h1

ארוחת שישי

אוגוסט 7, 2010

כשרותם דיבר איתי בפעם הראשונה על ארוחה אצלו מיד ידעתי איזה יין ישלף מהמקרר לכבוד המאורע. התארחנו שישה חובבי יין בדירה היפה של רותם ויעל, שפינקו אותנו בארוחה מצוינת – תודה!

ליין שהבאתי ולי יש היסטוריה, ובפעם האחרונה שטעמתי אותו הוא גרם לי לקנות את מקרר היין הראשון שלי. אני שמח לדווח שגם הבקבוק האחרון שהיה לי עמד בהצלחה במבחן הזמן, אחרי שמצאתי סיטואציה לפתוח אותו עם קהל שיעריך אותו.

ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפקק: שחור בבסיס בלבד, יבש בהיקפו, במצב textbook – מדויק כמו ניתוח – מספר את הסיפור של היין. הבציר המוצלח של היין הזה ממשיך לנפק הוכחה אחרי הוכחה לעקביות וליציבות של סדרת ירדן – ששורשיה הם שורשי תעשיית היין המודרנית של ישראל. מה יש לספר על היין? מריח כמו קברנה טוב, לא בשל, מראה בשוליים של הפרי סימני אדמה ותיבול. מחזיק יפה עם חומציות ויובש שמשולבים בפרי ויוצרים תחושה חלקה של רוך ועדינות, שמשוועת ללגימה הבאה. זה מראה שכל מיצוי הפרי והעץ שמתבלטים ביינות האלה בתחילת דרכם צועדים ביחד עם השנים לכיוון של יין מאוזן ומהנה. אני מקווה שזה עדיין רלוונטי עבור הבצירים החדשים וגרסאות הכרם היחידני החדשות – עתירות הבשלות והאלכוהול. שורה תחתונה: אחד מהיינות הטובים בארץ, הסבלנות משתלמת. תסלחו לי שאני לא מתרגש מהטרנד החדש של "בלנד על".

לפניו שתינו טוליפ לבן שהיה מוצלח כמו בתחילת השבוע. אחרי הירדן עברנו לסוסון ים, החבית של בן ודורון 2007 – מדובר בשני חברים שדוגמים חביות ביקב סוסון ים ומכינים כל שנה בלנד משלהם. את הבלנד הם מבקבקים תחת התווית "בן ודורון" ומוכרים במחיר דו-ספרתי נוח לחברים, בשישיות בלבד (פרטים נוספים). היה קשה להרשים את השולחן אחרי הירדן, אבל בכל זאת יש שם הרבה פרי עשיר ומרוכז, תיבול ניכר וחומציות לא רעה. בפה הטאנין קצת לעיס וגס, מה שמעיד על הגיל הצעיר של היין, אולי שנתיים נוספות בבקבוק ירגיעו את העניין.

לפני הקינוח, d`Arenberg Laughning Magpie 2007 היה די מוזר – סגור, המון חבית באף ובפה, יותר מידי תיבול. בקבוק לא מצטיין – או שצריך עוד זמן? את בציר 2005 שתיתי בגיל דומה והוא זכור לי הרבה יותר מוצלח.

לקינוח – לגאבולין, Distillers Edition 1993 – היה מוצלח וטעים, אבל לא הבחנתי בהבדלים משמעותיים לעומת גרסת ה-16 שנה הרגילה שיש אצלי בבית. יכול להיות שזה בגלל שלא שתיתי ממנה מזמן…

תודה לכל המעורבים, על האירוח, על היינות ועל החברה.

9 תגובות

  1. מרגש לראות יין ישראלי שמפיק שבחים כאלה אחרי יישון יחסית ארוך במונחים ישראלים. יצא לי לטעום את בציר 2007 בשבוע שעבר ונהניתי מאוד.  


  2. רק תיקון קטנטן.
    הלגבולין הוא 1993.


  3. בדיוק רציתי לתקן ההקדימו אותי.
    בכל מקרה ליאור אני לא מאמין שלא תרגיש את ההבדל בין לגבולין 16 ללגבולין 16 DE. הם מאוד שונים באף מבחחינת המתיקות עוצמת העשן והמורכבות. השרי שם נותן הופעת אורח שמגיע לו אוסקר…

    גרסת 1991 מעולה
    לגבי 1993 לא טעמתי.


    • גם בלגאבולין 16 הבסיסי אני זוכר שרי. בכל מקרה, היות ולא שתיתי ממנו לפחות שנה אני חושב שההשוואה שלי חובבנית למדי – כמו שכתבתי בפוסט.


  4. שמחנו מאוד לארח אותכם (:
    אין ספק שזה יין שמהווה סמל סטטוס ישראלי בכל מה שקשור ביכולת התיישנות. יין פשוט מעולה.

    לגבי הלגאוולין – אני בעיקר סמתי לב לכך שהוא מתקתק יותר ופחות מעושן מהגירסת 16 הרגילה. כדיז'סטיף אני חושב שהוא מוצלח יותר, כליווי לאוכל או בפני עצמו הייתי מעדיף את הגירסה הרגילה.


    • לרוב המאכלים אני לא מצליח לראות ויסקי בתור מלווה (אני יודע שיש מומחים וספרים שחולקים עלי).


      • גם אני חשבתי כך פעם. עד שנתנו לי ללוות סנדוויץ רוסטביף שזה עתה יצא מהתנור עם לגוולין.
        זה היה מעולה, יופי של שילוב.


  5. […] מקבלים מחמאות גם הם. מאחורי היקב עומד דורון עומר מהצמד 'בן ודורון' שרקחו בעבר בלנדים מוצלחים מחביות של סוסון ים. הענבים […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s