h1

פטיט סירה חדש בשכונה

פברואר 2, 2010

גילוי נאות: אני מתלהב מפטיט סירה. עוד לפני שגיליתי את המיתולוגי של ויתקין מצאו חן בעיני הניסיונות האזוריים של כרמל. השקת יין זני כזה היא תירוץ מספיק בשביל לקפוץ שוב ליקב צ'ילאג. כמו שיודעים לעשות ביקב – האירוח היה ידידותי במיוחד, עם צוות חייכן ונעים. לפני הביקור אצל חתן השמחה, חיממתי את החיך עם סדרת הביניים סולו ועם היין הגבוה – פרימו.

בחזרה לדברים שכתבתי בביקור הקודם ביקב, הבידול של היינות מושג כאן באמצעות התרחקות מבשלות יתר, מיצוי הפרי רגוע – יש מי שיגיד על סף הקמצן. היקב גם מחזיק את היינות אצלו עד שהם מוכנים לשתיה – על חשבון תזרים המזומנים, מה שהם מכנים בגאווה slow wine, או: יין שלוקח את הזמן.

כל זה מוכר ומכובד, אבל אני טועם יותר ויותר חבית ביינות. היקב מתגאה גם ביישון ארוך יחסית בעץ, כאשר היינות הגבוהים מבלים סדר גודל של שנתיים בחביות. אני לא מדבר על עץ קלוי מאוד ומקורמל – אבל עדיין יש תחושה שהרוגע של הפרי לא מתואם עם נדיבות החבית. לא מדובר פה על יובש אגרסיבי שצריך זמן להיפתח, אלא על טעמי החבית עצמם, שלא בטוח שיתרככו עם הזמן. לא משהו מוגזם, בכל מקרה. על מנת לבדוק את הנושא הצטיידתי ביציאה בבקבוק סולו קברנה למעקב עתידי.

צ'ילאג פטיט סירה 2006 בעל צבע אדום בהיר יחסית לדודניו הסגולים-שחורים. רק סחרור ניכר בכוס משחרר משהו מהריחות הסגורים שבו, עם פרי אדום (אולי אפילו רימון), קליה, אדמה, ושמץ מהבשרניות שאני משייך לזן. בפה אין בכלל על מה לדבר, היין הדוק, סגור ועדיין קמצן, עם יובש שבועט בלסת ולא מרפה. אין מנוס מלהשוות אותו ליין שקובע את הרף של הזן הזה – ויתקין. בהשוואה, צ'ילאג הרבה פחות בשל-מרוכז, מציע טעמי פרי מאופקים יותר, עם יותר נוכחות של חבית. ויתקין יותר פרוע, בשל על סף המתוק – וצ'ילאג, למרות העצמה והחספוס – רגוע יותר.

באמת שהיה מעניין לצאת עם 3-4 בקבוקים כדי להתחיל לפתוח אותם עוד שנתיים ולעקוב – אבל לא עשיתי את זה. המחיר: 220 ש"ח 'רשמי', 170 ש"ח מחיר השקה. אני מכבד ומעריך את עבודתם הקשה והמוצלחת של אנשי היקב, אבל יש פה את מה שאני מגדיר כסינדרום אבידן. הסבר בקצרה: אם אתה מייצר חבית-שתיים של זן אקזוטי – אתה יכול לגבות עליה כל מחיר שתרצה ויהיה מי שישלם. אני מכנה את הסינדרום על שם יקב אבידן כי לדעתי הם היו חלוצים בגרנאש, או למעשה בלתמחר את החבית הראשונה שנעשתה ממנו ב-250 ש"ח לבקבוק. יש גם דוגמאות גשומות אם תצפינו לרמה – ודוגמאות נוספות… בכל מקרה, למרות העניין ולמרות החיבה שלי לזן – לא אשלם כפול מיינות פטיט סירה אחרים (כן, גם אם משווים מחירי השקה). אני מכבד את הזכות של היקב להתפרנס מעבודתם – ואם השוק מכתיב ומשלם מחירים כאלה – הם מוזמנים לתמחר את היינות כראות עיניהם.

בהקשר של ההתלהבות שלי מהזן – קניתי בזמנו את הרזרב של יקב יפתחאל, ואחרי זה ראיתי שרוגוב קצת קטל אותו אבל לא התחרטתי על הקניה. המאה וקצת שהוצאתי על ה"שיגעון" שלי נראו לי סבירים. את תחום המאתיים ש"ח אני מוכן אולי לשמור למרגלית ולקסטל – שגם שם אני לא משוכנע שכל היינות תחרותיים מול הייבוא. לחיים ובהצלחה.

אבי הלוי על ההשקה – גם רותם מדווח

10 תגובות

  1. מסכים לחלוטין עם מה שאתה מכנה סינדרום אבידן.
    נראה שעל אף הגישה היפה של אורנה צ'ילאג לגבי יין, גם היא חטאה בסינדרום.

    חבל.


  2. לעניות דעתי היא לא חטאה – זה האופי של השוק שמאפשר תופעות כאלה ומכתיב מחירים כאלה.
    ככתוב – אני לא כועס על הגישה, אני מברך על היינות ומאחל בהצלחה


    • החטאה נאמר באופן הומוריסטי.
      אני מודע לשוק וגישתו, אך חשוב לזכור שלא כל היקבים עושים את המהלך הזה.


      • נכון, ובעיקר מהם אני קונה


  3. צחקתי עם אסף בדרך להשקת הזן והבקבוק שמא נעשה אני והוא איזה יין מהפכני, בומסטי, מעניין ומסקרן נעשה ממנו חבית אחת בודדת כ-300 בקבוקים ונמכור את זה במחיר של 350 ש"ח היחידה במחיר ההשקה כאשר כ"א רשאי לא לקנות יותר משלושה בקבוקים ובמחיר הרשמי 420 ש"ח חבית יחידה לא? ועל זה נאמר פראירים לא מתים הם רק מתחלפים. או אם לדייק שהמעה בכיס לא חסרה אין ייחוס לגובה המחיר שמופיע על התווית. בקיצור לא בשבילנו ושגברת צ'ילאג היקרה תשמור על יינותיה לאנשים אחרים. גם כך לא מובן לי למה אני צריך לשתות ליקר ביין גובה האלכוהול ביינותיה הוא מטורף ולא מובן ויותר מזכיר את היינות בפוסט הנוסף למטה ראה ערך אמרונה. אבל מקרה מילה טובה על זה שלקחה את הזן המעניין הזה והמסקרן שאישית אני מאוד אוהב והפכה אותו ליין זני. שאפו.
    אגב התלבוטיך לגבי יפתחאל יין לא רע כלעצמו אך עדיין לטעמי גם יקר מידי, 100-120 גג הייתי מקציב לו. ראוי לציון מונק של סוסון ים פצצת פרי מטורפת ובעלות של 140 כמדומני מחיר שפוי יותר ומוצדק וזאת עוד לפני הנחה.


    • שרון, המחיר שאתה מתאר לפטיט סירה של יפתחאל זה המחיר האמיתי של היין ושילמתי אותו. אני חושב שהוא פחות מוצלח מאשר ויתקין – אבל עדיין קניתי אחד גם מזה כי המחיר שלו עוד מתקבל על הדעת, לדעתי.


    • היי שרון,

      טעמתי היום את המונק 08, איזה יופי של יין. זה יין אני קונה בקביעות מזאב לאורך השנים, כל פעם שלישיה. נכון, יקר אך מספק חוויה של פצצת פרי בלי עץ ובלי הרבה אלכוהול.
      עוד שנה יש מצב שאני עושה טעימה של מונק על ציר הזמן. אגב, יינות ישראליים, אני מניח שהכי יקר שאני מוכן לשלם זה בסביבות 150 ש"ח. יינות תוצרת חוץ זה כבר קיק אחר.


  4. […] באתר יינות ישראל בפוסט שכתב אבי הלוי וגם בבלוג של  דרינקינג Categories: יין ישראלי תגים:יין, יין ישראלי, ישראל, פטיט […]


  5. זה עניין של טעם והמונק דיבר אלי יותר מצילאג' ברמה העקרונית אני אוהב יינות שהם פצצות פרי מטורפות. למרות שעם השנים נפתחתי לעוד הרבה סגנונות. לגבי המונק ניתן לקנות אותו במכירה עתידית או בשישיה בעלות נמוכה יותר. אולי שווה להצטרף ביחד לקנייה כזאת. מיש רוצה שידבר איתי נעשה קנייה מרוכזת אצל זאב.


  6. הי
    מסכים על כל מה שכתבת לגבי היין.
    בעיקר בסוגיית המחיר.
    אגב- במחיר הרישמי של ויתקין כרגע- 110 אם אני לא טועה הוא הפ.ס. הכי שווה בשוק, ובלי ספק(שוב מסכים איתך) הגדול מבינהם.
    במחיר העתידי שלו~85 כמדומני העסקה הופכת להיות כזו שאי אפשר להתעלם ממנה ובלי ספק אחת הטובות הישראלים היום.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s