דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

תחנה ראשונה: סמיר, הקצב המיתולוגי מפאתי טבעון. אחרי כמה תנועות סכין ובמיומנות של מנתח הופשטו נתחים יפים מהשומן שסביבם. השלל: ארבעה נתחי סינטה וארבעה נתחי פילה שמנמנים (המחיר – דו ספרתי).

תחנה שניה: הכביש החשוך והמפותל נגמר מהר בכניסה לתמרת. נגיעה קצרה של הבשר במחבת לוהטת, שתי דקות מכל צד והחדר מתמלא בריחות פותחי תאבון. הבקבוק פתוח ונושם מזה זמן מה, חולץ איברים לקראת ההופעה.

Santa Cruz de Artazu 2003 – התחיל סגור וקמצן, אבל כשהערב התקדם הוא הלך ונפתח. היין יותר "סגול" מהאופי ה"אדום" שציפיתי מגרנאש, ולרגע היה אפשר להמר על סירה. גם התיבול העדין תרם לתחושה ה"סירתית". ליין יש מבנה טוב וריכוז – אבל כל זה מגיע באופן מאופק, בלי שיש יותר מידי ממשהו.

אם שופטים את היין בפני עצמו – אז הוא מספק חבילה מאוזנת ונעימה, אם כי עוד קצת מורכבות הייתה יכולה להרים אותו. מה שהרים את היין בפועל זה הקונטקסט. במקום ששני אנשים יאכלו ארוחת ערב בביתם, בקבוק – כזה או אחר מהווה מצע או תירוץ לערב בין חברים, אוכל טוב ושיחה. אז בקונטקסט של החוויה הכוללת, היין עשה מעל ומעבר, ומחזיר אותי למשפט השחוק והנכון – This is what wine is all about.

תודה שוב למיכאל על היוזמה והאירוח. לחיים.