Archive for the ‘אלכוהול’ Category

h1

מתוק לו מתוק לו. על תפוח בדבש

ספטמבר 5, 2011

לטירוף הדו-שנתי של שיווק והשקות יין לקראת החגים מתחילים להצטרף גם מותגי אלכוהול. יבואן האלכוהול כספי הרים את הכפפה ויצר מארז מתנה רלוונטי לראש השנה שמערב תפוח בדבש, בדמות שני הליקרים שיש להם הכי הרבה שמות משובשים. המשקה מתלבש על נישת המתנה לחג עבור מי שישכח את בקבוק היין שתיקנו לו בבוידעם, ויכול לתת טוויסט מתוק ומעניין לאנשים שלא אוהבים או רגילים לשתות אלכוהול בארוחת החג ובכלל.

בתפקיד התפוח לוהק Bad Apfel, 'אמבטיית תפוחים' בשפת המקור, שנקרא בתפריטי פאבים החל מבאד אפל וכלה ב-בדאפפל. אם מישהו הצליח לא להיתקל בו עד היום, מדובר בשנאפס תפוחים מוצלח (41%) וארומטי מאוד. מתוק למדי, אבל לטעמי אפשרי אם הוא מוגש מהפריזר כמומלץ.

בתפקיד הדבש לוהק Bärenjäger, או 'צייד הדובים' כמו שהתווית המשעשעת ממחישה. אחת ולתמיד – אין קשר בין ברנייגר לבין ייגרמייסטר, ואם תקראו לו "ייגר דבש" אתם מסתכנים באלימות מצד הברמן. ליקר הדבש הזה (35% אלכוהול, 25% דבש) גם הוא ארומטי להפליא וממלא את החדר בריח חזק של דבש. בניגוד לקודמו – כאן מדובר במשקה סירופי כבד ועמוס בסוכר עד כדי כך שאני לא רואה איך אפשר לשתות אותו נקי.

נו? וזה עובד? עקב חוסר חיבה למתוק אני כנראה לא האדם לשפוט ליקרים מהסוג הזה. לפיכך היפלתי על ארבעה חברים פאנל טעימה מאולתר בסיום ארוחה. בכוסות שוט מקוררות מזגתי מהתפוח (מהפריזר). הכוסות התרוקנו מהר וקולות מרוצים עלו למרות שהיה מי שטען שזה מתוק מידי. הכנתי שורת מזרקי אינסולין למקרה חירום, ומילאתי מחדש את הכוסות בשני-שליש באד אפל בתוספת שליש ברנייגר. הפעם הקונצנזוס היה 'טעים אבל מתוק מידי'. פתרונות אפשריים כוללים סחיטה של לימון לתוך התערובת, הפחתה של כמות הברנייגר, או בכלל להוסיף סודה וקרח לחגיגה ולהפוך את הקונספט ממשקה שוט ללונג דרינק.

איך שלא נהפוך את זה – המשקאות האלה מיועדים במיוחד לחובבי המתוק ולמי שצריך סוכר בשביל להסתיר את הטעם של האלכוהול. בפרמטרים האלה המשקאות עושים עבודה טובה ומתבססים על מרכיבים ראויים. אם זה מעבר לתקציב (או לסיבולת הסוכר), אני מאמין שגם בקבוק של באד אפל לבדו יכול לשמש כמתנת חג מקורית.

פרשננו הכלכלי מוסר שהמארז שכולל בקבוק 700 מ"ל באד אפל ו-375 מ"ל ברנייגר מוצע במחיר של 180 ש"ח. לאחר שקלול של המחירים שיש ברשת לפי נפח הבקבוקים יוצא חיסכון של כ-35 ש"ח.

פרשניתנו לענייני בריאות מעדכנת שלמרות כמות הסוכר הגבוהה הליקרים מכילים רכיבים טבעיים בלבד.

לסיום, פרשננו לענייני שיווק מעוניין למסור שתי הערות ליבואן:

ראשית כשנותנים מתנה, המראה חשוב לא פחות מהתוכן. עיצוב ואסתטיקה אינם המומחיות שלי ובכל זאת האריזה נראית פשוטה יחסית, ומקנה למארז מראה מעט פחות יוקרתי מהשווי שלו. שנית, קל יותר לשווק מארז מקורי כזה כאשר מוסיפים איתו 2-3 מתכונים פשוטים לדברים שאפשר להכין מהליקרים.

המארז נשלח לכותב ע"י היבואן

h1

קינמון לוהט

מרץ 1, 2011

טפטוף מתמיד של ליקרים חדשים מרטיב את השוק ע"י היבואנים השונים, בתקווה שמישהו יכה בזהב וייצור מחדש את תופעת הייגרמייסטר של לפני עשור. הפעם הגיע למפתן דלתי בקבוק פשוט אבל יפה שעונה לשם פיירבול.

הליקר עשוי מויסקי קנדי שיושן שלוש שנים בחבית, ושנה נוספת עם קינמון. אין מה לחפש פה מורכבות, הליקר מנפק בדיוק מה שהוא מבטיח – ריח וטעם של קינמון, עם זסט חריף בפיניש ומתיקות סבירה. הבסיס האלכוהולי מספיק איכותי בשביל שלא ירגישו אותו כששותים את הליקר מהמקפיא (המלצת היצרן). למרות שהוא מגדיר את עצמו ליקר שוטים (no pun intended), לדעתי המקום אליו הוא הכי מתאים זה בתור תבלין. זילוף קטן מהשילוב של קינמון מרוכז עם החריפות שיש בו יכול לתת טוויסט נחמד להמון קוקטיילים – בתור התחלה כל דבר שיש בו תפוחים, במיוחד סיידר חם וגם קוקטיילי קערה למיניהם. עוד מקום שהוא יכול לשדרג זה בישול ואפיה, וגם מי שאוהב קצת קינמון בתה שלו. לשתות אותו בצ'ייסר ליד הבירה? יכול להיות שעברתי את הגיל אבל היות והוא כבר מופיע בכמה פאבים לא יזיק לתת לו ניסיון אם אתם אוהבים קינמון. בשורה התחתונה, במחיר סביר של 150 ש"ח אפשר לקבל אפשרות שדרוג לקוקטיילים בבאר הביתי, או אם אתם חובבים של הז'אנר, גם לשתיה בשוטים.

משהו שמבדיל בין הליקר הזה לליקרים אחרים שטעמתי לאחרונה זו רשימת המרכיבים: מים, ויסקי, סוכר, קינמון. זהו. בלי רכיבים שמתחילים ב-E, בלי תוספים, צבעים ושאר דברים שהשתיקה יפה להם.

ואי אפשר לסיים פוסט כזה בלי רפרנס מתבקש:

הבקבוק הגיע לידי מהיבואן

h1

איך לשרוד חתונה?

דצמבר 18, 2010

הבר הוא אחת הפינות המלוכלכות בעולם הממוסחר-למוות של תעשיית החתונות. סיפורי אימה על גניבות של משקאות שקנה הזוג המאושר ועל בקבוקים מזוייפים הם דבר שבשגרה. כאן אנסה לטפל בנושא מהצד של האורחים ולא של בעלי השמחה – ולענות על השאלה מה וכמה כדאי לשתות בחתונות? המטרה היא להגיע בשלום הביתה, ולקום בבוקר עם ראש לא כואב וכבד שאינו מקלל אתכם.

לא לנהוג.

גם אם נדמה שזו הולכת להיות החתונה הכי יבשה בעולם, רק עם דודות ובוסים מהעבודה – לעולם אי אפשר לדעת מראש מתי יכולה להיות סיטואציה שנחמד לשתות כמה דרינקים יותר מהרגיל. תמיד יש אנשים שנוסעים לכיוון שלך, וגם אם לא – אחרי השקעה של כמה מאות שקלים במתנה, חמישים ש"ח למונית יכולים להיות הוצאה מתקבלת על הדעת. אפילו פחות אם מתחלקים במונית עם עוד אנשים.

אם בכל זאת נוהגים לחתונה, כדאי להתייחס לזה כאילו מחכה לכם ליד האוטו שוטר עם ינשוף. הרבה פעמים זה באמת המקרה. כדאי לנשנש משהו שמנוני בקבלת הפנים לפני שלוקחים את הדרינק הראשון, להיות מאוד מודעים לכמות האלכוהול שצורכים (לפעמים אני מעדיף פשוט לוותר על שתיה במקרים כאלה) ולהפסיק עם השתיה עוד לפני שמגיעים הקינוחים.

לא יין.

זה מה שעצוב בפן הקולינרי של תעשיית החתונות. אנשים יכולים להשקיע מאות שקלים במנה שתוגש בחתונה שלהם, אבל היין יהיה – לעתים קרובות – מיץ זבל שאפילו לא מגיע למדפים התחתונים של הסופרמרקט. משהו ב-9 שקל לבקבוק + מע"מ שהיקבים הגדולים מבקבקים תחת תווית נפרדת ולא מוכרת – כי הם לא רוצים ששמם ייקשר בתוצאה. בנוסף, ראיתי במו עיני מלצרים בקייטרינג אוספים בקבוקים כאלה בסוף הערב ומוזגים את השאריות מאחד לשני כדי שיהיו בקבוקים מלאים לאירוע הבא. בלב כבד אני משאיר את האוכל ערום מהבחינה הזו.

לבחור עם פינצטה.

הרבה מהמשקאות שתזמינו מהברמן – תקבלו משהו אחר. להכל יש חיקויים זולים, לקמפרי יש איזה קמפריניו, לטקילה יש תהילה – ועוד כיד הדמיון. אם אתם בכל זאת לוקחים הימור מסוג כזה – כדאי לשים לב שהוא מוזג מול העיניים שלכם (ולקוות שהבקבוק מקורי). לפעמים יהיה בקבוק משקה טוב בתצוגה, אבל אם מזמינים ולא מבקשים במפורש את המותג הזה – תקבלו חיקוי ישראלי זול ונחות. בדרך כלל מה שיש בתצוגה אפשר גם לקבל – רק צריך לבקש מפורשות.

לא לערבב.

נראה שכל גוף מגיב שונה לערבוב של משקאות שונים, אבל כלל האצבע הוא שכמה שמערבבים פחות – יותר טוב. אישית אני לא מגיב טוב אם אני שותה באותו ערב יין עם משקאות אחרים או ויסקי עם משקאות אחרים. ויסקי ובירה דווקא הולכים בסדר (חומרי גלם דומים), ונראה שגם התזקיקים ה"לבנים" (ג'ין, וודקה, רום) מסתדרים סביר זה עם זה, אבל עדיין – מומלץ להישאר עם סוג משקה אחד. במיוחד משיקולי הבוקר שאחרי.

אז מה כן?

לעתים קרובות בעלי השמחה משדרגים את הבר במשהו איכותי (או שיבאס) וזה מציב בפני דילמה – הבקבוקים היקרים האלה נגמרים בדרך כלל עוד בקבלת הפנים, ואז הברירות הן או לעבור למשקה אחר, מה שמתנגש עם הסעיף הקודם, או להמשיך לוויסקי שהבר מספק, שבמקרה הטוב זה גרנטס. לפעמים אני פשוט מוותר על הדברים היוקרתיים ויותר ועובר למה שאני מתכנן לשתות בשאר הערב:

ברירת המחדל היא וודקה. גם כאשר האלכוהול הוא תחתית החבית של תוצרת הארץ – הוודקה תהיה בד"כ מאיכות סבירה ומעלה, משהו ממשפחת פינלנדיה, סמירנוף ושות'. במיקסולוגיה – הקלאסיקות לא מפספסות בדרך כלל: וודקה קרנבריז זה הפייבוריט שלי, במיוחד בקיץ, וגם וודקה אשכוליות/תפוזים או בלאדי מרי יכולים להתקבל בשמחה. לא שיא התחכום – אבל משהו שאפשר לסמוך על איכות המרכיבים.

קצב.

(לא הנשיא החשוד בפלילים) אחת הבעיות כששותים היא שלוקח זמן מרגע השתיה ועד שכל ההשפעה של המשקה נכנסת לפעולה. זו הסיבה שאני מעדיף לונג דרינקס על פני משקאות נקיים. אם מגיע השלב שכולם מתחילים להוריד שוטים על הרחבה כדאי להיזהר, כי מורידים שוט, ואחרי כמה דקות עדיין ההשפעה שלו לא הגיעה לשיאה אז מורידים עוד כמה שוטים ואז כשהכל משפיע בבת אחת אתם עלולים למצוא את עצמכם במצב כפיות עם האסלה הקרובה. אני לא נגד צ'ייסר מזדמן, אבל החוכמה זה להכיר את עצמכם ולדעת להאט או להפסיק בזמן.

הרבה מים

עוד כלל אצבע שאני לוקח איתי גם כשאני שותה רק דרינק או שניים, וזה כוס מים על כל מנת אלכוהול. רוב רובה של החמרמורת (האנגאובר) זה פשוט התייבשות. חשוב לשתות המון מים לפני השינה כששותים הרבה אלכוהול (לקום בלילה להשתין זה הרבה פחות גרוע מאשר לא לתפקד חצי יום למחרת). לצד זה, חשוב לתת לגוף מספיק מים גם תוך כדי השתיה. עדיף מים ולא מיצים לא רק בגלל שזה יותר בריא, אלא בעיקר בגלל שאפשר לשתות יותר מים מאשר מיץ (ובטח שיותר מאשר משקה מוגז). אם אתם רוצים לקחת עצה אחת מכל מה שכתוב פה – זה לשתות הרבה מים (ולא לנהוג).

לסיכום –  מומלץ לא לנהוג, לא ממליץ על יין, עדיף לא לערבב וללכת על סוג משקה אחד שאיכותו אמינה, לשתות בקצב רגוע ולשלב בין הדרינקים המון מים. בכלל, אם יש ספק – עדיף פשוט לשתות קצת פחות ולהרגיש טוב יותר למחרת.

לחיים ומזל טוב

h1

ואן גוך חדשה בשכונה

אוקטובר 11, 2010

חברת ארודן, היבואנית של ואן גוך (שחברה לא מזמן לחברת הכרם להפצת מוצריה) השיקה לאחרונה טעם חדש בארץ של הוודקה הפופולרית – קרמל.

אני לא הולך להאריך במילים כי מדובר במשקה פשוט וחסר מורכבות – אבל איכותי. ריח צלול ועשיר של קרמל ממלא את החדר עם המזיגה, ומחזיר אותי לילדות עם טופי "חלב" וסוכריות וורתרס. מבחינת טעם מדובר בליקר מתוק, והבסיס האלכוהולי האיכותי משתלב בו היטב עם 35% אלכוהול שמורגשים רק במרומז ונותנים אשליה של משקה פחות חזק ממה שהוא באמת. המתיקות גבוהה – לא מתוק-מחליא כמו ליקרים מסויימים, אבל יהיה מי שזה יהיה לו מתוק מידי (ואני ביניהם). אז מה עושים? מערבבים. אפשר לצ'פר את הקפה בזילוף קרמלי, לשדרג בראוניז ומאפים אחרים, לזלף על גלידה, ואני בטוח שברמן טוב ידע לרקוח קוקטיילים מצויינים מהליקר.

בחודשים האחרונים הגיעו אלי כמה בקבוקי ליקר שלא כתבתי עליהם כלום כי לא הצלחתי למצוא דבר אחד חיובי לכתוב (ואם כל מה שיש לי לכתוב זו ביקורת שלילית – אני מוותר לרוב). ההבדל בין הואן-גוך הזו לבין הליקרים הנ"ל הוא פשוט אבל משמעותי: קודם כל בסיס אלכוהולי איכותי, ודבר שני חומרי הטעם טבעיים. לא חשוב מה אתם קונים – שווה לבדוק את רשימת המרכיבים שעל הבקבוק.

המחיר לצרכן הוא 220 ש"ח בארץ – גבוה כמו שדורש המיתוג היוקרתי, הבקבוק היפה וההייפ סביב הוודקות היקרות והמותג הזה ספציפית. שווה או לא? אם אתם אוהבים מתוק ואוהבים קרמל – נסו לטעום בפאב (ראיתי כבר מבצעים) והחליטו בעצמכם.

הבקבוק הגיע לידי מהיבואן

h1

משהו חדש וכחול

יוני 7, 2010

מי שמכיר את הדעות שלי על וודקות יקרות ישפשף את עיניו בתדהמה אם ישמע שעשיתי את קו חיפה-ת"א בשביל השקה של וודקה חדשה. האמת? בהתקלויות עם ואן-גוך בעבר תמיד מצאתי משקה איכותי – מה שאני לא יכול לומר על כל הוודקות הממותגות מהשכונה שלה. בנוסף יש בסדרת הליקרים / וודקה-בטעמים כמה דברים שהם לא פחות מהברקה לדעתי: קשה לא לחבב את הדאבל אספרסו המוצלח, וגם האסאי מצא חן בעיני בזמנו – לכן מוצר חדש שמשיקים מעורר אוטומטית את הסקרנות שלי. עוד סיבה להגיע להשקה – גם כשיש לי דעות נחרצות על משהו אני תמיד שמח להעמיד אותן במבחן: אם טעיתי אז טוב לגלות את זה – ואם צדקתי אז קיבלתי לכך חיזוק נוסף.

הדעה האישית היא פשוטה הפעם – עבור מי שמחפש תמורה לכסף אין צורך לעבור את המחיר של Ketel One. אבל העולם של הוודקות המשוכללות לא כולל את המונח הזה בתוכו, ואפשר למצוא בו וודקות מצויינות. זה גם המקרה הנוכחי.

נכנסתי ללופט תל אביבי מעוצב להשקה של 'מותג על' חדש (מעתיקים מתעשיית היין המקומית?) המכונה Van Goch Blue. כשהגעתי לבר ויתרתי בהתחלה על הקוקטיילים שהגישו וביקשתי את הוודקה בכוס לואו-בול בטמפ' החדר. זה בעיני המבחן הראשון לכל וודקה שמגדירה את עצמה איכותית – איך היא מתפקדת ללא כחל וסרק (מיצים מתוקים או קירור). התוצאה – מרשימה למדי. התחושה היא ניטרלית, רכה וחלקה, ועם מרקם שמנמן ונעים. בלי קרח ובלי ערבובים – אפשר לשתות אותה ככה בכיף, ואני חושב שזה די מרשים.

אז מה הסיפור מאחורי המותג החדש? בגדול, רשת ברים יוקרתית ורבת עצמה בארה"ב ביקשה מואן-גוך לזקק מותג בלעדי עבורה. ישבו מומחי השיווק והזיקוק וחשבו על משהו שיבדל אותם מהשאר, כי מותג חזק צריך גם סיפור מאחוריו. כך נולדה הבלו, המכונה Triple Wheat – חיטה המשולשת. הרעיון הוא פשוט ומעניין, אם להיות מליצי – טרואר של חיטה. הביצוע – מזקקים חיטה מהולנד, גרמניה וצרפת ועושים בלנד, כאשר כל מדינה תורמת אופי שנגזר מהאקלים שלה. תוך כדי ההרצאה המעניינת של נציג המזקקה – טעמנו את שלושת המרכיבים:

גרמניה – אלכוהולית, מתובלת, חריפה ולא כ"כ חלקה. במפתיע – מרכיבה את עיקר הבלנד. גסה משהו

הולנד – עדינה מאוד, מעט מדיצינלית, שמנמנה ומלאה. עדינות זה שם המשחק כאן

צרפת – ניטרלית מאוד, די מתוקה, שמנונית. חלקה ועדינה מאוד. הייתי מוכן לשתות אותה בלי בלנדים

אחרי שהחברה סיימה את הבלעדיות עם הרשת (ומזגה ב-8-9 ברים 10,000 בקבוק בתשעה חודשים) התחילו לשווק את הוודקה בארה"ב. התחנה הבאה – ישראל, מה שמעיד במשהו על החשיבות של השוק המקומי בתחום הזה. לפני שיווק בשוק המקומי ההולנדי, או כל מקום אחר באירופה – היא מגיעה אלינו עם טפיחה על השכם, כמו שאנחנו אוהבים.

אני צרכן פדנט ותמיד בודק את סעיף ה"רכיבים" על התוית. יש מוצרים שפשוט אף פעם לא חושבים לעשות את זה בהם, ולכן אני שמח שהסבו את תשומת ליבי: לוודקה הזו מוסיפים סוכר. קצת מאכזב שמכניסים את הטעם האמריקאי גם לכאן, ושצריך "לעגל" מוצר טוב שעבר ייצור קפדני ומדויק – אבל בכל זאת אני נאלץ לחזור לשורה התחתונה, והיא תמיד מה שבכוס – כאן הוודקה עושה עבודה טובה – גם אם ידקדקו ויגידו שהתוספת הזו מונעת ממנה את התואר "וודקה". כך או כך אני רוצה לעשות טעימה עיוורת לחברים מול וודקה אחרת – אדווח בעתיד על התוצאות.

עוד שורה תחתונה חשובה היא הארנק. המחיר המומלץ לצרכן הוא 260-280 ש"ח ל-750 מ"ל (65$ לליטר בדיוטי פרי). כמו שאפשר להבין מהכתוב למעלה – הוודקה החדשה, למרות איכותה – לא שינתה את הקונספציה שלי בנושא הוודקות היוקרתיות. אבל מה בכל זאת? אם אתם מוציאים סכומים בשכונת ה-300 ש"ח ומעלה על מוצרים כאלה, מדובר בבחירה מוצלחת. עוד אני יכול לומר שההבדל בין הוודקה הרגילה לגרסת הבלו החדשה מצדיק לדעתי את הכמה עשרות שקלים הפרש במחיר. מכאן ואילך – איש איש לפי כיסו ולפי טעמו.

h1

מתכון: סיידר אלכוהולי חם

דצמבר 22, 2009

משהו שתמיד הולך טוב בחורף, במיוחד כשמארחים – במיוחד לאנשים שלא שותים אלכוהול בדרך כלל. גרסאות שונות יכולות להקרא גם פונץ' חם וסנגריה (גם אם ההגדרות המדויקות לא בדיוק זהות למה שמתואר כאן). אני כותב מתכון כמו שאני מבשל בעצמי – יש כיוון כללי וכל הפעם הביצוע הולך לפי החשק, המרכיבים הזמינים ואלתורים מזדמנים.

הכיוון הכללי: מחממים שני ליטר מים בסיר, מוסיפים 2-3 תפוחים אדומים חתוכים לפרוסות דקות, חצי תפוז חתוך לפרוסות עם הקליפה (שמוסיפה המון) ואת החצי השני סוחטים פנימה. כשהמים חמים – ולא רותחים, מוסיפים תרכיז סיידר תפוחים טבעי של פרי גליל (מגיע בבקבוק קטן ויושב בסופרים בין מדפי השתיה למדפי הבירה בד"כ). כשהטמפ' חמה מספיק בשביל שיהיה נעים לשתות את זה – מכבים את האש ומוסיפים בקבוק שלם של יין אדום. לחילופין אפשר לשנות כיוון לחלוטין ולהחליף את מיץ התפוחים במיץ תפוזים טבעי.

כלל – כמה שמחממים יותר זמן ולטמפ' יותר גבוהה – יותר טעמים וריחות הולכים לאיבוד. כדאי גם להחזיק את הכל מכוסה עד להגשה מאותן סיבות.

היין: יין טוב נותן תוצאה יותר טובה, אין חוכמות. כמובן שחלק ניכר מהדברים הטובים ביין נהרס בטמפ' כזו, לכן לא הייתי מתפרע על בקבוק ירדן. עם זאת, במקום לקנות את היין הכי זול בסופר, או חלילה סלקטד, אני חושב שעוד 10-15 שקל שדרוג ל'גולן' קברנה, הרי גליל קברנה, או אפילו חרמון אדום (כולם ~40 ש"ח) שווים בהחלט את ההבדל בטעם.

תוספות:

פירות – הכל הולך – אננס (אפילו מקופסה), ענבים חתוכים,  פירות יבשים ועוד

תבלינים – קצת פלפל שחור (טחון או גרוס), ציפורן (עדיף שלמה), מקלות קינמון או וניל למי שאוהב

אלכוהול – אני תמיד מוסיף שוט של בחרובקה שמוסיף תיבול, אפשר להוסיף עוד קצת מתיקות עם זילוף קטן של פורט (אדום, לבן), ומי שרוצה לחזק את העניינים יכול להוסיף איזה רבע כוס ברנדי, ממש לפני ההגשה.

הגשה בכוסות, עם חתיכות הפרי

שיהיה חורף חם, לחיים!

h1

ברמנס 2009 – חלק ב'

יולי 4, 2009

את החלק השני של הפוסט אני מקדיש ליבואנים הקטנים. רק בשביל להכיר את אהרון טלר ואורי כפתורי (תראו איזה יופי הוא כותב) כבר היה שווה להגיע מחיפה. השניים השיקו לאחרונה את IPV המייבאת יין מצרפת, בעיקר מלנגדוק-רסיון. היות ויין לא היה בתפריט שבתערוכה, הוציאו מאמתחתם השניים סיידרים מנורמנדי.

ה- Poiré של Pierre Huet הוא סיידר אגסים קל מאוד ורענן. הוא מוגדר חצי יבש, והמתיקות שבו ממש קלה ומאוזנת בחומציות עדינה. הרעננות והפירותיות מרגישים טבעיים ורעננים, ממש כאילו מישהו תפר משקה לאקלים שלנו. אחלה ליד הקינוח או כקינוח בפני עצמו. 2.5% אלכוהול, 50 ש"ח לצרכן. שווה לנסות. משם עברנו לסיידרי תפוחים, שהיו יותר שמריים ויבשים, עם נגיעות של חמצון וקרמליות. כאן כבר מדובר על משקאות יותר מורכבים, שיכולים לשמש כאפרטיף או גם ללוות מאכלים מסויימים. לצד פלטה של גבינות מתאימות הם יכולים להיות פשוט בובה. 

סיידרים שונים

בחזית הבירות היה יותר משקה בכוסות ופחות משקה בתצוגה. כמה יצרנים קטנים וטובים, בהם גולדה – לצד יבואנים. בחזית המיובאת פגשתי – איך לא – את הדוכן של הנורמן פרמיום, הדבורה הכי חרוצה ביבוא בירה בארץ – שהביא את בשורת הבירות המיוחדות לפאבים של חיפה. עוד לא קרה שנתקלתי בדוכן של הנורמן פרמיום בלי שיהיו שם בירות חדשות בארץ: הפעם החידושים כללו את מבשלת ברוקלין, עם Brown Ale קרמלית-קלויה, חמיצות טובה ומיגוז חזק ומעט חד. סיום ארוך עם קפה וקליה. הלאגר עם אף מפוצץ בפירותיות ובמאלטיות, בפה יבשה ועדינה עם בועות קטנות. אחלה בירות – הלאגר יותר קלעה לטעמי.

באגף הישראלי פגשתי לראשונה את בירה מלכה (בתמונה) שעושים שלושה סוגי בירה. הבהירה מזכירה קצת דבש, והייתה מעט מתוקה לטעמי. האדמדמה המעולה, מעט כשותית, טיפת מרירות ויובש שאני אוהב. מבחינת טעמים וסגנון – מזכירה מעט קילקיני אם כי פחות קרמית. הסטאוט בעלת אופי כהה, עם המון קליה וקפה לכל האורך מהריח ועד האפטרטייסט. איכשהו אני תמיד משווה סטאוטים לגינס וזה עושה להם עוול – אבל הכי מצאה חן בעיני הייתה הבירה האדמדמה.

בירה מלכה
בלי קשר לכל השאר – גיליתי את ג'יימסון עם ג'ינג'ר אייל וקצת לימון – משקה קיצי חמצמץ ומרענן. למרות שהקשר בינו לבין ויסקי הוא מקרי לחלוטין – טעים.
לסיכום – התערוכה אורגנה יפה, וגם אם היו פחות דברים לטעום ממה שציפיתי היה כיף ומעניין להסתובב, לפגוש אנשים, לטעום וגם לשתות. נתראה בשנה הבאה.