h1

I'm illegal alien in France

פברואר 16, 2009

צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.

שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?

כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.

Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.

de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.

Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.

Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.

 le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.

Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.

9 תגובות

  1. במילה אחת: שאטונפים.
    בשתי מילים: שאטונפים, ושניונים (קברנה פרנק).
    בשלוש מילים: עמק הרון, לואר ולנדוק רוסיון.

    שני האחרונים זקוקים לזריקת חיזוק בארץ.


  2. השאטונפים (ולגדוק) שהיו בטעימה מצטרפים ליינות שטעמתי ולא כתבתי עליהם כי לא מצאתי שם משהו לטעמי. גם טעמתי מספיק שאטונף באיש הענבים, כזכור לך
    https://drinking.wordpress.com/2008/06/13/syrah_shiraz/

    לגבי התאמת הזנים בארץ – אני איתך ונראה שגם היקבים.


  3. זוכר, הייתי בטעימה ביחד איתך לגבי השאטונפים באיש הענבים והם היו רחוקים מלהרשים. לעומת זאת ישבתי ביום שישי האחרון על בקבוק פגאו עם כמה חברים וזה היה וואו.

    תלוי איזה שאטונף, בכלל עמק הרון נפלא לדעתי.


  4. זה שאני פרנקופיל זה לא חדש.
    האילה שמפניה נהדרת לדעתי. היובש "והזסט-יות" שלה זה בדיוק מה שאני מחפש בשמפניה כשאני אוכל אוכל ים תיכוני.
    לא טעמתי את הלה דוסה סנסר, אבל הפואי פומה הוא ללא ספק הפואי פומה הכי טוב שטעמתי, הרבה בגלל שפשוט מרגישים את הגיר והסלעים כשבולעים את היין. חוויה!
    שבלי 2007 אמורים להיות טובים לפי מה שטעמתי שבוע שעבר, לא מכיר את היין שטעמת וגם לא את שאר היינות. שנות הבציר שטעמת הם לא מוצלחות במיוחד.


  5. אור, בעיקר אני סקרן לשמוע מה אתה חושב על האדומים, או יותר נכון – למה רובם לא מצאו חן בעיני. יש את הרשימה המלאה בקישור.


  6. טעמת את כל היינות ברשימה?
    לוסטל קזה – מינרוואה. כמה שאני אוהב את היין הזה! גדול, דחוס, אין יותר ים תיכוני מזה.
    על הבורדו ברשימה אין מה לדבר. שנים לא משהו, שאטו לא משהו (חוץ מהדוקרו, פשוט בציר לא משהו).
    שאפוטייה וז'בולה צריכים להתמקד ביינות פשוטים. לז'בולה יש את אחת מכרמים הסירה הטובים בעולם והוא מפשל איתו שנה אחרי שנה.

    בקיצור זו לא אשמתך, פשוט לא טעמת יינות מי יודע מה טובים.
    תבוא לניו יורק אני אקח אותך לטעימות שיפילו אותך מהרגליים.


  7. חייב להסכים עם אור.
    בתום טעימת הפנאל של בקבוק היין שלקחתי איתי הבייתה היה: לוקסטל קזה – מינרוואה 2005. הוא גם אחד מהשלושה החביבים עליי בכל הטעימה ועדיין צעיר רצח. הייתי שמח לפגוש את היין הזה לאחר התיישנות טובה ככה בסוף 2010.


  8. תודה על הפרספקטיבה!


  9. […] אני אוהב לנסות דברים חדשים. כאן אספר על חלקם « I'm illegal alien in France צרפת, בגובה הכיס פברואר 21, 2009 ערב חורפי בקריות, […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s