h1

מה יהיה עם הבציר?

אוקטובר 27, 2010

"אנחנו נורא שמחים שהבציר הזה נגמר – הוא היה לנו מאוד קשה"

במילים האלה פתח גיל שצברג (רקנאטי) ערב שאירח איש הענבים בנושא בציר 2010, שזה עתה הסתיים. לפני שאחזור לבציר – צעד אחורה. המון דיו וירטואלי (ואמיתי) נשפך בנושא שנות בציר. אם מדברים על צרפת, שם אין השקיה (לכאורה), אין תיקון חומצה (על הנייר?) וגשם בזמן הבציר זה מאורע לא-נדיר, יש חשיבות לשנת הבציר. לכן הכרזות של מבקרים על "בציר העשור/יובל/מאה/מילניום" (מחק את המיותר) תורמות בעיקר לנסיקה של המחירים ונדידה של היצרנים המוערכים מהישג ידם של חובבי היין אל מרתפי אוליגרכים.

אבל רגע. אנחנו בישראל. כאן יש יד על הברז של הטפטפות, כאן יודעים לעשות חילון – ועוד דרגות חופש רבות שיש ליינן ברמת הכרם והיקב, המאפשרות לו לשלוט על התוצרת ומקנות לו כלים לנסות להשתלט על האקלים החם. אפשר לדבר על בצירים גם בארץ: למשל – היה המון הייפ סביב בצירי 2000 ו-2003, שלא שתיתי משהו שהפיל אותי מהם בתקופה האחרונה, בעוד ש-2001 ו-2004 הראו לאחרונה כמה יינות מעולים. גם 2002 – המושמצת ביותר בעשור האחרון, השאירה אחריה כמה יינות שאפשר להנות מהם גם היום. אבל שניה – לפני שיורדים לרזולוציה של בצירים, השורה התחתונה פשוטה וקלישאתית: ביקבים טובים עושים יין טוב גם בשנים פחות טובות. זו כל התורה לדעתי על רגל אחת, וההרצאה שהייתי בה עסקה בנושא גם בבציר הנוכחי. אז גם אני קורא את בליל המילים על השוני בין הבצירים, אבל כמו באוסטרליה – ביקבים הטובים יש ידע וטכנולוגיה להוציא תוצר איכותי גם כשהאקלים מתעקש אחרת.

מהסיבות האלה, אני לא מתעניין יותר מידי במה שאני קורא על הבצירים בארץ וההבדלים ביניהם. עד עכשיו הקשבתי לקשיים השונים של הכורמים והייננים בסימפתיה, אבל לא התעמקתי יותר מידי כי סמכתי על היקבים שאני סומך עליהם – שהם ימצאו את הדרך להתמודד. ההרצאה באיש הענבים סיפקה הצצה מעניינת, לעיניים חסרות-שינה של ייננים שצברו מאז תחילת הקיץ קילומטראז' בלתי-נתפס בכבישים שמחברים בין הכרמים השונים.

 "מי שירוויח מהבציר הזה (מלבד יצרני החומצה הטטרית) זה הפסיכולוגים של הייננים"

אסף פז (בנימינה, ויתקין)

"בצרנו אדומים לראשונה לפני הראשון באוגוסט"

עירית בוקסר-שנק (ברקן)

בציר 2010. כמה עובדות: חודש יולי באירופה היה החם ביותר מאז שהחלו בתיעוד (אי שם במאה ה-19). אוגוסט בארץ היה החם ביותר מאז שהתחילו למדוד כאן. גם ינואר ופברואר היו מהחמים ביותר שנמדדו מאז קום המדינה, ובסה"כ נוצר רצף חום מדצמבר ועד מרץ – שהביא להתעוררות מוקדמת ולא אחידה של הגפנים מתרדמת החורף שלהם. לזה אפשר להוסיף עצירת הבשלה של כשבועיים קצת לפני החגים, שמלבד מריטת עצבים הוסיפה קשיים לוגיסטיים ניכרים ליקבים שמתוכננים לקלוט בהדרגה את כמויות הפרי שברשותם – ונאלצו לקלוט הכל בבום. נשמע קטסטרופה, לא? אז-

איך מתמודדים? הייננים הסבירו שבלנד בין זנים ובין כרמים מאפשר להם להתמודד עם חוסר האחידות ולפצות על חסרונות שהתגלעו בכרמים עם יתרונות של כרמים אחרים. ברמת הכרם, ההשקיה הייתה נדיבה יותר ביחס לשנים האחרונות, וברמת היקב, אני מעריך ששקי אבקות החומצה הובהלו מהימ"חים (וגם כאן – יינן טוב יודע להרגיש מתי די). במפתיע, דווקא בחמסין כזה – ברקנאטי ובבנימינה מדווחים על הפתעה לטובה באיכות הזנים הלבנים.

למה אפשר לצפות מהיינות? לא רק בלנדים של זנים – בלנדים של חלקות ואזורים גם ביינות הזניים. בבלנדים הקיימים וביינות העל יתכן שינוי ניכר במקורות הענבים, כאשר כרמים צפוניים עשויים להידחק מעט למטה לטובת אזורים אחרים שנפגעו פחות.

כשהאקלים נוח לענבים יותר קל לעשות יין. עכשיו היה קשה, מאוד – וזה מה שמפריד את המוץ מהתבן, את הגברים מהילדים. הנה הזדמנות ליקבים להוכיח את עצמם. חלק מהיקבים הקטנים עלולים להתעלות באופן יחסי, בעוד שחלקם עלולים להתגלות במערומיהם. אני מוכן להתערב שאת ירדן קברנה 2010 נוכל לשתות ב-2020 בהנאה, והסמן הימני הזה מעיד לרוב על שאר יקבי האיכות – היציבים והעקביים.

בשורה התחתונה – למרות מזג אוויר זוועתי, אני לא ממהר להספיד את הבציר. יקח עוד זמן עד שיינות האיכות יגיעו לשוק, ואין צורך להתרגש מנבואות זעם שעלולות להגיע בהמשך.

הכותב נכח בהרצאה בתור אורח של איש הענבים.

3 תגובות

  1. כל נושא הבצירים באמת פחות משמעותי, אם כי בטווח הארוך ניתן לראות קצת שוני בקרב יינות מתיישנים.

    דיברת על 2002 שזו דוגמא מצויינת לשנת בציר שבטווח הארוך, היינות שיוצרו בה, התגלו כלא פחות מוצלחים אם כי שונים באופיים, מבצירים אחרים באותם יקבים.


  2. לפי מה שהבנתי השנה מכמה שיחות שניהלתי עם ייננים ובעלי יקבים לאחרונה גם בדרום (נגב – בן שושן וקדש ברנע למשל), גם במרכז-צפון (יקב יפו, אלונה וגבעות) וגם בצפון הרחוק יותר (מילס, רקנאטי וברקן שהזכרת) שררו תנאים מאתגרים במיוחד. הסכמתי נתונה לך לחלוטין שאכן במקרים כאלה כשרון היינן בא לידי ביטוי עשרות מונים יותר מאשר בשנים "נורמליות".
    באשר לאסף פז ולגיל שצברג\עידו לווינסון שציטתּ לעיל הרי שאני סמוך ובטוח שתחת ידיהם התוצאות הסופיות עתידות להיות מצוינות ואף למעלה מכך, ואולי נזכה לכך שהשנה הזו תזכר כשנת יינות לאספנים נדירה באיכותה.
    ואגב- מפתיע אותי מאוד לטובה הרוזה של דלתון שמונח פה לידי בכוס, מציע מרירות הדרית של אשכולית לא בשלה מספיק בשילוב חמיצות מעולה המאוזנת היטב עם המתיקות החצי-יבשה של היין שמזכירה תותים בשלים מעט יותר מדי, כאלה שכבר מתחילים להתרכך, יחד עם ארומות סוביניון-בלאניות של פירות טרופיים דוגמת אננס, מלון, אפרסק וליצ'י אבל מינוס הפטרוליות שמאפיינת אותו כשהוא מתחיל להתחמם.
    קרא לי שיכור עם כל ההשתפכויות הללו, אבל אני מרוצה מהיין הזה עד למאוד.


  3. […] ספשל רזרב 2006-2008 – נפתחו זה לצד זה באיש הענבים. מאז שאני מכיר את הסדרה היינות האדומים בה היו נדיבים עם […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s