h1

כמה דברים טובים מאוסטרליה

נובמבר 14, 2010

לא פעם תהיתי באיזה תנאים מאחסנים יבואנים ומפיצים את היינות שלהם. אחרי כמה שעות בחדר טעימה שסמוך למחסן של חברת מרש אני יכול להעיד בפה מלא שיניים נוקשות מקור שהטמפ' שם מתאימה ליין יותר מאשר לאנשים. ההתכנסות התורנית של פורום היין של שרון ואסף הייתה הפעם בחדר הטעימה הזה. אני מסכים עם המשפט הראשון של שרון: כמה שזה מעניין לעשות טעימות של זן מסוים או סגנון – יש עניין רב בטעימות של פורטפוליו של היבואנים הקטנים של יינות האיכות. מדובר ביינות לא זולים שלא היה מזדמן לי לנסות במסגרת אישית, וכאן אפשר היה לשמוע עליהם הסברים מקיפים מהאנשים שבחרו להביא דווקא אותם – ולטעום אותם זה לצד זה.

היינות. טעמנו יינות מעניינים, שלא מייצגים בהכרח את אוסטרליה או את המבחר של היבואן. אני לא רוצה להעמיס ולכתוב על כולם, אבל קו כללי ברור היה שם – והוא מתיקות מדומה. גם כשהיין לא בומבסטי (יחסית), גם כשהחומציות בסדר והאף מצליח להיות לא ריבתי – התחושה הגליצרינית מהאלכוהול הגבוה יוצרת תחושה של מתיקות שבחלק מהיינות פגמה באיזון – איזון שהיה ממש לא רע מלבד הקוץ הזה.

מלבד ההיבט (החשוב) הזה האלכוהול כמעט ולא בא לידי ביטוי בתחושה באף ובפה. בנוסף, למרות הפרי המרוכז והבשל היינות שטעמנו היו רגועים יחסית מבחינת שימוש בעץ חדש, ולעתים אפילו היה חסר לי קצת חספוס-מתובל שישבור את הפרי הבשל. גם במסגרת המכנה המשותף הזה – מצאנו שם כמה יינות ממש טובים וכמה ממש מעניינים. טעמנו עיוור. המחירים שאני נוקב הם מחירי מחירון – לפני הנחות ומבצעים (המחיר הריאלי יכול להיות נמוך משמעותית).

Grosset Picadilly 2008 – שרדונה מעמק פיקדילי במקלארן וייל, כזה שלא מתבייש בחבית שלו אבל מצרף אליה ריכוז מרשים. חמאה, מינרליות וחומציות מעולה תפורים בתפר הדוק, עם קישוטים של פרי בצדדים. ארוך, עשיר ונדיב. 317 ש"ח.

חשבתם שאבי פלדשטיין ספק-אמיץ ספק-משוגע לנטוע ארגמן בכרמים הכי טובים שלו? דאמיין צ'רקי, בעלים-כורם (דור 6.0)-יינן החליט שהוא הולך לעשות מונטפולצ'יאנו זני באוסטרליה, ונטע את הענב האיטלקי ב-Marananga שבבארוסה. טוב, היקב לא הפך לקאלט בגלל יינות שגרתיים…

Tscharke, The Master, Montepulciano 2008 – פרחוני, שזיפים בשלים, ו… קרטיב ענבים (נשבע ביקר לי). חומצי, עסיסי, פירותי, קל יחסית, חלק ורך. מאוזן – על הצד הפירותי, עם קמצוץ רמז למקור של הזן. בלי להתפלסף יותר מידי – יין מעולה, מיוחד, וממש – אבל ממש טעים. 228 ש"ח.

אפרטיפים נחמדים, אבל הגיע הזמן להגיע לביזנס – הישורת האחרונה של הטעימה הורכבה משלושה שיראזים – המתוק, הבשל, והאדיר

Massena, The 11th Hour, Shiraz 2007 – אף שיראזי אופייני עם הבשרניות, הפלפל השחור וקצת פרחוניות אבל בפה כל המתיקות והבשלות של הפרי קצת מעמיסה, גם הטאנינים בשלים ומתקתקים והתיבול העדין והנעים לא מציל את העסק ממתיקות יתר – כזו שעושה 'לייק' לעמוד של פארקר בפייסבוק. לחובבי הסגנון. 273 ש"ח.

The Colonial Estate, Richard Lander, Shiraz 2006 – בשלות היא המוטיב כאן, ריבה ועור, מוצק, מרוכז-סירופי, בשלות מתקתקה וטאנין רך ומלטף. הזכיר לי יותר זינפנדל משיראז, בגרסה הקליפורנית הבשלה שלו – אבל הריכוז והנוכחות כאן מרשימים, במיוחד אם אתם חובבים את הסגנון. פצצת פרי, מצויינת בקונטקסט של שיראז עצמתי סופר-בשל. 528 ש"ח.

Kalleske, Edward, Shiraz 2008 – אף סגול-שיראזי ממוקד ועשיר עם שוקולד מריר שקשה לפספס, חומציות מעולה, מרקם חלק ורך, פירותי ולא בומבסטי, מאוזן, עקבי, עסיסי. אני מתלבט אם לסיים ב"אדיר" או "מעולה". הזכיר לי במשהו את הפולי של מונטס בתור יין מרוכז ועשיר שאינו בומבסטי. ה-יין של הטעימה, חוויה. 414 ש"ח.

תודה למרש על האירוח הכנה, הנעים והמקצועי – ותודה לערן גולדווסר שנכח והעשיר אותנו בידע הרחב שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s