h1

בחזרה לאיטליה

אוגוסט 1, 2009

הייתי כבר בכמה טעימות של ארץ המגף, אבל בספשל תמיד יש דברים חדשים לטעום וללמוד. את היינות ששתינו אני מחלק לשלוש קבוצות: הלבנים, מושתתים על חומציות ורעננות שמתלבשים כמו כפפה על מזג האוויר שלנו, ושלושתם מתאימים יותר לאוכל לטעמי. אדומים לייט, שלושת הוולפוליצ'לה קלאסיקו ששתינו היו יינות קלים ועדינים. מצד אחד היה חסר לי ריכוז ונפח, אבל מצד שני – "אל תצפו לקברנה" הדריך אנדרי, ואני מוסיף – מי צריך יינות בומבמסטיים עתירי פרי ועץ בחום הזה? הנה יינות פשוטים וקלים שמדברים עם האוכל במקום להשתיק אותו בצעקות. בכל זאת השאלה נשארה אצלי פתוחה. האדומים הכבדים, טוב, אפשר לנחש מי ומה. נגיע גם לזה.

Pinot Grigio Valdadige DOC, Santa Margehrita 2008 – לימון, אשכולית ועשבוניות עדינה ברקע. אחלה חומציות, המון מינרליות ומליחות ומעט פרי הדר על החיך. סיום בינוני-ארוך, חומצי-מינרלי. יין נקי, חד, חומצי ורענן. טוב מאוד. להתאים לבשרים קלים או לדגים (70 ש"ח, הדוש).

Pinot Grigio – Garganega Venezie IGT, Pasqua 2007 – פריחה ופרי טרופי באף, גוף יותר מלא מקודמו, מעט מינרליות, החומציות עדינה, פרי. יותר רחב ומלא, פחות רענן ופחות חומצי. בסה"כ בסדר אבל לא התלהבתי (59 ש"ח, הגפן).

Sauvignon Blanc Friuli DOC, Valpanera 2007 – טרופי-מתקתק באף, פריחה ואננס. חמיצות חדה בחיך, פרי מאחוריה ונגיעה מרירה טובה. סיום ארוך וחמצמץ. יין טוב ורענן עם חומציות מצויינת (74 ש"ח, הדוש). טוב כמו בטעימה הקודמת.

 

Valpolicella Classico DOC, Cesari 2007 – סגול בהיר, פרי קליל וקליפת תפוז, לשניה הזכיר לי במשהו בוז'ולה. גוף קל, פרי עדין, חומציות רכה. סיום בינוני פירותי. קצת מימי, פשוט וקל. לא התרשמתי, גם ביחס למחיר (55 ש"ח, אנוטקה).

Valpolicella Classico DOC, Santa Sofia 2006 – אדום בהיר קצת שקוף, פרי אדום עדין, אדמתיות ותבלינים. חומציות טובה עם מעט פרי ברקע ונגיעת תיבול. סיום עדין פירותי-מצמץ. יין קל ועדין, יכול להיות נחמד עם אוכל. בניגוד ליין הקודם כאן יש נגיעה של חבית שתורמת עוד מימד ומוסיפה (79 ש"ח, זמיר).

Valpolicella Classico DOC, Ca Montini 2006 – שזיף ופלפל אנגלי באף, חומציות שולטת בגוף הבינוני-קל, יובש עדין, תיבול ומעט פרי. קצת יותר נפח מהקודמים. סיום קצר-בינוני וחמצמץ. עדין ונחמד, החביב עלי בין השלושה (69 ש"ח, זמיר).

 

ופתאום – oddball, יין שלא קשור לאיטליה (מלבד השם) או לטעימה. משהו לשבור את האווירה בין הולפוליצ'לות הקלות ליינות הבאים

Masi Paeso Doble Tupungato 2006 – אמנם מאזי, אבל מגיע ממנדוזה – ממסך של המלבק המקומי והקורבינה האיטלקי. כאן פרופיל הטעמים והריחות הרבה יותר מוכר לחיך הישראלי שלי – פרי יער עשיר עם פלפל שחור, חומצי-פירותי בחיך, גוף בינוני טאנין מעט גס. סיום ארוך שמשלב פרי עם יובש ותיבול. יין מודרני ונחמד, אפשר לחכות שנה שנתיים (99 ש"ח, צרפת-ישראל).

Appassimento Picaie Veronese IGT, Cecilia Bereta 2004 – שחור אטום עם שוליים אדומים-כהים, פרי סגול עשיר, עור, קליה ושוקולד. בפה פירותי עם תחושה מתוקה, יובש טוב, חומציות, חריפות עדינה. סיום פירותי, ארוך ויבש. אחרי כל היינות העדינים קצת עוצמת-ריפאסו מתיישבת בכיף על החיך. 15% אלכוהול לא ממש מורגשים, עשיר ומהנה – קניה טובה (125 ש"ח, הגפן). האדום שהכי אהבתי בטעימה.

Amarone Della Valpolicella DOC, Antichello 2003 – אדום עם סימני חום בשוליים, באף פורטי-בשל, אלכוהולי, פלפל שחור ועור. יובש חזק, מתיקות, פרי, חריפות ואלכוהול. אחרי ביס של גבינה עדינה הוא מתרכך ומוציא צדדים פירותיים יותר. אני לא חובב גדול של הסגנון, אבל גם על סקאלה של אמרונה לטעמי הבחור הזה קצת לא מחובר (230 ש"ח, זמיר).

3 תגובות

  1. איטליה היא ללא ספק ארץ יין מרתקת, עם הרבה אזורים והרבה סגנונות.

    נשמע כמו טעימה מרעננת, כיף בחום הישראלי.


  2. הפיאצ'י באמת מוצלח אני זוכר שטעמתי אותו בויין אנד מור של חינוואי כמה וכמה פעמים כשהם היו בקשר עם הגפן. זה אולי היין הכי מוצלח של הגפן ביבוא.


  3. הפיאצ'י 2004 היה הטוב באדומים בטעימה ועוד הרבה יותר טוב בבית
    תמורה נהדרת למחיר



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s