h1

בורדו 2007

אוקטובר 30, 2010

הקדמה

אני הראשון להודות בכך כשאני לא מבין משהו. כשאני לומד, מלמד, וגם כשאני כותב. בחזרה לכותרת – ההבנה המעשית שלי ביין צרפתי היא די שטחית ומסתכמת ביכולת לזהות בורגון בטעימה עיוורת ביום טוב. את התיאוריה אני מכיר ויודע לצטט – אבל זה דברים שקראתי אצל אחרים ואין לי מספיק ניסיון בשביל לשים את היין שאני שותה בתוך הקטגוריה שלו.  כלומר, אני יכול להגיד אם היין מאוזן או לא – אבל אני לא יכול להגיד איך הוא בתור יין מסנט אסטף. לדעתי לחוות דעה על היין ביחס לסגנון שלו זו אחת הרמות הגבוהות של הבנה וכתיבה על יין, וחיים שרגא מיטיב לעשות את זה.

זה בדיוק מה שמבדיל אותי מאנשי מקצוע – מותר לי לא לדעת, והבלוג הזה מוגדר מיומו הראשון בתור יומן במסע ללימוד והתוודעות לעולם הענק הזה. אז הכלים שברשותי (כרגע) מאפשרים לי להתרשם מיין בתור יין – אבל אם מדובר על אזורי יין שאני לא בקיא בהם אני לא מתכוון לזייף ידענות, לסכם טקסטים מויקיפדיה ומקומוניקטים, או להתחזות ל"מבין". כך בטעימת השמפניות שהייתי בה לאחרונה – התייחסתי יותר ליינות ופחות לטרואר, לדוגמה.

בורדו, דרך היין

2007 הייתה שנה בעייתית בבורדו, ומבחינה מסחרית היא מציבה בעיה נוספת היות ובפתח שנת 2008 המהוללת. כשמגיע בציר כזה למדפים, כמו שקרה ממש לאחרונה בדרך היין – כנראה שחכם לקרב את הלקוחות אל היינות, וזה בדיוק מה שעשו בסניף תל אביב. תחת ניצוחם של מרסלו ושל הילה – עמודי התווך של המקצועיות הבלתי-מתפשרת של הרשת, עשרות רבות של חובבי יין אתגרו את מזגני מרתף היין המרשים. במחיר אטרקטיבי של 150 ש"ח (לפני זיכויים והנחות) ניתן היה להתרשם מ-12 יינות מהבציר החדש – סידור נוח ללקוחות שרוצים לבדוק מה הם קונים, ונוח לרשת שצריכה למכור גם בצירים שזכו לתגובות פושרות מהמבקרים. רק הערה קטנה על הארגון – נחמד שיש כיבוד, אבל אפילו ששאלתי את המגיש אילו מנות אינן חריפות – זה היה מספיק פיקנטי בשביל להשבית אותי מהטעימה לרבע שעה.

 

התרשמות כללית

היו יינות כ"כ סגורים שאני לא יודע לנבא את עתידם, אז אם נשים אותם בצד לרגע מחמת הספק – שום דבר לא הפיל אותי מהרגליים. היו יינות טובים מאוד, אבל לא משהו שלא מסוגל להתחרות עם יינות מקומיים מהקצה העליון של הסקאלה (לפחות בנקודת הזמן הנוכחית). מתוך חברים ששוחחתי איתם – המשפט הזה גרר הסכמה מאחד ומבט רצחני מאחר. היינות הטובים יותר לטעמי היו בכיוון הבשל, ודי שונים ממה שציפיתי. לעומתם היינות הלבנים שרים באוקטבה אחרת, מציגים ריכוז ועושר מצויינים וכל אחד משני היינות שטעמתי היה חוויה. אם יהיה שידור חוזר של הטעימה – אני ממליץ לכל מי שזה מסקרן אותו לנסות (טיפ: להגיע מוקדם מהשעה הנקובה ולזכות בטעימה שקטה יותר ופחות צפופה).

היינות

ככל שאני מתבגר אני משתדל להמנע מ'מטווח רשמי טעימה'. יותר ויותר אני מעדיף להשאיר את רוב מה שכתבתי בתוך הפנקס ולהביא לכאן רק את מה שהיה מעניין ביחס לאחרים כדי לא להאריך ולייגע את הקוראים. המחירים שאני מציין הם מחירי מדף לפני הנחות והחזרים.

Chateau Talbot, Caillou Blanc, St Julien 2007 – שם המשחק כאן הוא מינרליות. לצידה מופיעים לימוניות ועשבוניות אופייניים לסוביניון בלאן, ובפה מליחות-מינרלית, וחומציות אדירה. המון יין, עם ריכוז ואורך – ובעיקר עקביות באופי המינרלי-חומצי שלו מההרחה הראשונה ועד הסיום הבלתי-נגמר. מצוין. 200 ש"ח.

Chateau de Fieuzal Blanc, Pessac Leognan 2007 – יותר עדין באף מקודמו, עדיין משלב מינרליות-גירית איתנה עם לימוניוּת, יותר פרי באף וגם בחיך שנשלט הפעם ע"י החומציות. עוד יין מרוכז והדוק, הפעם פוזל יותר לכיוון הפרי שתורם למורכבות. עוד יין מצוין. 350 ש"ח.

Chateau Haut Bergey Rouge, Pessac Leognan 2007 – פירותי-קברנאי ממוקד, נפח טוב, עסיסי, חומצה טובה עטופה בהמון יובש – אבל מלוטש וקטיפתי. עשיר, שלם, ממלא את הפה. מראה פוטנציאל לטווח ארוך, אחד היינות שהכי אהבתי בטעימה. 250 ש"ח.

Chateau La Grave, Pomerol 2007 – דומה באף ליין הקודם, אבל בפה הוא סובב סביב הפרי, עם רמות בשלות די גבוהות והיובש כאן מעט חד יותר. בסה"כ יין נעים ומפנק, אבל לפחות בשלב זה של חייו הוא מעט פחות מאוזן מקודמו. 220 ש"ח.

5 תגובות

  1. שני הסנט שלי בנושא:
    1. יינות צעירים מדי.
    2. בציר ממש על הפנים, הוא ו 2002 נחשבים בעשור האחרון המאכזבים ביותר בבורדו.
    3. לא היינות הנחשבים של בורדו, זה דרג שלישי ורביעי אולי ללא קשר לדירוג של 1855.
    4. לפעמים בימי שישי בצהריים אני יושב עם כמה חברה קבועים שם ואז פותחים בורדו, בורדו שעולה בהתאמה. אז מבינים מזה בורדו ומזה יין ישראלי.
    5. זמן ליינות, לפעמים הם יכולים להפתיע.


    • אני רוצה רק להדגיש שהדברים שכתבתי מתייחסים ליינות שהיו בטעימה ולא לבציר 2007 כולו (שבוודאי לא מיוצג ע"י היינות שבטעימה וסקאלה המחיר שלהם).


  2. בציר 2007 זה בציר שאף אחד לא ייגע בו הרבה זמן. אני לא אתפלא לראות את המחיר שלו על הריצפה עוד כמה שנים.

    לאחר 2007 הבינוני להחריד, הגיעו:
    2008 הנהדר.
    2009 המעולה ועתיר השבחים.
    2010 שכנראה גם יהיה עתיר שבחים אך את זה נדע באפריל.

    לפני היו את 2004 שהיה לא רע בכלל.
    2005 שעד לפני 2009 ואולי עד לפני 2010 נחשב לבציר הטובה ביותר.
    2006 שאומנם נחשב לא מי יודע מה, אך במונחים של בורדו לפני עשור או שניים יכול היה להיחשב בציר גדול.

    צריך לחכות שיורידו מחירים לבצירים בינוניים. אף אחד לא יהיה מוכן לקנות את 2007 עם כשלושה שבוא אחריו. בציר 2007 זה בציר למציאות.


  3. " זה בדיוק מה שמבדיל אותי מאנשי מקצוע – מותר לי לא לדעת"

    תרשה לי לומר שמה שמבדיל אותך הוא היושר לכתוב שאתה לא יודע.
    בכל מקרה גם פרקר טועה בין סנט אסטייף לפומרול אז אתה יכול להיות רגוע.

    אהבתי את הפוסט


  4. […] על החיך היין לא ממש מחובר ולא מתרומם. פגשתי את היין גם בטעימת בציר 2007 – שם הוא היה מוצלח יותר אבל עדיין לא הרשים ביחס לשאר […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s