h1

טעימה מהרון

ספטמבר 4, 2009

הטעמים של המפגש הקודם עדיין מהדהדים בראש, וכבר הוזמנו בשנית למרפסת השקטה של מיכאל ראב – והפעם בנושא אחר. עמק הרון. המקום שמצליח (בנתיים) לשמור על מחירים שפויים גם כשבבורדו ובבורגון משתוללים. המקום שייננים ישראליים, עם הסתכלות קדימה – מחפשים להתאים את זניו לאקלים שלנו, שהרבה יותר קרוב לרון מאשר לבורדו. ובכל זאת, הייתי רוצה לראות בארץ יותר גרנאש, ויוניה וזנים אחרים.

Xenius Brut Reserva – אף לימוני ושמרי, בניגוד לקאוות אחרות – כאן הבעבוע עדין יחסית, חמיצות טובה, קצת הדרים וסיום חמצמץ בינוני באורכו. כיף של קאווה. כשטעמנו עיוור חשבתי שמדובר במשהו מהטווח של 60-70 ש"ח, ועוד יותר הופתעתי לטובה לגלות שהיא משאירה עודף מ-40. משמעותית יותר טובה מקאוות אחרות בטווח המחיר הזה.

Alain Graillot, Crozes Hermitage 1999 – פרי סגול מאופק משחרר טחב ואדמה. אחרי זמן מה בכוס חושף גם פלפל לבן ומינרליות. על החיך החומציות בחזית, נוקשה משהו, טאנין ניכר אבל לא מהסוג הגס, הפרי מאחורי כל זה ואליו מצטרפת נגיעה מרירה (קליפות הדרים?). סיום ארוך, משלב חומציות ויובש. אחרי כשעה בכוס, ועם התחממותו, החומציות מתעדנת מעט ויותר פרי יוצא החוצה. אני לא בטוח מה הזנים, אבל האופי של היין אומר סירה. מזכיר לי במשהו את הקרוז-הרמיטאז' של גיגל שטעמתי באיש הענבים.

שורה תחתונה – יין מלא אופי, מרגיש צעיר בגיל עשר – ופשוט חייב אוכל איתו. משהו שומני שישבור את החומציות ועם טעמים עדינים יחסית, שלא ישתלט על החיך. הסינטות שמיכאל הכין התאימו כמו כפפה, גם גבינות לא בשלות יכולות לעשות עבודה טובה.

Domaine Baruille, Châteauneuf-du-Pape 2001 – אדום בהיר לכיוון החום. פרי אדום נעים משולב בעור ותיבול מזרחי – שילוב שהזכיר לי ריוחה מיושן אם הייתי צריך לנחש על עיוור. מרקם חלק ונעים, טאנין רך, פרי ברקע, יופי של חומציות ונגיעות של תיבול.

יין נעים ומאוזן, שמוכיח שוב שלמרות שהצבע לא מבשר טובות – כל השאר יכול להיות בסדר גמור. לדעתי הוא בשיאו וישאר שם עוד כשנתיים. לא הייתי מיישן אותו עוד הרבה.

Domaine la Souco Papale, Châteauneuf-du-Pape 2000 – אדום כהה ועמוק, פרי יער מעט בשל יותר מהיינות הקודמים, משהו שהזכיר לי רוטב סויה ופלפל שחור. פרי נעים, בולט יותר מהקודמים, חומציות עדינה, טאנין בדיוק במידה. מאוזן בדיוק, מעט יותר פירותי (ומודרני) מקודמיו ובמעט מילים – טעים ומהנה. אפשר עוד?

Chapoutier, Barbe Rac, Châteauneuf-du-Pape 1998 – אף מתוק ובשל עם פורט, צימוקים, קומפוט ושזיפים מיובשים. גוף מלא עם פרי מתקתק, חומציות וטאנין ברקע, משרה תחושה של חריפות ואלכוהוליות. סיום יבש ופירותי. מסביב לשולחן – היין הזכיר לנו אמרונה, סגנון שאני לא כ"כ מתחבר אליו בנתיים. 15.5% אלכוהול בתוספת הבשלות הפירותית יוצרים יין מעניין, אולי אפילו יותר קינוח באופי שלו – אבל פחות הטעם שלי. להגיש עם גבינות חריפות יחסית.

טעימת שאטונף דו פף

צילום: רותם

המון תודה למיכאל על היוזמה ועל האירוח המפנק.

2 תגובות

  1. יופי של פוסט.

    אני אגב דיי נהנתי מהאחרון, שהזכיר מעט את הקברנה של זאוברמן.
    הסטייקים אגב, היו אנטריקט (-:


  2. תודה על התיקון.

    אתה כותב את התגובות תחת הקישור של הבלוג הישן שלך – חבל.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s