h1

בורדו מול העולם

דצמבר 28, 2011

ערן פיק עובד בשתי ידיים: ביד אחת הוא זורק את הכפפה ובשניה – מרים. צריך קצת אומץ בשביל לארגן טעימה מסוג כזה ועל סקאלת מחיר כזו, וכמו דברים אחרים שעוברים תחת הידיים האלה – הכל תקתק עד אחרון הפרטים. התזה: העולם מול בורדו, האם אפשר לזהות שזה בורדו בלי התווית? המיקום: מועדון הקצינים בת"א, האמצעים: 5 כוסות, מים ולחם. האוכל החביב של המקום היה בתפקיד הקינוח.

מתוך הפלייט הראשון:

יין 1 – אדמתיות נעימה עם פרי ברקע, אגוז מוסקט, חומצי מאוד, רזה, תיבול עדין ונגיעות של מרירות. ארוך מאוד ועקבי. אם זה מחוץ לבורדו אז זה עושה עבודה טובה. טוב, החומציות הבולטת הייתה צריכה לרמוז לי על המוצא – Sassicaia 2004. היין המוצלח ביותר בפלייט לטעמי

יין 2 – ארז, אדמה, יותר פרי מהקודם, אחרי כמה דקות בכוס האף מתחיל להראות מורכבות וחושף רבדים נוספים. בפה חומציות נעימה, מעט טאני אבל שומר על פאסון ורוגע. הדוק ומרוכז, מעניין וטעים. אייקון קליפורני שניצח את עלית בורדו בטעימת פריז המפורסמת לפני 35 שנה, Stag's Leap, SLV 2007. היין השני המוצלח של הפלייט, הבציר הזה מסתובב בארץ עם עודף מ-700 ש"ח.

יין 3 – האף מעט בשל ופירותי ביחס לקודמיו, בפה חומציות מצויינת, טאנין נוכח, אבל מה שמייחד אותו הוא מבנה רזה ודקיק, הכי פחות שומן מכל היינות שטעמנו. אלגנטי מאוד על החיך, אבל בעיני יש ריחוק בינו לבין האף, ומעט מוזר לטעום יין עדין אחרי אף בשל (הכל יחסי, כן?) טוב, הגענו לבורדו. Ponte Canet 2006.

הפלייט השני:

יין 6 – פירותי כל הדרך, בשל יחסית, מעט אלכוהולי, פרי צלול וטעים, טיפה חריף, טאנין מעט גס. הימור: עולם חדש, ישראל מהסקאלה הגבוהה או משהו מקביל. תוצאה: עוד מיתולוגיה קליפורנית, Dominus 2004

יין 7 – מלא יחסית למצטייני הפלייט הקודם, מהוקצע ואלגנטי יותר מהיין הקודם, אדמתי, החבית מעט מורגשת באף, חומצה טובה, טאנינים משולבים. כתבתי בשורה התחתונה "הכי בורדו עד עכשיו". מסביב לשולחן, שכלל כמה מהטועמים המקצועיים בארץ – היה מי שאהב והיה מי שלא, אבל הייתה הסכמה כמעט גורפת שהמוצא בורדולזי. היו כמה הפתעות בטעימה, אבל מבחינתי לגלות שזה גראנד וין 2005 של קסטל הייתה ההפתעה הכי נעימה. כבוד ענק! שני היינות האלה היו מצטייני הפלייט לטעמי.

יין 8 – היה בו פגם שלא הצלחתי לזהות את סוגו, והאפיל על רוב הארומות האחרות שהרחתי. התייעצות עם המומחים הצביעה על ברט, ואני סונוורתי מהריח הזה ולא ממש הצלחתי להעריך את היין או להנות ממנו. רוב הטועמים סביב השולחן מיד הצביעו על היין הזה כעל הכוכב של הטעימה וזיהו את מוצאו וייחוסו. טוב, יש לי עוד הרבה מה ללמוד. שאטו לאטור 2004.

סיכום ותודות: תודה ענקית לערן על הפקה מרתקת, על יוזמה, סבלנות וארגון למופת. תודה לצוות של מועדון הקצינים על סבלנות וקשב – לדיווחים על האוכל (והיין) חכו לבוב. הקינוח יזכה לפוסט נפרד.

5 תגובות

  1. ליאור,

    אני מקווה שתרשה לי לכתוב את התרשמתי תחת הפוסט הענייני והמדוייק שלך.

    לגבי זו הייתה "טעימה היסטורית", חברה מצויינת וערב מאוד מעניין.
    אינני מורגל בטעימה עיוורת לחלוטין של 5 יינות בפלייט כאשר יש כל כך הרבה מקום לטעויות מבישות.

    אנשי היין מסביב לשולחן ניתחו מקצועית את היינות: כאן VA, שם אין תיקון חומצה…

    אני שקטונתי, חושב ומתרשם אסוציאטיבית.

    ה"אסוציאציות" שלי:

    יין מספר 2 (ה SLV)- רשמתי: פרי מודגש ומתחנף באף
    אמרתי בקול: או שזה יין מודרני ש"מתחפש לבורדו" , או שזה בורדו מודרני
    במוחי עלתה המחשבה: יין של פרקר

    יין מספר 7 (קסטל גרנד וין) – רשמתי: יין מוצלח, אבל משהו מפריע לי ב"חיתוך" של העץ בסיומת,
    אמרתי: זה לא נראה לי בורדו ולו רק מהסיבה הנ"ל
    חשבתי: זה לא יכול להיות "ה"בורדו של הטעימה
    שאפו לקסטל, אבל אני אחכה עם הבקבק היחיד שברשותי עוד לפחות 3 שנים

    יין מספר 8 (שאטו לאטור) –
    רשמתי: פרי שחור, סיומת ארוכה, קצת מריר בסוף – הרבה ברט
    חשבתי: הכל שם אבל לא נפלתי מהכיסא.
    אמרתי: הברט אמיתי ולא חיקוי, זה צריך להיות בורדו

    לגבי הסופר טוסקנים: סאסיקייה ואורנלייה 2004, יש שאמרו שאין להם לאן ללכת, לעניות דעתי הם צעירים מאוד והיו טאניים עד כדי אכזריות. עוד 3 שנים ועם יותר זמן בכוס הם יספקו את הסחורה. (ואולי הבדלים בין בקבוקים ).

    כעת נשאר לערן האתגר לארגן טעימה ל"מתקדמים" של יינות בוגרים יותר ב-10 שנים.

    אלי


    • אלי היקר, אם מישהו צריך לבקש רשות ביטוי בנושא זה אני ממך :)


  2. תודה על הנחשוניות :)

    כבר יצא לי לציין בפורום יין ואלכוהול שהטעימה הייתה יכולה להיות מאוזנת יותר אם היו עוד יינות בורדו.
    לא בהכרח חלוקה של חמישה מול חמישה אבל שני יינות בורדו היו לטעמי מעט מידי בהשוואה מסוג זה ובטעימה עם שם כל כך מחייב.
    אם זה היה תלוי בי, הייתי יותר מתרכז ביינות בורדו של השורה השנייה שניתן להפיק מהם הנאה לא מועטה ויש להם את המאפיינים של בורדו.

    כחובב בורדו זיהיתי את לאטור ופונטה קנה לא בשם כמובן אלא בסגנון.
    לגבי הלאטור, אני מסכים שהיה בו מעט ברט וזה לדעתי גם חלק מהחן של היין. אחד הייננים טען שהברט ימשיך ויתפתח וישתלט על היין. אני חולק על דעתו. הזמן יגיד.

    לקסטל מבחינת הגוף היו מאפייני בורדו אבל האף המודגש (ולדעתי אפילו מרתיע) לקח אותו מבחינתי לכיוון אחר. ייתכן שאם היו שמים קסטל משנה אחרת, ניתן היה לחשוב שמדובר בבורדו.

    בכל מקרה מאד נהניתי מהטעימה והיה נחמד מאד לחבר בין העולם הוירטואלי לעולם האמיתי..


  3. לקסטל עם כל הכבוד, ויש כבוד….היו עליות וירידות במשך השנים..קשה להגיע אצלו למשהו שמאפיין נאמן ביין.
    בניגוד לבורדויים למיניהם שיודעים למה לצפות מהם.

    הטוסקנים הולכים ומתחדשים…ויש לי הרגשה שמשנת 2000 בערך הם כבר לא כלכך רוצים להרגיש כמו טוסקנים בפה של חובבי היין בעולם.
    לכן בחירה בהחלט מעניינת ונבונה לפלייט שלכם!

    נשמע מעניין ביותר!
    מקווה לקרוא על עוד פלייטים וטעימות סובבות עולם והשוואתיות!

    נ.ב.
    המטרה היא רק לזהות את הבורדו? או שגם נתתם ציונים??

    מוזמנים להינות מהבלוג שלי,
    http://www.savoir.co.il


  4. […] חצי שנה עברה מאז טעימת בורדו נגד העולם שכל מי שהיה קשור בה הסכים שהייתה מאתגרת ומעניינת. הפעם […]



כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s