h1

המרתף של הדוקטור – המיטב

פברואר 28, 2011

בערך חצי מהמפגשים סביב השולחן הבורגתאי של משפחת ראב מוקדשים ליין ישראלי, וגם אז רק לקצה הפירמידה נמצא מקום. גם בחבורה מצומצמת זו של יקבים, מעט יערערו על מעמדו של מרגלית בתור היקב שהיה שם קודם, וממשיך להיות בחוד. הפעם קובצה יחדיו טעימת אורך נדירה של הספשל רזרב, עם כל הבצירים מאז 2002 ועד 2009 שיצא לשוק באפריל.

היינות נחלקו למרגלית ה"ישן" וה"חדש", בדיוק כמו יינות האניגמה ששתינו לפני שנה סביב אותו שולחן. כאשר בציר 2006 דרומה מייצג יינות מוחצנים עם בשלות ומיצוי גבוה של טעמי פרי , ובציר 2007 צפונה שם את הדגש על חומצה גבוהה, ועושר של פרי אבל ללא הבשלות והמתיקות המדומה. לא הייתי ממהר להכתיר את היינות החדשים בתור "עולם ישן", אבל בהחלט מדובר על שבירת כיוון סגנונית שמתרחקת מהצדדים הבשלים של מה שהיה פעם. גם היינות של פעם, בומבסטיים ומוחצנים ככל שהם – לא פסחו על האיזון והחומציות. בדומה לעמק נאפה, מה שמבדיל את יקבי העל מהיקבים האחרים זה שהם יודעים לשמור על איזון גם ביין עם דרגות בשלות גבוהות.

2008-2009 הם כמו שוורים שמסתכלים עלייך בעיניים עצבניות, בועטים בקרקע ומחרחרים. הארומות עדיין בחיתוליהן ומציגות בעיקר פרי, ובפה הריכוז כמעט מכאיב, חומציות חדה, המון תיבול. נשכניים וקוצניים. לשכוח אותם במקרר חמש שנים לפחות.

2007, הראשון שמתחיל להראות סימני מוכנות כלשהם, עם פרי עשיר ונעים, חומצה יוצאת דופן, ריכוז בלי סוף, טאנין מפוקס – הכל עצמתי ומהודק, מחסנים מלאי צידה בדרך למסע ארוך מאוד. הבציר הזה, גם כאן וגם באניגמה מסמן את הנקודה החדה ביותר במפנה שהחל ביקב בבציר הקודם, וניכר כאן בציר מוקדם יותר, עם פחות בשלות ואלכוהול, ועם חומציות שלא נתקלים בה בארץ. אם כבר שיאים ישראליים, אז אני חושב שגם בריצה למרחקים ארוכים הוא עלול לשבור שיא או שניים.

2006-2005 הופ, קפצנו לפאזה הקודמת של היקב: אף מוחצן ובשל, עסיסיים, פירותיים, היובש מוצק ומשולב היטב, מתיקות מדומה מציצה בין כל הפרי המרשים והממלא הזה. מישהו אמר שבשלות זה רע?

2004 שומר על מגמת הבשלות אבל כאן החומצה גבוהה בהרבה ויוצרת יין מאוזן והדוניסטי. לא הצלחתי להחליט בין "מעולה" ל"וואו", אז סיכמתי את העמוד בפנקס עם שניהם. מה שמרשים לא פחות מהתחושה שהיין מעביר זה שעדיין יש לו לאן להתפתח ולא נראה שהוא קרוב לשיא. חשבתי שזה היין הכי טוב שטעמנו. טעיתי.

2003 האף בשל כמצופה מהשנה החמה הזו וסימני קומפוט מתחילים להניץ, ואז הוא חושף חומציות מפתיעה שמחזיקה את הפרי ומשאירה את היין חי ובועט. לא הייתי מיישן אותו עוד הרבה.

2002, היין הכי טוב שטעמנו (בזמן הנוכחי) בשללללל שזיפי-סירופי, סופר-פירותי לכל האורך, שכבות נוספות מאחורי כל הפרי חושפות שוקולד מריר, מרקם חלק ורך, חומציות הדוקה מחזיקה את הפרי המתוק בלי לתת לו להרים את הראש, עסיסי, מלא ומפנק. ארוך ועקבי בארומות ובטעמים החל מהאף וכלה בסיום. אקורד סיום מהדהד לשורה של יינות מעולים.

והמחיר? בהשקה ביקב – 230 ש"ח. כשטועמים אותו – במיוחד על ציר הזמן – זה לא נראה יקר. אני קניתי – הישראלי הכי יקר שיש לי במקרר. איש איש וכיסו הוא.

תודה למשפחת ראב על האירוח והארגון, ולד"ר מרגלית על הזמן והסבלנות.

2 תגובות

  1. […] של דלתון, מרום גליל (סגל), קאיומי (כרמל) וקדיתא (מרגלית SR, ססלוב) המיתולוגיים ושלטים רבים של ישובים נשמעים כמו […]


  2. […] רשימת ה"טובים בארץ" כמו היינות הגבוהים של קסטל ושל מרגלית, נגלה שמחירם הוא חצי ממחיר הרום. כמובן שכל יין הוא בפני […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s