Archive for the ‘חדשות ואירועים’ Category

h1

חגים ומה שביניהם: המון בירה

אוקטובר 7, 2011

כנס BIRA לשנת 2011

אחרי אנשי סומלייה מגיע גוף יין מובהק נוסף וקופץ בספלאש גדול לבריכת הבירה ההולכת ומתמלאת. הפעם תורו של איש הענבים, הלא הוא חיים גן. איש הענבים, בשיתוף פעולה עם מקצוענים בתחום, מרימים בשבוע הבא פסטיבל/תחרות/כנס בירה (מחק את המיותר). הרעיון הוא להפגיש בין הרבה בירות להרבה חובבי בירה, ולעשות היכרות בין אנשים ובירות מחו"ל לבין השוק המקומי. כל זה מתקיים תחת כותרת של תחרות, שנועדה להוות אטרקציה ולתבל באקשן את המאורע, כמו גם להגדיל את שיתוף הפעולה הבינלאומי סביב הכנס.  בתחרות יתחרו בירות מהארץ ומהעולם במגוון קטגוריות, החל ממבשלות קטנות (מסחריות) וכלה במבשלות ענק בינלאומיות, כולל מקצה לבירה ביתית.

הלו"ז העמוס מתחיל ביום ב' (הקרוב) 10/10/2011 ומסתיים ביום ד', ערב חג סוכות. בתוכנית מגוון רחב של הרצאות (חלקן דורש הרשמה מראש), ארוחות וטעימות של בירה.

האירוע מכוון לקהל הרחב, ולכן חלק מההרצאות אינן מניחות ידע מוקדם ומתחילות מהבסיס. האנשים המנוסים יותר בתחום יוכלו למצוא עניין בהרצאות המיוחדות (כמו פגמים בבירה, השפעת המים על הייצור ועוד) ובפגישה עם כל המי ומי בתעשייה בארץ. דגש נוסף של האירוע הוא על מבשלות מוסדרות הפועלות ברישיון, כאשר מבשלים לא מסחריים יקבלו ייצוג קטן במקצה הבירה הביתית בתחרות עצמה.

מחירים: נעים בין 120 ש"ח לחצי יום ל-295 ש"ח לכל שלושת ימי הכנס. בהתחלה המחיר גרם לי להרים גבה, ואז ראיתי שרוב האפשרויות כוללות ארוחת צהריים שמהווה בפני עצמה סדנה להתאמת אוכל לבירה.

*   *   *

בירה לגיקים: Beer & Beyond מארגנת מיני פסטיבל בירה כחלק מכנס איקון, במהלכו יהיו הרצאות על בירה של שחר הרץ ומבצעים שונים. 16-18/10/2011, פורטר אנד סאנס. פרטים.

*   *   *

אוקטוברפסט בשוק הנמל: אז מה אם הגרסה הגרמנית כבר הסתיימה בחודש הקודם? מפגש של מבשלות בוטיק ישראליות (ליבירה, אלכסנדר, ישרא-אייל, ברוהאוס ועוד) מוזיקה חיה, דוכני אוכל ועוד. האנגר 12 בנמל, 17-18/10/2011.  קישור

בהעדר פרטים נוספים אין להוציא מכלל אפשרות שזה יהיה ממוסחר ויקר, אבל אם אתם בסביבה נשמע כמו אופציה לבדוק את המקום על כוס בירה טריה.

שנה טובה, חג סוכות שמח ולפני זה – גמר חתימה טובה לכולם

h1

מעברות

יוני 14, 2011

השנה באתי על אזרחי. אחרי חצי יום של עבודה תאילנדית בכרם ביום הכי חם שהיה השנה לא היה לי כוח להוציא מצלמה או פנקס ולהצטרף להמולה. רק רציתי להצטנן בבירה קרירה ולנוח, אבל גם שם היה חם. ממש חם. בנוסף, בבירס יש בלוגרים ממש תותחים בבירה ובוודאי שלא יהיה לי מה לחדש על מה שהם יכתבו. בכל זאת כמה מחשבות

צפוף. הגיע הזמן להגיד את זה. פשוט צפוף מידי. ביקרתי ביום שישי והחום הפך אותו לפחות עמוס מיום חמישי – אבל עדיין ממש צפוף. האינטימיות והחמימות של בית היין במעברות הוא לב ליבו של הפסטיבל המסורתי ואי אפשר בשום אופן להפריד ביניהם. אבל אולי בכל זאת אפשר למצוא פיתרון יצירתי, משהו בסגנון של להשתלט על חלק ממגרש החניה או בצד הנגדי של החצר. הגידול המשמעותי בתעשיה ובקהל חובבי הבירה מבטיח שזה רק יילך ויהיה יותר צפוף, אז אולי כדאי למצוא פיתרון כבר עכשיו.

מוזיקה. הפלייליסט, אבל במיוחד הלהקה המגניבה והלא-שגרתית שדרגו לי את החוויה. יישר כוח

בירה. גם זה היה. השתיים שהותירו חותם היו ההודית המלוכלכת, IPA דנדש מהנירוסטה של מבשלת רונן. פרחונית ורעננה ועם אגרוף כשות, מרירות ועצמה. חובבי הסגנון יתמוגגו – לאחרים כדאי להתחיל ממשהו יותר קליל. במבשלת Gopher טעמתי את ה-Kolbesa, שהיא בירה מגניבה לאללה. בעיקר היא מגניבה כי יש לה ריח של נקניק מעושן (אווז?), מלבד זה היא מאלטית, קלה יחסית וטעימה לגמרי. אבל העישון הבשרי הוא גולת הכותרת, ועם מספיק דמיון אתם עלולים לחשוב שנמצאה האחות הביראית הממזרה של קוט רוטי.

להתראות בפסטיבל הבא

h1

שלושה ארועים

מאי 31, 2011

כבר מזמן הפסקתי לכתוב על אירועים קרובים אבל הפעם הצטברו שלושה דברים מספיק מעניינים. לפי סדר כרונולוגי:

חיפה; יין וגבינות, פסטיבל שבועות המסורתי ברחבת האודיטוריום בכרמל, גם השנה בהנחיית הספשל רזרב. 31/5, 1/6 ו-2/6 בשעות 18:00-23:00. מחיר כניסה כולל כוס, 50 ש"ח. פרטים. לתשומת ליבכם ב-31/5 הצירים המרכזיים באזור יהיו חסומים לסירוגין ולמקוטעין בגלל מירוץ חיפה.

רמת השרון; פסטיבל כשות. כן, יש דבר כזה. ממתי? מעכשיו. בהתראה קצרה Beer and Beyond מזמינים לפסטיבל מופרע שכולל טעימה (בתשלום) ומכירה של בירות כשותיות, והזדמנות לשחק ולקנות זני כשות חדשים שהגיעו זה עתה לארץ. 2/6 בשעות 12:00-20:00 ו-3/6 בשעות 10:00-18:00, רח' הבאר 6 רמה"ש. פרטים (פייסבוק).

מעברות; בירה ובירה, פסטיבל הבירה ה-12 מגיע בהפקת בירמסטר ב-9/6 בשעות 18:00-24:00 וב-10/6 ב-12:00-18:00. מחיר כניסה 30 ש"ח ומחיר לכרטיסיה של 6 טעימות 100 מ"ל הוא 30 ש"ח נוספים. פרטים. טיפ: לא רק שלא כדאי לשתות ולנהוג באופן כללי, המשטרה דואגת בדרך כלל לוודא שהמשתתפים בפסטיבל זוכרים את זה. אל תעלו על ההגה שתויים. במקום זה צאו לסיבוב רגלי בקיבוץ והתעכבו על האספרסו המפנק של המקום.

תוספת: שובר לבקבוק בירה במתנה

h1

ארץ היין, יקבי רמה"ג

מאי 23, 2011

מעט אנשים יתווכחו על העובדה שיקבי רמת הגולן מובילים את תעשיית היין בארץ, בערך מאז שהם המציאו אותה מחדש לפני שני עשורים וחצי. אני יכול למלא פוסט ארוך בדוגמאות, אבל המקצועיות והיסודיות של היקב לא עוצרת בתחנות המטרולוגיות שמנטרות מספר דו ספרתי של כרמים כל שניה. החתירה למצוינות ממשיכה גם לתוך השרשרת הלוגיסטית, מערך הדרכה ומנגנון ייצוא משומן. הערב נחשפתי למקצועיות כזו במנגנון ההפקה, יחסי הציבור והשיווק של היקב, שהתחיל להריץ היום את מתחם ארץ היין על המזח בנמל ת"א.

מה בתפריט? שש עמדות טעימה שפורסות את טווח היינות של היקב החל מסדרת גולן וכלה ביינות ירדן מתיישנים ומבחר של יינות כרם יחידני. בקצה, אחרי המבעבעים וההייטסווין – סדנאות לקהל הרחב כגון טעימה עיוורת עם כיסויי עיניים וכו', ממש אחרי דוכן של החומר הממכר של משק יעקובס. המחיר לסיבוב בעמדה נע בין 20 ל-40 ש"ח, לטעמי מוצדק ביותר ביחס לתמורה. המתחם יהיה פתוח בשעות הערב בתאריכים 22-28 למאי (לא כולל שישי), פרטים מדויקים יותר בקישור. מה שעשוי הכי טוב באירוע זה שהוא מאפשר הנאה בין אם באת לשתות דרינק לא מחייב באווירה טובה ובין אם באת להתעמק בהבדל בין סוגי הקרקע בין כרם יונתן לכרם אודם ולבדוק איך יצאו היינות החדשים בסדרת הכרם היחידני.

פתיח המופע האורקולי המרשים שמוקרן על סילון מים מעל מי הנמל

איך היין? לא אלאה ברשמים על כל היינות למרות שטעמתי את רובם. בלט בלאן דה בלאן 2005, עם הבעבוע הקרמי-מלטף, האף המעניין והרעננות החדה שלו. מאכיל אבק את מיטב המבעבעים שטעמתי בקליפורניה, וכנראה המבעבע הכי טוב שטעמתי שלא מגיע מצרפת. לעומת הרעננות הזו, יינות ירדן – החל מקצרין שרדונה וכלה בסינגל ויניארדס אוהבים את החביות החדשות והקלויות שלהם. ברוב היינות זה המכנה המשותף, יותר מאשר הפרי המרוכז והעשיר. רוב יינות ירדן מבציר 2007 נמצאים בשלב כ"כ עוברי שבחלקם זה ממש צובט את הלשון (מרלו אודם). נראה שבשלב זה מיצוי הפרי והבשלות קצת נבלעים בעץ, אבל ניסיון העבר מלמד שלפחות חלקם, מתיישן ואף מתפתח בהינתן מספיק סבלנות. הצצה לזה אפשר לקבל בירדן סירה 2005 שנמזג ממגנום, ולמרות שהוא עדיין יין עמוס הוא יותר רגוע מהבצירים החדשים, מתובל מאוד, טאני, ובעיקר עדיין צעיר. אחיו הגדול מבציר 2003 (בקבוק רגיל) כבר הרבה יותר נעים, חלק, פירותי וקצת מתוק – כנראה שילוב של הבשלות עם השנה.

BENCHMARK. או בשמו השני, ירדן קברנה סוביניון. אין מה לומר, מצדיק את מעמדו בראש סדרת ירדן – רמה אחת מעל האחרים. נראה שכאן העושר של הפרי מצליח להתמודד טוב יותר עם העץ. למרות שקצת יותר חומציות וקצת פחות בשלות היו יכולים להרים אותו גבוה – עדיין זה היין הכי מוצלח שטעמתי באירוע, ואבן בוחן לקברנה ישראלי. בציר 2007 כבר מחובר לחלוטין ומהנה לשתיה, בשל, מרוכז, ובעיקר טעים לאללה. 2005 זה כבר סיפור אחר, והוא מתחיל להתקרב לרוגע. אחרי שעבר את תקופת הליטוש זה הזמן שהוא יתחיל להתפתח ולגדל שכבות ומורכבות. שורת הבקבוקים האלה במקרר שלי תחכה עוד שנתיים לפחות לפני שאתחיל לדגום אותה.

אם זה היה פוסט שמתרכז ביינות הכותרת שלו הייתה ציטוט מהקטע הבא

הכותב נכח באירוח כאורח של יקבי רמת הגולן

h1

ככה זה נראה

נובמבר 12, 2010

כשיש לך את המ"פ הכי תותח בצה"ל

אחרי שלא העזתי לתכנן על זה – הגיע אפטר מהשמים, ורצתי מהשטח להסתערות על הפקקים הגוש-דניים. היות וכבר כתבתי פוסט מהעתיד על התערוכה נשארו רק פרטים קטנים ללבן. בקומה הראשונה בלט בהעדרו הדוכן הקבוע של יקב אבידן, ובקומה השניה נתגלתה שותפות בין הדוש לבין הסקוטית שתפיץ מעתה את יינותיו. בשתי הקומות בלט בהעדרו מיזוג מספיק, וגם בלי ששתיתי יותר מידי בשלב מסוים פשוט הייתי צריך לצאת לנשום אוויר בחוץ. אי אפשר לסכם בלי יין אחד – אז ממספר היינות הזעום שטעמתי התבלט לטובה סירה 2007 של שאטו גולן, שחוזר למקורות של 2005 עם סירה עשיר, שמלבד היותו יין מפנק הוא מצליח להיות מאוד סירתי (על הסקאלה המקומית, כן?) ומציג את השילוב הראוי של חומציות ותיבול אופיינים.

מקווה בשנה הבאה לתת דיווח שלא מעוות את מרקם הזמן כי אומרים שזה עשוי לשבש את ההבשלה הפנולית בחצי הכדור הדרומי

h1

סומלייה ומכונת הזמן

נובמבר 7, 2010

תערוכת סומלייה שתערך השבוע (ב'-ג') היא התערוכה הרצינית ביותר בתחום היין בארץ. היות ועוד כמה ימים כל מדיה שקשורה בעקיפין לתחום תכתוב בנושא החלטתי לחדש ולהקדים. לא, אין לי גאדג'ט סלולרי מתוחכם לדיווח וידאו תלת-מימדי בזמן אמת – אבל השגתי משהו יותר טוב. השאלתי מחבר שעובד במעבדה שכנה מכונת זמן, משהו ניסיוני, מתחת לשולחן – טובה בין דוקטורנטים מכורי קפאין. הפעלתי טובה כדי להיות הראשון שמספר לכם על התערוכה מבעד לעקמומיות הפתלתלה של מרחב-הזמן, יומיים וחצי לפני כל השאר.

תערוכת סומלייה 2010 הייתה מתוקתקת ומופקת לעילא ולעילא, כמיטב המסורת של כל דבר שסטודיו בן עמי חתום עליו (שושלת מפוארת של אירועי סומלייה, תערוכת ברמנס הצעירה ובקרוב גם בירס הטריה). התערוכה שאף פעם לא תמצאו בה תור לשירותים, מרקקה מלאה או כד מים ריק. מספר היקבים ורמת ההשקעה רק גברו מהשנה שעברה. יותר ויותר אנשים נכנסו לתערוכה ובמקביל יותר ויותר יינות עברו לחדרי ה-VIP המוסתרים. כמו כל שנה, נוכחות המלצרים והברמנים הופכת את הנוף האנושי לנעים מאוד לעין – וגם מעלה את כמות הסובבים שלא השתמשו במרקקה, אם להתנסח בעדינות. כמו בשנים הקודמות, מה שאפילו יותר מעניין כאן מהמבחר המסחרר של היין זה המבחר האנושי – ייננים, משווקים ויבואנים – כאן אפשר יהיה לפגוש ולשוחח עם אנשים שמלווים את הנקטר החל מהכרם ועד המדף בחנות או מקרר היין במסעדה. זה הזמן לשמוע בחשאי על יינות חדשים, זנים חדשים ומגמות לעתיד (ולשאול את הבעלים מאיפה הגיעה הכשרות).

אז לכל חסרי המזל ומכונת הזמן (שהחזרתי אתמול ב-2012) לא נותר אלא לאחל הנאה מכל הצדדים המעניינים של התערוכה, להמליץ לעשות שימוש אדוק במרקקות ולהגיע מוקדם לפני המוני האנשים. הבלוג ואני יוצאים למילואים, ובמקרה הסביר שלא יתרחש נס האפטר – קנחו בכוסית הייטסוויין גם בשבילי. לחיים!

h1

סעו ליהודה

אוקטובר 6, 2010

הפסטיבל

בתחילת השבוע הוזמנתי לאירוע שפותח את פסטיבל היין של יקבי יהודה, שימשך כל החודש. המסקנה היא פשוטה, ברורה ומופיעה בכותרת. במועצה האזורית השכילו, בהרבה מחשבה, שיתוף פעולה ורצון טוב מהמשתתפים – לתת חוויה תיירותית איזורית שסובבת סביב היין. לא צריך את הפסטיבל בשביל לנסוע לאזור היפה הזה – אבל הפסטיבל הוא גם "תירוץ" לבוא, וגורם לכך שדלתות שבד"כ סגורות ללא תיאום מראש יחכו לכם פתוחות ומזמינות.

אז סעו להרי יהודה – כי שווה לנסוע לשם גם  בלי קשר לפסטיבל היין. בגלל הנופים היפים, בגלל האוויר הקריר, ובגלל המגוון של הדברים שאפשר לעשות שם. לא על היין לבדו: הפסטיבל מאפשר לחובבי יין לעשות דברים שהם לא יין, ולאנשים שאינם חובבי יין כבדים לעשות דברים שהם גם יין. על מה אני מדבר? בירה למשל, גבינות, אופניים, יצירה, אוכל ועוד… שיטוט זריז באתר יעזור לתכנן את המסלול.

בגזרת היין – כמו שאפשר יהיה להבין ממה שכתוב בהמשך על היינות – בכלליות, היקבים הידועים מספקים את הסחורה בעקביות, וחלק לא מבוטל מהיקבים הלא מוכרים עדיין בשלבים ראשוניים ועתירי בעיות, תקלות ופגמים בתהליך ייצור היין. למרות ועל-אף, הייתי ממליץ לשלב בטיול יקב מוערך עם יקבים שלא שמעתם עליהם בחיים. זו ההזדמנות שלכם להכיר יקב חדש, את הסיפור של האנשים שהחליטו לעשות יין (ולא בשביל להתעשר), תוך שאתם משוטטים בין נופים ובין כרמים. קחו את הסיכון שהיין עלול להיות לא משהו – ותגלו מאחוריו אנשים מקסימים שעם מספיק סבלנות ועזרה ישתפרו בסופו של דבר. Worst case – הרווחתם סדנת פגמים ביין, אבל מקרים כאלה גרועים הם נדירים, אם בכלל.

היינות

אין לי כוונה לסקור את עשרות היינות שהוצגו – אלא לחלוק טעימות. ביקבים המוערכים אין הפתעות, ואתם לא צריכים אותי בשביל לדעת שהגארנד וין 07 (מגנום) מצוין. דוכן משמאלו, דורון רב הון מזג לי את בציר 2009 מהסוביניון בלאן של עמק האלה – שהולך לכיוונים בשלים יותר ומתעלה בעיני על הבצירים הקודמים שטעמתי ממנו – מוצלח מאוד. הקור בכרם נס הרים ממשיך לעשות חיל עם הזן.

 יקב טפרברג ממשיך להוכיח שאפשר לעשות יינות טובים במחירים נוחים, והקברנה רזרב 2007, במחיר דו ספרתי מעניק הרבה קברנה, עשיר ומדויק. צובה עשו עבודה טובה עם יין הדגל שלהם, מצודה 2007 עם קריצה רחבה לכיוון אלגנטי ונגיעות ירוקות נעימות. בשכונת ה-90 שקל אני חושב שזו התגלית החדשה שלי.

צילום קבוצתי של יינני האזור – כמה זיהיתם?

ביקבים הפחות מיינסטרימיים משרעת האיכות רחבה. בקצה אחד של הסקאלה אפשר למצוא יציאות מוזרות, מתוקות למחצה, שחלקן על סף פגומות (במקרה הטוב). לעומת המקרים האלה, אפשר למצוא יקבים שמייצרים יין שהוא לכל הפחות מעניין ולעתים גם מצוין. אחד היינות המוצלחים שטעמתי באירוע היה כזה – ג'נבא 2006 של משק הנס שטרנבך, שהיה בשל, חלק ונעים מאוד לשתיה. הבקבוקים האחרונים שנותרו ביקב מוצעים למכירה במחירי-אוליגרכים – אבל הבציר הבא – 2008 מוצע במכירה עתידית במחיר של יראון (בארגזים). מהצד השני של קסטל פגשתי את היינן של יקב ענבה (Anava ולא ענבא), יקב קטנטן שעושה כמה אלפי בקבוקים ומייצא חצי מהם. בדוכן שלו טעמנו פינו-נואר 2007. זה אולי לא היין הכי מאוזן ששתיתי בחיים, אבל זה בהחלט הכי פינו-נואר ששתיתי מישראל, עם גוף דקיק ורזה, הניחוח הטחוב, הצבע הבהיר וקצת יותר מידי טאנין מתקתק בשביל הסגנון אבל בכל זאת – אי אפשר לפספס את הזן. אלמלא מחיר של ~170 ש"ח לבקבוק – הייתי אפילו ממליץ לנסות אותו.