דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

בקבוק שקיבלתי מאבי, מיקירי הבלוג – כשחזר מאיטליה – חיכה בדיוק להזדמנות כזו. הוזמנתי להצטרף לארוחה של פסטה ברוטב שמנת-ברוקולי טעים, לא הייתה התלבטות מה לשדך אליה:

Riviera Ligure di Ponente DOC, Antonio Basso Viticoltore, Vermentino 2007

 רחרחתי לפני שמזגתי לכולם כדי לוודא שהבקבוק החזיק מעמד וישר נפלט לי "וואו!"

צהוב עדין, עם פרי טרופי רענן, מלון, אשכוליות, ליים – וכל זה מוקף במינרליות מעניינת. גוף בינוני, חמיצות ופרי בדיוק במידה, מוקפים במינרליות-מלוחה שנשארת בפה דקות ארוכות. החמיצות שוברת מצוין את השומניות של הרוטב, אבל גם בפני עצמו (אני כותב עכשיו עם השאריות של הבקבוק בכוס שלצידי) הוא מעניין וטעים. כשמקבלים בקבוקים לא מוּכּרים מחו"ל אפשר מצד אחד ליפול על יינות  טובים ומעניינים כמו זה – החיסרון אבל, שאין איך להשיג עוד אחד כזה.

כזו תוית מקורית וכזה יין טוב הם סיבה מספיק טובה לנסות לפענח את התוית. קצת סבלנות והרבה גוגל לימדו אותי שליגורה נמצאת במפרץ גנואה בצפון-מזרח איטליה, ממש בתחתית של פיימונטה. בתוכה, Rivera Ligure di Ponente היא DOC אחד משלושה באיטליה בהם מגדלים את ענב ה-vermentino שמצוי באגן הים התיכון, בין השאר בחופי סרדיניה וגם בלנדגוק-רוסיון. עוד קצת עקשנות עם גוגל והתמודדות עם איטלקית ומצאתי את אנטוניו באסו, שחתום על הבקבוק שלי.

לזה מתכוונים ב'יקב משפחתי' – משפחת Basso בכרמים

באתר מספר באסו, שידוע יותר בתור Durin, על דורות של גידול ענבים, איך עזב לימודי רפואה בשביל להקים את היקב, איך הכיר את אשתו ועוד, בכנות ובפשטות שובים. אם כוס יין טעים אחד גרם לי לגלות את כל זה – כנראה שיין זה תחביב ממש מגניב.

לחיים!