Archive for the ‘ויסקי’ Category

h1

ריח ראשון

פברואר 15, 2011

ריח ראשון של משהו יכול להיות חוויה יותר מוצלחת מכל דבר אחר שתעשו איתו. אפילו משהו פשוט כמו צנצנת טייסטרס צ'ויס, מפלרטטים עם כיסוי האלומיניום העקשן ואז הוא נכנע והחדר מתמלא בקפה. לקרב את הפנים ולהסניף מלוא הריאות בעיניים עצומות. עם קפה שחור בכלל אפשר להשתכר מהארומה הקלויה שמסתחררת מחבילה חדשה. ביין זה דווקא לא  עובד בדרך כלל כי הוא צריך קצת חמצן בשביל להתניע ולהשתחרר.

ויסקי, לעומת זאת, זה סיפור אחר. אני מסתכל על בקבוק חתום, רואה כמה טיפות אוויר בין הנוזל השמימי לפקק, וחושב לעצמי שזה אוויר מסקוטלנד. המדען מספר לי על המולקולות הארומטיות, הנדיפות והמסובכות להחריד שמתרוממות מעל מתח פני הנוזל, על לחץ האדים שלהן שהגיע לרוויה במשך ההמתנה הסבלנית בבקבוק. טיפות האוויר הבתולות שלכודות שם הן תרכיז הריח של הבקבוק כולו, לפני שהמגע עם הסביבה התחיל לקלקל ולדלל אותו.

באומור לג'נד (Bowmore Legend) מפזר עננת כבול, אבל כמו הוצאות אחרות של המזקקה – לא פצצה של כבול כמו כמה שכנים מ-Islay. נפח טוב, חלקלק, עישון נעים לכל האורך. לא ויסקי מורכב, אבל הוא מאוזן יופי, חלק בפה ומראה עקביות בין הריחות והטעמים. אחלה לשתיה יומיומית.

במיוחד אהבתי את העובדה שריח הכבול משאיר מספיק מקום בשביל להריח את המאלטיות שמרוב מגמות פינישים וגימיקים שמריצים היום, עוד אפשר לשכוח ממה הויסקי עשוי. המגמה הזו רק מחזירה אותי לויסקי קלאסי שנשאר עם הטעמים של ויסקי לפני שחלטו אותו בכבול 95 אוקטן (או PPM) והזריקו לתוכו שרי או אייסוויין; ויסקי פשוט וטוב כמו גלנמורנג'י הבסיסי, באלוויני 10 ואחרים.

לפני סיום – השורה התחתונה. מי קונה ויסקי בארץ בכלל? ביין והסיגר, אחת משתי החנויות החביבות עלי – בעל הבית השתגע (למשל זוג ירדן קברנה ב-195 ש"ח'). במקום מחיר שוק שנע סביב ~200 ש"ח, הויסקי נמכר שם  ב-169 (700 מ"ל), ועכשיו הוא במבצע של 2 ב-270 ש"ח. למרות שגם המחיר המקורי סביר בהחלט לויסקי הזה, במבצע הזה מדובר במציאה.

h1

מחירי שתיה בדיוטי פרי

ספטמבר 18, 2009

בגלל שהפוסט הקודם בנושא תפס פופולריות מפתיעה והייתה לי חצי שעה להרוג לפני טיסה – שלפתי באומץ דף ועט והסתערתי כארבה על מדפים עמוסי כל טוב. בגדול – הרוב כאן זה ויסקי, סקרתי את רוב המבחר (להוציא אמריקאי ובלנדד סקוטי שלא הספקתי ומקאלן שפשוט עושים יותר מידי בקבוקים) ובנוסף אספתי כמה מחירי קוניאק ודברים פופולריים אחרים. המחירים שכתובים זה עבור ליטר אלא אם מצוין אחרת, והם נכונים לספטמבר 2009. מבצעים כמו 2 ב-X$ – אפשר לבחור כל שני בקבוקים שמשתתפים במבצע עבור אותו X. חבל שהחבר'ה בג'יימס ריצ'רדסון משקיעים באתר האינטרנט בערך כמו שהם משקיעים במחלקת היין שלהם, ודי לחכימא.

ג'יימס ריצ'רדסון נתב"ג: 03-9727272

לטובת האורחים שמגיעים מגוגל וממקומות אחרים – אתם מוזמנים לשוטט גם בשאר הבלוג

וויסקי, סקוטלנד, מאלט

ארדבג 10 – 69.9$
לאפרויג 10 – 55.9%, 2 ב-99.9$. קוואטר קאסק – 65.5$
לגבולין 16 – 69.9$
טאליסקר 10 – 62.9$
Ancnoc (אנקנוק) 12 – 49.9$, 2 ב- 89.9$. וינאג' 1994 – 69.9$, 2 ב- 129.9$
BalBlair – וינטאג' 1997 – 59.9$, 2 ב-99.9$. וינטאג' 1990 – 99.9$, 2 ב- 169.9$
היילנד פארק 12 – 48.9$, 2 ב-89.9$. 16 – 65.9$. 18 – 99.9$, 2 ב-169.9$
גלנמורנג'י 10 – 59.9$, 2 ב-99.9$. 18 (700 מ"ל) 139.9$. סלר 13 – 79.9$
גלנמורנג'י Lasanta וגם Quinta Ruban כ"א 65.9$
גלנמורנג'י Nectar d'Or עולה- 79.9$ ו-Astar עולה 99.9$, 2 ב-169.9$
גלנפידיך 12 – 46.9$, 2 ב-85.9$. 12 קאורן רזרב – 53.9$, 2 ב-99.9$
גלנפידיך 15 – 59.9$. 18 – 73.9$, 2 ב-129.9$, 30 – 2 ב-399.9$
גלנליווט 12 – 55.9$, 2 ב-99.9$. 15 – 59.9$
גלנליווט Nadura עולה 73.9$
גלנליווט 18 – 82.9$, 2 ב-149.9$, 21 – 157.9$, 2 ב-299.9$
גלנליווט XXV (או: 25 שנה) – 305.9$, 2 ב-499.9$
גלן גרנט – 26.9$
Glen Dullan, גלן דאלן 12 – 75.9$, 2 ב- 129.9$
Tormore , טורמור 12 – 57.9$, 2 ב-99.9$
Strathisla, סטרתיסלה 12 – 52.9$, 2 ב-99.9$
גלנקינצ'י 10 – 61.9$
Cameron Brig Pure Single Grain – 35.9$
אברלור 10 – 48.9$, 2ב-89.9$. או 700 מ"ל ב-39.9$

וויסקי, אירלנד

ג'יימסון 27.9$, מארז של זוג ב-49.9$, גולד (700 מ"ל) – 70$, 2 ב-99.9$
ג'יימסון 18 (700 מ"ל) – 89.9$, 2 ב-169.9$
בושמילס 28.9$, 10 – 46.5, 2 ב-85.9$. בלאק בוש: לא היה.

וויסקי, סקוטלנד, בלנדד

ג'וני אדום – 25.9$, 2 ב-45.9$, שחור – 46.9$, כחול -230$
שיבאס 12 (750 מ"ל) – 35.9$, 3 ב-99.9$
שיבאס 12 (1,140 מ"ל) – 52.9$, 2 ב-99.9$
שיבאס Revolve (ריבולב) – 87.9$, 21 – 135.9$

קוניאק

הנסי וי.אס – 49.9$, וי.אס.או.פי – 69.9$, אקס.או 249.9$
אוטארד – נפוליאון – 73.5$, 2 ב-129.9$, אקס.או 112.9$, 2 ב-199.9$
Dupuy (כולם 700 מ"ל) וי.אס – 29.9$, אקס.או 105.9$, וינטאג' 1966 – 267.9$ במבצע 2+1

ליקרים ושונות

ואן גוך וודקה – 49.9$ לכל הטעמים
דרמבוי – 39.9$, 2 ב-69.9$
ייגרמייסטר – ליטר ב- 26.9$. 1750 מ"ל ב- 45.9, 2 ב-85.9$
ברנייגר (המכונה לצערנו גם "ייגר דבש") – 36.9$, 2 ב-69.9$
קוואנטרו – 31.9$, 2 ב-55.9$
באד אפפל – 29.5$, 2 ב-55.9$
בייליס – 27.9$
שרידנס 31.9$, 2 ב-55.9$
פימס 1 – 18.9$, 2 ב-35.9$
קלואה 24.9$, 2 ב-45.9$
אמרולה – 24.9$, 2 ב-45.9$

h1

ברמנס 2009 – חלק א'

יולי 4, 2009
תערוכת ברמנס – פעם שניה של התערוכה, פעם ראשונה שלי. כשעל ההפקה חתום סטודיו בן עמי אפשר להיות בטוחים שהכל מתוקתק (רק חבל שהמון אנשים עישנו בפנים). בהיקף של אצטדיון נוקיה הסתדרו דוכנים דוכנים, של יבואנים גדולים וקטנים. היבואנים הקטנים והלא מוכרים הגיעו עם שיווק בעינים ורעב להכיר לקוחות חדשים (ועל כך – בחלק ב'). מה שהיה חסר לדעתי – זה היבואנים הגדולים. מתוך השחקנים הגדולים הגיעו רק הכרם ושקד – כל אחד מהם חילק את התצוגה לשני חצאים: חלק כללי וחלק בו ניסו לקדם מותג (בסיסי) בבעלותם.
הבקבוקים לתצוגה בלבד - דוכן הכרם

הבקבוקים לתצוגה בלבד - דוכן הכרם

בחצי הכללי, שהיה זוכה בתחרות העיצוב של התערוכה (אם הייתה כזו) הכרם הציגו את מיטב מרכולתם – כל זה מאחורי חלון פרספקס. לראות ולא לגעת. לצד זה – דוכן ענק של ג'יימסון, שניסה בכל כוחו להיות מגניב – והציע הרבה גימיקים לצד הרבה ג'יימסון.
   
שקד מצידם הקדישו חצי מהתצוגה לנמירוף, אחד השמות שמשווקים במרץ בשנה האחרונה. החצי השני, והמעניין יותר, הוקדש למשקאות אחרים בפורטפוליו, המדובר בהם – Black Bottle. מדובר בבלנד של שבעה מאלטים שהמילה הנפוצה ביותר בתיאורים שלו היא Islay. שקד ישיקו את הויסקי בעוד כחודש, ובנתיים אפשר היה לקבל ממנו טעימונת. הויסקי קל גוף, כבולי-מסריח וטוב באף ודי פשוט בפה. מזכיר לי משהו בין לאפרויג לארדבג צעירים – אבל צריך לטעום אותו בצורה יותר רצינית. לא הצלחתי לקבל תשובה באיזה מחיר הוא עומד להמכר, אבל אם מדובר על משהו שבין הבלנדים הבסיסים לבין המאלטים עצמם – מדובר ב-entry level peat חביב.
לא ציפיתי לטעימות של קוניאקים או מאלטים מיושנים, אבל בכל זאת קשה שלא להתאכזב כשמכירים את הפורטפוליו של יבואנים רציניים שמציעים לטעום רק ג'יימסון. למעשה התערוכה, כמו דברים אחרים בתחום האלכוהול – הייתה על מיתוג, חזות ועל תדמית – ולא ממש על מה שבבקבוק. תקנו את המוצרים שלנו כי אנחנו מגניבים.
כשהמקוריות פוגשת פרובוקטיביות - הבר של ואן גוך

כשהמקוריות פוגשת פרובוקטיביות - הבר של ואן גוך

בדוכן של ואן גוך עשו עבודה טובה גם מבחינת החזות וגם מבחינת המשקאות. בין הדוגמניות היפהפיות הבקבוקים לא עמדו לקישוט, והברמניות הציעו לטעימה מכל המבחר המעניין. הדאבל אספרסו המשובח פחות מרשים כשמקררים אותו, המלון והרימונים לדעתי מריחים יותר טוב מהטעם שלהם ומתאימים יותר לערבוב. בנוסף לכל המבחר, הציעו שם גם וודקה שתושק בקרוב, המבוססת על אוכמניות ועל פרי ה-Acai. הצבע סגול חיוור ויפה (תמונה למטה), אין לי מושג איך מריח אסאי, אבל הכוס מריחה מאוכמניות, ובפה הוודקה/ליקר זורמת חלק ונעים עם טעם עדין של אוכמניות שמרגיש טבעי ובלי עודף מתיקות. 35% אלכוהול – לא מורגשים. אהבתי.

 ואן גוך אסאי בסגול, רימונים באדום            הבקבוק השחור והכבולי 

סיכום יסודי של שגיא קופר ב'בקבוק', וגלריית התמונות של התערוכה.

h1

גלנליווט 18

דצמבר 4, 2008

המוסד של ויסקי בעבודה בשעות הצהריים נולד כנראה בבריטניה, ושורשים כאלה בעקיפין הביאו אותו גם לקומה שלי. כמה שניות אחרי פתיחת הבקבוק וכל החדר (הגדול) מלא בריח שרי.

אפשר לשבת עם הכוס ולהסניף אותה שעה. הנוזל האדמדם מדיף שרי, וניל, חליטת פירות יער וקצת מאלטיות. בינוני ומאוד חלק על הלשון, מתקתק, עדין יחסית, ומשאיר טעם פירותי בפה דקות ארוכות אחרי זה.

הדוניסטי, חנפן-מתקתק, ומפנק. ויסקי שכיף לשתות. שילוב בין גרסאת ה-12 שנה למנה נדיבה של שרי.

Glenlivet 18

h1

הבשורה שבמעלה המדרגות

ספטמבר 22, 2008

מרכז זיו בשכונת נווה שאנן שבחיפה נמצא מרחק של פחות מעשר דקות הליכה ממשהו כמו עשרת-אלפים סטודנטים. מרכז מסחרי מבוגר, "של פעם" (כמו רוב האזור…) ולמרות שאפשר למצוא בו מקומות שמגישים אלכוהול – אין בו ממש לאן לצאת לשתות, ונסתפק בכך.

כנראה שאני לא היחיד שחושב שסטודנטים צמאים זה קהל שכדאי לקחת ברצינות – ובאייריש האוס הרימו את הכפפה החבוטה. כמה חודשים של שיפוצים מפרכים הפכו מרפאת שיניים בקומה השניה של בניין ישן ל- סקנד פלור (second floor) – פאב פצפון, ומעוצב, שמופרד מהרחוב בחלונות ענק. העיצוב נעים ומושקע – החל מהשירותים השחורים וכלה בדיספליי של הבר. שם אפשר למצוא מבחר מצומצם ומייצג של מאלטים לצד ויסקי אחרים, מבחר לא קטן של וודקות שלא פוסח על טרנד הוודקות היקרות. כמה יינות יומיומיים של 'הכרם' שכוללים את קולומביה קרסט וכמה מבעבעים פשוטים ונחמדים. בגזרת הבירות שורת הברזים מתחילה בגינס כמובן, שהייתה טריה בכל הפעמים שביקרתי שם, וממשיכה לחלק מהמבחר של הנורמן, כולל מרדסו ושימאיי. בחרתי את המאלט היחיד מהתפריט שעדיין לא טעמתי:

 Caol Isla 12

הרבה עשן באף, משולב באפר ואדמה, אחרי זה מגיעה לימוניוּת ותבלין. גוף מלא, הרבה עישון, פלפל שחור, חריפות-צ'ילי, ואפטרטייסט ארוך ומעושן. ויסקי נחמד שמצליח לדחוס הרבה עשן בלי להיות אגרסיבי מידי. אחזור אליו בעתיד. אם למקם אותו ביחס לויסקי אחרים ששתיתי, הוא הזכיר לי קצת את הלינקווד וגם את הקליינליש.

h1

ארדבג חדש

ספטמבר 18, 2008

חדשה קצרה – ארדבג, ששולחים מידי פעם משחקים ומידע – מזמינים לשחק במשחק פלאש ששואל  "כמה כבול אפשר להוציא מארדבג ועדיין לשמור על האיזון?"

מהמשחק עוברים באלגנטיות לחנות המקוונת, שם תמורת 40 פאונד מציעים את הבלסדה (Blasda) – ויסקי בעל 8ppm* של פנולים בהשוואה ל-24 (כנראה בגרסה הרגילה). לא מצויין הגיל של הויסקי החדש, מה שאומר שהוא כנראה צעיר מגרסאת ה-10 שנים.

עבדכם הנאמן חיפש ומצא שמשמעות השם בגאלית הוא "טעים". ארדבג מחדשת הרבה, לפעמים מדובר על דברים מוצלחים כמו ה- Uigeadail ששמעתי עליו מחמאות, ולפעמים מדובר על פילים לבנים כמו ה-Mόr היקר. לפני משלוחים ועניינים מדובר על 250 ש"ח – מי יהיה הראשון לבדוק?



* אחת ולתמיד – מילה לגבי ppm. באנגלית זה parts per million – וזו יחידה של ריכוז. בדיוק כמו אחוזים, או שבר מולרי, או ppb (בדומה – parts per billion). זאת בניגוד למגוון הנפצות שנתקלתי בהן ברשת החל מ"יחידות של כבול" ועד "מחדירים לויסקי ppm ולכן הוא כבולי". כשאומרים על ויסקי שיש בו X ppm בהקשר הזה מתכוונים לכמה מתוך מליון מולקולות הן פנולים (אם להאמין לויקיפדיה מדובר על החומר Guaiacol ממשפחת הפנולים). כדי להעריך את זה במושגים קרובים יותר לחיי היום-יום, 1 ppm שקול ל- 0.0001% (מולרי).

h1

ערב עם ויסקי במרפסת

מאי 30, 2008

חבר ותיק, מרפסת עם עציצים ונוף למפרץ חיפה, בקבוק מים ושורת מאלטים.

Balvenie 12 Doublewood – כנראה שהטעם שלי עקבי מאז הפעם האחרונה – צבע כהה-אדמדם יותר, אף עם וניל, לא הרבה שרי כמו שציפיתי ומשהו הדרי, אולי קלמנטינה. פה מלא ומוצק, עץ כמעט לעיס, יובש מצויין עם פירותיות ברקע. מוצק ושרירי – אחלה וויסקי. קונוטציה: מקאלן אלגנסיה.

משם המשכנו ל- Glenfiddich 15 Solera Reserve. קראתי לו לפני שנה כבול-לייט, והיום אני חושב קצת אחרת. באף פירות כמו תפוח, שרי עדין, ומשהו מעושן עדין מאוד – כנראה מהחביות. גוף בינוני קליל, פירותי וטעים אבל עם תבלינים קצת חריפים וגוף יותר משמעותי מאחיו הצעיר, באפטרטייסט חוזרת עוד רמיזה קלה של חבית בדמות קליה, פלפל ואולי עשן. יותר עדין מהבאלוויני, פחות עדין מגרסת ה-12, כנראה עקב שימוש בשליש חביות חדשות.

ויסקי שלא שמעתי עליו, שהובא מסקוטלנד – Glen Turret 10, צהוב בהיר מאוד, מריח טחוב ומעט כבולי, מאחריו לימון ואולי וניל, קל בפה, חד וחמצמצץ. ויסקי עדין ורענן. קונוטציה: לדאיג עם פחות כבול.

מהיבשה עברנו לאיים – עם לגוולין 16 וטאליסקר 18, שראויים שניהם (ויקבלו) לפוסטים משלהם. הראשון בוצי, כבולי, שמנוני ומלוח, והשני חריף, עצי, עשיר ומלא, כנראה הבקבוק האהוב עלי מהמדף.