Archive for the ‘יין לאמצע השבוע’ Category

h1

אס קטן בשרוול של סגל

אוקטובר 29, 2011

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני ממליץ על היין הזה, ואתמול נפתח הבקבוק האחרון בערימה שקניתי בזמנו.

סגל סינגל קברנה סוביניון 2008 – התווית הזו תמיד הייתה מומלצת, אבל התעלתה על עצמה בבציר 2008, שמספק הרבה פרי טוב, בלי ליפול לבשלות. תחושה טובה בפה, טאנינים נעימים ומשולבים בפרי, ובעיקר טעים וכיף לשתות. הבצירים הקודמים היו אחלה, ב-2008 נדמה שהפרי עלה מדרגה (כמו עוד כמה יינות מהבציר הזה) והוא נקי, עשיר ונגמר מהר מהכוס ומהבקבוק.

המחיר רק מעלה את מפלס ההנאה ממנו, ואפשר לקבל עליו עודף מ-50. ככזה הוא מתברג ללא היסוס לקטגורית היינות לאמצע השבוע.

h1

משהו קטן וטוב

אוגוסט 29, 2011

מבזק קצר לפתיחה: כתבנו ברשת שופרסל מוסר שני עדכונים: הראשון הוא פתיחתו של אגף קטן ליין איכותי, בו מככבים סדרת הרזרב של רקנאטי, היינות הזניים של יתיר ובצירים ישנים של עמק האלה. טווח המחירים נע סביב 125 ש"ח – יקר משמעותית מחנויות יין.  בקיצור, עדיין אין סיבה לקנות יין ברשתות הסופרמרקטים הגדולות, אבל לפחות יש התקדמות בהבטחות הישנות בנושא. החדשה השניה היא הופעה של שחקנים קטנים בשוק הגבינות, ובמיוחד צדה את עיני ברקנית שזכורה לי בחיוב. מה שמביא אותי לנושא הפוסט.

בביקור האחרון ברקנאטי הגדרתי את היסמין הלבן מבציר 2009 כהפתעת הביקור. לא שאין שם שיפור גם בסדרות הגבוהות יותר, אבל זה הרבה יותר קשה לעשות כזו קפיצה באיכות של יין מאסות מהסדרה הנמוכה ביותר – יין שהיקב צריך להרוויח עליו אפילו שהוא נמכר 3-4 במאה בחנויות. אחרי שהחזרתי למחזור מספר לא ידוע של בקבוקים כאלה זה יהיה שקר לומר שאני עדיין מופתע – אבל בכל זאת הוא מצדיק התייחסות.

רקנאטי יסמין לבן 2010 – ממוקד, קליל מאוד, פירותי וחומצי במידה. 12.5% אלכוהול רק מוסיפים לרעננות ולנגישות. משהו קטן וטוב. עם עודף מ-30 אני משתדל להחזיק תמיד בקבוק במקרר, לפיקניקים, אורחים ושתיה ספונטנית של אמצע השבוע:

יום ארוך, ערב מורעב. כמה תפ"א מהבילים, חצויים עם פרוסה דקה של סנט מור מברקנית מתמוססת מעליהם. מעל זה ערימה של שעועית דקה מוקפצת בשום, תימין ושומשום. שכחתי להוסיף קצת מהיין לווק, אבל הוא שמח ללוות את המנה גם מהכוס. ישמח לבב אנוש – גם בבוקסר וכפכפים.

h1

קצרצר, יין קטן גדול

נובמבר 14, 2010

יין פירותי וכיפי, עם דובדבנים ופלפל לבן, פירותי, מתובל-מעקצץ ועם חומציות טובה. עזבו דיבורים גבוהים – קחו בקבוק ב-35 ש"ח ותנו לו ניסיון ליד ארוחה סתמית של אמצע השבוע, פיצה או כל מה שעולה על רוחכם וצלחתכם. כיפי ולא שגרתי ביחס לסקאלת המחיר, ואפילו אפשר לקבל גם שלוק של אופי זני. חיזוק צ'ילאני לארסנל של שקד- ששמעתי עליו בעיקר מחמאות, על כל הסדרות.

אה, כן – מלבק 2008 של יקב מונטס. כשאתם הולכים לקנות – קנו לי עוד בבקשה.

h1

קצר: הפתעה לבנה ומוצלחת

אוקטובר 18, 2010

הערב היה לי העונג להעביר כמה שעות בחברה טובה במסעדת הסוכה הלבנה בנמל. אני לא מבין באוכל ולכן אני לא כותב בנושא, אבל אני כן יכול לומר אחרי שטעמתי כמה מנות שהאוכל היה לי טעים ועושה רושם שהמקום מקפיד על טריות חומרי הגלם (הפרמטר הכי חשוב במסעדת דגים, לא?)

תפריט היין במקום הוא תפריט רמה"גי-גנרי וסטנדרטי, ומתוכו בחרתי ביין שמאז המפגש האחרון איתו עברו 3 שנים ו-4 בצירים.

רמת הגולן, ירדן סוביניון בלאן 2009 – סוביניון בלאן בכל רמ"ח ענביו. מזכיר סוביניון בלאן "קר" – קצת פחות נפוץ בארץ – והוא סובב סביב לימוניות ודשא (בניגוד לביטויים הפירותיים-טרופיים יותר של הזן). חומציות טובה, נגיעה נעימה של פירותיות, העץ ממש אינו מורגש, אולי מוסיף מעט נפח אבל בהחלט ניכר שיפור בהשוואה למפגש האחרון שלי עם היין. היין צועד מצוין עם דגים על הגריל, ומהנה לשתות אותו החל מהטמפ' הקרה שמדגישה את העשבוניות והחומצה וגם כשהוא הולך ומתחמם בכוס ועובר לפאזה יותר פירותית.

היה מי שכתב, ואני נוטה להסכים – שלמרות שברמה"ג מובילים את התעשיה ביינות האדומים – דווקא בלבנים של היקב ההצלחה פחותה. אולי בגלל סגנון oldschool קליפורני עתיר חבית שחלק מהיינות משתייכים אליו. אבל כאן זה לא המקרה, וניכר שהשכילו לשלב פרי טוב עם נגיעה מינימליסטית של חבית, שיוצרת יין-אוכל מאוזן ומוצלח. בשכונת ה-50 ש"ח אין מה לבקש ממנו יותר. לכל הפחות שווה בדיקה.

h1

סוביניון קטן

יולי 25, 2010

ביריד היין והגבינות החיפאי שנערך לפני חודש, הצטיידתי בארגז יינות פשוטים של תשבי לעצמי ולמשפחה. פעם סדרות הביניים של היקב התחלקו לויניארדס העממית יותר ולאסטייט הגבוהה יותר. לא מצאתי אזכור לשם הסדרה על הבקבוק, אבל אהבתי את התוויות הלבנות, הנקיות והצנועות. לפי התמחור, 30-40 ש"ח אני מניח שזה הויניארדס. הקברנה סוביניון 2009 לא הצדיק פוסט בפני עצמו – בסה"כ הוא היה די ירוק וקצת אלכוהולי, אבל הוא בהחלט בשורה פירותית מרעננת בטווח המחיר שלו. התגובה סביב השולחן המשפחתי הייתה "תרשום לך את הבקבוק". רשמתי. לקרר מעט ולהגיש עם אוכל. חבל שלא רואים אותו על מדפי הסופר.

אומרים שהרבה יותר קשה לעשות יין לבן – אי אפשר לכסות על פגמים באמצעות שטיקים. תוספת שלי: הכי קשה לעשות יין זול, שיהיה כיף לשתות. גולן תשבי עשה עבודה טובה לדעתי בשני הפרמטרים ביין הבא:

תשבי סוביניון בלאן 2009 – פירותי ובשל לכל האורך, שילוב של הדרים עם משהו יותר טרופי. המתיקות של הפרי מאוזנת בחומציות רעננה שמגלה יין ידידותי ונעים – עם אוכל או לבד. שאריות המתיקות מתקבלות בברכה עם נדוניה חיובית ונדירה של 12% אלכוהול, ואני מהמר על תסיסה קרה של פרי שנבצר בטווח העדין שבין הבשלת הטעמים לשימור החומצה. הדבר היחיד שהיה לי חסר בשני היינות זה פקק הברגה, אבל זה בטח לא משפיע לרעה על היין הכיפי הזה.

צא וקנה, ואולי תגלה סוביניון בלאן פירותי ורענן מהסגנון של גמלא. שורה תחתונה אישית: לקנות עוד

h1

רקנאטי, revisited

מרץ 11, 2010

לטעום יין בהדרכת היינן בביקור ביקב זה לא כמו לשבת על בקבוק בבית במשך ערב שלם. יכולות להיות הפתעות לשני הכיוונים. אחד הדברים שסיקרן אותי לבדוק מחדש היה המרלו מסדרת רקנאטי שהיה אחד מהפתעות הביקור ביקב. בהמלצת אלי רבן, יקיר הבלוג, הוספתי לקניה גם את הקברנה מאותה סדרה, שבעברו כמה בצירים שאהבתי.

רקנאטי קברנה 2008 – נפתח לצד רצועות בקר מוקפצות על אורז. בובה. כיפי. פירותי במידה, אופי "סגול" של קברנה.
רקנאטי מרלו 2008 – נפתח עם פסטה ברוטב עגבניות. עוד יותר בובה. עדין יחסית, אופי "אדום", מבושם, חומציות טובה, גוף קל יחסית. טעים, ידידותי וזורם.

הקברנה יותר מוצק יבש, ויותר רוצה אוכל לידו – בעוד שהמרלו יעשה חיל ליד אוכל לא כבד, וגם בפני עצמו. יש קריטריון מאוד פשוט אבל חשוב עבור יינות של אמצע השבוע: טעים. המבחן גם הוא פשוט: כמה מהר מתרוקן הבקבוק. בשני הפרמטרים האלה היינות עשו עבודה טובה מאוד, והפכו ארוחות סתמיות של אמצע השבוע לערב של כיף. אם זו לא סיבה ליין – אני לא יודע מה כן…

אה, מחירים: עודף ממאה על זוג בקבוקים.

h1

פינוטאז' למתחילים

פברואר 28, 2010

אם יש תחום שחברת הכרם מצליחה בו במיוחד (לדעתי) זה יינות יבוא בתחום המחירים הנמוך מאוד. החוכמה במקרים האלה, זה שהיין יהיה נקי ושתי – פרמטרים שהרבה יינות יבוא בטווח ה-40 ש"ח ומטה לא מצטיינים בהם. בפעם הראשונה שטעמתי מהיין זה היה כשחבר הביא אותו, וכששפטתי את מה שהיה לי בכוס שיערתי שמדובר על משהו מטווח המחיר של 70 ש"ח. כשמצאתי אותו השבוע בחנות בחצי מחיר בדיוק הופתעתי ובלי לחשוב פעמיים הוספתי אותו לבקבוקים שחיכו לי בקופה.

Oude Kaap Pinotage Reserve 2009 – מה שמגניב בו זה שהוא פינוטאז'. באף יש את הסירחון האופייני, עם ריח בולט של עישון. פרי אדום באף ובפה, חומציות סבירה, נפח לא רע – לא מאוד פירותי. במבחן השתיה – בקבוק נעלם עם ארוחת ערב סופר-פשוטה לשני אנשים, בלי שהוא נמאס או הרגיש כבד.

יין קטן ונחמד לאמצע השבוע, שגם על מדף ה-3 ב-100 מצליח לא רק להיות נעים לשתיה אלא גם לספק אופי של הזן. נראה לי שיתאים במיוחד לעל האש – אבל אם הוא בא בכיף עם החביתה שלי אתמול, אני חושב שהוא יתאים גם לדברים אחרים…