Archive for the ‘יקבים’ Category

h1

קליטת ענבים ביקב אמפורה

אוקטובר 22, 2011

לא ממש אמרו לי לֵמה אני מוזמן, אבל זה נשמע כיף. הרבה עבר על יקב אמפורה בשנתיים האחרונות, ואני אשמור את הביקורת החיובית והשלילית לפוסט עתידי שיעסוק ביין עצמו. בנתיים אני רוצה להראות בתמונות איך נראית קליטת ענבים ביקב. הפורמט הוא שחברים של היקב, שזה שם כללי לחברים של העובדים ולחוג של לקוחות קרובים נפגשים לתת יד בבציר. עיקר העבודה שכוח לא מיומן שכמותנו מסוגל לבצע זה מיון אשכולות וגרגרים. האווירה היא משפחתית וחמה, עם אוכל ויין בכיף.

בפוסט הזה אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהציג מסע מצולם מקבלת האשכול ועד שליחתו לתסיסה. אני מקמץ בגודל התמונות אבל אפשר ללחוץ ולהגדיל. שנתחיל?

ענבי קברנה סוביניון מועמסים על מסוע המיון הראשון. עוד כמה שנים הם ירכיבו את סדרת הפרמיום מהר"ל

אמפורה הוא אחד היקבים הבודדים בארץ שמבצע מיון כפול – אשכולות וגרגרים. כאן המיון מתרכז בהסרת עלים ושזרות ופחות נותן דגש על דרגת הבשלות של הענבים

אחרי מיון האשכולות הם מטפסים אל הדיסטמר

צילום בלעדי ממעמקי דיסטמר בפעולה. התוף עם החורים מסתובב לכיוון אחד והפרופלור באמצע לכיוון השני. על הדרך מופרדים הגרגרים מהשזרות

כמו אצל פולנים טובים – שום דבר לא מתבזבז: השזרות הופכות למזון לפרות. חפשו טאנינים ירוקים בסטייק הבא שלכם

מהדיסטמר הגרגרים עוברים מיון נוסף, ומשם מטפסים אל הקראשר שמוחץ אותם בעדינות

התירוש והענבים צונחים מהקראשר אל מיכל

בהרבה יקבים יש בשלב הזה משאבה שמרימה את התירוש והקליפות למיכלי תסיסה מנירוסטה. כאן ממלאים מיכל ואז מרימים אותו במעלית מיוחדת אל ראש מיכל התסיסה – כל זה על מנת להימנע מהטראומה של הקליפות והחרצנים במשאבה, מה שעלול להוציא טעמים מרירים לא רצויים. בנוסף, ביקב מתנסים גם בתסיסה בחביות חדשות באחוז קטן מהיין. כאן עשינו הפסקה והייננים התחילו להתרוצץ ולסדר תצורה חדשה לפס המיון.

כתבתי מתנסים? אז ביקבים טוענים ש-10% מהיין שלהם זה אקספרימנטליזם, ויכול להיות שזה נכון מבחינת הכמות, אבל להערכתי מבחינת הקשב מדובר באחוזים גבוהים יותר. בשביל מה תצורה חדשה? ניסיון ראשון ביקב ל- Blanc de noir, או יין לבן (לא מבעבע) מענבי קברנה סוביניון. על מנת לצמצם את המגע של התירוש עם הקליפות, מחברים את הקראשר ישר לפתח הדיסטמר. התירוש שמטפטף (מיכל לבן לקראת סוף הסרטון) ירכיב את היין הלבן. הגרגרים שיוצאים מהקראשר עוברים מיון חפוז ונשאבים למיכל תסיסה. שם הם ישמשו ליצירת יין אדום שיתווסף בכמויות קטנות ליינות אחרים.

בהשראת אלדד לוי שתיעד בוידאו מיון כפול ביקב צרעה – הנה סרטון משלי:

מסלול ההליכה בסרטון – מלמעלה למטה

 

ארקדי פפיקיאן לצד שולחן המיון

דברים על היקב והיינות יגיעו בעתיד בפוסט נפרד

הכותב ביקר, מיין ענבים ושתה כאורח של היקב

h1

בנימינה, תמונת מצב

אוגוסט 17, 2011

טוב שיש בלוג: חיפוש זריז מגלה לי שהפעם האחרונה שקניתי יין של בנימינה הייתה ב-2007. זה מייצג במידת מה את הדעה שהשתרשה אצלי על היקב, ועד כמה שאפשר לשפוט משיחות עם חברי למרקקה – אני לא היחיד. איכשהו נדמה שכרמל התעוררו לפני כעשור מתרדמת כרמל-מזרחי, לברקן-סגל תמיד היו אסים בשרוול וגם טפרברג מתחדשים ומתרעננים עם דגש על יינות נגישים במחירים נוחים. בעיני רבים, בנימינה לא נתפסת כשחקן משמעותי בתחום האיכות בקרב יקבים בקטגוריית המשקל הכבד, ולמרות שאפשר היה להצביע על שיפור נקודתי זה עדיין לא היה בקצב של שאר הגדולים שקיבלו בעיטה בתחת מהחבר'ה מקצרין. אפשר לנסות לחקור את הסיבות לזה, עם המיתוג המבלבל והלא ממוקד, סדרות בסיס מגמגמות, ועוד – אבל במקום להרחיב על ההיסטוריה אני מעדיף לקפוץ להווה. אחרי שיחות רבות בנושא – העניין התגבש לכדי ביקור מסודר ביקב.

אותו הווה של היקב מתחיל לפני שלוש שנים, עת נרכש היקב ע"י בעלי רשת חצי חינם. הדיבורים בנושא כללו ספקולציות נדל"ניות ונבואות על ייצור יינות "חצי חינם" לכבוד הבעלים החדשים. כשמתהלכים היום בג'ונגל הנירוסטה מגלים תמונה מעט שונה. הסיור בנבכי המיכלים העיר ממרבצו את המהנדס שבי וסחף את אסף פז ואותי לדיונים על כוחות הגזירה שמופעלים על הגרגרים במשאבות בורגיות בהשוואה למשאבות פריסטלטיות, ועוד פרטים טכניים להחריד שאגנוז מחוסר עניין הציבור. אבל יש תכלית לפרטים האלה ולסיור הנירוסטה. השורה התחתונה היא שהבעלים החדשים השקיעו באופן מאסיבי בציוד, ואין כמו סיור עם היינן כדי להבין איך, למשל, בקר ממוחשב של מיכל תסיסה יכול להשפיע על איכות היין הסופי (במיוחד ביקב שנעול יום וחצי בשבוע). תשומת הלב לא עצרה ברכש, ומשאבים הוקצו גם להנדסת האנוש ביקב, ולהכשרה של כוח האדם.

מיכלים והיסטוריה לחוד – איזה סיפור מספר הבקבוק? שאלה מאתגרת בהתחשב בעשרות התוויות שמייצרים ביקב. אני מבסס את התשובה (בעיקר) על הבקבוקים שפתחו לי בביקור, וצריך לקחת בחשבון שזה לא בהכרח מדגם מייצג. סדרת יוגב, מהמעט שטעמתי יוצאת מגדרה על מנת לספק נגישוּת, בעיקר לצרכנים מתחילים. בין לבין, כמה מהיינות עדיין דורשים עוד עבודה. סדרת הרזרב, המבוססת על יינות זניים מתחלקת לשניים: היינות הלבנים היו מוצלחים גם בגלגול הקודם של היקב, וכמו שיעידו רשמי הטעימה בהמשך הם ממשיכים להשתפר. כמו כן, נראה שמישהו הוציא את אדומי הרזרב מהחבית מוקדם יותר, ובכך הפך את הסדרה לרעננה ופירותית בהשוואה לדור הישן. בגזרת אבני החושן, על שמותיה המבלבלים – דגמתי זוג קברנה – ואם הוא מעיד באיכותו על שאר האבנים אז שווה לעקוב.

לפני שאביא כמה יינות כדוגמה, אקפוץ לסיכום: ההשקעה המאסיבית ביקב מתחילה לשאת פירות. לטעמי השיפור החד ביותר הוא בסדרת הרזרב, שמנפקת אדומים ראויים ולבנים מעולים. גם החושן מראה מגמה חיובית, ולא נותר אלא לחכות בסבלנות שהמאמצים הניכרים שמשקיעים בסדרות הנמוכות ישאו פרי גם הם. בין לבין, היקב מתמודד בנחישות עם תדמית העבר ומשקיע לא מעט בחיזוק המותג. אחרי ההפתעה שהיקב ניפק בטעימה העיוורת המוזכרת בהמשך – אני חושב שבהינתן הזדמנות כנה הוא יוכל להפתיע גם אתכם.

קצת יין. הבקבוקים נפתחו ללא חידרור, והמחירים הם 'מחיר מומלץ' (בפועל המחיר מעט נמוך יותר)

רזרב, שרדונה  ללא עץ 2010 – אף מעניין שפורס מתחת לפרי ההדרי-לימוני שכבות של מינרליות ועישון קל שמזכיר לי משחקי ילדות באבני צור. חומציות טובה, ריכוז טוב של הפרי, ממוקד ועסיסי. שארית קטנה של מתיקות לא מפריעה לו לכוון לאלגנטיות, והבשלות הנמוכה (13.5%) תורמת לרעננות. יין מעולה. 83 ש"ח זה לא מחיר מוגזם, אבל אם היה עולה פחות הייתי קונה יותר…

רזרב, שרדונה 2010 – כאן השרדונה מגיע בפאזה הפופולרית יותר, עם קליה, מרירות עדינה ותיבול. החומציות גבוהה ושומרת עליו רענן וחד למרות החבית הנדיבה. היין מספק דוגמה לכך שפרי מספיק איכותי עם טיפול מדויק יכול להתמודד היטב עם כמות נכבדה של עץ. היקב ממליץ ליישן אותו כמה שנים ואני מסכים. 83 ש"ח, כנ"ל.

רזרב, קברנה סוביניון 2008 – נרגע קצת מאז הפגישה טרום ההשקה. קברנה מדויק, פירותי ונקי. בשלות נעימה, תחושה טובה בפה, יובש טוב, מעט אלכוהולי. אחלה. 91 ש"ח – בדקו ותופתעו.

אבני החושן, תרשיש 2008 – הצבע מתאים לאופי: כהה. יין עשיר ודחוס, החבית מורגשת לצד פרי איכותי. מתובל ויבש. יין מלא ועדיין מעט גס לגילו הצעיר. בהשוואה לקודם נדמה שמרוויחים עומק על חשבון רעננות, לפחות בשלב זה. לשתיה עכשווית הרזרב כנראה יעבוד טוב יותר, ובעתיד? קשה לי לנבא. לאחרונה נתקלתי ביין הזה בטעימה עיוורת של קברנה-על מישראל, וכמה לסתות  מהמנוסות והמקצועיות בארץ נשמטו כאשר נחשפה התווית. המקום שלו במקרר? תוספת לשורת בקבוקי הירדן שתקנו מאותו בציר, על מנת לתת לו ניסיון על ציר הזמן. 132 ש"ח

הכותב סייר וטעם כאורח של היקב

h1

קסטל מהחבית

יוני 25, 2011

קשה להכנס ליקב קסטל בתור חובב יין (וקשה להאשים אותם). למזלי תפסתי טרמפ עם קבוצה של לקוחות רציניים, או לפחות חברים של היקב. סוף סוף אפשר לחזות במערת החביות שראיתי רק בתמונות, כמו גם באוסף היין הפרטי של בן זקן שיותר מאשר קובץ יינות הוא ספר היסטוריה מרתק.

אני מניח שאני לא מחדש הרבה, אבל שני משפטים זריזים על המקום המיוחד: קסטל היו כאן לפני רוב השאר, כאשר הניסויים הראשונים החלו בשלהי סוף השמונים, על קו הזמן לצד מרגלית ויקב מירון. ביקב מייצרים 20 אלף בקבוקי שרדונה, ו-40 אלף מכל אחת משתי תוויות הבלנד הבורדולזי. מחצית מהכמות הזו נשלחת לחו"ל שם היא קוצרת את פירות תהליך הכשרת היקב שהסתיים לפני כמה שנים.

בחדר הטעימות הצטופפנו סביב שולחן עץ קטן והקשבנו ליינות, בשילוב של טעימות חבית עם יינות מוכנים.

Petit Castel 2009 – כבר כתבתי על הבציר הקודם שהוא בכלל לא פטיט ונדמה שהתווית הזו רק הולכת ומשתפרת. שחור ומרוכז, פירותי, מתובל, מוצק אבל נעים. טעים עכשיו אבל עוד זמן ירכך אותו מעט ואם תהיו סבלניים אני חושב שגם יש לו לאן להתפתח.

Gran Vin 2009 – אחרי כמעט שנתיים בחבית, אבל לפני הלם הביקבוק – נתקלים ביין משגע שהעושר והריכוז לא מפריעים לו להיות חלק ועדין, עם טאנין רך, ומרקם מלטף. קווים של אלגנטיות פרוסים לאורך ולרוחב. יין מעולה.

Grand Vin 2008 – הבציר החדש שבשוק מגלה יין רגוע, חומצי ושקט יחסית. שוב נפרס אותו קו פירותי מרוסן, שאינו מתקרב לבשלות המוגזמת ולמיצוי הגבוה של הפרי. אפשר לשתות אבל כדאי להתחיל רק עוד שנתיים, והרבה מעבר. בדומה לטעימה האחרונה של עגור, נדמה שהבציר הצעיר יותר בסוף תקופת החבית מראה יותר נגישות ביחס לאותו יין אחרי שנה בבקבוק.

טעימת החבית של 2010 לא לימדה אותי שום דבר. היין במצב שונה מאוד (והבלנד לא סופי) כך שהדרך היחידה לומר עליו משהו היא להכיר איך בצירים קודמים התנהגו בשלב הזה ואז אח"כ בבקבוק. עם זאת, שלושת היינות האחרים היו מספיק מרשימים בשביל לקנות יין עתידי למרות שמצבו הנוכחי לא אומר לי כלום על עתידו.

שורה תחתונה: לא נראה לי שלמישהו יש ספק בדבר מקומו של היקב בצ'ופצ'יק הצר של הפירמידה המקומית.

ביקור ביקב יש לתאם מראש והוא מתבצע בתשלום (75 ש"ח) או מול קניה מסדר גודל של ארגז.

h1

בשביל הפינו, חלק ד – פרחים על הגובה

מאי 23, 2011

הפרקים הקודמים: פתיח, חלק א – מבוא, חלק ב – עמוק במערה, חלק ג – ניצוצות טרואר

אי שם, גבוה על פסגת קו הרכס הראשון שחוצץ בין קליפורניה לאוקיינוס השקט שוכן יקב Flowers, מוקף בכרמים וגורם למושג פסטורליה להשמע משהו מספר. מרחק יריקה בקו אווירי מיקב הירש (אבל כמעט שעה בדרכי כורכר) – היקב מצטרף למשוגעים לדבר שהחליטו להכין את היין בסביבה של כרמי Sonoma Coast המבודדים וההרריים. למרות הקרבה והפרגון לשכנים היקב נראה ומרגיש קצת שונה, מעט יותר מסחרי מהשכנים החקלאים – אבל היינות הם מה שהביא אותי לטפס על ההר, ובמחלקה הזו… לא היו תלונות.

היקב הוקם בסוף שנות השמונים ע"י משפחת פלאוורס שהגיעה מפנסילבניה להגשים את חלום היין. לאחרונה משפחת Huneeas, הבעלים של Quintessa נכנסה כשותפה ביקב, וכחלק מהמהלך היקב נעזר ביועצים ומומחים לקראת מעבר לחקלאות ביודינמית. בתקופת הבציר שישה מתמחים ברי מזל מתארחים בוילה בעלת שישה חדרים במתחם היקב, עובדה שגרמה לי לשקול מחדש וברצינות את המשך הדוקטורט…

 כרם טיפוסי מחוץ ליקב Flowers, התמונה לא מצליחה לתאר כמה הוא תלול

המארחים ביקב פרסו בפני מטריצה מעניינת ומגוונת של שני אדומים ושני לבנים, ואפילו היה לי העונג בחברתו של דייב מצוות הייננים שהצטרף לטעימה.

Flowers, Sonoma Coast Chardonnay 2008 – בלנד אזורי שעוטף מינרליות וגיר עם פרי עדין ורך ויוצר יין שלם ומאוזן. יש שם איפשהו חבית (כמעט כולה עץ ניטרלי) ונגיעה של לקטיות, אבל כל הטכניקה הזו לא מעניינת; השרדונה הזה, שנמצא בדירוג ה"נמוך" יותר של היקב מתגלה כיין מורכב, ארוך ומהנה. חוויה. בטופ של השרדונה שטעמתי בסונומה.

Flowers, Camp Meeting Ridge Chardonnay 2008 – עברנו לכרם יחיד ומוערך, וכאן יש מעט יותר נוכחות של חבית, ויותר פרי שקצת מסתירים את המינרליות הסקסית של היין הקודם, מעט לקטיות, מתקתקות – אבל בסה"כ יין מאוזן ועשוי טוב. אולי יותר מידי טוב. נדמה שכאן יש יותר עצמה וריכוז, אולי על חשבון אלגנטיות ומורכבות. בהחלט אפשרי שהמאזן בין היינות יתהפך על ציר הזמן, אבל כרגע הייתי בוחר בראשון בלי להתבלבל.

Flowers, Sonoma Coast Pinot Noir 2009 -פינו נואר מודרני, בשל, מלוטש ומאוזן. למרות שהוא בשל על הסקאלה של הזן החומציות המצוינת הופכת אותו לידידותי לאוכל, ובעיקר – יין נגיש ונעים.

Flowers, Frances Thompson Pinot Noir 2007 – מעט אלכוהולי, אף מעניין יותר ומעבר לבשלות, יש שכבות של פטריות, אדמה וארז, גוף מלא, יבש, הרבה מהכל – חומצה, פרי. עדיין מדובר ביין מאוזן ועשוי היטב, אבל הוא מוחצן מאוד ולא רק על הסקאלה של פינו נואר. בסה"כ יין טעים, מודרני, אמריקאי וקצת חנפן. כמו בצמד הלבנים, נדמה שהיין ה"גבוה" יותר משתדל קצת יותר מידי. לטעמי במקרים האלה Less is more, על אחת כמה וכמה בשני הזנים האלה.

בשורה התחתונה – ביקב היפהפה הזה מייצרים יינות מוקפדים ומודרניים. גם אלו שגולשים לריכוז ולבשלות מציגים רמה גבוהה ושאלת ההעדפה היא שאלה של סגנון ולא של איכות. טווח המחירים נע מסביבות ה-40$ לבלנדים ומטפס לשכונת ה-70$ עבור יינות הסינגל ויניארד. 

h1

בשביל הפינו – חלק ב, עמוק במערה

מאי 7, 2011

הפרקים הקודמים: פתיח, פרק א' – הקדמה.

יקב Freeman הוקם ע"י אקיקו וקן פרימן מחוץ לעיירה Sebastopol. בני הזוג קנו נחלה קטנה מתוך אידיאל רומנטי להקים יקב קטן. כמו יקבים אחרים מהגודל הזה, גם כאן חלק מהפרי מגיע מכרמים בבעלות היקב וחלק מבחוץ, וגם כאן יש בלנד אזורי "בסיסי" של פינו נואר, שאיכותו לא מביישת אף אחת מהתוויות הנוצצות יותר. היקב קיים מאז 2002 ומייצר כ-50 אלף בקבוקים בשנה. הנתונים האלה די מייצגים עבור עוד כמה יקבים איכותיים וקטנים שביקרתי בהם באזור Russian River Valley.

בכניסה ליקב פגש אותי אריק היינן, לקח אותי למערה בה מיושנים החביות ובקור הטבעי דיברנו וטעמנו. למעט אחד, היינות שטעמנו היו עשויים על הצד הפירותי של הזן, עם פרי שעבר טיפול זהיר וקשוב. בחרתי כמה מהיינות שטעמנו:

Freeman, Russian River 2008 – בלנד של פינו ממספר כרמים באזור, מעט בשל באף, שוקולד ומימד כהה-שחור. עכשיו מגיעה ההפתעה, ועל החיך הוא רגוע, עם חומצה טובה וקצת תיבול בסוף. למרות שאנחנו אוהבים עקביות ביין, אני חושב השילוב של ארומות מעט בשלות עם חיך מאופק מוסיף ליין לא מעט חן. מוצלח.

Freeman, Keefer Ranch 2008 – שקוף מאוד גם ביחס לזן, אף מפתה עם אדמה ועור. רך מאוד, חומצה עדינה, טאנין שקט. פינו נואר נשי ועדין, כמעט שברירי. מעולה. לשתות לבד ולא להרוס אותו עם אוכל.

Freeman, Akiko's Cuvee 2008 – מספר מצומצם של חביות פינו נואר ממספר כרמים באזור Sonoma Coast נבחרות בקפדנות ומבוקבקות תחת התווית הזו. אף מורכב שפורס פרי נעים, נגיעה שוקולדית ואדמה, מעט עסיסי ומלא יחסית לזן, מאוזן והרמוני, ויש לו לאן להתפתח. העושר והמורכבות באים כאן על חשבון של קצת נאמנות לזן, אבל זה עדיין חתיכת יין מוצלח לאללה, ולראייה נבחר נציג ממנו להתחבא בין הבגדים במזוודה שלי.

המחירים נעים בטווח של 25-55$ (כולל היין הגבוה), ונותנים תמורה טובה לטעמי. היקב מספק דוגמה נוספת לשונות הסגנונית שאפשר להוציא מאותו עינב שמגיע מתת אזורים שונים, באותו אזור – כל זה בארשת צנועה ובלי מיתוג מוחצן ומיוחצן.

h1

יקב הירש

מאי 4, 2011

עזוב שטויות, זרוק פה את התיק ובוא. עוד לא התאוששתי מהנהיגה המפחידה ליקב, אני מציית בעוד הבחורה האנרגטית שולפת בזריזות זוג בקבוקי שרדונה מהמקרר ושתי כוסות בורגון של רידל. אני ממהר לעקוב אחריה לטנדר סובארו מאובק, היא לא חוגרת והרכב מזנק בשבילי הכורכר המשובשים. אנחנו על מצוק מעל אחד משני מאגרי המים שלהם (הם מגדלים שם דגים וגם כיף לשחות שם, היא מספרת), ביד אחת היא מחזיקה מפה של הכרמים וביד השנייה היא מצביעה על החלקות השונות, והסובארו מסתדרת לבד. עכשיו אני חוגר חגורה.

שעה קודם לכן אני מסתכל שוב על הדף ששלחה לי ג'סמין הירש, הדור הצעיר של המשפחה. ה-GPS שלך לא יעבוד פה, אתה צריך להדפיס את הדף ולעקוב אחרי ההוראות בלי לסטות, אפילו שזה יראה כמו דרך בחצר האחורית של מישהו. לא היה לי ברור למה היא המליצה לי לתכנן 40 דקות לנסיעה של פחות מ-10 ק"מ מהיקב הקודם, אבל אני מציית להוראות. שלט "המהירות המותרת 5 מייל בשעה" סיפק הבהרה ראשונה לעניין, והכביש המשובש גורם לדרך למרגלית להראות כמו כביש 6.

דייויד הירש מקבל קרדיט על היותו אחד החלוצים הראשונים שהגיעו לרכס הראשון מעל הפסיפיק וחשב שזה יהיה רעיון טוב לנטוע שם כרמים – בניגוד למומחים שאמרו לו שהוא משוגע. רוב היינות מהאזור הזה מיוצרים ביקבים שיושבים ב-Russian River, והיינות הם לרוב בלנדים שנושאים את שם האזור – Sonoma Coast. רק קומץ משוגעים לדבר מתעלמים משיקולים מסחריים ומייצרים את היין שלהם על ההרים בין הכרמים. מזה שלושים שנה מגדלים בהירש ענבים ליקבים אחרים, כולל יקבי על כמו Littorai ו-William & Seylem. החל משנת 2002 המשפחה מייצרת במבנה הצנוע פינו נואר ושרדונה, כ-70 אלף בקבוקים בשנה, בבעלות משפחתית מלאה.

בניין היקב – לא מנסה להרשים

בחזרה לטנדר, אני לומד שאבא הירש אוהב את הכרמים שלו על קו הרכס. אם מתרחקים ממנו השיפוע הופך להיות בלתי אפשרי. למרות שאף מכשיר מכאני לא נוגע בגפן, נוח שהטרקטור יכול לאסוף את הארגזים. אם נשארים קרוב לרכס, השיפוע הכי קיצוני הוא "רק" 40%. בום. בלימה. פורקים מהטנדר, שער נפתח, שמיכה נפרשת על העשב בין הכרמים. זה מספיק רומנטי להצעת נישואין, אבל במקום זה אני מתרכז בשרדונה שבכוס. מינרלי להפליא, קריספי, רענן וארוך. קוראים לו Hirsch Sonoma Coast Chardonnay 2009י (50$).

כרם שרדונה – התמונה לא מצליחה להעביר עד כמה הוא משופע

חנייה מהירה, איסוף כמה בקבוקי פינו נואר וגיחה זריזה לשולחן פיקניק שנמצא מעל הבית של המארחת, שקרוב לבית הוריה. כמה מהעובדים גרים גם הם באמצע השומקום המדהים הזה, והמשפחה בונה עכשיו מגורים לעובדים נוספים.

Hirsch, Bohan Dilon Pinot Noir 2009 – פירותי ונעים, חומצה מצוינת, יובש רך – יחסית הרבה פרי אבל שומרים אותו רזה. מעולה לאוכל (30$)

Hirsch, San Andreas, Sonoma Coast Pinot Noir 2007 – פרי יותר עשיר ועמוק, עסיסי, מרוכז, טאנין מתוק. יין טעים ועשיר, הצד המעט בשל (יחסית) של פינו נואר אבל זה לא מפריע לו להיות מאוזן ומוצלח ביותר (60$)

אני לא הולך לתאר את כל מה שטעמנו, אבל אפשר לסכם שהיינות המצויינים שעושים כאן משתייכים לסגנון הפירותי של הפינו נואר, אבל מה שחשוב זה שהיין הוא רק חלק מהפאזל של המיקום, הטבע והאנשים כאן. התמונה המלאה היא המהות של היין, לדעת כותב שורות אלה.

h1

סדנת טרואר ביקב צרעה

יוני 9, 2010

ידידי ערן פיק, היינן של יקב צרעה הזמין אותי להצטרף לעוד חברים ממועדון הלקוחות ולרדת ביחד לשטח, בניסיון לקבל איזו תחושה על המושג החמקמק טרואר. בחמסין משוגע אתגרנו את מזגני הרכבים שטיפסו בכביש הצר לכרם שורש. להפתעתי, למרות החמסין הייתה בכרם בריזה קרירה חלק מהזמן, שמראה שהאוויר הטוב בדרך לירושלים יודע לתת פייט גם לקיץ הישראלי, מידי פעם.

כרם שורש הוא אחד משלושת הכרמים של יקב צרעה, ביחד עם גבעת החלוקים ונווה אילן. בכרם נטועים מספר זנים, עם נטיות חדשות של סירה – זן שתופס מקום חשוב יותר ויותר ביקב בשנים האחרונות. ערן מביע שביעות רצון מהתוצאות של הזן בכרם שורש, והנטיעות החדשות מראות שמערכת היחסים בין הכרם לזן מתהדקת. בסיור בין השורות המטופחות עמדנו על הבדלים בקרקע אפילו ברזולוציה של חלקי שורות בחלקה אחת – לאלו שורשים רדודית מידי ולכן הפרי לא מוצלח, ושורה ליד הפרי מצוין וכל גרגר באשכול – מלמיליאן. אחת החלקות מכונה חלקת המאובנים (ראו תמונה) נראית דומה לשכנותיה, אבל ערן מספר שהסירה והקברנה שהיא מנפקת יוצאי דופן באיכותם, ובהתאם הם מיועדים למיסטי הילס שממותג מעל שאר יינות היקב.

רוני ג'יימס ז"ל, כורם ותיק ומייסד היקב – היה מראשוני נביאי הטרואר בארץ, והטיף לכך שהאזור חשוב לא פחות מהזן. לפני כמה שנים, בהחלטה שיווקית אמיצה החל היקב לקרוא ליינות על שם הכרם – כאשר זן הענבים מופיע בקטן על התווית האחורית. מתוך כ-300 דונם כרמים, בוחרים ביקב כמחצית מהענבים לייצור 100 אלף הבקבוקים, והמחצית השניה נמכרת ליקבים אחרים. מרכז המבקרים קטן, חמים ומזמין. אפשר לטעום שם מרוב היינות תמורת 15 ש"ח (זיכוי בעת קנית בקבוק), ומומלץ לקחת צלחת מהגבינות המוצלחות למרפסת שבגינה המטופחת, להנאה מושלמת מהיין.

אשכולות סירה משתזפים בחלקת המאובנים

שורש לבן 2009 – אף רענן עם ארומטיות גוורציות שאי אפשר לפספס. בין הפרי האופייני לזן יש רובד מינרלי מאוד נעים. בפה יש לו בדיוק מספיק רוחב, חומצה במידה טובה ופרי נעים, עם רמז פצפון למתיקות אפילו שהוא יבש. יין שלם, נקי, ומאוזן. הגוורץ הכי טוב שטעמתי בארץ. 100 ש"ח זה לא זול, אבל לטעמי זה מחיר שמשקף את האיכות של היין. זה מתייחס רק ליין, בלי קשר לעובדה ששני שליש מ-3000 הבקבוקים שיוצרו נעלמו תוך חודשים ספורים ואת השאר אפשר להשיג רק ביקב, וגם לפני שאני מספר על יבולים של 300 ק"ג לדונם גוורץ. עזבו הכל – אחלה יין.

מיסטי הילס 2006 – פרי טוב עטוף בקליה, פלפל שחור ושוקולד. חומציות טובה מאוד, פרי רגוע והרבה טאנינים בשלים. בכל מקרה צריך קצת זמן להרגע. הפרי מאופק וטוב, אני חושב שאולי כמה חודשים פחות בחבית היו יכולים לשפר את היין יותר אבל העץ בכל מקרה לא מוגזם. אני חושב שעוד שנתיים נדע יותר טוב, אבל כבר עכשיו אין ממש בקבוקים. 180 ש"ח.

שורש 2007 – מעניין ולא שגרתי, אדמתי למדי, פרי אדום לא בשל, רך, טאנין מתקתק ועדין, פרי נעים, חומציות עדינה, קצת תיבול בסיום. יין מיוחד, נעים וידידותי. כתבתי (לעצמי) בסוף הדף – מעולה, לקנות. קניתי. אחרי שנשתה אותו בבית אחליט כמה לקנות עוד. 120 ש"ח well spent.

לסיכום – אל תאמינו לאף מילה שכתבתי. קחו כמה שעות בבוקר שישי לטיול באזור היפה הזה ועל הדרך עצרו להתרשם בעצמכם – יארחו אתכם לא פחות יפה משארחו אותנו…

חלקת המאובנים