h1

סעו ליהודה

אוקטובר 6, 2010

הפסטיבל

בתחילת השבוע הוזמנתי לאירוע שפותח את פסטיבל היין של יקבי יהודה, שימשך כל החודש. המסקנה היא פשוטה, ברורה ומופיעה בכותרת. במועצה האזורית השכילו, בהרבה מחשבה, שיתוף פעולה ורצון טוב מהמשתתפים – לתת חוויה תיירותית איזורית שסובבת סביב היין. לא צריך את הפסטיבל בשביל לנסוע לאזור היפה הזה – אבל הפסטיבל הוא גם "תירוץ" לבוא, וגורם לכך שדלתות שבד"כ סגורות ללא תיאום מראש יחכו לכם פתוחות ומזמינות.

אז סעו להרי יהודה – כי שווה לנסוע לשם גם  בלי קשר לפסטיבל היין. בגלל הנופים היפים, בגלל האוויר הקריר, ובגלל המגוון של הדברים שאפשר לעשות שם. לא על היין לבדו: הפסטיבל מאפשר לחובבי יין לעשות דברים שהם לא יין, ולאנשים שאינם חובבי יין כבדים לעשות דברים שהם גם יין. על מה אני מדבר? בירה למשל, גבינות, אופניים, יצירה, אוכל ועוד… שיטוט זריז באתר יעזור לתכנן את המסלול.

בגזרת היין – כמו שאפשר יהיה להבין ממה שכתוב בהמשך על היינות – בכלליות, היקבים הידועים מספקים את הסחורה בעקביות, וחלק לא מבוטל מהיקבים הלא מוכרים עדיין בשלבים ראשוניים ועתירי בעיות, תקלות ופגמים בתהליך ייצור היין. למרות ועל-אף, הייתי ממליץ לשלב בטיול יקב מוערך עם יקבים שלא שמעתם עליהם בחיים. זו ההזדמנות שלכם להכיר יקב חדש, את הסיפור של האנשים שהחליטו לעשות יין (ולא בשביל להתעשר), תוך שאתם משוטטים בין נופים ובין כרמים. קחו את הסיכון שהיין עלול להיות לא משהו – ותגלו מאחוריו אנשים מקסימים שעם מספיק סבלנות ועזרה ישתפרו בסופו של דבר. Worst case – הרווחתם סדנת פגמים ביין, אבל מקרים כאלה גרועים הם נדירים, אם בכלל.

היינות

אין לי כוונה לסקור את עשרות היינות שהוצגו – אלא לחלוק טעימות. ביקבים המוערכים אין הפתעות, ואתם לא צריכים אותי בשביל לדעת שהגארנד וין 07 (מגנום) מצוין. דוכן משמאלו, דורון רב הון מזג לי את בציר 2009 מהסוביניון בלאן של עמק האלה – שהולך לכיוונים בשלים יותר ומתעלה בעיני על הבצירים הקודמים שטעמתי ממנו – מוצלח מאוד. הקור בכרם נס הרים ממשיך לעשות חיל עם הזן.

 יקב טפרברג ממשיך להוכיח שאפשר לעשות יינות טובים במחירים נוחים, והקברנה רזרב 2007, במחיר דו ספרתי מעניק הרבה קברנה, עשיר ומדויק. צובה עשו עבודה טובה עם יין הדגל שלהם, מצודה 2007 עם קריצה רחבה לכיוון אלגנטי ונגיעות ירוקות נעימות. בשכונת ה-90 שקל אני חושב שזו התגלית החדשה שלי.

צילום קבוצתי של יינני האזור – כמה זיהיתם?

ביקבים הפחות מיינסטרימיים משרעת האיכות רחבה. בקצה אחד של הסקאלה אפשר למצוא יציאות מוזרות, מתוקות למחצה, שחלקן על סף פגומות (במקרה הטוב). לעומת המקרים האלה, אפשר למצוא יקבים שמייצרים יין שהוא לכל הפחות מעניין ולעתים גם מצוין. אחד היינות המוצלחים שטעמתי באירוע היה כזה – ג'נבא 2006 של משק הנס שטרנבך, שהיה בשל, חלק ונעים מאוד לשתיה. הבקבוקים האחרונים שנותרו ביקב מוצעים למכירה במחירי-אוליגרכים – אבל הבציר הבא – 2008 מוצע במכירה עתידית במחיר של יראון (בארגזים). מהצד השני של קסטל פגשתי את היינן של יקב ענבה (Anava ולא ענבא), יקב קטנטן שעושה כמה אלפי בקבוקים ומייצא חצי מהם. בדוכן שלו טעמנו פינו-נואר 2007. זה אולי לא היין הכי מאוזן ששתיתי בחיים, אבל זה בהחלט הכי פינו-נואר ששתיתי מישראל, עם גוף דקיק ורזה, הניחוח הטחוב, הצבע הבהיר וקצת יותר מידי טאנין מתקתק בשביל הסגנון אבל בכל זאת – אי אפשר לפספס את הזן. אלמלא מחיר של ~170 ש"ח לבקבוק – הייתי אפילו ממליץ לנסות אותו.

      

2 תגובות

  1. באמת עושה חשק לנסוע


  2. […] האלה – שפתוחים עכשיו למבקרים במסגרת פסטיבל היין של יואב-יהודה עושים בירות חצופות ומעניינות. Deep Soul עשויה משעורה, […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s