבורכת, שלטעמי היא לא פחות מאדירה – מלבד כוסות חצי ושליש אפשר להזמין את הבירה בכוסות 100 מ"ל (כמו מעברות ותערוכה בירס) במחיר של 5 ש"ח. זה מאפשר לטעום את כל הבירות במקום במחיר של חצי ליטר. מלבד זה, שליש עולה 18 ש"ח וחצי 24 ש"ח, שזה מחירים שכבר אי אפשר כמעט למצוא בהם קרלסברג – על אחת כמה וכמה בירות איכותיות וטריות. מלבד הבירות הטובות והמחירים האטרקטיביים – הצוות במקום פשוט כיפי, עם אהבה אמיתית לבירה ולמה שהם עושים.

משורת הברזים שתי הפייבוריטיות שלי הן ראש בראש הפורטר והביטר. ליבירה ביטר פשוט זורמת בכיף, עם מנה טובה של כשותיות אבל בצורה רגועה ולא in your face, יבשה ובעיקר נגמרת מהר מידי מהכוס. ליבירה פורטר היא בירה מורכבת יותר עם טעמים מובהקים של קליה וקפה ומרירות נעימה. ליבירה וייס היא המתוקה יותר מבין הארבעה, פירותית יחסית וקרמית, והזכירה לי במשהו את החיטה של מבשלת הגולן. ליבירה דאבל פילס היא קלה ומרעננת, שמץ קל של מתיקות ונגיעה קלה של כשות. בירה נגישה וקלילה.

יש אתר ויש גם דף פייסבוק שפתוח לכולם. רחוב הנאמנים בעיר התחתית – חיפה. יש הפרדה טובה מהמעשנים שבקומה השניה.

h1

ידע מוזג ארנק סטודנטיו

ינואר 16, 2011

כבר כתבתי בעבר על ההיסטוריה האלכוהולית בסביבת (אפסילון!) הטכניון. התקציר מסתכם בפאב טכניוני קצת רקוב שדעך סופית ב~2004, משהו כמו שנה אחרי פתיחתו. בחוץ, מרכז זיו, נולד ההסלס ז"ל שהיה מצוין בשנתו הראשונה ואז החל בתהליך גסיסה איטי ועצוב במשך כמה שנים עד שנסגר. במקביל נפתח עוף מוזר שענה לשם פיאמה, והיום מאכלס חומוסיה. אחרי תקופת צמא מסוימת פתחו אנשי האייריש האוס האמיצים את הסקנד פלור עם הרבה השקעה (חדר קירור לחביות כבר אמרנו?) שהפך כמעט מיידית לפופולרי ומלא. כשנה אחריו נפתח הנולה סוקס ממול והיום שניהם מתחרים על ארנקם הרזה של אלפי הסטודנטים המאכלסים את האזור. פריט היסטורי אחרון – לפני כמה שנים טובות לקחו את בית הסטודנט העייף והשאירו ממנו רק את שלד הבטון. אחרי שיפוץ מאסיבי נפתח לאחרונה מבנה מודרני ומזמין עם מגוון אופציות לאוכל, פנאי ו… שתיה

פאב החונטה, סליחה, "מסבאה סטודנטיאלית" (מה נסגר עם ה-buzzword הזה?) הוא התוספת החדשה לבית הסטודנט, עוד עם הניילון על הריפודים. החלל הגדול והמעוצב כולל בר גדול במרכז עם שולחנות מסביב. בכניסה יש במה קטנה עם כלים גיטרה, בס וכלים נוספים – ולפי מה שהתרשמתי אפשר פשוט לבקש להחליש את המוזיקה ולעלות להופיע ככה ספונטנית – מגניב לגמרי. בסה"כ המקום בהרצה, מה שאומר שלא הכל עדיין מתקתק 100% אבל כולם נורא נחמדים ומשתדלים.

מה תשתו? מבחר הבירות של טמפו משתרע מגולדסטאר ועד מרפיס, דרך פאולנר ועוד כמה. בויסקי היצע בסיסי שכולל כמה בלנדד וכמה מאלטים בסיסיים טובים, ועוד כל שאר המשקאות הגנריים שאפשר למצוא בפאבים (אבל חכו לבשורה בסוף). אטרקציה – שתי בירות של SALARAהסטאוט המעושן המיוחד וביטר מצויינת עם ביס קטן של כשות שהופך אותה לבירת אוכל מצוינת (אבל כיפית גם בפני עצמה). האטרקציה היא שהבירות נמזגות מהחבית, ולשמחתי שתיהן היו טריות מאוד בשני הביקורים שלי – קצת שיווק מצד הצוות הופכים את סלארה לבחירה לא פחות פופולרית מהבירות המוכרות שבתפריט. התוספת הזו לתפריט היא משהו שלדעתי משדרג את החוויה, גם אם אתה לא בירגיק מדופלם.

מה תאכלו? תפריט האוכל פשוט יחסית, עם אופציות לשובע ואופציות לנשנוש – מה שטעמתי לא הפיל אותי מהכסא אבל בסה"כ היה טעים ובשביל המחיר שלו מוצדק בהחלט.

שורה תחתונה? כאן מדובר על אטרקציה לא פחות חשובה ואני חוזר לכותרת: מי שעומד מאחורי המקום הבין דבר פשוט אבל חשוב – מה שיחרוץ את גורל המקום זה לפני הכל פרמטר אחד: זמינות. העומס שחווה הסטודנט הממוצע לא משאיר לו יותר מידי כסף או זמן לעבוד (או זמן בכלל, אם הוא עובד במקביל ללימודים) – ומחירים כמו פאבים מחוץ לקמפוס זה בדיוק הגבול בין סתם לקפוץ לבית הסטודנט למשהו זריז וספונטני לבין להתחיל ולשקלל את זה בהוצאות. אז הפיתרון של הפאב הוא מחירי קיבוץ. הבירות הפשוטות עולות 19 ש"ח לחצי ליטר והיקרות ביותר 25. רוב המנות העיקריות בתפריט נמצאות בטווח ה-30-40 ש"ח. הויסקי כרגע מתומחר בשלוש מדרגות מחיר בלבד: 20 (ג'וני אדום), 30 (ג'וני שחור!) ו-40 (ג'וני ירוק!! ומאלטים), ולהוסיף חטא על פשע אפשר להזמין מכל ויסקי חצי מנה בחצי מחיר. בנוסף החבר'ה בפאב עדיין עושים ניסויים בכל מיני מבצעים והאפי האוור ויצא ששילמתי 47 ש"ח על המבורגר וסלארה בלי שידעתי שיש מבצע בכלל.

עוד נקודה חיובית, הפאב פתוח משעות הצהריים ונחמד לעשות הפסקה מהלו"ז העמוס להמבורגר ובירה, כארוחת צהריים או ערב. לסיכום, אם הבנתם את בדיחת הקרש בתחילת הפוסט ועדיין לא ביקרתם – צאו מחוות המחשבים ולכו לבדוק. לא לשכוח לבקש לטעום מהסלארות.  juntapub{at}gmail.com , 04-6903060

h1

אביר באביר

אוגוסט 24, 2010

תקציר: טמפו משיקה בירה חדשה בשם אביר בפאב תל-אביבי חדש העונה לאותו שם.

הסתכלתי בפרצוף עקום על ההזמנה לאירוע, ותהיתי אם השקה של בירה אחת שווה נסיעה מחיפה. ברגע שהגעתי למילים אורן אברשי כשם שעומד מאחורי הבירה החדשה סף הסקרנות עלה וחצה את רף העצלנות שמלווה בנסיעה. הדפסתי כמה מאמרים והפקדתי את הנהיגה בידי רכבת ישראל על מזגניה המשובחים. ביחד עם עשרות בירגיקס כבדים וקומץ כתבי יין ואלכוהול – נאספנו בפאב חדש שיפתח בימים הקרובים, שכמו הבירה – עונה לשם אביר. שמענו הרצאה קצרה של אורן שסיפר אגדה על בירה בשם דומה בסגנון IPA שיצרו פה בימי תרפפ"ו על מנת להרוות את צמאונם של הבריטים. המיתוג של הבירה, כמו של הפאב – נשען חזק על ההיסטוריה של הבירה בארץ ושל טמפו, ושניהם – ביחד ולחוד, מנסים למכור משהו "של פעם".

אביר (הבירה) – טעימה ומרעננת. היא קלה ויש בה נוכחות מורגשת של כשות בריח ובטעם, אבל בניגוד גמור ל-IPA המרירות המלווה היא עדינה ומלוטשת, ולא כשותיות In your face כמו  IPA ממוצעת. בכל זאת, הכשותיות והמרירות הזכירה במשהו IPA לטעמי הלא מקצועי, בעוד הדעה של הגיקס והמקצוענים מסביבי הייתה "טעים אבל לא IPA". שיהיה. עם 6.5%, היא באה בכיף ונגמרת מהר. לא בירה מתוחכמת או מורכבת, אבל בירה שנעים לשתות.

היצרנית מתייחסת לאביר בתור פרויקט קטן ובוטיקי, ומיוצרים ממנה כ-,6000 ליטר באצווה – כלום במושגי טמפו. המספרים האלה קצת לא מסתדרים לי עם הודעת היח"צ בה נמסר שהבירה תימכר אך ורק בפאב אביר. ימים יגידו.

אביר (הפאב) – סליחה, לא פאב – המסבאה העברית הראשונה. עיצוב יפה וחמים שמנסה מאוד לשדר "של פעם", עם תמונות של הקמת מבשלות בשנות החמישים, שולחנות ישנים וכו'. נחמד. התפריט עדיין לא מקובע אבל הוא מתבסס על מנות שהן בין נשנוש לטאפאס מבחינת הגודל. נישנשנו סלט עדשים עם נענע, רצועות סינטה צרובות ומנות "חצאי פיתה" ("אוכל רחוב") עם שוואמה או קבב – רובן היו מוצלחות וטעימות. המוזיקה ישראלית ברובה בווליום די גבוה. עד כאן המקום מצא חן בעיני עד שהגענו לגזרת המחירים: חצי ליטר בירה נע בין 32 ש"ח (הייניקן) ל-34 ש"ח (גולדסטאר דארק רוסט ובירות עונתיות). בגזרת הויסקי נרשמו מחירים של 74 ש"ח למנת גלנמורנג'י 10 הבסיסי  ו-72 ש"ח למנת טאליסקר. איש איש וחשבונו הוא.

דיזנגוף 342, 03-5444472

h1

מפת הפאבים בחיפה

אוגוסט 10, 2010

 הקדמה

כמו שכבר כתבתי – עזרתי לאלדד לוי בהכנת כתבה לידיעות אחרונות (מסלול 16, 19.7.2010) על תרבות האלכוהול בחיפה. הוא כותב מעולה והצליח להביא את ה-vibe של מקומות שביקרנו בהם, אבל מפאת קוצר הזמן והגיאורגפיה דילגנו על מקומות רבים וטובים. זה עוזר לי להרים את הכפפה ולסקור כמה פאבים בחיפה, שביליתי בהם בשבע השנים שאני גר פה. כדי לא להאריך במילים אקצר מאוד במידע על הפאבים ואנסה לדבר על מבצעים שווים, מה קורה מבחינת עישון ומנות מומלצות.

אני מתכוון לכתוב רק על מקומות שישבתי בהם בעצמי: אם פאב לא נכנס לרשימה כאן יש לזה שני הסברים אפשריים – לא ביקרתי בו (בשנים האחרונות), או שאני ממליץ שלא לבקר בו. באופן הזה אני יכול להשאיר את הנושא עמום, ולסקור פאבים בלי שאני צריך לכתוב דברים רעים על מקומות שאני לא ממליץ ללכת אליהם. פרמטר העישון – יש לצערי מעט פאבים עם הפרדה אמיתית ללא מעשנים. בחלק מהפאבים האחרים יש הפרדה תיאורטית ומגוכחת בסגנון "על הבר מעשנים – על השולחנות לא", ואני לא מתכוון להבדיל בין מקומות כאלה לבין מקומות שאפשר לעשן בהם חופשי. בכמה מקומות אני לא מכיר את המדיניות אז אני לא כותב כלום.

אני מחלק את הרשימה גיאוגרפית לעיר התחתית ול"למעלה" שכולל בעיקר את מרכז הכרמל. העיר התחתית כוללת השפעה ניכרת של ימאים, שבמידה רבה עיצבו את תרבות השתיה בעיר במהלך השנים – במיוחד במקומות הותיקים יותר. בניגוד לכרמל – בעיר התחתית אפשר למצוא בקלות חניה בקרבת הפאב. יתרון נוסף הוא שרוב הפאבים הם במרחק הליכה של כמה דקות זה מזה – מה שמקל על pub crawling וגם עוזר להחליף מיקום אם לא נהנים, וכמו בדאונטאון אמיתי, גם המחירים מעט יותר עממיים לרוב. בכרמל וסביבתו מרוכזים הרבה פאבים נחשבים ונחשקים – בחלקם תצטרכו לחכות ברחוב עד שיכניסו אתכם בסופי שבוע. מקומות שמושכים אנשים שבאים לראות ולהראות עם כל מה שאופנתי. לצידם אפשר למצוא בכרמל גם מוסדות שתיה מכובדים יותר, ובכלל, אם לאפיין את האזור במשהו מלבד מחסור בחניה – זה המגוון.

חלק א' – עיר תחתית

העוגן – מוסד שתיה ותיק ומכובד. עיצוב עץ יפה עם מוטיב חזק של ימאים, מפרשים, הגאים וכד'. מומחיות הבית – רוסטביף: סנדויץ' מצוין, פלטת רוסטביף מצויינת וגם מנת נישנוש קטנה ליד הבירה במחיר מצחיק (18 ש"ח, בלי לחם) – מומלץ גם למי שלא רעב. היה פאב הבית במשך שנה-שנתיים, עד שחזר להיות מעושן. שער פלמר 3, 04-864-5108 , אתר

הסנדק – מוותיקי הפאבים בחיפה, אווירה מיוחדת, מואר יחסית ושקט יחסית. יושבים ממש על מסילת הרכבת – כשעובר קרון השולחנות נמצאים פחות ממטר מהנוסעים וכל המקום רועד. קדושי בגדד 30, 04-867-1888

קלמנס – בעיני – המוסד בחיפה. פחות ותיק מהסנדק, אבל פועל 25 שנה. מקום קטנטן שבנוי סביב קלמן, הבעלים, שתמיד נמצא מאחורי הבר (בהגדרה, אחרת המקום סגור). הגינס הכי טובה בעיר, ולצידה שלל מנות ייחודיות למקום שלא תמצאו באף מקום אחר. לא נראה כמו פאב רגיל, מואר ושקט – זה לא יתאים לכל אחד אבל מי שכן יתאהב. סגור בימי שישי. הנמל 3, 04-862-0525

בארקי (Barki) –  פאב הבית של סניף ברטנדר המקומי – מקום שכונתי, כיפי ובגובה העיניים ואחד הפייבוריטים הבולטים שלי. מוזיקה מצוינת עם רוק ישראלי ובינלאומי שעושה מצברוח טוב. העבודה עם טמפו משאירה את הגינס בחוץ, אבל יש גולדסטאר מחבית, גוסר, אדלוייס ועוד. למקום יש תפריט מגוון אבל מנת הבית שלי זו פיצה אישית (29 ש"ח) שמהווה בת זוג מגן עדן לגולדסטאר מחבית – שאפשר להזמין בקנקני 2 ליטר (85 ש"ח). הנשנושים החינמיים מוצלחים ומוגשים בנדיבות. הפרדה טובה בין מעשנים ללא. מבצעים: יום שלישי 1+1 על כל הבירות מחבית, יום חמישי 'שתה כפי יכולתך' של בירה וקוקטיילים במחירים של 59-79 ש"ח. העצמאות 84 (להיכנס דרך הסמטה המזמרת בדרך יפו, קצת לפי כיאט), 0544-258-904, אתר

סינקופה – פאב אפלולי עם עיצוב מעניין, משהו כמו טרקלין מלפני כמה עשורים, כולל פינת ספות מגניבה עם ספריה וכיסא נדנדה. הקומה העליונה מתפקדת כסוג של מועדון בסופי שבוע, ויש גם הופעות חיות של אמנים מוכרים ולא מוכרים בתדירות שבועית. מעושן. כיאט 5, 0509-188-899

מעיין הבירה – ממש לא פאב, אבל לא יתכן שמוסד בירה כזה לא יוזכר ברשימה. ויש לו תירוץ – יום בשבוע הוא פתוח גם בלילה. מדובר באחד המקומות הותיקים בנוף של חיפה הישנה, מסעדה מזרח אירופאית שמנונית וארומטית, עם תפריט קלאסי שמזכיר לכל אשכנזי משהו מהבית. מנות ענקיות (טיפ שימושי: מכל מנה עיקרית אפשר להזמין חצי) ומגוון בירות מחבית גדול יותר מרוב הפאבים. בלילות שלישי חוסמים את הרחוב ועושים מסיבת רחוב עם מוזיקה חיה באדיבות להקת הבית – קוסטיצה. חוויה! נתנזון 4, 04-862-3193 , כתבה

פולה – קרוי על שמה של פולה בן-גוריון ובכך זוכה בנקודות על מקוריות עוד לפני שחצינו את המפתן. צעיר יחסית למקומות מסביבו, מעט אפלולי, עיצוב מודרני, בר גדול ותפריט אוכל חביב. מעושן. העצמאות 7,  04-866-0079, כתבה

ג'ק והאפונים – לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מיאיר גת שביקש המלצות לפאבים שכונתיים בחיפה – וזה היה השם הראשון שחשבתי עליו. באותו זמן עוד קראו למקום האיזי-בר, אבל לא הרבה השתנה: עדיין מדובר במקום חמים וידידותי שאני מרגיש בו הכי בנוח בסנדלי שורש ומכנסים קצרות. קטן יחסית, עם בר לכל אורכו וקומה שניה מגניבה לגמרי, ספות ביתיות והמון אווירה. המקום מחזיק בירות מיוחדות, אבל כדאי לבדוק מה מצב הטריות שלהן לפני שמזמינים – למשל לבקש טעימה. מעושן. דרך יפו 44, 04-853-5668, ביקורת

טמפל בר – אם את/ה קורא/ת כאן כנראה שאין צורך להציג לך את הרשת. בקצרה – מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. לוקחים את האלכוהול, והבירות במיוחד – ברצינות מבחינת המבחר, המבורגרים מוצלחים, מוזיקה חיה וסרטונים ממזקקות ומבשלות על מסכי פלזמה. סינמול, לב המפרץ, 04-8404460 , אתר

חלק ב' – הכרמל והסביבה

אייריש האוס – הפאב היחיד שיש לו קטגוריה משלו בבלוג, וזה בגלל שמאז הקמתו זה המקום שביקרתי בו הכי הרבה. ממוקם במעין מרתף עם קשתות – מקום עם אופי. גינס מצוינת, בירות של הנורמן מחבית, מבחר ויסקי גדול, ומאכלים איריים כמו שפרדס פאי. הנשנוש החביב עלי זה טבעות בצל – כמו של פעם, ולקינוח יש מנה משוגעת של חטיפי מארס עם בצק פריך מטוגנים בשמן עמוק. מבצעים שווים! ראשון-שני 1+1 על כל הבירות מחבית והיין, כל יום באמצע השבוע עד 21:00 – 25% הנחה על האוכל ו-1+1 על בירה ויין. הפרדה טובה מהמעשנים, הממוקמים במרפסת הסגורה. בזמן האחרון מחירי הבירות זינקו והגינס הפכה להיות היקרה ביותר בחיפה (בארץ?) עם 32 ש"ח לחצי ליטר. יפה נוף 120, 04-810-3776, אתר

דיוק (Duke) – הכי בריטי בחיפה. הוקם ע"י קלמן מהקלמנס, שכבר לא חלק מהבעלים. מבחר גדול של ויסקי – אולי המרשים ביותר בחיפה, גינס טריה, ותפריט ששואב השראה מהקלמנס. הרבה עץ, קהל מבוגר יחסית ליושבי הפאבים – ובדרך כלל די מלא, למרות שהוא גדול. שד' מוריה 107, 04-834-7282, אתר

הסליק – מקום חדש יחסית, מרתף מעוצב מודרני ויפה עם מגרש חניה צמוד לכניסה – חינם לבאי הפאב. תפריט מעניין שכולל מנות פתיחה טעימות. מבצע: 25% על כל התפריט עד 21:30 – שווה! מעושן. שד' הנשיא 124 (כניסה דרך החניון), 0525-608-884 , פוסט

דיזנגוף – מקום צעיר יחסית שיושב על מרפסת מרווחת ליד כיכר ספר. העצים שבחצר משולבים בשולחנות, האוויר הפתוח מרחיק את צחנת העישון בצורה סבירה לחלוטין באמצע השבוע, כשהמקום לא מלא. מצאתי שחלק מתפריט הויסקי (הסטנדרטי) כולל מחירים לא רעים לכמה מאלטים. לא מצאתי טלפון או כתובת, ממוקם בפינת שד' מוריה ורח' ליטניס (כיכר ספר)

ברברוסה – הפאב יושב על צומת חורב, אולי המיקום הכי אסטרטגי בעיר – ואולי זו הסיבה שהוא תמיד מלא-עד-צפוף, גם באמצע השבוע. מדובר במקום פופולרי ואופנתי, חשוך למדי בחלל הפנימי ומאוורר קצת יותר במרפסת שבחוץ. המחירים יקרים במעט ביחס לחלק מהפאבים בסביבה. לטעמי התפריט במקום מוצלח בהשוואה לפאב הממוצע, וההמבורגר שלו (54 ש"ח כולל צ'יפס) הוא הטוב ביותר שאכלתי בפאבים. לנשנושים, הקבבונים לא רעים (34 ש"ח) רק שזו מנה די קטנה. מעושן, אפילו מעושן מאוד. פיק"א 8, 04-811-4010, אתר

סקנד פלור – היסטוריית האלכוהול של מרכז זיו – הציוויליזציה הכי קרובה לטכניון הפכפכה ועגומה, והיא כוללת את גסיסתו המתמשכת של ההסלס, את גוויעתו של הפיאמה שהיום מאכלס חומוסיה, וכיום מתחרים בשכונה הסקנד פלור והנולה סוקס על ארנקם של הרבה סטודנטים צמאים – משני צידי הרחוב. הסקנד ממוקם בקומה השניה, ומהחלונות הגבוהים משקיפים על הרחוב מתחת. עיצוב מודרני וחדיש, תפריט די סטנדרטי בתחום האלכוהול בתוספת בירות של נורמן. כל חודש בממוצע יש מבצעים על ליקרים, ויסקי ומשקאות נוספים (בד"כ של הכרם) שמאפשרים לסקרני אלכוהול שכמותי להתנסות בדברים חדשים בצורה ידידותית לארנק. כמו באייריש – 1+1 על בירה ויין ו-25% הנחה על האוכל עד השעה 21:00 כל יום. המקום מקפיד על חוק העישון ואין בתוך הפאב הקטן מקום שאפשר לעשן בו. מרכז זיו, נווה שאנן, 0545-619-308 , פוסט

מיידלרס – מקום אפלולי משהו, מבחר לא רע של ויסקי עם כמה מהדורות לא שגרתיות, ומביקור ישן זכורים לי לחיוב כמה קוקטיילים. אזור עישון מופרד לא רע. שד' מוריה 126 (בשנים האחרונות נפתחו עוד כמה סניפים באזור חיפה), 04-8248754 , פוסט

פרנג'ליקו – בראון – לוינסקי – כנראה שלפחות חמש שנים לא נכנסתי לפאבים האלה, אבל בכל זאת קשה לא להזכיר אותם – ולו מחמת הפופולריות. מדובר בשלושה פאבים שממוקמים על אותה צומת, וקווים ברורים עוברים בין כולם: חושך, מוזיקה רועשת, ואנשים שמצטופפים על המדרכה ומחכים שיכניסו אותם להיכל הנכסף. קיראו לי זקן – אבל נדמה שאנשים מגיעים לשם יותר בשביל לראות ולהראות מאשר להנות ממשקה טוב, חברה טובה ושיחה. זקן או לא – עם הפופולריות קשה להתווכח, וכשעברנו בסיור הפאבים בפרנג'ליקו נדהמתי לראות שבאמצע השבוע, פוסט מונדיאל – הוא מלא כמעט לחלוטין בשמונה ורבע בערב, וזה לא מקום קטן. כל הכבוד. שד' מוריה פינת רח' מאפו.

מקום אחרון שראוי להזכיר ולא הזכרתי הוא פאב הדוב, מוסד ימאי ותיק והכי עיר תחתית שתמצאו בכרמל. רצה הגורל ולא ביקרתי בו מעל חמש שנים, כך שאין לי משהו רציני לכתוב. אולי הוא יפוצה בעתיד בפוסט נפרד.

h1

בריזה מחבית

יולי 16, 2010

השבוע היה לי את העונג לקחת את אלדד לוי לסיבוב פאבים בן שש שעות בחיפה. את האייריש האוס שמרתי לתחנה האחרונה, כדי שאפשר יהיה לשבת ולהנות ולא להיות קצובים בזמן לפאב הבא. אדם, אחד המנהלים הוא איש השיווק הטוב ביותר שפגשנו בטיול – לפני שבא לשבת איתנו תדרך את המלצרית להביא לנו כוסות טעימה ממגוון הבירות שבמקום. אלדד טעם בנימוס את המרדסו ואת שתי הסנט ברנרדוס. את ה-Westons שהגישו דווקא לא הכרנו.

אמיר, AKA הנורמן פרמיום עשה לתרבות הפאבים לא פחות ממהפיכה. מאז שפגשתי אותו לראשונה ביום חם עם צידנית מחוץ לחנות של יואב יער ברמת השרון עברו ארבע שנים. היום יותר מחצי מהפאבים בחיפה מחזיקים ברזים של הבירות שלו, סניפי דרך היין מחזיקים מגוון בקבוקים במקומות עתירי-רייטינג על המדפים וכל חנות אלכוהול מקדישה לו פינה. את כל זה הוא עושה באמצעות הרבה עבודת רגלים ושיווק. בין לבין – הוא הוא לא מפסיק לחדש – בשני מישורים עיקריים שמזינים זה את זה: בסקטור של קהל הבירה הכבד עם השקעה במהדורות מיוחדות, בקבוקים מיוחדים והרמת דוכנים מושקעים בפסטיבלי בירה. בסקטור הרחב הוא ממשיך להכניס את הבירות ליותר פאבים ולחדש את המגוון בהדרגה. התירוץ לפוסט הפעם קשור לסקטור השני.

בחזרה לכוסות הטעימה על השולחן שלנו. הכוס הרביעית והלא מוכרת הייתה סיידר תפוחים שעונה לשם ווסטונס. אתמול בביקור נוסף בפאב הזמנתי כוס גדולה ממנו כדי לבדוק אותו שוב. אין פה תגלית מהפכנית – אבל יש פה משקה כיפי, רענן, והכי חשוב – לא מתוק מידי. מתוק, אבל יש בו חמצמצות נעימה שמחזיקה אותו, אלכוהול של 4.5% לא מורגש – ומי שדואג לגבריות שלו בהזמנת משקה כזה – אני יכול להזכיר שזה יותר חזק מגינס (4.1%). בלי הרבה מילים – הסיידר הבריטי הזה טעים, מרווה ונגמר ממש מהר – נסו אם תמצאו. 25 ש"ח לשליש ו-30 לחצי באייריש.