Archive for the ‘אלכוהול’ Category

h1

עוד תגלית קיצית

אפריל 8, 2008

את ליקרז אני מכיר לא מאתמול: חבר'ה צעירים שמגיעים בקיץ מידי פעם לקמפוס עם דוכן טעימות עמוס כל-טוב, מציעים לטעום מהכל ובנדיבות. הרוח של החברה מתבטאת היטב גם במוצרים שלה: חברותיים, קלילים ובמחירים נוחים – רוב הליקרים עולים 35 ש"ח.

את מגוון הליקרים הטעימים טעמתי כבר בהזדמנויות שונות, ותוכלו למצוא בהם גם הברקות כגון ליקר קפה עם הל לצד ליקרים קונבנציונליים יותר כמו לימונצ'לו וליקר פסיפלורה. בשבוע שעבר טעמתי משהו שלא הכרתי עדיין – נדלקתי וקניתי.

שיכר האשכוליות (12% אלכוהול) מיוצר בתסיסה טבעית וקרה של הפירות שנמשכת חודשים. מתוק – אבל ממש לא מתוק מידי, הרבה חמיצות טבעית של האשכולית וגם טיפה מהמרירות. פירותי וטעים. מאחר והוא קצת מרוכז, מזגתי ממנו היום דרינק של אחר הצהריים – חצי כוס שיכר על חצי כוס סודה – מעולה. היינו ארבעה אנשים והבקבוק נעלם תוך דקות. 45 ש"ח תמורת 500 מ"ל של התענוג הזה. שווה!

חובבי המתוק מאוד (נאמר ברמת הדרמבוי) יעדיפו כנראה את הליקרים, שמתאימים גם לקוקטיילים. נציין שהכל נעשה מרכיבים טבעיים, ואפשר לראות בצבע שלא נעשה שימוש בצבעי מאכל ושאר ירקות (ויש גם כשרות).

שיכר אשכוליות

h1

קוקטיילים טובים? וואלה!

מרץ 6, 2008

ערב מעולה במיידלרס עם חבר'ה מהלימודים והעבודה, וגם תגלית מעניינת. סיכום קצרצר על המקום:

מיקום: באזור האופנתי של ציר מוריה בחיפה. אוכל: חלק טוב , חלק לא, עיצוב: חשוך, בר יפה, קצת רועש. בירות: מבחר סטנדרטי, גינס טריה שמוזגים נכון, האפי האוור (1+1) עד תשע. יין: מבחר בסיסי, כוסות לא משהו. ויסקי: מבחר יפה מאוד (טאליסקר 1988! ועוד) אבל אין התאמה בין התפריט למה שעל המדפים וראיתי מחירים יותר טובים מזה, שירות: סבבה.

אחרי פתיחה של גינס (26) עברתי לביפיטר עם ביטר למון (30 סה"כ) – הג'ין נקי היה לי קצת אגרסיבי אבל החספוס שלו מתיישב היטב עם התוסס ומתקבל משקה מרענן, מריר-חמצמץ שאני סקרן לבדוק גם עם ג'ין אחר.

אחרי הבירות התחשק לגוון, והחלטנו לבדוק את תפריט המיוחדים בקוקטיילים. כאן מצאנו הפתעה נעימה: מקוריות, מרכיבים איכותיים יחסית, ותמחור סביר (הרוב 36, יש גם בפחות). הזמנו כל מיני וטעמנו סביב השולחן, להלן שני קוקטיילים שאהבנו (לא מתכונים מדויקים):

ארבע ורדים – השם מרמז על המרכיב העיקר, הברבן המפורסם, שמשלבים עם סיידר תפוחים, מונין ספייס ולימון סחוט על קרח גרוס בכוס נמוכה. אופי מודגש של ברבן, עם המתיקות המתובלת האופיינית אבל במקום החספוס מגיע הסיידר ולוקח לכיוון אחר… וטעים.

קפה נואר – בכוס מרטיני, וודקה וניל, קלואה, מונין שוקולד לבן ואספרסו. נראה יפה, מריח טוב, האספרסו נותן את הטון ולא בטוח שהרגשתי את כל המרכיבים (היה מונין?) – אבל מדובר בקוקטייל מעניין, מתאים במיוחד לחובבי הקפה ולמי שמחפש משהו לא כ"כ אלכוהולי.

לסיכום – למרות ביקורת שהשמעתי בעבר על מצב הקוקטיילים בפאבים, מסתבר שיש מקומות שיודעים גם להראות את ההיפך.  נכון שמונין נחשבים לסירופים איכותיים, אבל קצת חסר לי השימוש במרכיבים טריים. סה"כ גם אם אנחנו עדיין רחוקים מהנועזות והמקוריות שאפשר לקרוא עליה אצל אור – אנחנו בכיוון נכון.

h1

ארוחת שישי

פברואר 9, 2008

מזמן לא בישלתי ארוחת שישי, והפעם מה שהתחשק לי לבשל התאים לבקבוק שכבר חודשיים מתחשק לי לפתוח. אחרי מנה ראשונה של מרק בצל המשכנו לשעועית ירוקה דקה מוקפצת עם שום ופלפל חריף בסויה ותפוזינה סחוטה, שליוותה ספגטי-meatballs – מנה שאני מכין בפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה…

סגל רכסים, מרלו דובב 2003

לא היו סימנים לגיל בצבע הסגלגל-כהה, והאף היה מעודן ורחוק ממוחצן, עם פרי עדין לצידו שפע קליה וקפה, ומשהו שהזכיר לי פלפל אנגלי. גוף בינוני עם מרקם חלק, טאנין עדין ומתקתק ופרי במידה טובה – הסיום חושף תיבול נעים. זה היה חצי שעה אחרי הפתיחה. לצערי, שעתיים אחרי הפתיחה לא נשאר הרבה מזה והיין השתטח למדי.

קשה לי לגבש שורה תחתונה הפעם. מצד אחד – נהניתי מהיין, ומצד שני לא נפלתי, ובשמונים שקל כנראה שאני מצפה ליותר. אם הבקבוק מיצג את השאר – כדאי לפתוח אותם בהקדם ללא חדרור ולהנות מהם. אם הוא היה מחזיק מעמד שעתיים פתוח, הייתי שמח למקם אותו מבחינת האיכות באזור המרלו של ירדן והרזרב של רקנאטי (04). כנראה שבמחיר הזה שני האחרים היו מצליחים יותר. אז לסיכום – אתן הזדמנות לבציר הבא, אבל כנראה שהקניה הבאה מהקטיגוריה תהיה אחד משני המרלו האחרים המוזכרים כאן.

לקינוח, עוגת תפוזים נהדרת – עדין חמה מהתנור, שהביאו האורחים, ושוקולד מריר טוב. פרנג'ליקו על קרח למי שרצה – הבקבוק הזה שקיבלתי במתנה הפתיע אותי לטובה: את פירות היער שהתווית מזכירה לא ממש הצלחתי להרגיש, אבל הריח והטעם העשירים של האגוזים די נחמדים, ולמרות שמדובר בליקר מתוק – בהחלט לא פצצת הסוכר של ליקרים פופולריים אחרים. קוביית קרח או שתיים הופכות אותו לדי טעים – נקי או עם קצת חלב. מי שהעדיף ויסקי (רק אני), קיבל מנה של טאליסקר בן 18 – שעדיין מחכה שאכתוב עליו פוסט, אבל את השורה התחתונה אני יכול כבר לגלות: אם יש דג'סטיף יותר טוב ממנו לארוחת בשרים – עדיין לא טעמתי אותו.

סגל רכסים, מרלו דובב 2003 - פרנג’ליקו - טאליסקר 18

h1

רימון שיכור – קוקטייל פשוט

ספטמבר 17, 2007

אלתור זריז שהכנתי אמש יצא לטעמי לא רע, אני רושם מתכון בין השאר כדי לזכור מה עשיתי. כשאני כותב 'מנה' אני מתכוון בערך לצ'ייסר, או 30 מ"ל. אפשר למשל לעשות קוקטייל כזה בקערה ואז מנה היא למשל 700 מ"ל (בקבוק וודקה ממוצע), או כל ואריאציה אחרת. כמובן שעדיף לא ללכת לפי המנות שאני כותב אלא לעשות לפי הטעם, ולשחק עם המרכיבים כדי לקבל תוצאה יותר מתוקה, אלכוהולית, או חמוצה – לפי טעמכם. בסוגרים אני כותב את שם המותג שהשתמשתי בו למי שזה מעניין אותו.

בכוס לואובול (כוס ויסקי) עם קוביות קרח:

שתי מנות וודקה (קטל וואן, פינלנדיה תתאים יופי), מנה שנאפס אפרסק (בוולנד), שתי מנות מיץ רימונים טבעי (פריגת) ומנה סודה. לזרוק פנימה קליפת לימון מסולסלת לקישוט ולנגיעה קטנה של מרירות.

אפשר להשתמש בקרח גרוס, אבל אז הייתי ממליץ לוותר על הסודה. אפשר גם לזרוק פנימה גרעיני רימון. מישהו עוזר לי להמציא שם…?

h1

Vodka, connecting people

אוגוסט 26, 2007

רציתי לקרוא לפוסט 'וודקה ועיתונות רצינית', אבל זה עלול להשמע ציני ודווקא הפעם לא זו הכוונה. לעתים כשאני קורא כתבות על אלכוהול בעיתונות היומית אני מצקצק בלשון על החובבנות. הפעם עושים במעריב יופי של עבודה, וגבי בר חיים כותב ב-NRG כתבה בשם "יאללה, כולה וודקה". כתוב יפה, ותשומת לב לפרטים קטנים וחשובים. קישור לכתבה.

עוד מימיו הראשונים של הבלוג הזה תמהתי על העדפת מותגי המגה-אולטרה-פרמיום, ועדיין עקב היותי סטודנט עם מעט רקע מדעי, אני תמה מידי פעם על שיטות הזיקוק והסינון שממתגים כסמל לאיכות הוודקה (קריסטלים קפואים? ירכי בתולות שוודיות טהורות?). הכתבה דנה באספקטים תרבותיים, שיווקים, מיתוגיים של הוודקה, ומפרטת את פורמט הטעימה והטועמים. לא הייתי יכול לחשוב על צורה רצינית יותר לעשות את זה.

בשורה התחתונה תוצאות הטעימה, לדעתי כמובן, מוכיחות שוב שהמלך ערום. במקום הראשון פינלנדיה, משאירה אבק לגריי גוס שעולה בערך פי שש ממנה במקום הרביעי. אמנם ארבעת המקומות הבאים שמורים לוודקות היקרות, וגם הופתעתי ממיקום אבסולוט מעל סמירנוף וסטולי, אבל לדעתי הנקודה הובהרה.

וודקה פינלדיה, credit: www.barmedia.com

רק שתי הערות קטנות לכתוב: תמוה שפסקה אחת מציגים את אילן אביצור מהכרם בתור היבואן של אבסולוט, ובפסקה הבאה נותנים לו בלי הפרעה או תיקון להגדיר אותה בתור פרמיום – דרגה מעל מה שהוא מגדיר כסנטדרט עם פינלנדיה, סמירנוף וסטולי. דווקא לעניות דעתי, וגם ממה שאני קורא ברשת, רוב העוסקים בתחום מעדיפים נחרצות את שלושתן על פני האבסולוט. ההערה השניה נוגעת למחירים, ובעיקר מחיר בקבוק פינלנדיה שעומד על 55-60 ש"ח בחנויות ובסופרמרקטים, ולא 75 ככתוב בכתבה. מקווה להמשיך לראות כתבות ברמה כזו.

h1

קוקטיילי קערה (aka פונץ')

יולי 25, 2007

אחלה של דרך להשקות אורחים במסיבות זה קוקטיילי קערה, המכונים לרוב פונץ'. למה בעצם?

זה מתוק וטעים לכולם, גם לאלו שלא רגילים לשתות. ההכנה פשוטה, אפשר להכין כמות ולהנות מהמסיבה. גם מי שאין בכיסו לפנק את האורחים ביינות איכות או משקאות אחרים, יוכל לספק משקה טעים ועם מרכיבים באיכות טובה, בלי לקרוע שום כיס. כמה רעיונות שעשיתי הערב.

'קוקטייל פירות' – על קרח בקערה בקבוק וודקה (700 מ"ל), קרטון ליטר פריגת טבעי, ליטר ומשהו משקה מוגז. כל זה על ענבים מעוכים, גבעולי נענע, פרוסות דקות של שזיפים, לימונים ותפוחים ירוקים ואדומים (לא הכל ביחד באותו זמן). השילובים שהלכו טוב כוללים: פאנטה אשכוליות עם מיץ תפוחים / ספרייט עם מיץ אפרסקים / אייס-טי אננס עם סודה / לימונענע וספרייט עם מעט אפרסקים.

'קוקטייל ורוד' – על שני בקבוקי הרי גליל רוזה (מצויין בפני עצמו), קופסאת אננס חתוך משומר עם הסירופ, שני קרטוני 1 ל' פריגת אננס טבעי, ועוד כ-1 ל' סודה (לא מדדתי במדויק אלא הוספתי לפי הטעם). הכל על קרח.

חמצמץ ונחמד, חלש מאוד מבחינת אלכוהול (פחות מ-5%). למרות שהייתי רוצה לטפוח לעצמי על השכם בגלל מקוריות, זה היה הקוקטייל הפחות פופולרי הערב והקערה אמנם נגמרה, אבל בקצב איטי יותר מהאחרות. כנראה שהרעיון הקודם עדיף.

עוד תובנות על ערבובים בסגנון – כאן, וגם כאן

h1

שני ברמנים. 120 לקוחות.

יולי 25, 2007

היה לי העונג להיות אחראי אלכוהול בערב 'על-האש' פקולטי בלימודים, מה שכלל קניות, ערבובים, הכנה והגשה. פוסט זה ירכז רעיונות, מחירים ולקחים מאירוע כזה. חבר שעזר ואני טיפלנו בקהל סטודנטים צמאים, מילאנו קערות בקוקטיילים, מזגנו לכוסות והסתובבנו בקהל עם מגש מאולתר. אני מאמין שבממוצע לכל סטודנט הוצע משקה בתדירות של 5-15 דקות במהלך הערב.

קניות ומחירים

התקציב לאלכוהול: 1200 ש"ח על 120 איש (כשר). הקניות התבצעו בארבע חנויות בסביבת חיפה, ביינות השתדלתי לקנות בעיקר דברים שטעמתי, כאשר המחיר נדרש להיות בטווח המאתגר של 25 ש"ח. אפרט מחירים בסוגריים (אני מעגל אגורות) וחנויות, כי אני מאמין שרוב מה שנקנה הושג במחירים טובים ויש מי שיכול למצוא את זה שימושי:

בית היין והסיגר (שד' מוריה, חיפה 048104757) – 8 יינות לבנים שכללו: 2 גמלא סוביניון בלאן (25), 1 גולן שרדונה (25), 3 גולן שיאון לבן (24), 2 דלתון כנען לבן. בנוסף 2 הרי גליל רוזה (30).

מחלקת היין בסטופמרקט (צומת יגור, אורי: 0522791698, אתר) – 12 יינות אדומים שכללו: 6 סגל מרלו-שיראז 66%/34% (2 ב-47), 2 סגל מרלו-ק"ס 66%/34% (2 ב-47), 2 שיאון אדום (2 ב-55), 2 ברקן דומיין שיראז עדולם (23).

קשת טעמים (רח' הזית, נשר 048202265) – 90 בקבוקי חצי ליטר בירה. 3 ב-12 (לא כולל פיקדון) על גולדסטאר, טובורג אדום/ירוק, ו-3 ב-11 על קרלסברג (משהו כמו שליש מהן גולדסטאר והשאר שווה בשווה). סה"כ ליטר וחצי תמורת 15.6 ש"ח כולל פיקדון.

שופרסל דיל סניף תל חנן (נשר) – 6 בקבוקי 700 מ"ל של וודקה נמירוף עם מדבקה לבנה (32.7)

לקחים ותובנות

וודקה נמירוף עבור קוקטיילים זו בחירה מוצלחת, שעולה כמעט חצי ממחיר פינלנדיה/אבסולוט/סמירנוף. נקיה היא לא חלקה מאוד, אבל בקוקטייל מתוק לא רק שלא מרגישים טעם או צריבה אלכוהולית, גם לא מרגישים כ"כ ריח של וודקה מהמשקה.

גמלא סוביניון בלאן מנצח בפער ענק בקטיגורית הלבנים. רענן, נקי, פרי טרופי ויובש כיפי בפה, מתחרה בכבוד גם ביינות במחיר כפול. שיאון לבן וכנען לבן יחסית ידידותיים למשתמש המתחיל, אישית אני לא מצליח להתחבר לכל מה שמכיל אמרלד ריזלינג, שמקנה לו טעם סוכרייתי-פלסטי. השרדונה של גולן רענן באופן יחסי לאחד שיושן בעץ, ושומר על איזון. תמורה טובה למחיר לחובבי שרדונה.

תובנה על יינות אדומים: קשה למצוא משהו טוב במחיר הזה. חיפשתי לשווא את הפטיט סירה-ק"ס קל הגוף והידידותי של תשבי אבל כנראה שזו סדרה המיועדת בעיקר לאולמות. סגל מרלו-שיראז היה המצטיין לטעמי, הציג פרי סביר באף וגוף ששמר על איזון. הדומיין הציג גם הוא פרי, אבל לא רענן במיוחד ובסה"כ התחושה היא שמקבלים מה ששילמת עבורו, לא יותר. השיאון האדום מבציר 06 ממשיך לאכזב אותי, הסנג'ובזה מהבלנד חושפת את הפנים הלא יפות ויוצרת חומציות גבוהה לטעמי. קטונתי מלהעיר לשוננפלד, לדעתי הקטר של תעשיית היין הישראלית מזה לפחות עשור, אבל אולי 20% מרלו בשל בבלנד היו מוסיפים לאיזון ומשפרים את הנגישות.

על מראה רחבת הריקודים המלאה והמשתוללת בסוף הערב, אני מאמין ששנינו יכולנו לקבל קרדיט חלקי. לא הוגשו ספירטים נקיים, התרחקנו ממשקאות אנרגיה – מי שרצה לתפוס ראש תפס ראש וקיבל מרכיבים אלכוהוליים מאיכות טובה, ולא היו הקאות או אירועי שכרות מוגזמת.

קוקטיילי קערה – בפוסט נפרד.

h1

כשצריך משהו חזק…

יולי 5, 2007

יום ארוך אחרי חמש שעות שינה. התחיל בלימודים. המשיך במבחן משם לעבודה. אחרי העבודה – בחזרה לעוגן המצוין, כשבדרך הרעב גורם לי לעצור להמבורגר כפול אצל האלה עם ה-M הגדולה-צהובה. איכשהו הגעתי לפאב עדיין רעב, והזמנתי מנה מצויינת של כבד קצוץ עם בצל טרי, שהוגשה חמה והייתה אחת ממנות הפאבים (27 ש"ח) המוצלחות ביותר שאכלתי לאחרונה.

הטעות הייתה להזמין גינס עם כל הכובד/כבד הזה. התאמה קלאסית למנה מזרח אירופאית כזו זה וודקה נקיה, אולי איזה דג'סטיף מריר, או אפילו ויסקי פשוט או בירה קלה ובהירה, אבל התגעגעתי. נטשתי את האישה הקרירה-מרירה היקרה הזו ולא התראיתי איתה כמעט חודשיים, עקב עומס שגרם לי להעדר מפאבים די הרבה זמן.

חזרתי לדירה 17 שעות אחרי שיצאתי ממנה, עם בטן שמרגישה כמו בלון שעומד להתפוצץ. למזלי יש בדירה שותף רציני, ומספיק היה לו להסתכל על הפרצוף שלי בשביל לפגוש אותי בסלון ולהוציא כוסיות צ'ייסר מהמקפיא. הספקתי לקפוץ למדף בחדר ולהביא בקבוק שחור-ירקרק עגלגל, שנושא מילה הונגרית – Unicum (יחיד במינו). דג'סטיף עשבים הונגרי, שאם המרירות של דג'יסטיפים זה הכבול של הויסקי, מדובר כנראה על המקבילה ללאפרויג, חוזק חבית.

Unicum Zwack     

דווקא את 40 אחוזי האלכוהול לא כ"כ מרגישים, אבל הריח והטעם של העשבים, המרירות המתפוצצת בפנים, הגוף הסמיך והקשה, שמסתיים בחריפות קלה לצד המרירות הגבוהה – אי אפשר לפספס. חברים שלי שהגיעו מרוסיה זיהו את אחד הטעמים הדומיננטיים במשקה בתור הפרי המזרח-אירופאי Chokeberry.

 Purple Chokeberry, wikipedia

בכל מקרה, המשקה הזה מגדיר מחדש את הביטוי 'טעם נרכש', ורק עכשיו שהגעתי לסוף הבקבוק אני יכול לומר שהסתגלתי. לא עוד דג'סטיף חנפן מפוצץ סוכר א-לה-ייגר, אלא הארד-קור מזרח אירופאי אמיתי, מר וקשה, או אם לצטט את יובל – ביטר כמו שביטר צריך להיות.

שבת שלום!

h1

שבירת שרב בשלוש דקות עבודה

יולי 2, 2007

בהמשך לפוסט הערבובים הקיציים, שתי דוגמאות קצרות, פשוטות ומרעננות לדברים שאפשר להכין בקלות:

מתכון א' (ענבודקה?)

כמויות עבור 2 כוסות: 10-15 ענבים ירוקים גדולים חתוכים לפרוסות דקות, שני גבעולי נענע, שתי מנות (50 מ"ל) וודקה (השתמשתי בסמירנוף).

לשקשק בשייקר עם הרבה קרח, בבמטרה להוציא טעמים מהענבים (אפשר גם לוותר על השייקר). למזוג לכוסות הייבול או לואובול עם הקרח, ולסגור בשוופס תפוח-ליים. מתאים לדעתי (בין השאר) כאפרטיף, בגלל החמיצות. מקורות המקורבים לפרשה מוסרים שפרוסות הענבים טעימות לאללה אחרי הדרינק.

 ענבוודקה

מתכון ב' (שנאפסודה?)

מנה שנאפס אפרסקים (אני משתמש ב-בוולנד) לכוס לואובול עם קרח, כמות של פי 1.5 מהשנאפס של סודה, דאש לימון סחוט. לקשט בפלח לימון. מתאים כדג'סטיף (בין השאר) בגלל המתיקות. מי שאחוז האלכוהול הסופי העלוב מפריע לו יכול לתגבר בחצי מנה – מנה של וודקה, שגם תתרום לרסן עוד את הסוכר של השנאפס.

רעיונות נוספים יתקבלו בברכה. צ'ירס!

h1

ערבובים קיציים

יוני 24, 2007

מיקסולוג מומחה אני לא, אבל לדעתי כמו בבישול גם באלכוהול התוצאות הכי טובות מושגות באלתור, בניסוי וטעיה (ניסוי וטעימה?), ובהרגשה וניסיון במקום במדידות מדויקות והליכה בקנאות אחרי המתכון (כמובן כשאני מכין לחברים ולעצמי – ולא כשברמן מכין קוקטייל שלקוח הזמין).

לטעמי הקיץ מתאים מאין כמוהו לקוקטיילים ארוכים, קרים ומרעננים. לא פצצות אלכוהול, לא ערבובי שמנת אלא בעיקר דברים שמבוססים על פירות, קלים ומתוקים. כאן אכתוב רעיונות לכמה מרכיבים – אני ממליץ רק על דברים שטעמתי למרות שמוכרים לי עוד סוגים – אשמח לתגובות והמלצות נוספות בנושא.

וודקה – לפאזה הנקייה של המשקה אני כמעט ולא מתקרב, אבל בקוקטיילים מהסוג המדובר אני מוצא אותה כבחירה האולטימטיבית, בעיקר בזכות החלקות והניטרליות – וגם המחירים אטרקטיביים. מותגים: בטווח האיכות הבסיסי אני מוצא את פינלנדיה כבחירה טובה, הסמירנוף גם היא מתאימה ומוסיפה פן קצת מתובל-מפולפל. האבסולוט פחות מוצאת חן בעיני ואני מוצא אותה קצת תרופתית. שלושתן בסביבות 55 ש"ח לבקבוק בכל סופר – היזהרו מזיופים. בטווח המחירים הגבוה יותר, בקבוק Kettle One שקיבלתי במתנה עושה עבודה לא רעה על קוקטיילים, אבל לדעתי הוא לא מצדיק מחיר של פי 2-3 מהוודקות הבסיסיות שציינתי, ומי שנהנה ומעריך וודקה עלול להזדעזע מחילול הקודש.

רום – עוד משקה לבן שמתאים לרוח הדברים בפוסט, בעל מתקתקות מסויימת, ומשתלב טוב לטעמי כמעט עם כל פרי. מותגים: בקרדי לבן חלק יותר מהפשוטים, עולה 80-90 ש"ח (כמו כל השאר, משמעותית פחות בדיוטי פרי). נגריטה לבן הוא רום יותר בסיסי אבל מאיכות בסדר, שאפשר להשיג בכ-55 ש"ח. בין לבין נמצא הקפטן מורגן הלבן, גם הוא מאיכות טובה.

ג'ין – כאן אנחנו קצת סוטים מהכיוון המתקתק-קליל ומגיעים למשקה רחוק מניטרליות – ארומטי ומתובלן. עדיין לא עשיתי ניסיונות רציניים לשילוב בקוקטיילי פירות אבל הוא מתאים למשל עם ספרייט או פאנטה אשכוליות. יש לי על הכוונת לקנות בקבוק. מותגים: ביפיטר וגורדונס – שניהם מאיכות טובה ובמחירים סבירים של 70-90 ש"ח.

שנאפסים, ליקרים ועוד– בקבוק שנאפס פירות במקפיא זה לדעתי מצרך שימושי בקיץ, צ'ייסר קפוא בסיום ארוחה או כתוספת לערבוב אחר. לערבב אותם בפני עצמם זה גם נחמד אבל כשמתחילים ב- 15-20% אלכוהול ומערבבים במיץ מקבלים משקה טעים אבל בחוזק שמבייש אפילו בירה אמריקנית. מותגים: שנאפסים של בוולנד מופיעים על מדפי הסופר באיזור 55 ש"ח, איכות בסדר ותמורה בסדר למחיר. לא מזמן הציעו לי פידג' אננס לטעימה בדרך היין והוא מצא חן בעיני גם כן, מתוק וידידותי, ישדרג הרבה קוקטיילים. 55 ש"ח. זילוף קטן של טריפל סק / ליקר תפוזים יכול להוסיף הרבה, הטריפל סק של בנימינה פשוט ובאיכות סבירה, להשיג ב-35-45 בכל סופר. הבעלים הגאים של בקבוק קוואנטרו או גראנד מרנייה יכולים להשקיע ולשדרג, אבל לדעתי אין צורך לקנות בקבוקים כאלה יקרים לקוקטיילים כאלה. עוד תוספת מעניינת שאפשר לזלף היא בחרובקה, הליקר העשבוני מתובל יכול לשדרג מגוון קוקטיילים למי שאוהב, ולתת טוויסט מיוחד.

מיקסרים – לא פחות חשובים מהאלכוהול בקוקטיילים מהסוג הזה, ולפעמים כיפיים לשתיה גם בלעדיו. אני מוצא יותר ויותר ששווה להשקיע שקל-שניים יותר במשקה קל איכותי יותר ולקבל תוצאות מוצלחות בהרבה. כל מה שתמצאו על המדף כנראה מתאים, ובכל זאת כמה רעיונות:

אייס טי מנגו-אננס – למרות הופעה מוזרה (ופתאטית) של פרסומות סמויות בהרבה פורומים ברשת למשקה, לדעתי הוא מוצלח מאוד ומתאים במיוחד לוודקה. גבעול נענע מוסיף הרבה. 7-8 ש"ח לליטר וחצי.

שוופס מוגז עדין ליים-תפוח – 10 נקודות זכות מקבל המשקה על זה שהוא לא מתוק מידי, ולא מוגז מידי. אחרי זה גם מגלים שהוא טעים, ומבט על האריזה מגלה שהוא אפילו מכיל קצת פרי. קיים גם בטעם אפרסק, ופירות יער. 7-8 ש"ח לליטר וחצי.

מיץ אננס טבעי (קרטון ליטר) – טבעי וטוב, הולך מצויין עם רום. באותו הקשר אפשר לציין גם מיץ דובדבן טבעי בקרטון – יוצר השילוב הנצחי דובדודקה 4-5 ש"ח.

מתוק מידי? לשלב עם סודה, במידה מסויימת עם ספרייט או פאנטה אשכוליות (שני האחרונים מתוקים בפני עצמם, אבל תורמים בחמיצות).

איך מכינים? פשוט מערבבים! ברוב הפעמים אני אפילו לא מוציא את השייקר – כוסות הייבול או לואובול מלאות קרח, למזוג את האלכוהול, את המיצים והסודה. נענע טריה מוסיפה המון. מי שרוצה להיות יצירתי – כל פירות העונה מתאימים, עדיף לנער בעדינות עם קרח והאלכוהול בשייקר פלחי שזיף/אפרסק/ענבים חצויים/תפוח/נקטרינה/פרי הדר (אפשר עם הקליפה שמוסיפה מרירות) וכל העולה על יד הדמיון. לעטר בפלח פרי הדר על שפת הכוס, להוסיף קש (שחשוב גם בשביל לערבב) – הרוויתם והעליתם חיוך על פני כל אורח, או קינחתם ארוחה בטעם טוב. לשים לב שמתחת למתיקות יכולה להסתתר כמות נדיבה של אלכוהול ולא לנהוג מיד אחרי.

הרעיונות כאן מתאימים מאוד גם לקוקטיילי קערה קיציים ("פונץ' אלכוהולי"). לדעתי זוג בקבוקי 750 מ"ל אלכוהול על כל 3 בקבוקי 1.5 ליטר של מיצים יתנו (בהנחה שהאלכוהול הוא 40%) משקה בחוזק סופי של כ-10%. כדאי לערבב סוגים שונים של מיצים (אבל לא סוגים שונים של אלכוהול), להרבות בקרח ולשים חתיכות פרי.

קיץ חם ומגניב לכולם!