Archive for the ‘בירה’ Category

h1

ברוקלין, כשות, מזרח

נובמבר 1, 2011

חצות בדירה, אחרי 14 שעות בפקולטה – רובן במעבדות. עוד כמה שעות עבודה עומדות לפני, ואין זמן או כוח להכין משהו לאכול. זמן שחיתות, וטלפון זריז שלח לכאן שליח עוד יותר זריז עם פיצה. פעם בתואר מותר לסטודנט להתכלב, ואם כבר להתכלב אף אחד לא אמר שזה לא צריך להיות טעים. בהיה קצרה במדף המקרר הולידה שליפה של הרכש הניסיוני החדש

Brooklyn East India Pale Ale – בלי להתפלסף, חתיכת בירה ארומטית וטעימה לאללה. פרחוניות כשותית משכרת, פירותיות, טעמים מאלטיים טובעים בים נהדר של כשות מרירה, עם חמצמצות ומשקל קל למרות הריכוז הגבוה. הזכירה בארומתיות את האינדירה המצוינת של מבשלת הדובים. אחת הבירות הכי טובות ששתיתי מזה זמן רב – עם ובלי הקונטקסט הנוכחי.

(יבוא: נורמן פרמיום, 6.9%, 13 ש"ח לבקבוקי 355 מ"ל, ואפילו כשרות יש)

h1

טמפל-ביר

אוקטובר 31, 2011

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

h1

חגים ומה שביניהם: המון בירה

אוקטובר 7, 2011

כנס BIRA לשנת 2011

אחרי אנשי סומלייה מגיע גוף יין מובהק נוסף וקופץ בספלאש גדול לבריכת הבירה ההולכת ומתמלאת. הפעם תורו של איש הענבים, הלא הוא חיים גן. איש הענבים, בשיתוף פעולה עם מקצוענים בתחום, מרימים בשבוע הבא פסטיבל/תחרות/כנס בירה (מחק את המיותר). הרעיון הוא להפגיש בין הרבה בירות להרבה חובבי בירה, ולעשות היכרות בין אנשים ובירות מחו"ל לבין השוק המקומי. כל זה מתקיים תחת כותרת של תחרות, שנועדה להוות אטרקציה ולתבל באקשן את המאורע, כמו גם להגדיל את שיתוף הפעולה הבינלאומי סביב הכנס.  בתחרות יתחרו בירות מהארץ ומהעולם במגוון קטגוריות, החל ממבשלות קטנות (מסחריות) וכלה במבשלות ענק בינלאומיות, כולל מקצה לבירה ביתית.

הלו"ז העמוס מתחיל ביום ב' (הקרוב) 10/10/2011 ומסתיים ביום ד', ערב חג סוכות. בתוכנית מגוון רחב של הרצאות (חלקן דורש הרשמה מראש), ארוחות וטעימות של בירה.

האירוע מכוון לקהל הרחב, ולכן חלק מההרצאות אינן מניחות ידע מוקדם ומתחילות מהבסיס. האנשים המנוסים יותר בתחום יוכלו למצוא עניין בהרצאות המיוחדות (כמו פגמים בבירה, השפעת המים על הייצור ועוד) ובפגישה עם כל המי ומי בתעשייה בארץ. דגש נוסף של האירוע הוא על מבשלות מוסדרות הפועלות ברישיון, כאשר מבשלים לא מסחריים יקבלו ייצוג קטן במקצה הבירה הביתית בתחרות עצמה.

מחירים: נעים בין 120 ש"ח לחצי יום ל-295 ש"ח לכל שלושת ימי הכנס. בהתחלה המחיר גרם לי להרים גבה, ואז ראיתי שרוב האפשרויות כוללות ארוחת צהריים שמהווה בפני עצמה סדנה להתאמת אוכל לבירה.

*   *   *

בירה לגיקים: Beer & Beyond מארגנת מיני פסטיבל בירה כחלק מכנס איקון, במהלכו יהיו הרצאות על בירה של שחר הרץ ומבצעים שונים. 16-18/10/2011, פורטר אנד סאנס. פרטים.

*   *   *

אוקטוברפסט בשוק הנמל: אז מה אם הגרסה הגרמנית כבר הסתיימה בחודש הקודם? מפגש של מבשלות בוטיק ישראליות (ליבירה, אלכסנדר, ישרא-אייל, ברוהאוס ועוד) מוזיקה חיה, דוכני אוכל ועוד. האנגר 12 בנמל, 17-18/10/2011.  קישור

בהעדר פרטים נוספים אין להוציא מכלל אפשרות שזה יהיה ממוסחר ויקר, אבל אם אתם בסביבה נשמע כמו אופציה לבדוק את המקום על כוס בירה טריה.

שנה טובה, חג סוכות שמח ולפני זה – גמר חתימה טובה לכולם

h1

עוג

ספטמבר 25, 2011

25 דקות הליכה מתחנת הרכבת להשקה הביאו אותי מזיע משהו, תורם את חלקי ללחות התל אביבית. במעמד הזה בזלת פילזנר הוכיחה את עצמה, בפעם המי-יודע-כמה כמרענן קיצי מעולה. הפילזנר הפעם הייתה האפרטיף, והמנה העיקרית הייתה עוג, בירה עונתית חדשה של מבשלת הגולן.

מלבד הבירה החדשה האירוע גם מציין שנה במיתוג המחודש של המבשלה תחת כנפי יקבי רמה"ג, ולא פחות חשוב – חילופי משמרות בעמדת הברומאסטר. המבשלה נפרדת מניקולאס שליווה אותה בצעדיה המתחדשים הראשונים – אותו מחליף עמרי זילברמן. עד עכשיו המבשלה ייצרה ארבע בירות תחת תווית בזלת הגולן, מה שגרם לאנשים רבים לחשוב שזה שם המבשלה. העוג היא לא רק בירה חדשה, אלא גם השם של סדרה נוספת של בירות עונתיות. בירה עונתית נוספת תושק בחודשים הקרובים. הקשר היחיד לעוג המיסתורי של יקב שאטו גולן הוא ארץ הבשן, הרי היא הגולן.

עוג היא בירה עונתית לקיץ, שמגיעה ב'בקבוק דובל' קטן ושמנמן. הבירה קלה בגוף ובאלכוהול (4.1%) והיא מנפקת משב של כשות רעננה בריח ובטעם שמלווים במאלטיות עדינה. אני לא מומחה שיודע לפרק את התפקידים של שני סוגי הכשות בהם השתמשו (טטננגר והלרטאו), אבל התחושה שמתקבלת היא רעננות, והטעמים של הכשות לא מביאים לכבדות שלפעמים אפשר למצוא בכמה בירות כשותיות. כדי למדוד את מקדם הרעננות שלה פתחתי בקבוק עם ארוחת צהריים למבחן הכי חשוב, שבהעדר מונח עברי אקרא לו Drinkability. יותר חשוב לטעמי ממורכבות (שאין כאן) זה שהבירה תזרום בכיף ולא תכביד על הבטן. שבסיום הבקבוק יתחשק לי בקבוק נוסף במקום לפתוח כפתור בחגורה. בפרמטר הזה הבירה מצליחה יפה מאוד, כאשר הקלות והרעננות שלה מקרבים אותה מהבחינה הזו לפילזנר של המבשלה ולא לשאר הבירות, המעט מתוקות ומלאות יותר.

נסכם שמדובר בבירה קלה, כשותית במידה, רעננה וטעימה. לטעמי שווה בדיקה.

הכותב נכח בהשקה כאורח של המבשלה

h1

גולדסטאר, בשחור

יוני 20, 2011

קראו לזה הרגל, קראו לזה פטריוטיות – אבל אני נורא אוהב גולדסטאר. זו הבירה שאני שותה הכי הרבה, במיוחד בבית. יום אחד אכתוב לבירה הישראלית הזו שיר הלל, אבל הלילה אני רוצה לדבר על משהו אחר. לפני לא מעט חודשים החלה לצוץ על המדפים גרסה חדשה, אחרי שבטמפו שמרו על המיתוג העממי מאז שאני זוכר את עצמי. הבקבוק יפה, ואני אוהב בירה כהה (כל עוד אף נזיר בלגי לא פוצץ אותה בסוכר ואלכוהול). בכל זאת יש סיבה שעברו חודשים עד שטעמתי אותה – וזה מביא אותי לתובנה הראשונה עוד לפני שהיא נכנסת למקרר בכלל:

בירה חדשה על המדף זה מסקרן, אבל מה קרה שצריך קנות רביעיה של 330 מ"ל ב-34 ש"ח בשביל לטעום? הצבעתי בארנק ולא קניתי – עד שנתקלתי בבקבוקים בודדים של הגולדסטאר בלאק רוסט על המדף במעברות.

הורינו היקרים גידלו אותנו בריא עוד לפני שהייתה מודעות לנושא כמו שיש היום. השתיה הקלה בבית הייתה בעיקר מיץ תפוחים מהתרכיז (המצוין) של סיידר הגליל ובירה שחורה נשר מאלט. הנשר היה המרווה הרשמי של הקיץ שלי והיינו מחזירים כ"כ הרבה בקבוקים שהייתי שואל את עצמי מה הסיכוי שכבר עשיתי בעצמי שימוש חוזר באחד מהם.

fast forward להווה, טוסט משחים בתנור, אני פותח את הבקבוק ו-בום, אני בתחילת הניינטיז עם בקבוק זכוכית חום וקר. האסוציאציה האישית בת שתי העשורים היא הדבר שהכי אהבתי בגולדסטאר החדשה. הקליה המתקתקה-קרמלית-ארומטית של הלתת מחזירה אותי לשם, וכן, אפשר להגיד שזה שוקולדי-קפה, אבל למי אכפת.

מלבד הזכרונות האלה, הבירה די קלה, שזה טוב, אבל קצת אנמית. בירות קלות מסתדרות לי יותר טוב עם אוכל, במיוחד בהשוואה לפצצות כשות או בירות עמוסות בטעמים ואלכוהול (וואלה, כמו משקה אחר). אבל כאן היא קצת רופסת וחסרה לי חומציות או משהו מעניין. למרות זאת, במבחן ה-drinkability יש לה ציון גבוה ולכן הנוסטלגיה היא לא הסיבה היחידה שקניתי רביעיה חדשה.

בגזרת המחיר – לא הוגן להשוות אף בירה לגולדסטאר הרגילה, אבל הפלא ופלא – מדף ליד קניתי פרנסיסקנר כהה ובהירה (ח"ח ל-י.ד. על הכשרות שהכניסה אותה לרשתות השיווק). מסתבר שאפשר להביא אותה מחו"ל ולשלם אותו מחיר לבקבוק – רק שהפעם מדובר בבקבוקי 500 מ"ל וזה בלי שיכריחו אותי לקנות רביעיה…

יצאו המון מילים אז נסכם טלגרפית: בירה פשוטה וקלה, אפשר לתת לה ניסיון אפילו שמכריחים לקנות ברביעיה.

h1

מעברות

יוני 14, 2011

השנה באתי על אזרחי. אחרי חצי יום של עבודה תאילנדית בכרם ביום הכי חם שהיה השנה לא היה לי כוח להוציא מצלמה או פנקס ולהצטרף להמולה. רק רציתי להצטנן בבירה קרירה ולנוח, אבל גם שם היה חם. ממש חם. בנוסף, בבירס יש בלוגרים ממש תותחים בבירה ובוודאי שלא יהיה לי מה לחדש על מה שהם יכתבו. בכל זאת כמה מחשבות

צפוף. הגיע הזמן להגיד את זה. פשוט צפוף מידי. ביקרתי ביום שישי והחום הפך אותו לפחות עמוס מיום חמישי – אבל עדיין ממש צפוף. האינטימיות והחמימות של בית היין במעברות הוא לב ליבו של הפסטיבל המסורתי ואי אפשר בשום אופן להפריד ביניהם. אבל אולי בכל זאת אפשר למצוא פיתרון יצירתי, משהו בסגנון של להשתלט על חלק ממגרש החניה או בצד הנגדי של החצר. הגידול המשמעותי בתעשיה ובקהל חובבי הבירה מבטיח שזה רק יילך ויהיה יותר צפוף, אז אולי כדאי למצוא פיתרון כבר עכשיו.

מוזיקה. הפלייליסט, אבל במיוחד הלהקה המגניבה והלא-שגרתית שדרגו לי את החוויה. יישר כוח

בירה. גם זה היה. השתיים שהותירו חותם היו ההודית המלוכלכת, IPA דנדש מהנירוסטה של מבשלת רונן. פרחונית ורעננה ועם אגרוף כשות, מרירות ועצמה. חובבי הסגנון יתמוגגו – לאחרים כדאי להתחיל ממשהו יותר קליל. במבשלת Gopher טעמתי את ה-Kolbesa, שהיא בירה מגניבה לאללה. בעיקר היא מגניבה כי יש לה ריח של נקניק מעושן (אווז?), מלבד זה היא מאלטית, קלה יחסית וטעימה לגמרי. אבל העישון הבשרי הוא גולת הכותרת, ועם מספיק דמיון אתם עלולים לחשוב שנמצאה האחות הביראית הממזרה של קוט רוטי.

להתראות בפסטיבל הבא

h1

כל הבירה שבעולם – בכף היד

מאי 26, 2011

סתם הגזמתי. בסה"כ כל הבירה בארץ.

שחר הרץ, חבר, נפרד בשנה האחרונה מ-Beermaster שהקים ביחד עם יפית-גל לוי, אבל זה לא השקיט לרגע את מעיין העשייה שלו – עשייה שמונעת בדלק נוזלי מסוג שמוכר לכולנו היטב. מאז הוקמה Beer & Beyond הצעירה והנמרצת, שמלבד חנות לציוד בירה וצעצועי בירה מתסיסה כמה פרויקטים ששווה לשים לב אליהם, בהם מתבשל לו טיול בירה גרמני ופסטיבל כשות. אחד הביקבוקים הטריים האחרונים הוא ספרון כיס – לא יותר גדול מכף יד, שנושא את השם מותגי הבירה בישראל 2011. אם רוגוב כותב את האנציקלופדיה של היין הישראלי, אז שחר הרץ תמצת כאן את מילון הבירה שקיימת בארץ. אני מוכן להתערב שהרוב נכתב מהזיכרון…

 

עשרים עמודי המבוא והרקע של הספרון מתמצתים המון מידע החל מבישול וסגנונות וכלה בסוגי כוסות והתאמה לאוכל – הכל בעברית ידידותית. שאר 300 העמודים מוקדשים לבירות שקיימות בארץ – כל עמוד לבירה, ומספק תעודת זהות ומדריך בסיסי למשתמש (דוגמה). אם מעניין אותך מה זה וירו, מרטנס גולד, נגרה מודלו, לוונבראו או ברינגנד – כנראה שהספר הזה הוא בשבילך (או מתנה מגניבה לחבר המבשל שמספק לך בירה). להשיג במקומות שמבינים בבירה, 50 ש"ח.