h1

איטלקי של חורף

פברואר 1, 2010

או לפחות – אחד האיטלקיים של החורף…

שורה מכובדת של יינות חיכתה בחדר החמים בבורגתה, ממתינה לטעימה אנכית של טומאסי. באמת שניסיתי – להבין את הסגנון ולהתחבר אליו, אבל לכל היותר מצאתי יינות טובים ומהנים. הקווים המאפיינים של הבשלות, האלכוהוליות והחריפות ממקמות את הבחור – אולי איפשהו ברבע הדרך בין יין מודרני לפורט לטעמי. אני מבין את הקסם שבו – ריכוז ובשלות עם חריפות מרירות, האופי, הרבדים שהוא מפתח עם השנים. עם זאת, בסה"כ, לטעמי הריכוז הזה והאלכוהול, גם כשהם מחוברים היטב – קצת כבדים מידי, אפילו בערב חורפי, ובטווח מחירים כזה הייתי בוחר במגוון יינות אחרים – חלקם גם מאפשרים לאוכל לדבר לצידם וניתנים לצריכה ובטמפרטורת-סביבה שאינה שיא החורף. יכול להיות שאני צריך לטפס לדרגות מיוחסות יותר של האמרונה על מנת לעמוד על קנקנו – אבל נכון לכרגע הסגנון פשוט לא מדבר אלי.

Tommasi Amarone Classico 1997 – הגיל של היין ניכר. אדום בהיר חום, עם רבדי מוקה-קרמל, טבק ואדמה שמאפילים על הפרי, וגם נגיעה של אלכוהול. בפה די רך, מתקתק, שאריות חבית וסיום מתובל חריף. היין לא הלך לעולמו אבל הוא בבירור אחרי השיא. למרות שיש בו חן הוא מרגיש עייף, לא מחזיק את האלכוהול (14.5%)

מודל 1998 – רענן בהרבה, באף פרי קפה ושוקולד, בפה פרי מתוק טיפוסי, חומציות במידה, חריפות קלה, סיום פירותי-יבש שלא נגמר. היין בשיאו, מראה ריכוז ואיזון (15%). טעים ומהנה.

מודל 2000 – אדום בהיר, שזיף מרוכז מרחף מעל האף הפירותי, שוקולד ואלכוהול. בפה הוא מוצק, פירותי, חומצי, חריפות עדינה ומרירות טיפוסית. סיום פירותי-חומצי-מתובל, ממשיך וממשיך. מרוכז וממלא את הפה, היין הכי טוב ששתינו. יותר אמרונה (15%)

מודל 2003 – סגול, אף בשל יותר מקודמיו אבל עדיין המוטיב שוקולד-שזיף מדבר, קליפת אשכולית. הבשלות של היין מורגשת גם בפה, שם היין מוצק, החומציות והיובש תומכים בבשלות, ומשתלבים בה כל הדרך לסיום שלא עוזב את הפה. דחוס, מהוקצע ומודרני למהדרין. טעים.

מודל 2004 – יצוק באותה תבנית כמו בציר 2003, אבל כאן מורגשת בוסריות, הריחות והטעמים עדיין סגורים והטאנין עדיין גס. עוד זמן.

מודל 2005 – בשל, פירותי מאוד, מתיקות מורגשת, מרקם שמנוני-גליצריני. בשל, בשל מידי. נמכר כיום ב-270 ש"ח

תודה למיכאל ולמשפחתו המקסימה על הארגון ועל האירוח, ותודה לגברת אורנה רובינזון, נציגת היבואן שקד שהנחתה את הטעימה בקצב נינוח ובאווירה מהנה.

8 תגובות

  1. אין צורך לטפס לדרגות מיוחסות יותר של האמרונה על מנת לעמוד על קנקנו. כנראה שהסגנון באמת אינו מדבר אליך.
    הבצירים המוצלחים יותר של טומאזי הינם 1998 והמוצלח יותר – 2005. מבחינת תנאי אקלים, שנת 2003 היתה שנה פחות טובה והיין יצא פחות מאוזן.
    אמרונה טומאזי 2005 ניתן להשיג ב 200 ש"ח.


  2. מישהו יכול למצב את 2001 מול השאר, יש לי בקבוק שאשמח לדעת מתי לפתוח אותו


  3. היין כבר ראוי לשתייה. במידה ונשמר בתנאים מתאימים, קיים סיכוי שישתמר לעוד 8 שנים.


  4. חביבי, אצלך המוטו המוביל בכל אחד מהסמי-ביקורות יין עליהם אתה כותב הוא המחיר. בעצם שום דבר לא מדבר אליך יותר מאשר המחיר. אלא אם כן הזמינו אותך לטעימה כזו או אחרת ולא נדרשת לשלם אז הסמי ביקורות משתנות….להגיד על יין של טומאסי משהו שהוא לא פחות מבנאלי ולנסוע ליהוד לשתות מיץ מרוכז בחביות 24 חודש טושוב להתלונן על המחיר זו אווילות לשמה. אלא אם היה מדובר על היין של ויתקין על כל יין של ויתקין או אז ההשתפכות והלקקנות הן בגדר אומנות צרופה


  5. חביבי, כשמדברים על יינות בטווח מחירים רלוונטי מבחינתי – אני מתייחס למחיר. כשמדברים על יינות ב-250 שקל – אלו יינות שאני פוגש רק בטעימות ולא נכנסים לי לרדיוס של הקניות (כמו הרוב המוחץ של היינות שאני טועם בטעימות בבורגתה ובתמרת). היות ואני לא קונה יין במחירים כאלה – זה לא הגיוני שאדבר על מחיריהם.

    לגבי הניסיון שלך לקשור בין חוסר הניסיון שלי באמרונה (שמוצהר בתחילת הפוסט), לבין ביקורת על המחיר של יין אחד של צ'ילאג, לבין החיבה המוצהרת שלי ליקב ויתקין: כדי לא להדרדר לרמת הכתיבה שלך – זה מעיד יותר מהכל על מרמור עז שמפעפע בך – וחבל. לדעתי יין אמור להיות כיף ואני ממליץ לך לשתות משהו טוב במקום להתעסק בדברים שגורמים לך מרמור ולעצבן את עצמך לשווא.

    אגב, מרוב מרמור/עוקצנות, לא הבנתי אם אתה קוטל את הפטיט סירה של צ'ילאג או את הביקורת שלי עליו – או מנסה להרוג שתי ציפורים במכה אחת…


  6. אני מנסה להיכנס לראש של נמרוד והוא עושה קצת סלט אבל מאידך גיסא אני גם מבין למה הוא חותר.
    לגבי המחיר אתה תמיד מציין אותו יש בזה מן החיוב ויש בזה מן השלילה תלוי איך מסתכלים. יין טוב בעיני האחד שמוערך כיקר בעיני השני ולא טוב אולי יקומם את זה שחושב ראשון. עכשיו היה לי "וכוחון" עם רותם על אותו דבר בנוגע לרד פואטרי קאריניאן, אני חשבתי שהוא יקר מידי מכיוון שהוא לא בדיוק מצא חן בעיני, רותם השתומם מדעתי על המחיר. בעיניו זה היה זול והוא גם אהב את היין.
    מסקנה – עניין של גישה.
    לגבי המשולש: אמרונה- צילאג-ויתקין אני מעריך שמכיוון שקטלת את האמרונה יין שמן הסתם מדבר אל נמרוד,(ואגב גם אלי), הוא הקביל אותו לאותו פצצת פרי מוגבלת של צילאג' בדמות הפטיט סירה. אגב ניתן להשוות במובן מסוים שכן מדובר בשני יינות מאוד כבדים וריבתיים. אבל יחי ההבדל הקטן בינהם ובין היקבים וכפי שציינת 220 ש"ח זאת חוצפה ישראלית. לטומאסי מן הסתם יש "פריבלגיה" כיקב מן הסתם ששמו הולך לפניו לגבות עוד סכום כזה על יין שנעשה בשיטה מאוד מיוחדת,(בין אם אתה אוהב או לא אוהב), השיטה עדיין מפרכת קשה, תובענית ושונה.
    לגבי ויתקין אפשר להגיד בלשון המעטה שיש לך חיבה עמוקה אפילו מידי ליקב וזו זכותך הלגיטימית, כמו שלי יש אהבה מיוחדת ליראון של הרי גליל עליו אני ממליץ בכל הזדמנות לכל חובב יין מתחיל ומתקדם. אולי וזו בגדר דיעה לא צריך להשוות את ויתקין לכל יין או יקב אחר, למרות שבמקרה הזה עדיין לא השווית אותו לטומאסי איך שהוא נמרוד יצר שרשרת מוזרה כזו.
    שאלה שכן צריכה להשאל על ידך או אם לדייק ע"י נמרוד היא: באם הינך חובב יינות בסגנון אמרונה ואפילו שלא בתקופת חורף, אז מדוע ללכת מראש לטעימה כזאת וסתם להוציא כסף על משהו שאתה חושב שלא יעניין אותך. אני למשל לא הייתי מוצא את עצמי הולך לטעימת בורגון אדומים, הם לא מדברים אלי ולא היית מוציא גם כסף וגם מבזבז את הזמן שלי מראש בידיעה שאני לא אהנה ממשהו שיש סיכוי מראש שהנאה שלי אליו תהיה פחותה עוד לפני שהרמתי כוס ראשונה לאף.
    ולסיכום: אחרי שכתבתי יותר מידי וניסיתי להבהיר את הדברים בהצלחה או שלא מקווה שיחזור לשרור שוב שלום בהיכל. ובנימה אופטימית זו נאמר שוב לחיים.


    • שרון,

      אני לא מסכים עם הפרשנות של התגובה של הבחורצ'יק (למשל הוא כותב שהטומאסי לא מוצא חן בעיניו). לדעתי לא הבנת את הכוונה שלו – לפחות לא כמו שאני הבנתי אותה, ובכל מקרה זה לא משנה. העניין הוא שהאדון צבר טינה על משהו והשתמש בכפתור התגובה בשביל לשחרר אותה. סוג של טוקבק-YNET, אולי בלי שגיאות הכתיב, ולכן אני לא חושב שצריך לקחת קשה את הדברים ולהתאמץ ולחפש משמעויות. שישחרר קיטור.

      לגבי מחירים: כמו בכל הטעימות שמארגן מיכאל ראב – מדובר ביינות מתיישנים שאין להם מחיר. 2005 – ציינתי מחיר. לגבי התייחסות למחיר – אני לא קונה במחירים כאלה ולא קונה אמרונה ולכן אין לי משהו חכם להגיד על המחיר הזה.
      לגבי המחיר של צ'ילאג – אני מבקש שלא תכניס לי מילים לפה. לא אמרתי שזו חוצפה ואני לא חושב שזו חוצפה! זכותם לגבות כמה שהם רואים לנכון – יקב זה עסק. השוק מכתיב את המחיר – וכל מה שכתבתי כאן ובמקומות אחרים זה למה אני לא אקנה במחיר הזה.

      למה ללכת לטעימה של משהו שאני לא אוהב? זה בדיוק הטעימות שאני מחפש. אולי זו הזדמנות לעמוד על הטעות שלי? אולי אני אלמד משהו חדש שלא ידעתי? אני לא אוהב לפסול מראש, וטעימות כאלה הן בדיוק הזדמנות ללמוד משהו חדש בלי להשקיע מאות שקלים בבקבוקים שלא בטוח שאוהב – אם כבר השיקול הכספי…


  7. לנמרוד, שרון וליאור

    ראשית ולפני הכל, חשוב שתזכרו כי מדובר בבלוג של ליאור, וזכותו המלאה לרשום בו את כל העולה ברוחו!

    נמרוד – זכותו של ליאור לאהוב את ויתקין ולהמליץ עליהם בכל הזדמנות שיש. זכותו של ליאור לא לאהוב את יינות אמרונה או צ'ילאג. זכותו של ליאור להחליט שמרכיב חשוב בדרך בא הוא מבקר יינות הינו מחיר היין.

    שרון – אני מסכים לחלוטין שיינות שונים מדברים לאנשים שונים בדרכים שונות. אני חושב שחשוב להשתתף בטעימות גם של יינות שאתה פחות אוהב (או במקרה זה פחות מכיר), רק כדי להעשיר את החך. לא מסכים איתך שיש כזה דבר אוהב יקב יותר מדיי.

    ליאור – אתה אדם פרטי שמחזיק יומן רשומות של טעימות היין שלך. אין לך מחויבות לאף אדם וזכותך להמשיך ולכתוב את מה שאתה רואה מבעד לעיניך וטועם בפיך. כל אחד שקורא את הבלוג יכול לבחור אם הוא מסכים עם דרכך או לא.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s